בפני בקשה להארכת מועד להשפט.

1. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר המבקש וכבר מטעם זה יש לדחותה. ר' בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם

2. אף לגופו של עניין, דינה לדחות כפי שיפורט להלן:

לטענת ב"כ המבקש, המבקש פנה אליו שיגיש בקשה להשפט במסגרת המועדים הקבועים בחוק אולם עקב טעות משרדית, הבקשה להשפט לא הוגשה במועד.

עוד טען, כי המבקש עותר להסב הדוח ע"ש אחר.

3. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחסד"פ, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בי"המש העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד כנגדו - ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ מ"י.

במקרה דנן, המבקש ידע אודות הדוח ואף ביקש מבא כוחו להגיש בקשה בשמו להסב הדוח לאחר.  משלא דאגו המבקש ובא כוחו כי הבקשה תוגש במועד והטילו כל יהבם על הפקידה במשרד ב"כ המבקש, אין למבקש להלין אלא על עצמו.

אגב יוער, כי עפ"י האמור בבקשה בתיק 3610-01-20 שצורפה לבקשה דנן, אין זו הפעם הראשונה בה שוכחת הפקידה להגיש בקשה להשפט במעד. על כן על אחת כמה וכמה שהיה על ב"כ המבקש לנקוט במשנה זהירות ולדאוג להגשת הבקשה במועד.

4. זאת ועוד, כבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל.

5. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט אדר תש"פ, 25 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.