1. ביום 28.12.2020 התובעת הגישה לתיק חוות דעת מומחה מפרי עטו של המשפטן הגיאורגי, מר Vanishvili ("המומחה").
2. הנתבעת, רשות המסים, מבקשת להוציא את חוות הדעת מן התיק, וזאת מפני ש"... חוות דעתו של המומחה עוסקת בנושאים משפטיים בין היתר בקשר לאמנות עליהן חתומה מדינת ישראל... הכלל הידוע הוא שבית המשפט אינו נדרש למומחים למשפט" (סעיף 2 לבקשת הנתבעת מיום 28.1.2021).
3. על פי סעיף 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת".

המונח "דין" מוגדר בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981.

מכאן נובע העקרון המוכר לפיו הדין הישראלי נתפס כעניין של "ידיעה שיפוטית".

1. עיינתי בחוות הדעת השנויה במחלוקת. יש בה בעיקר התייחסות להסכמי סחר רב-לאומיים (ובפרט The Brussels Convention וכן The Technical Barriers to Trade Agreement). כמו כן יש התייחסות לאופן יישום ההסכמים הרב-לאומיים בהקשר המסוים של היחסים הבילטרליים בין מדינת ישראל ובין מדינת גיאורגיה.

דומה כי קיימים רק שני מקומות בחוות הדעת בהם ההתייחסות היא לדין הישראלי גרידא: סעיף 7 וסעיף 13 רישא.

1. במצב דברים זה, החלטתי לדחות את בקשת הנתבעת ולהותיר את חוות הדעת בתיק.

עם זאת יובהר:

1. בית המשפט לא יידרש לדעתו של המומחה באשר לדין הישראלי, תוכנו או משמעותו;
2. אני מודע לגישה האפשרית לפיה נורמה מהמשפט הבינלאומי שנקלטה לחיקוק ישראלי הופכת ל"דין" שעליו תחול הוראת סעיף 57ב לפקודת הראיות. לטעמי אין צורך להכריע בסוגיה זו בשלב מקדמי זה (והנתבעת לא הביאה כל אסמכתה בנושא). ממלא תישמר לנתבעת הזכות לטעון בדיעבד לאי קבילות עדותו של המומחה, כולה או מקצתה, וזאת במסגרת סיכומיה.
3. אין צו להוצאות. הבקשה להוציא את חוות הדעת מן התיק נכרכה יחד עם בקשה מוצדקת בנושא תרגום התצהירים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה