בפני בקשה של המשיבה 2 לסילוק על הסף של בקשת האישור. כמו כן, בפני בקשה של המבקש 2, המופנית כלפי המשיבה 2, לגילוי ועיון במסמכים.

1. במהלך ישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לגילוי מסמכים ופנייה להליך של גישור. אולם, לאחר הדיון הגיש ב"כ המבקשים הודעה ממנה עולה כי אינם נכונים לקחת חלק בהליך הגישור מאחר והמשיבה 2 לא הסכימה למסור נתונים בחלוקה לפי סניפים.

בתגובתה, עמדה המשיבה 2 על בקשתה לסילוק על הסף.

המבקשים ביקשו וקיבלו רשות להגיש תגובה קצרה, ותגובתם הוגשה.

לפיכך, יש ליתן החלטה בבקשות התלויות ועומדות.

1. בכל הנוגע לטענות הסף, המשיבה 2 העלתה בתשובתה לבקשת האישור מספר טענות סף. במהלך דיון קדם המשפט, הסכים ב"כ המשיבה 2 להותיר חלק מהטענות להכרעה במסגרת ההכרעה בבקשת האישור, באופן שלא יוכרעו כטענות סף. בכלל זאת, ביחס לטענה שהועלה על ידי המשיבה 2 לפיה אין לראות במבקש 2 משום מי שרוכש נכס או מקבל שירות לעניין פרט אחד לתוספת השנייה; וכן לגבי הטענה שהמשיבה 2 מפעילה את החנויות באמצעות זכיינים ולכן איננה בגדר משיבה נכונה. עם זאת, עמד על ההכרעה בטענה לפיה לא היה מקום לקבל את בקשת האישור כפי שהוגשה, מאחר הוגשה כנגד שתי משיבות שונות בעילות נפרדות, ובכך אף לא שולמה לפי הנטען אגרה כנדרש.
2. ב"כ המבקשים טען בדיון כי לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף. עוד טען כי בבקשות אישור לא דנים בטענות מקדמיות בנפרד אלא במקרים נדירים אשר מקרה זה אינו בגדר אחד מהם.
3. בכל הנוגע לטענת המשיבה 2 כי לא היה מקום לקבל את בקשת האישור, משעה שהוגשה כנגד שתי משיבות שונות וכי שולמה אגרה בחסר, מצאתי כי יש לדון בטענה זו כטענת סף.

המשיבה 2 טוענת כי לא היה מקום להגשת בקשת האישור כנגד שתי משיבות, וכי הדבר נעשה על מנת לחסוך באגרה. לטענת המשיבה 2, בקשת האישור הוגשה על ידי שני מבקשים שונים כנגד שתי משיבות שאין ביניהן כל קשר, כאשר לכל מבקש טענות אך ורק כנגד משיבה אחת, כאשר ברור על פני הדברים כי הנסיבות שונות וכך גם מדיניות הרשתות. לשיטת המשיבה 2, אף אם קיימת הצדקה, היה על המבקשים להגיש תביעות נפרדות, לשלם אגרה בגין כל אחת מהן, ולבקש את איחוד הדיון בהן מבית המשפט. האופן בו נהגו המבקשים מסכל את תכליות האגרה להפחית תובענות סרק ולכסות חלק מעלויות ההליך המשפטי, שעה שהאופן בו נקטו המבקשים מגדיל את עלויות ההליך ומקטין את התשלום של כל מבקש ובכך גדל התמריץ להגיש תביעות סרק מבלי לשלם אגרה כנדרש. המשיבה 2 הפנתה למספר החלטות של בית משפט מחוזי ת"א במסגרתן פוצלו בקשות אישור שהוגשו כנגד מספר משיבים.

המבקשים טוענים כי מדובר בפרקטיקה נוהגת וכי אין כל הגבלה כאמור והתקנות מאפשרות לצרף מספר תובעים אם מדובר במעשה אחד, או בעסקה אחת, או סדרה אחת של מעשים ועסקאות ושאילו הגישו תביעתם בנפרד, היו מתעוררות בהן שאלות משותפות. המבקשים טוענים כי הנסיבות שבאסמכתאות אליהן הפנתה המשיבה 2 שונות מהותית מאלו שבענייננו. לטענת המבקשים, אין המדובר באיחוד מלאכותי. מדובר בעילה זהה (הפרת הוראות חוק הפיקדון); אופן הגדרת הקבוצה הוא זהה (על אף שמדובר בשתי קבוצות); לו היה מתבקש איחוד בין ההליכים סביר כי היה מתקבל; ומבחינת יעילות דיונית הכרעה בשאלות המרכזיות והמשותפות שבמחלוקת תביא לחסכון בזמן שיפוטי ולמניעת החלטות עקרוניות סותרות. המבקשים מוסיפים כי החיסכון באגרה הוא שולי ואינו מצדיק סילוק על הסף ודווקא הפרדת ההליכים תביא לסרבול ולהכבדה, וכן כי הקרן למימון תובענות ייצוגיות מטעם משרד המשפטים החליטה לתמוך ולממן את בקשת האישור תוך תשלום חלק משמעותי מאגרת בית המשפט והוצאות המשפט של המבקשים, ככל שייפסקו ולכן השיקולים שבבסיס בקשת המשיבה 2 אינם רלבנטיים.

עוד נטען, כי ככל שיימצא לקבל את טענות המשיבה 2, סעד של מחיקה אינו הסעד הנכון אלא יש להורות על פיצול ההליך.

