זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, היזק לרכוש במזיד וניסיון לתקיפת בת זוג, אשר בוצעו בבית המתלוננת, אשתו ואם חמשת ילדיו, המצויה בהווה בהליכי פרידה ממנו, באירוע יחיד שהתרחש ביום 4.1.20. בכתב האישום צויין כי המשיב מתגורר בנפרד ממשפחתו, בבית הצמוד לביתה של המתלוננת.

2. נטען כי ביום האירוע, בסמוך לשעה 3:00 הגיע המשיב לבית המתלוננת, כשהוא בגילופין, דפק בדלת והמתלוננת הכניסה אותו אל הבית. המשיב החל להכין אוכל במטבח ובתוך כך לקלל את המתלוננת, וכשביקשה כי יחדל לקללה, השליך לעברה שואב אבק אך לא פגע בה. בהמשך, נטען, זרק המשיב כוס מזכוכית שהתנפצה, וקרב אל המתלוננת בצורה מאיימת כשהוא פורש ידיו לצדדים ומקלל אותה. המתלוננת ביקשה מהמשיב כי יצא מהבית, ומשסירב החלה לדחוף אותה לעבר הדלת. בתגובה, ניסה המשיב לתקוף את המתלוננת בהרמת ידו כעומד להכותה, אך הילדים התערבו והרחיקו אותו מן המתלוננת.

נטען עוד, כי שעה שהמתלוננת והילדים ניסו להרחיק את המשיב מהבית, הוא דחף את בתו, וכתוצאה מכך היא נפלה, נפגעה בכתפה ונגרם לה סימן כחול.

עוד נטען כי המשיב איים על המתלוננת באמרו: "אני ארצח אותך, אעלים אותך ואשבור לך את הרכב."

כן נטען כי שעה שהמשיב נעצר על ידי שוטרים בבית, נמצא אולר בכיס מכנסיו.

3. בד בבד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

4. ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

ב"כ המשיב טען כי המשיב היה בגילופין בשעת האירוע, וכי הדבר נתמך בחומר הראיות. משכך, נטען כי לא ניתן להרשיע את המשיב בעבירות מטרה הדורשות הוכחת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת. ב"כ המשיב טען כי אף שלא בוצעה מדידה של ריכוז האלכוהול בגופו של המשיב, ישנן די ראיות לכך שהוא היה במצב כבד של שכרות. הסנגור הפנה לכך שבהליך מעצר הימים, נציג המשטרה טען בדיון כי המשיב לא היה במצב המאפשר גביית עדות.

נטען עוד, כי אין לתת אמון בגרסת המתלוננת, שכן לדברי המשיב היא וילדיהם הכפישו אותו, ניסו להוציאו מבית שלו, ולדחוף אותו אל מחוץ לדלת ביתו שלו. למעשה, כך נטען, המשיב הוא שניסה להתגונן מפני מעשיהם, הוא לא ניסה לתקוף איש, למעט דחיפה חזרה שבאה בתגובה לדחיפתו אל מעבר לדלת. נטען, כי המשיב לא תקף את המתלוננת בשואב אבק, ואף לדברי המתלוננת המשיב כיוון אותו לעברה בלבד. לא הייתה מחלוקת על כך שהמשיב השליך לרצפה כוס, ואולם צויין כי מדובר ברכושו של המשיב עצמו, וכי פגיעה ברכוש עצמי איננה מהווה עבירה של היזק לרכוש במזיד.

גם באשר לעבירת האיומים, נטען, כי גרסותיהם של המתלוננת והילדים סותרות, ואינן מבססות את יסודות העבירה. כל שעולה מעדות הבת חנין, נטען, הוא כי המשיב, אשר חש מאוים מן המתלוננת, אמר לה כי ימצה את זכויותיו החוקיות כלפיה, ויביא למעצרה. המילים המיוחסות למשיב בכתב האישום כאיום ברצח, אינן נתמכות בעדויות העדים הנוספים. ב"כ המשיב התייחס לאיום שהשמיע המשיב כי יפגע ברכב, וטען גם כאן כי מדובר ברכוש משותף, אשר המשיב יכול לעשות בו כרצונו, ועוד נטען כי רף המסוכנות העולה ביחס לאדם המאיים לשבור רכב, אינו דומה לרף המסוכנות של אדם המאיים ברצח.

