בפני

כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון

תובעים

חברת חשמל בע"מ ח.פ. 520000472
ע"י ב"כ עוה"ד י. נחשון ואח'

נגד

נתבעים

1. עואודה אחמד חאפז

2. בני חאפז עואודה תשתיות וכוח אדם בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיתי סביון

3. עיריית עראבה
ע"י ב"כ עוה"ד לפידות ואח'

4. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיתי סביון

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכוש.

1. התובעת , חברת חשמל לישראל, הגישה תביעה בגין שני אירועים בהם התקבלו אצלה קריאות ולפיהן יש תקלה בחשמל ביישוב עראבה. לטענת התובעת, האירוע הראשון התרחש ביום 20/4/15 במסגרתו דווחה תקלה ביישוב עראבה ליד עמוד חשמל מס' 425

(להן: "האירוע הראשון"). נציגי התובעת אשר הגיעו למקום גילו כי בעקבות ביצוע עבודות חפירה באמצעות מחפרון ע"י הנתבע 1, נהג המחפרון, מטעם הנתבעת 2 ועבור הנתבעת 3, נפגע כבל תת קרקעי במתח נמוך ונגרם נזק לתכולת קופסת הנתיכים השייכת לתובעת. לטענת התובעת, נהג המחפרון אישר את דבר הנזק והתחייב בכתב לשאת בהוצאות הנזק שנגרם. בהתאם ללוח התעריפים שנקבעו ע"י מדינת ישראל רשות החשמל (להלן: "לוח התעריפים"), עלות תיקון הנזק ,עומדת על סך של 4,919 ₪.

