בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

רקע וטענות הצדדים

התובעת טוענת, כי התקשרה עם המבקשת לרכישת סחורות ומוצרים וכי המבקש חתם כערב אישית לחובות המבקשת. המבקשת נותרה חייבת כספים למשיבה בגין סחורות שסופקו לה ובהתאם הוגשה התביעה שבפניי.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע 1 רכשה סחורה מהמשיבה שהועברה על ידה ללקוחותיה. בחודש דצמבר 2019 או בסמוך לכך, החלו לקוחות הנתבעת להתלונן שהברזל אינו תקין וכי לעיתים נשבר במהלך העבודה, ואף איימו עליה בתביעות. לאחר בדיקה התברר לנתבעת כי הברזל פגום ופנייתה לתובעת נענתה בכך שעם יציאת הברזל ממפעלה, אינה אחראית לו עוד. בתחילת שנת 2020 סוכם בין הצדדים שהנתבעת תקבל זיכוי בסך של 500,000 ₪, אלא שבחודש מרץ הומצאה לה התביעה שבפניי.

עוד טוענים הנתבעים שהנתבע-המבקש לא חתם על שטר הערבות והחתימה אינה חתימתו.

הדיון בפניי וסיכומי הצדדים

ביום 26 באפריל 2021, לאחר שהדיון נדחה פעמיים לבקשת המבקשים, התקיים דיון בפניי, בו התברר שהמבקשת אינה פעילה עוד, שכן היא נמצאת בכינוס נכסים, והצדדים הסכימו שמסיבה זו הטענות מצטמצמות לטענות בעניין חתימת המבקש על שטר החוב וכתב הערבות.

המבקש נחקר וחזר מספר פעמים על הטענה שהחתימה על שטר החוב אינה חתימתו, ואישר שכל יתר הפרטים והחתימות, לרבות חותמת המבקשת, הם נכונים.

בסוף הדיון ציינתי כי מדובר בטענה כללית וסתמית, ובעקבות זאת ביקש ב"כ המבקשים לסכם בכתב.

המבקש הפנה בסיכומיו להלכות בדבר מתן רשות להתגונן, טען שההליך של סדר דין מקוצר בוטל בתקנות החדשות ולא בכדי, וכי חתימת המבקש מזוייפת כפי שטען בחקירתו.

עוד טען, לראשונה, שהחתימה זויפה רק לאחר שהתברר למשיבה שהמבקשת מצויה בקשיים, כי החתימה לא אושרה ע"י עו"ד למרות שלכאורה נדרש אישור כזה בשטר וכי המשיבה לא פירטה את נסיבות החתימה על השטר ולא צירפה כל ראיה למעמד החתימה. טענה חדשה נוספת שהובאה בסיכומים היא, שבין המשיבה למבקשת התנהלו יחסי מסחר במשך שנים ולמרות זאת המשיבה מעולם לא הביאה לידיעת המבקש דבר וחצי דבר בעניין ערבותו.

המשיבה טענה בסיכומיה, שיש בסיכומי המבקשים משום הרחבת חזית אסורה וכבר מסיבה זו יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן. לגופו של עניין טענה, שהמבקש אישר בחקירה שראה את כל הנספחים לכתב התביעה וכי החתימה היחידה המוכחשת היא חתימתו על שטר החוב ואישר שכל היתר נכון. מכאן, הרי שהמבקש אישר למעשה שהוא חתום על כרטיס הלקוח, שבו עצמו יש ערבות של המבקש לחוב. לטענת המשיבה, כרטיס הלקוח ובו הערבות מקים עילת תביעה נגד המבקש כערב, כך שגם אם תתקבל טענתו בעניין החתימה על שטר החוב, לא יהיה בכך כדי לפטור אותו מערבותו לפי כרטיס הלקוח, שאת החתימה עליו אישר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את המבקש בעדותו בפניי וקראתי את הסיכומים שהוגשו ע"י הצדדים, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות.