5. עיינתי בתיק החקירה בשים לב לטענות הסנגור, ומצאתי כי חומר החקירה מבסס ראיות לכאורה בשלב ראשוני זה, בו נבחן פוטנציאל ההרשעה שבחומר. כידוע, שלב המעצר איננו שלב שבו ניתן לבצע קביעות מהימנות לגבי גרסאות העדים, ואולם בבחינת החומר ניתן לומר כי בני משפחתו של המשיב מסרו גרסאות המאופיינות בסימני אמת, ואשר נתמכות בראיות נוספות.

מלבד ההודעות שנגבו מאשת המשיב ומילדיו, וכן מאחיו חאלד, נאספו גם סרטונים מליל האירוע. בסרטונים קצרים שצילמה הבת אנסאם (ראה הודעתה מיום 10/1/20) באמצעות הטלפון שלה (ראה לעניין זה גם עדות המתלוננת מיום 10/1/20 ש' 20) נראה המשיב משתולל בבית כשבידו בקבוק אלכוהול, מגדף, ומשליך חפץ שנשבר. המתלוננת העידה כי שבר כוס.

עבירת האיומים המיוחסת למשיב, בגין אמירות שהשמיע כי יהרוג את אשתו ויפגע ברכב, מבוססת על גרסת המתלוננת (הודעתה מיום 4/1/20 עמ' 2 ש' 13) וכן בהודעתו של הבן עלא מיום 6/1/20 ש' 13).

הסנגור הפנה לכך שחלק מבנות המשפחה דווחו כי המשיב איים איומים פחותים בחומרתם, כי יגרום לאשתו להיעצר ויפגע ברכב, וכי לא איים לרצוח את המתלוננת (הבת אנסאם, בהודעתה מיום 6/1/20 ש' 12, הבת חנין מיום 5/1/20 ש' 12), ואולם סבורני כי אי התאמה זו בין גרסאות בני המשפחה לגבי אמירות מאיימות של האב המגדף והמשליך חפצים, באירוע מטריד ומהיר שהחל בשלוש לפנות בוקר, אין בהן כדי להוות חולשה בת משקל רב בשלב זה. בחינת משקלה של הסתירה האמורה בין גרסאותיהם של בני המשפחה באשר לתוכנם של האיומים תיעשה במסגרת בירור האשמה.

בשלב זה מתגבשת תשתית לכאורית מספקת לגבי עבירת איומים בהתנהגות ובמלל, אשר המשיב השמיע, לפגוע ברכוש, וכן להרוג את אשתו.

גם עבירות נסיון התקיפה וההיזק המזיד ברכוש מבוססות על גרסאותיהם של בני המשפחה, שתיארו השלכת מזון, השלכת כוס והשלכתו של שואב האבק. בנוסף, כאמור, קיים אותו סרטון שבו נצפה המשיב משליך כוס.

6. נטען על ידי ב"כ המשיב, כי עבירת ההיזק לרכוש אינה מתקיימת, גם אם הזיק המשיב לרכוש בבית וגם אם שבר כוס, שכן מדובר בביתו וברכושו. טענה זו דינה לדחייה, שכן עבירת היזק במזיד לרכוש איננה עבירת רכוש בלבד, אלא מכילה היא גם יסוד של עבירת אלימות. מי שמנפץ חפצים בפרץ אלים, אין נפקות, לגבי היסוד העובדתי, לשאלת הבעלות על החפץ. מכל מקום כאן מדובר בחפצים (שואב אבק, כוס) אשר לפחות בחלקם מצויים בבעלות המתלוננת.

