בפני

כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

שלמה כהן

נגד

נתבעת

איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

א. כללי וטענות הצדדים

1. ביום 7.6.19 אירעה תאונת דרכים בין רכב בבעלות התובע, אשר הינו מורה לנהיגה, לבין רכב אחר המבוטח על ידי איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי האחריות רובצת על נהג הרכב המבוטח על ידי הנתבעת. המחלוקת הינה בשאלת הנזק בלבד.

3. התובע טוען, כי נגרם לרכבו נזק בסך של 12,000 ש"ח והוא תומך את טענתו בחוות דעת של השמאי מאיר וויצמן. התובע מודה כי הנזק "תוקן באופן חלקי במוסכים" ועל כן, על הנתבעת לשלם לו את מלוא הנזק.

4. לטענת הנתבעת, בבירור מול סוכן הביטוח מצד התובע, עולה כי רכב התובע תוקן באופן חלקי. לטענתה, התובע בחר שלא להציג חשבוניות בגין חלקי חילוף או חשבוניות בגין התיקונים שביצע בעוד שחשבוניות הינן ראיות מרכזיות בהוכחת נזקים שנגרמו.

5. הנתבעת הבהירה כי מינתה שמאי מטעמה בשם בני תמר שיבדוק את הרכב ויעריך את הנזקים שנגרמו. בהתאם לחוות הדעת פיצתה הנתבעת את התובע בסך של 5,831 ש"ח.

ב. גרסאות הצדדים

1. גרסת התובע:

" פניתי לשמאי לאחר קרות התאונה, יש לי 4 ביטוחי מקיף ל-4 מכוניות במנורה תחת יעקב סאקר סוכן הביטוח. אני משלם 25,000-30,000 בשנה. הרגשתי צורך עז לתבוע שמאי א' טען סכום מסוים 15,000 ₪ ושמאי ב' עשירית אחוז מהשמאי א' טען. השמאי שלי אמר להחליף את הטמבונים הקדמי והאחורי ולהחליף את הדלת, הדלת לא הוחלפה ולא נבדקה ולא פתחו את הדלת לבדוק את הנזק. וההבדלים ביניהם קריטיים. פנו אחרי זה כדי לבדוק את הנזק.

מפנה לחוו"ד השמאי מטעמי מאיר וייצמן שהיה שמאי של הנתבעת וחודש לפני החליטו לא לעבוד איתו. התיקון בפועל נעשה של הפחחות של הצד הימני ונאמר לשמאי השני שהדלת לא הוחלפה. השמאי הראשון מטעמי אומר: עבדות פחחות 2,600 ₪, צבע 5,000 ₪, פגוש קדמי 888 ₪, כנף קדמי 680 ₪, דלת אחורית 2,800, ניקל 323 ₪."

2. במענה לשאלה מדוע לא הציג חשבוניות בגין התיקונים השיב התובע כך:

" השמאי אמור לדעת להעריך את התיקון, זה תפקידו. פנו אלי אחרי חודשיים מקרות התאונה. אין לי קבלה ולא שמרתי וניסיתי לשחזר אבל אני לא רוצה לעשות דברים לא נכונים, לא היה קבלה ביום תיקון הרכב, ועזבתי את זה. אני לא יודע אם הוציא קבלה בזמנו, לא הצליח לשחזר את זה. לא ידעתי שאני אצטרך לבוא לבית המשפט עם קבלה מה אני אעשה עם קבלה. כתוב תוקן חלקית, איפה האזכור עליו בחווה"ד השנייה. שיעריך מה העלות."

3. גרסת נציגת הנתבעת

" טענותינו מגובות בפסיקה. מפנה רע"א 3608/17. יש מצב שהרכב תוקן בסכום הרבה יותר נמוך, אין קבלה ולכן אין לי מושג. התובע לא מוכיח מה הנזק שלו וחובת ההוכחה היא עליו. בנוסף, יש את רשויות המס ואני לא יכולה לשלם למישהו שעלים את רשויות המס. "

ג. דיון בסוגית הנזק

1. התובע הציג חוות דעת שמאי מטעמו. בהתאם לחוות דעת השמאי ויצמן מאיר עולה כי סכום הנזק שנגרם לתובע עקב פגיעה בכל החלק הימני של הרכב עומד על סך של 12,735 ש"ח.

2. התובע בחר שלא להציג חשבוניות תיקון למרות שתיקן חלק מהנזקים. בית משפט זה אפשר לו להציג חשבוניות ולצרפם לתיק אך הוא מאן לעשות כך. לטענתו, כאמור: " אין לי קבלה ולא שמרתי וניסיתי לשחזר אבל אני לא רוצה לעשות דברים לא נכונים, לא היה קבלה ביום תיקון הרכב, ועזבתי את זה".

3. השמאי מטעם הנתבעת אשר בדק את הרכב לאחר התיקון קבע כדלקמן:

עלות חלקי החילוף שלא תוקנו עומדת על סך של 2,985 ש"ח;

עלות עבודה סך של 480 ש"ח;

עלות עבודות צבע סך של 850 ש"ח.

בהערה רשם השמאי מטעם הנתבעת כי מדובר ב"עבודות הפחחות והחלפת חלקים שטרם הוחלפו" וכן "בהתאם לבקשת המזמינה אין בחוות דעתי משום התייחסות לנזקים שתוקנו בפועל" .