המדובר בבקשת אישור שהוגשה בטרם נכנסו לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. מעיון בתקנות סדר הדין האזרחי "הישנות" עולה כי בהתאם לתקנות 21 ו- 22, ניתן היה לצרף מספר תובעים ולהגיש תביעה כנגד מספר נתבעים כאשר מתעוררת שאלה משותפת.

במקרה זה, אמנם ישנם הבדלים בטענות המופנות על ידי המבקשים למשיבה 1 ולמשיבה 2. עם זאת, ישנן גם שאלות משותפות שעניינן יישום הוראות חוק הפקדון.

אין המדובר בבקשת אישור שהוגשה כנגד מספר רב של משיבים באופן המסרבל את הדיון.

לפיכך, לא מצאתי לקבל את טענת הסף לפיה אין לדון בבקשת האישור בשל הגשתה כנגד שתי המשיבות.

1. המבקש 2, מצידו, הגיש בקשה לגילוי מסמכים כנגד המשיבה 2.

במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים נכללו מספר סוגי מסמכים.

במהלך דיון קדם המשפט הסכימה המשיבה 2 ליתן גילוי ועיון בכל הנוגע לנהלים וכל למסור את מלוא מסכי הלומדה, בכפוף להחלטת בית המשפט לגבי הטענה של המשיבה 2 לסילוק על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

1. לפיכך, משניתנה בזאת החלטתי ביחס לבקשה לסילוק על הסף מחמת אי תשלום אגרה, אני מורה למשיבה 2 לגלות את הנהלים ואת מלוא מסמכי הלומדה למבקשים. נותרה מחלוקת, בכל הנוגע לגילוי המסמכים, ביחס לדרישת המבקשים לקבל את הפילוח של נתוני ההחזרות לפי סניפים.

כידוע, על מנת לקבל גילוי מסמכים בשלב בקשת האישור יש לעמוד בשני תנאים. יש להראות כי מדובר במצב דברים בו קיימת תשתית ראייתית לכאורית ראשונית לבקשת האישור וכי מדובר במסמכים שהם רלבנטיים לדיון בבקשת האישור.

המשיבה 2 חולקת על הרלבנטיות של נתונים אלו לשלב בקשת האישור. המשיבה 2 לא טענה, במענה לבקשה לגילוי מסמכים, להיעדר תשתית ראייתית לכאורית ראשונית.

יצוין כי בענייננו, לנוכח המפורט בבקשת האישור ביחס לעניינו של המשיב 2, ובהיעדר מחלוקת כאמור, מתקיים התנאי של תשתית ראייתית ראשונית.

בכל הנוגע לרלבנטיות של החלוקה לפי סניפים, הנטל להוכיח את הרלבנטיות של המסמכים מוטל על המבקש.

המבקש טען בדיון כך:

"לשאלת ביהמ"ש למה זה מסייע לי להוכיח שיש לקבל את בקשת האישור אני משיב כי נכון שאני לא צריך את זה להוכחת הנזק בשלב הבקשה העיקרי, בשלב הזה הם קבעו את זה כרלוונטי, לעניין חיזוק טענת ההפרה. אם אגלה שבסניפים מסוימים יש 0 החזרות או 3 מיכלים בחודש, או 2 מיכלים בחודש, יש הפרה רוחבית.".

עוד נטען כי אמנם בתגובת המשיבה 2 נטען כי יהיה בכך כדי לגרום להכבדה, אולם משעה שהנתונים נמצאים בידי המשיבה 2, אין סיבה שלא תספק את המידע.

1. המבקש טוען למעשה שהמסמכים נדרשים לו לנוכח טענת המשיבה 2 כי מדובר בהפרות נקודתיות וכי, ככלל, סניפי הרשת פועלים כדין.

המשיבה טוענת כי המבקש לא הוכיח את הרלבנטיות של הדרישה, כי מדובר בנתונים השייכים לזכיינים וכי יהיה צורך לקבל את אישורם כי מדובר בנתונים שהם גם שלהם. עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, אין די בכך שהמבקש מעוניין לבחון את הטענות של המשיבה כדי להצדיק את מתן הגילוי ומפנה בעניין זה להחלטה בת"צ 21485-10-15 אבני נ' ישרוטל בע"מ (פורסם במאגרים, 28.7.17).

1. המשיבה 2 טענה במסגרת סעיף 8 לתגובה כך:

"...אין בסופר-פארם "התנהלות שיטתית" של הפרת החוק, אלא לכל היותר תקלות נקודתיות, של עובדים מסוימים, בחנויות מסוימות ובתקופה קצרה ביותר. בהעדר התנהלות שיטתית – ממילא גם אין מקום לתובענה ייצוגית...".

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי הנתונים המבוקשים רלוונטיים לבירור המחלוקת בין הצדדים ביחס לשיטתיות ההפרה הנטענת וביחס לקיומה של קבוצה, ומשנראה כי נתונים אלו נמצאים בידי המשיבה 2, אני סבורה כי יש מקום להורות על גילוי הנתונים, וזאת תוך השחרה או אי-גילוי של שמות הסניפים ושל כל פרט העשוי להוביל לפגיעה בזכויות צדדי ג'.
2. הנתונים שיגולו כאמור יתמכו בתצהיר כדין ויימסרו לידי ב"כ המבקשים עד ליום 10.4.22.
3. לנוכח התוצאה אליה הגעתי ולאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין, אני מחייבת את המשיבה 2 בהוצאות המבקש 2, בסך של 2,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהמועד בו תינתן החלטה בבקשת האישור.
4. נקבע לדיון קדם משפט ליום 14.7.22 בשעה 11:30.
5. המזכירות תעדכן את היומן ותמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ‏י"ג באדר ב תשפ"ב, 16 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.