1. לפני התנגדות המבקשת לביצוע שטר חוב, שיסודו בחוב בגין דמי שכירות שלא שולמו ע"י המבקשת.

בהתנגדותה מציינת המבקשת כי מדובר בהלוואה, כי היא מתנגדת לשלם שכ"ט עו"ד, כי מחובת המשיבה להודיע על פתיחת הליכים וכי חרף מצבה האישי והכלכלי היא משלמת סך של 1,000 ₪ לחודש תוך מאמצים לעמוד בסכום התשלום הגבוה.

המשיבה טוענת כי ההתנגדות אינה מלמדת על כל טענת הגנה הצריכה להתברר ואף נמנעה מחקירת המבקשת על תצהירה.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ולאחר הדיון שהתקיים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות באין טענת הגנה הראויה להתברר במסגרת ההליך בבית משפט זה.

תחילה יובהר כי הלכה היא שתובע רשאי לחקור את המצהיר על תצהיר התנגדותו, אולם אינו חייב לעשות כן, ומקום שנמנע הוא מחקירה, אין בכך כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. פירושו של דבר, כי בהעדר חקירה עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ועל יסוד זה נבחן האם יש בדברים כדי לבסס הגנה.

יודגש אפוא, כי ויתורו של תובע על חקירת המצהיר כלל איננה מחייבת קבלת התצהיר ככזה שאינו שנוי במחלוקת, שכן במקרה בו התצהיר כולל טענות סתמיות, ללא פירוט, ואינו מגלה את מהות ההגנה, או כל הגנה שהיא, אין מקום לראות בהימנעות מחקירה כמצביעה על הסכמה לתוכן הכתוב.

ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' שתים-עשרה, בעמ' 269-271.

3. אכן, עיון בתצהיר ההתנגדות מלמד על כך שהמבקשת איננה מכחישה במסגרתו את חתימתה על שטר החוב ואף לא את החוב כשלעצמו.

יתרה מכך, בדיון התברר כי כלל לא מדובר בהלוואה אלא בחוב בגין דמי שכירות במרכז קליטה "בית קנדה", כאשר שיעור דמי השכירות נקבע ע"י הסוכנות היהודית.

רק בדיון העלתה המבקשת טענה חדשה שלא נטענה בהתנגדות ולפיה היא מתנגדת לגובה החיוב החודשי בדמי השכירות, אולם מלבד העובדה כי טענה זו לא בא זכרה בתצהיר ההתנגדות כאמור ואף לא התבקש תיקון ע"י צירוף תצהיר מתוקן משך מעל לשנה מאז הועברה ההתנגדות לבית המשפט, הרי שהטענה הועלתה באופן כללי וללא כל פירוט, לא הוצגה תשתית עובדתית כלשהי באשר לנטען, לא הובאה תשובת הסוכנות היהודית לפנייה שנטען כי נעשתה אליה בנושא ואף ספק רב באם המדובר בטענה שהיא בסמכותה של ערכאה זו, משמדובר למעשה בהשגה על החלטת הסוכנות היהודית בדבר קביעת גובה השכר החודשי לתשלום, המתבססת על נהליה.

4. מכל מקום, מחובתה של המבקשת היה להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתה, וכך לא נעשה, באופן המותיר את הטענות כטענות סתמיות, בעלמא, ללא כל פירוט ותימוכין.

עם זאת, מובן כי אין בכך כדי למנוע מהמבקשת לפעול בדרך המתאימה לשם בירור טענותיה בנושא גובה דמי השכירות.

יצוין, כי ההתנגדות לשלם שכ"ט עו"ד איננה ברורה שכן משנפתח תיק הוצאה לפועל הרי שמדובר בהוצאות הנלוות לכך על פי הדין ואין המדובר בטענת הגנה הצריכה להתברר.

יתרה מכך, בניגוד לטענה הסתמית שהועלתה בתצהיר בדבר החובה ליידע בפתיחת הליך משפטי, הרי שבדיון שהתקיים עלה כי היתה הידברות קודמת בין הצדדים, לרבות כזו במסגרתה הלינה המבקשת על גובה דמי השכירות החודשיים בהם היא מחויבת, ואף פנתה בכתב בסיועו של מר גואטה בטענות אלה.

מכל מקום, המדובר בשטר חוב, כאשר המבקשת אינה מכחישה את טענת המשיבה כי פנתה בדרישת תשלום דמי השכירות קודם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וממילא סירבה ומסרבת המבקשת לשלם ולו את קרן החוב, באופן שאינו מייתר את פתיחת תיק ההוצאה לפועל ואף בדיעבד חייב פתיחתו.

יתר הטענות, בדבר העדר יכולת כלכלית אינן מהוות טענות הגנה והמבקשת יכולה להעלותן במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

5. לפיכך, ובהעדר טענות הגנה הראויות להתברר, ההתנגדות נדחית.

אך מתוך התחשבות במבקשת ייפסקו הוצאות בשיעור מתון, וזאת בסך 900 ₪.

ניתן לשפעל הליכי ההוצאה לפועל בתיק המקושר מספר 515615-11-19.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"א, 24 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.