4. במסגרת עדותו, אמר השמאי מטעם הנתבעת כך:

" נדרשתי מחב' ביטוח הנתבעת לבדוק את הרכב של שלמה על מנת להבין מה תוקן ומה לא תוקן בפועל. חווה"ד מציין במפורש את הנזקים שלו, יש לי תצלומים מקוריים. הערכתי את הנזקים שנותרו ברכב וטרם תוקנו עמ' 2 לחווה"ד. כלומר כאמור בחווה"ד, הפגוש התומך ג'אנט של הגלגל וניקל קישוט על הפגוש. וכמובן זה כולל עלות העבודה והצבע לנזקים שלא תוקנו בפועל. יש עבודות 480 ₪, צבע 850 ₪ וחלקי החילוף. אלו הנזקים שהיו קיימים ברכב בזמן הבדיקה שלי וטרם תוקנו. אבל בדף הבא לחווה"ד בהערות, הפגוש הקדמי לא הוחלף ודרוש החלפה, אכן צריך להחליף פגוש, הנזק תוקן חלקית. סעיף ב' מראה את הנזקים, כשקיבלתי את הממצאים את דוח השמאי מהנתבעת השוויתי את הנזקים שוייצמן צירף וכתב שנגרמו בתאונה ולכן התייחסתי אחד לאחד לנזקים שקיימים ולנזקים שנטענו שהיו ואכן היו וטופלו בפועל רק לא כימתתי את זה לכסף כי לא היתה חשבונית תיקון ויכולתי להעריך"

6. הנתבעת שילמה לתובע את הסכומים הבאים:

נזק מאושר: 3,492 ש"ח (נראה שכולל 2,985 ש"ח בצירוף מע"מ – ב.ס);

שכר טרחת שמאי : 800 ש"ח;

וכן סכום בגין ירידת ערך סך של 1,539 ש"ח;

בסה"כ שולם לתובע סך של 5,831 ש"ח.

7. מהאופן בו הדברים הוצגו על השמאי מטעם הנתבעת, אני קובע כממצא עובדתי שהנתבעת התעלמה מהסכומים הבאים, אשר קבע השמאי מטעמה ולא שולמו לתובע:

עלות עבודה סך של 480 ש"ח;

עלות עבודות צבע סך של 850 ש"ח.

כיוון שהנתבעת צירפה מע"מ לסכום בסך של 2,985 ש"ח אותו החליטה לאשר, סבורני שיש לצרף מע"מ גם לסכומים הנקובים לעיל.

8. השאלה שבמחלוקת הינה, האם על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הסכומים אשר צוינו בחוות דעת שמאי מטעמו, ואשר לא נתמכו בקבלות או חשבוניות. אני סבור כי מקום שהתובע תיקן את הרכב ולא הציג חשבוניות התומכות בכך, לא ניתן לחייב את הנתבעת כי תשלם הסכומים הנתבעים. להלן אנמק;

9. ההלכה בעניין רע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן הינה כדלקמן:

"אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017); עניין אניסימוב, שם)."

10. בעניין רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017 נאמר כדלקמן:

" בענייננו, לא שוכנעתי כי עמד בפני המשיב קושי מיוחד להביא ראיות על מנת להוכיח את שיעור נזקו, ומכל מקום אין עסקינן ב"נסיבות שבהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדויקת ומלאה" (ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34 (1993); השוו ע"א 427/82 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, פ"ד מ(4) 309 (1986)). חרף זאת, הן בית משפט השלום הן בית המשפט המחוזי קבעו כי לא עלה בידי המשיב להמציא תיעוד להוכחת נזקו – משלא הגיש "כל חשבונית, קבלה או תעודת משלוח" (פסק הדין השני, פסקה 50), ומשכך ברי כי לא עמד בנטל ההוכחה כנדרש. לא זו אף זו, בית משפט השלום אף הטיל ספק בטענת המשיב שלפיה אכן הרס את התקרה וביצע יציקתה מחדש. במצב דברים מעין זה, על אף תחושת אי הנוחות שבהותרת המשיב בידיים ריקות, דומה כי אין מקום לפסיקת פיצויים על דרך האומדנה."

11. הנה כי כן, סבורני, כי לפי ההלכה התקפה גם באשר לתביעה קטנה, תיקון בפועל, אשר אינו נתמך בחשבונית מס או בקבלה וזאת כאשר יש אפשרות לעשות כן – אינו מקנה זכות לפיצוי. אילו לא תוקן הרכב, נכון היה לפסוק על בסיס הראיות המצויות בתיק, מתוך הנחה כי שיעור הנזק הוערך על ידי שמאי. עם זאת, שעה שהרכב תוקן, לא מדובר עוד בנזק תיאורטי, אלא בנזק ממשי, שניתן להוכחה בראיות.

12. יודגש, כי אפשרתי לתובע לצרף קבלות וחשבוניות, אך התובע סירב לכך באומרו: "אני לא רוצה לעשות דברים לא נכונים".

13. ודוק: לפי מיטב הבנתי אין לבית משפט זה כל יכולת לחרוג מהלכת בית המשפט העליון בעניין אשקר ולפיה כאשר הנזק ניתן לכימות מדויק והאזרח נמנע מהבאת ראיה מתאימה גם לאחר שניתנה לו הזדמנות ראויה לעשות כן, חריגה מהדין המהותי הינה "בלתי עבירה" :

" במצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה".

14. התוצאה היא שדין התביעה להידחות בחלקה. ואולם הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים אשר נכללו בחוות דעת השמאי מטעמה כגון עלות עבודה בסך של 480 ש"ח וכן עלות עבודות צבע בסך של 850 ש"ח, בצירוף מע"מ כלומר סך של 1,556 ש"ח. זאת בהתאם להערות השמאי מטעם הנתבעת ולפיהן אין בחוות הדעת משום התייחסות לנזקים שתוקנו בפועל. בנוסף לסכום בסך של 1,556 ש"ח, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.