ראשית יובהר, שאיני נותנת כל משקל לטענות החדשות אשר פורטו בסיכומים. לא היה מקום להעלות טענות אלה, שהן טענות עובדתיות, בשלב הסיכומים ואין אלא להצטער שכך נעשה.

1. מטרת הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתביעה רק במקרים בהם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518), וגם מי שהגנתו דחוקה והסיכוי שהתביעה נגדו תידחה קטן, יקבל רשות להתגונן. ראה לעניין זה ע"א 101/89 עזרא ששון נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, (5.6.2009)), וזאת להבדיל ממי שהגנתו הינה "הגנת בדים" (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש. לוין עורך (1995), בעמוד 676-677).
2. ההלכה היא, שבשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך לבחון את מהימנות טענות ההגנה, או את האפשרות להוכיחן. "בית המשפט איננו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של הנתבע הן נכונות, אלא עליו לצאת מההנחה שיש אמת בדברי הנתבע ואין לו (לבית המשפט) צורך לבחון את מהימנותו של הנתבע... אם יש בטענות המבקש הגנה כנגד התביעה, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו" (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה 12 (2014), 294).
3. אם כן, בשלב הדיוני בו נמצא ההליך, על בית המשפט לבחון האם יש בטענות המפורטות בבקשת הרשות להגן כדי להקים למבקש הגנה, ולו דחוקה, מבלי לבחון, בשלב זה, את אמיתות הטענות.
4. כאמור, הצדדים צמצמו את השאלות שבמחלוקת לשאלת חתימתו של המבקש על שטר החוב.
5. למעשה טוען המבקש שחתימתו זויפה. טענת הזיוף אינה שונה מכל טענת הגנה אחרת, וגם בעניינה חובה על המבקש להתכבד ולהכנס בפרטי הגנתו.
6. בעת החקירה הכחיש המבקש ספציפית רק את החתימה על שטר החוב (וראה בעניין זה בעמ' 2, שורה 8) ואישר שמכל המסמכים, אותם ראה, רק החתימה הזו אינה חתימתו (עמ' 2, שורות 2-3 וכן שורות 16-17).
7. כידוע, בבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, חובה על המבקש להתכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, ולפרט סכומים ומועדים.  

"... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית ..... איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" (ראה ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה אחת עשרה, עמ' 221).

1. תצהירו של המבקש בעניין זה, כמו גם עדותו בפניי, הם כללים וסתמיים, והמבקש לא התכבד ונכנס לפרטי הגנתו כנדרש עפ"י ההלכה הפסוקה. אין די בהצהרות סתמיות באופן בו נטענו, והיה על המבקש לפרט את העובדות המבססות את טענותיו באופן מלא ומדויק, וכזאת לא עשה (וראה לעניין זה ע"א 146/68‏ ‏יוסף דולגין ואח' נ' שלום ומזל ישועה, פ''ד כב(2) 302, וכן ע"א 424/86  נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מג(2) 355).
2. אין ממש בטענת המבקש לפיה הנטל בעניין זה מוטל על המשיבה להראות את נסיבות החתימה, אלא שכאמור על המבקש רשות להתגונן מוטלת החובה לפרט את פרטי הגנתו, וכך לא עשה.
3. בנוסף, יש ממש בטענת המשיבה, לפיה המבקש ערב גם על פי חתימתו על כרטיס הלקוח. מעיון בכרטיס הלקוח עולה, כי המבקשת התחייבה בו לשלם את כל חובותיה, וכי מתחת לחתימת המבקש, שלא הוכחשה על ידו, מופיע "שם מלא+חתימת מנהל החברה כערב להתחייבויותיה".
4. מהאמור לעיל עולה, כי כך או כך, בין אם משום הטענות הכלליות והסתמיות של המבקש לעניין זיוף חתימתו, ובין אם משום שהוא ממילא חתום כערב מכח חתימתו על כרטיס הלקוח, דין בקשת הרשות להתגונן להידחות.

סיכום

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪.

המשיבה תגיש פסיקתה לחתימה לא יאוחר מיום 27 ביוני 2021.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' תמוז תשפ"א, 12 יוני 2021, בהעדר הצדדים.