1. האירוע השני התרחש בתאריך 23/6/15 , אז התקבל דיווח על תקלה בחשמל ביישוב עארבה בשכונה הדרומית ( להלן: "האירוע השני"). נציגי התובעת שהגיעו למקום, גילו כי גם הפעם, בדומה לאירוע הראשון, פגע המחפרון הנהוג ע"י הנתבע 1, מטעם הנתבעת 2 ועבור הנתבעת 3, בכבל תת קרקעי מתח נמוך בין עמוד חשמל מס' 609 לפילר, השייך לתובעת. גם במקרה זה, לטענת התובעת, הנתבע 1 אישר את דבר גרימת הנזק והתחייב לשאת בעלות תיקונו. בהתאם ללוח התעריפים- עלות תיקון הנזק עומדת על סך של 5,704 ₪.
2. לטענת התובעת לנתבעים 1-2 אחריות ישירה בנזיקין בגין מעשיהם ואילו לנתבעת 3 אחריות ישירה או עקיפה או שילוחית בגין מעשיה כמזמינת העבודה, אחראית על הפיקוח על העבודה או מי שנתנה את ההוראות לגבי ביצוע העבודות במקום. משכך, טוענת התובעת כי הנתבעים חבים כולם יחד ולחוד בתשלום הנזק אשר נגרם לה. התובעת טוענת כי נטל הראיה מוטל על הנתבעים וכי הנתבעים התרשלו כלפיה כאשר עבדו בצורה מסוכנת רשלנית ובלתי מיומנת, נהגו בפזיזות ובצורה שאינה בטיחותית, חרגו מנהלי העבודה או עבדו בצורה לא מקצועית, לא התחשבו בתשתית הקיימת, השתמשו בציוד מיושן ולא מתאים לצורך ביצוע העבודה, הפעילו את המחפרון בחוסר מיומנות, לא הבחינו בכבל החשמל מבעוד מועד, לא דאגו לבצע חפירות גישוש לצורך גילוי כבלי חשמל במקום, לא דאגו לבצע בסביבת הכבל חפירה ידנית, פעלו בניגוד לפקודת הבטיחות בעבודה וככלל לא נהגו כשם שהיה על בעלי תפקיד סבירים וזהירים לנהוג בנסיבות העניין. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה לפי פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה, חוק התכנון והבניה, חוק החשמל ותקנות החשמל ותקנות התעבורה. התובעת טוענת כי היא נאלצה לתקן את הנזקים אשר נגרמו ועלותם הגיעה לסך של 10,623 ₪. התובעת פנתה אל הנתבעים על מנת שהללו ישלמו בגין הנזקים אשר נגרמו, הנתבעת 2 הודתה בפגיעה בעמוד החשמל, העבירה את פרטי המחפרון והביטוח, אולם הנתבעת 4 כמבטחת המחפרון, דחתה את הדרישה ולא התקבל כל תשלום, ומכאן תביעתה אשר לפני.
3. הנתבעים 1,2 ו-4 ( להלן :"הנתבעים"), הגישו כתב הגנה משותף, במסגרתו טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, מאחר והתובעת מכירה את העובדות בשטח ויודעת כי אין ממש באישורים שהופקו לקבלנים. נטען כי לתובעת ידוע היטב כי אנשים רבים מעראבה, הן אנשים פרטיים והן גורמים מטעם הנתבעת 3, מבצעים עבודות חשמל פיראטיות בכבלים וכי היא אף נותנת לכך אישור בדיעבד. בהקשר זה נטען כי עבודות אלה אינן מסומנות במפות התובעת וכי המצב בשטח שונה מהמידע שהועבר אל הנתבעים ולכן היא למעשה מטעה את הקבלנים המבקשים לפעול עפ"י דין ובהתאם למפות. על כן, נטען כי לתובעת ישנו אשם תורם בשיעור של 100% לגרימת הנזקים הנטענים.
4. לטענת הנתבעים 1-2 ו -4, הכבלים הניזוקים לא היו מונחים בעומק התקני או לא הונחו באופן בו הוצג בסימון מפות התובעת ולא הובא לידיעת הנתבעים שינוי או הזזת הכבלים ע"י גורמים אחרים. כמו כן, נטען כי הכבלים לא היו מכוסים בחול או מסומנים כלל כנדרש, דבר המהווה רשלנות מטעם התובעת עצמה. בנוסף, טוענים הנתבעים כי אין להחיל את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין וכי על התובעת להוכיח את תביעתה.
5. הנתבעים מכחישים את קרות הנזקים המתוארים בכתב התביעה וטוענים כי אין קשר בינם לבין האירועים הנטענים, כי התובעת לא עשתה דבר כדי להקטין את נזקיה, לא ניכתה מהתביעה סכומים שהיה עליה לנכות עפ"י דין או הפסיקה לרבות בלאי ולא הציגה קבלות על ביצוע התשלום בפועל. על כן, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה כנגדם ולחילופין לחייב את הנתבעת 3 בנזקים.
6. הנתבעת 3, עיריית עראבה, הגישה כתב הגנה מטעמה, במסגרתו טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות, שכן לא היה באפשרותה לצפות את האירועים או הנזקים הנטענים. נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שעה שבהתאם לטענות התובעת ודוחות אירוע הנזק הנתבעים 1-2 הודו בפניה כי הם אלה שגרמו לנזקים הנטענים ויש בכך הודאת בעל דין ולכן, מטרת התביעה כנגדה היא למצוא "כיס עמוק", אולם במקרה זה מדובר בכספי ציבור. הנתבעת 3, מציינת כי הנתבעת 2 היא חברה בע"מ שזכתה במכרז מס' 4/2015 לסלילה ושיקום כבישים בעיר עראבה.
7. הנתבעת 3 מכחישה את שני האירועים המתוארים בכתב התביעה וטוענת כי התובעת לא הוכיחה כי אותן עבודות מחפרון קשורות לנתבעת 3 או אכן הוזמנו על ידיה. כמו כן, נטען כי בכתב התביעה אין מספיק מידע כדי להבין את מהות העבודות שגרמו לכאורה לנזק.
