בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ) מיום 16.12.19 בת"ק 67198-19,ת"ק 34238-08-19 ות"ק 14656-06-19.

בשלוש התביעות הנ"ל הגישה המבקשת נגד המשיבים תביעות בגין מטרדי רעש .

בפסק הדין דחה בימ"ש קמא את כל שלוש התביעות בקובעו כי הראיות שהציגה המבקשת אינן מבססות קיומו של "רעש בלתי סביר" ו/או רעש הנובע משימוש בלתי סביר בדירת המגורים של המשיבים.

המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין ובבקשתה היא טוענת כי הראיות שהציגה בפני בימ"ש קמא מצביעות עלח אירועי רעש רב ובלתי נסבל, כי בימ"ש קמא התעלם מקביעות מדעיות המגדירות "רעש חזק" . המבקשת גם טוענת כי מדובר היה בהתנהלות דיונית פגומה וכי לא ניתנה לה הזדמנות לנסות לשכנע את בימ"ש קמא כי מדובר ברעש רב וחמור מאד.

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי היא איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות מיד, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

ההלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורשו של עניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עיוות דין. לא השתכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. יתרה מזאת, חרף טענות המבקשת מהבקשה עולה כי כל השגותיה הן על קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.

מאחר ואין מדובר בתביעה ראשונה שהמבקשת מגישה בענין רעש, וכפי שעולה מפסק דינו של בימ"ש קמא, גם תביעות קודמות שהגישה המבקשת נדחו מטעם דומה- ראוי אולי כי בעתיד, ככל שהמבקשת תסבור כי נגרם לה מטרד רעש נוסף, היא תקבל ייצוג משפטי ותגיש תביעה בהליך רגיל ולא בבית משפט לתביעות קטנות ואז לא תטען להתנהלות בית המשפט או לכך שלא ניתנה לה הזדמנות לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה, כפי שטענה בבקשתה.

הבקשה נדחית.

מאחר ולא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' טבת תש"פ, 17 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.