תא"מ 28517-01-20 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עוודתאללה ואח'

בפני כב' הרשמת בכירה נעמה פרס

העתק החלטת בית משפט מיום י"ד תשרי תשפ"ג 09 אוקטובר 2022

ראיתי לקבל את התביעה במלואה כנגד שני הנתבעים, ביחד ולחוד, ולדחות את ההודעה לצד שלישי. אין מחלוקת, כי ביום 17.6.19, התרחשה בדרך אם המושבות בפתח תקווה, תאונת דרכים, בה משאית בבעלות הנתבעת 2, מ.ר. 5759655, נהוגה בידי הנתבע 1, לא שמרה מרחק מרכב התובעת, פגעה בו מאחור, והסבה לו נזקים (להלן, לפי העניין: "התאונה";"המשאית"). הנתבע 1, נהג המשאית, הודה בדיון מיום 16.3.22, באחריותו לגרימת התאונה. בהינתן האמור, אני קובעת, כי הנתבע 1 נושא באחריות נזיקית ישירה ואישית לגבי אופן השימוש שנעשה במשאית ולתוצאותיה הנזיקיות של התאונה. הנתבעת 2, מצדה, נושאת באחריות נזיקית שילוחית, בהיותה המעסיקה של הנתבע 1 בזמנים הרלבנטיים לתאונה.סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע את חבותו של מעסיק, בגין מעשה שביצע עובד או שלוח שלו, אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודה. בנסיבות ענייננו, אישר הנתבע 1 כי התאונה התרחשה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 2 (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 15). אף הבעלים של הנתבעת 2, מר דיאא יגמור, אישר את האמור (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 7-8). וכאן אני באה לבחינת צדקת ההודעה לצד שלישי ששיגרה הנתבעת 2 לצד השלישי. אין מחלוקת, כי הנתבעת 2 ביטחה את המשאית בביטוח מקיף וביטוח צד שלישי, בזמנים הרלבנטיים לתאונה, וזאת במסגרת פוליסת ביטוח שמספרה 06-34364957-18-7 (להלן:"הפוליסה"). ברם, הצד השלישי פטורה מלהעניק לנתבעת 2 כיסוי ביטוחי לנזקי התאונה, משום שתנאי הפוליסה הופרו על ידי הנתבעת 2 (המבוטחת). ממסמכי התובענה עולה, כי הנתבע 1, שהיה עובד של הנתבעת 2, נהג במשאית, במועד התאונה, כשתוקף רישיון הנהיגה שלו, שמספרו 8959344, פג כחודש וחצי לפני קרות התאונה (רישיון הנהיגה של הנתבע 1 ניתן לתקופה בת 10 שנים, מיום 27.5.2010 ועד ליום 3.5.2019), וזאת ללא קשר לשאלת פסילת הרישיון. סעיף 32 לפוליסה קובע, מפורשות, כי מי שרשאי לנהוג במשאית צריך להיות בעל רישיון נהיגה בר תוקף במדינת ישראל לנהיגה במשאית. כזאת לא התקיים בענייננו. ביום 17.6.19, המועד בו התרחשה התאונה, לא החזיק הנתבע 1 ברישיון נהיגה תקף. מעבר לכך, מהראיות שהובאו (תעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי ותעודת עובד ציבור מחברת דואר ישראל בע"מ) עולה כי רישיון הנהיגה של הנתבע 1 נשלל עקב שיטת הניקוד ביום 8.3.19 והודעה על כך נמסרה לו ביום 17.1.19. ההודעה נשלחה לכתובת הנתבע 1 בירושלים המעודכנת במשרד הפנים. הנתבע 1 לא השכיל להראות, כי עובר למועד התאונה, עדכן במשרד הפנים את כתובתו הנטענת בטירה (עיון בספח תעודת הזהות של הנתבע 1 מלמד כי העדכון נעשה ביום 30.12.20, הרבה לאחר התאונה). טענת הנתבע 1 כי לא קיבל את ההודעה ולא ידע על פסילת הרישיון נטענה בעלמא ובשפה רפה והיא נסתרת בזה. הנתבע 1 לא הסביר בעדותו כיצד נהג במשאית במועד התאונה ללא רישיון נהיגה תקף. מנגד, הנתבעת 2, מעסיקתו, לא דאגה לוודא מבעוד מועד, כי רישיון הנהיגה של הנתבע 1, הניתן לתקופה בת 10 שנים, הינו בתוקף, כפי דרישת הפוליסה. בהתאם להלכה הפסוקה,המסקנה אשר לידיעת הנהג על התליית רישיון נהיגתו נקבעת על פי נסיבותיו של כל מקרה ומארג הראיות המובא לפני בית המשפט, כאשר המגמה בפסיקה מקום בו קיימת אי בהירות ביחס לתוקפו של רישיון נהיגה, היא מתן פרשנות מצמצמת, המגבילה את שלילת הזכאות לפיצויים ובאופן המיטיב עם המבוטח, וזאת לאור התוצאה הקשה של שלילת הכיסוי הביטוחי ותגמולי הביטוח מהמבוטח. בענייננו, הנתבע 1 ידע (או היה צריך לדעת) כי רישיון הנהיגה שלו פג ביום 3.5.19 וכי רשיון נהיגה זה לא חודש משום שנשלל. הנתבע 1 לא טאח לעדכן את כתובתו לטירה עובר לתאונה ובכך לא השכיל לסתור את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות.לכן, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 19,259 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 13.1.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, באגרה בסך 380 ש"ח, שכר עדת התובעת בסך 400 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55% מסכום הנזק, כפי שנפסק. בנסיבות, תשיב המזכירות לתובעת את המחצית השנייה של האגרה באמצעות העברתה לידי ב"כ.
אני דוחה את ההודעה לצד שלישי, בלא לעשות צו להוצאות, לאור התוצאה הגלומה, בשלילת הכיסוי הביטוחי. אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה בהודעה לצד שלישי לנתבעת 2 (שולחת ההודעה), באמצעות העברתה לידי ב"כ.