7. עניין נוסף הטעון התייחסות הנו טענתו של הסנגור כי מדובר בבית מגורים משותף, אשר המשיב הגיע אליו מתוקף זכות, ואשר ממנו נדחף על ידי אשתו וילדיו. טענה זו אינה מסתדרת עם התמונה המתקבלת מגרסאות בני המשפחה. אמנם מדובר בזוג נשוי אשר לא השלימו הליך פרידה רשמי, ואף לא קיימת החלטה רשמית האוסרת על המשיב כניסה לבית המשפחה, ואולם העבירות בוצעו לכאורה על רקע פרידה בין בני הזוג, ובמצב בו בפועל המשיב התגורר לחוד מאשתו ומארבעת ילדיו, ביחידת דיור סמוכה. ראה לעניין זה את הודעת המתלוננת מיום האירוע בשורה 5, וכן הודעתה מיום 5/1/20 ש' 2, שם מסרה כי בני הזוג פרודים במשך חמש שנים, וכן הודעת אחיו של המשיב חאלד עווד ש' 2, וגרסת המשיב עצמו בחקירתו מיום 8/1/20 ש' 5). על רקע מגוריהם הנפרדים של המשיב והמתלוננת עם ילדיה, עולה כי הגעת המשיב לבית המשפחה, בשלוש לפנות בוקר, כשהוא שיכור ותוקפן, לא מהווה רקע לגיטימי, וכי מדובר בהתנהגות מאיימת שבפועל הטילה אימה על המתלוננת ועל הילדים.

8. שתיים מבין שלוש העבירות המיוחסות למשיב – איומים והיזק לרכוש במזיד, הנן "עבירות מטרה" המטילות על המאשימה נטל הוכחת יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, או פזיזות. בעבירת האיומים יש להוכיח כי המאיים התכוון להבהיל או להקניט, ובעבירת ההיזק לרכוש יש להוכיח כי הנזק לרכוש בוצע במזיד. ב"כ המשיב טען, כאמור, כי שכרותו הבלתי מוכחשת של המשיב משמיטה את הקרקע מהטענה כי איים או הזיק במזיד לרכוש.

מדובר בטענה אשר תתברר בהליך בירור האשמה, ואשר בשלב זה מצאתי כי דינה להידחות.

סעיף 34ט, מסדיר את הגנת השכרות:

34 (א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.

(ב( עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.

ובהמשך, בסעיף 34 ט(ד) נקבע כדלקמן:

בסעיף זה" מצב של שכרות" –"מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו,או להימנע מעשיית המעשה.

לא כל מצב של גילופין מביא לפטור מאחריות בעבירות כוונה מיוחדת. נטל ההוכחה להיעדר אחריות בגין שכרות, הנו נטל גבוה ביותר, המוטל על המשיב.

"הרף הנדרש לשם הכרה במצב של שכרות הוא רף גבוה, ואנו מוצאים בפסיקה דחייה של טענה לתחולת סייג השכרות והרשעה גם במצבים בהם הוכח שרמת שכרותו של נאשם הייתה גבוהה ועמוקה, שהיה "תחת השפעת אלכוהול ומעצוריו הנפשיים התרופפו", שהיה "שתוי לחלוטין ואחוז סחרחרת" וכד'. ברי כי מדיניות משפטית עומדת מאחורי רף גבוה זה"

(דברי כב' השופט עמית בע"פ 7164/10 ג'אן נ' מ"י).

בענייננו, המשיב אמנם היה שיכור, וכך מעידים עליו בני משפחתו, השוטרים שהגיעו לזירה, והצפייה בסרטון שתיעד אותו, ואולם נראה לכאורה כי מדובר בגילופין אשר לא מנעו מהמשיב את היכולת להבין את הפסול שבהתנהגותו, או להימנע ממעשיו.

כראייה לכך שהמשיב לא היה שיכור גמור, יש לראות את העובדה כי הוא עצמו התקשר למשטרה וביקש סיוע, ומסר כי אחיו חאלד תוקף אותו (ראה דו"ח פעולה של השוטר מוחמד סועאד). מהרישום בדו"ח, נראה כי המשיב התקשר למשטרה, ואף מסר מס' ת"ז – התנהגות המלמדת על יכולות לא מבוטלות על אף השכרות. עניין נוסף הנו גרסתו של המשיב בחקירותיו, שם טען טענות שונות, ביניהן כי הוא היה מי שהותקף, ואולם לא מסר כי היה שיכור מכדי להבין או לזכור את האירועים. גרסאות אלה של המשיב, שזכר פרטים מהאירוע, מלמדות כי הפטור הנדיר מאחריות פלילית בגין שכרות איננו רלוונטי כאן.

ב"כ המשיב התייחס בטיעוניו להחלטה בעניין קאדריה (רע"פ 6382/11), ואולם לא מצאתי התאמה לפסיקה זו, שמתייחסת להתקפים פסיכוטיים על רקע גמילה מאלכוהול או סמים, לענייננו.

9. לסיכום, מצאתי כי מתקיימות ראיות לכאורה, וכי לא מתקיימת חולשה ראייתית מיוחדת אשר משפיעה על ההחלטה בבקשה זו.

עילת מעצר

10. בא כוחו של המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר, אם כי נטען, כאמור, כי חולשת הראיות, בין היתר לגבי תוכן האיומים, העובדה כי מדובר בבית שלמשיב בעלות עליו, והעובדה כי בני המשפחה דחפו את המשיב - כל אלה משפיעים להחלשת עילת המעצר.

מצאתי כי קמה עילת מעצר מובהקת. אמנם לא מדובר בעבירות ברף חומרה גבוה, שכן מדובר בנסיון תקיפה בלבד, ללא השלמת העבירה, ומבלי שנגרמו חבלות, היזק שמסתכם בהשלכת חפצים ושבירת כוס, ואיומים, ואולם צירוף הנסיבות מלמד על מסוכנות גבוהה.

אירוע מטלטל, שבו אבי המשפחה המתגורר בנפרד ממשפחתו, מגיע לבית שיכור, בשעה 03.00 לפנות בוקר, משתולל, מאיים, זורק אוכל וחפצים, ומסרב לעזוב, הנו אירוע המסכן את נפגעי העבירה.

באלימות במשפחה עסקינן, ומכאן קמה חזקת מסוכנות, המתחזקת בגרסאותיהם של המתלוננת וילדיה, שתיארו חוסר אונים ופחד ממעשי המשיב בשעות הלילה בבית, באופן שתואר כטיפוסי וחזרתי.

המסוכנות מתחזקת נוכח השימוש הקבוע שעושה המשיב באלכוהול, וחומר הראיות מלמד כי מדובר בהתמכרות קשה. גם העבר הפלילי, הכולל 8 הרשעות קודמות בעבירות שונות, לרבות עבירה של ניסיון הדחה בחקירה, עבירות אלימות ועבירות אלימות במשפחה כלפי אותה בת זוג מקים מסוכנות מוחשית. בהרשעתו האחרונה בגין אלימות במשפחה נדון המשיב לתשעה חודשי מאסר בפועל, ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בן 10 חודשים. כן תלוי ועומד כעת תיק נוסף נגד המשיב בגין עבירות אלימות כלפי בת זוג וכלפי ילדיו.

מדובר במסוכנות ברמה גבוהה, ובצפי מדאיג לביצוע עבירות נוספות ודומות.

חלופת מעצר

11. המשיב לא הציע כל חלופה קונקרטית, אף לא משמורן או ערב. כל שהוצע היה להרחיקו באמצעות צו הרחקה. מסוכנותו של המשיב, ובעיקר התמכרותו לאלכוהול, המניעה אותו, שוב ושוב, לאלימות בלתי מרוסנת, מחייבת חלופה שיש בה להבטיח את שלום בני משפחתו של המשיב, ושלומם של אחרים מפניו.

דו"ח מטעם מחלקת הרווחה של ריינה המצוי בתיק החקירה מתעד נסיונות גמילה קודמים של המשיב, ומתייחס לכך שהמשיב מהווה סכנה לעצמו ולאחרים.

מצאתי כי יש לקבל לגבי המשיב תסקיר מעצר, ולבחון בו אפשרויות טיפוליות הולמות למסוכנות ולצרכיו של המשיב.

אני מורה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר.

ניתן להציג חלופות ישירות לשרות המבחן.

נקבע לקבלת תסקיר מעצר והמשך דיון ליום 17/2/2020 שעה 08:30 בפני שופט תורן (עקב העדרי לחופשת השתלמות).

לבקשת המשיב – גורמי שב"ס יאפשרו לעו"ד פאהום להעביר לו סוללה למכשיר השמיעה בעת ביקור אצלו במתקן המעצר (בהעדר מניעה ועפ"י הנוהל).

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

המזכירות תעביר ההחלטה לשרות המבחן.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בנוכחות הצדדים.