8. ביחס לנתבעת 2 נטען כי היא זכתה במכרז מטעם הנתבעת 3,שמספרו 4/2015 שפורסם בחודש פברואר 2015 לשיקום כבישים בעיר. נטען כי כבר מתחילת העבודות בפועל, הפרה הנתבעת 2 את החוזה בינה לנתבעת 3, (להלן:" ההסכם") פעלה בניגוד להוראות צו תחילת העבודה והשלימה באופן חלקי בלבד את עבודתה. בעקבות כך, נשלח אליה מכתב מיום 21/3/16 ובו הודעה על ביטול ההסכם עמה באופן סופי בגין הפרה יסודית. בהקשר זה טענה הנתבעת 3, כי הנתבעת 2 הגישה כנגד הנתבעת 3 תביעה בגין תשלום חשבונות. התביעה הועברה לבוררות וניתן פסק בורר (להלן: "הליך הבוררות"). אולם, למרות זאת, הסכימו הצדדים כי לא יקיימו את פסק הבוררות, אלא הנתבעת 3 שילמה לנתבעת 2 לפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענות סך של 95,000 ₪ בגין חשבונות העבודה.
9. נטען כי הנתבעת 3 כעירייה נקטה באמצעים סבירים לשמירה על הכבלים ותשתיות החשמל וכי העבודות שביצעו הנתבעים 1-2 היו בידיעת התובעת ובתיאום עמה. כמו כן, נטען כי הנתבעת 3 פיקחה על העבודות באמצעות שני מפקחים מטעמה והפרויקט נוהל ע"י מהנדס. הנתבעת 3 מוסיפה ומציינת כי בשל השיהוי בהגשת התביעה נגרם לה נזק ראייתי חמור.
10. גם הנתבעת 3, בדומה לנתבעים 1-2 ו-4, טוענת כי התשתיות והכבלים נושא התביעה הותקנו שלא כדין, הוטמנו נמוך מהעומק הנדרש, ללא סימון וללא מיגון, ללא "שרוול" הגנה וריפוד בחול. בנסיבות בהן מונח הכבל שלא כדין, ללא סרטי אזהרה, אין מקום ליחס כלל רשלנות או הפרת חובה חקוקה לנתבעת 3. כמו כן, התובעת לא הגישה את מפת אתר העבודות הנטענות וגם לכתב התביעה לא צורפה מפה עם סימוני כבלי החשמל במקום בו ניזוקו, לטענת התובעת. על כן, נטען כי הנזקים ככל שהתרחשו, התרחשו בשל רשלנות התובעת ובשל הפרת החובות החקוקות בתקנות החשמל. לטענת הנתבעת 3, התובעת בהתנהלותה אף הסתכנה מרצון. מכאן שיש להטיל על התובעת אשם תורם מלא.
11. באשר לטענת השיהוי, מוסיפה וטוענת הנתבעת 3 כי התביעה הוגשה רק בינואר 2020, למרות שהנזקים הנטענים נגרמו לטענת התובעת בחודשים אפריל ויוני 2015, כלומר כ5 שנות שיהוי. עוד טענה הנתבעת 3, כי מכתבי הדרישה לפיצוי מהתובעת נשלחו במהלך השנים רק לנתבעת 2 ולא לנתבעת 3 והאחרונה אף לא ידעה על כך. עובדה זו מעידה על ידיעת התובעת, כי לנתבעת 3 אין כל אחריות לנזקים.
12. באשר לנזקים, נטען כי מבצעי ומנהלי העבודות מטעם הנתבעים 1-2 הם האשמים בגרימת הנזקים, ככל שאכן אירעו ולכן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3 בהתאם לסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין. נטען כי לנתבעת 3 לא הייתה יכולת לשלוט בנתבע 1 שנהג במחפרון. הנתבעת 3 נתנה הוראות לנתבעים 1-2 לתאם כל עבודה עם חברת חשמל ולהימנע מפגיעה בכבלים ובתשתיות עיליות או מתחת לקרקע אולם הנתבעים 1-2 פעלו פעמים רבות על דעת עצמם והפרו, כאמור את ההוראות וההנחיות. הנתבעת 3 מפנה לסעיפים רבים בהסכם, בהם נכתב כי למרות הפיקוח, מוטלת האחריות על הנתבעת 2 לכל הפעולות או המחדלים בעבודתה וכי עליה לערוך מדידות וסימונים מתאימים ככל שידרוש המפקח. בהקשר זה מדגישה הנתבעת 3, את סעיף 75 להסכם, על סעיפיו השונים במסגרתם נקבע כי הנתבעת 2 תהא אחראית אחריות מלאה ומוחלטת בגין כל תאונה, חבלה או נזק שייגרמו לרכוש בשל מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת 2 או עובדיה, וכן הנתבעת 2 תפצה את המזמין (הנתבעת 3) בכל דמי הנזק שיגיעו לניזוק וכי הנתבעת 2 אף אחראית כלפי צדדי ג' ואף מחויבת לערוך על חשבונה את הביטוחים המפורטים בחוזה ורלוונטיים לתביעה, מכאן שהאחריות לקרות האירועים מוטלת על הנתבעים 1-2 בלבד.
13. עוד טוענת הנתבעת 3 כי ככל שהנתבעים 1-2 עבדו במקום במסגרת הפרויקט עבור הנתבעת 3, מבלי שהמתינו לפיקוח וללא מנהל עבודה כנדרש בהסכם, האחריות לכל נזק, מוטלת על הנתבעים 1-2 בלבד וכי במקרה זה יש להפעיל את הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין ולא לחייב את מזמין העבודה. עוד טענה הנתבעת 3 כי התובעת לא הוכיחה את ביצוע עבודות התיקון בפועל והיקפן, לא הוגשה חוות דעת שמאי או מומחה, לא הוצגו קבלות בגין תיקונים וגם לא תלושי שכר של העובדים שנטען כי ביצעו את התיקונים וכי כל העלויות שמנויות בכתב התביעה- מוכחשות. כמו כן, נטען כי התובעת לא ניכתה בפועל את הסכומים שהיה עליה לנכות ובין היתר לא ניכתה בלאי של תשתיות וכבלים.
14. לטענת הנתבעת 3 אין לה אחריות או קשר סיבתי לאירועים הנטענים והמוכחשים על ידה והיא לא התרשלה ונקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, כמו כן, אין כל מקום לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית, מקום בו התובעת השתהתה באופן קיצוני בהגשת התביעה וכי יש לדחות את התביעה כנגדה.
15. הנתבעת 3 הגישה בקשה להודעת לצדדים שלישיים כנגד הנתבעים, בגין פירוט הטענות כפי שהועלו על ידיה בכתב הגנתה.
16. הצדדים השלישיים (הנתבעים) הגישו כתב הגנה להודעה לצדדים שלישיים, שוב באופן משותף וטענו כי לא מובן פשר משלוח ההודעה כנגדם שכן כל הצדדים נתבעים ישירות בתביעה. כמו כן, נטען כי העבודות בעראבה קשות ביותר לביצוע כיוון שהעיר אינה מתקדמת מבחינת תשתיות והנתבעת 3 כעירייה לא משקיעה מספיק משאבים לפיתוחה וכתוצאה מכך, תושבי המקום עושים כרצונם ואין כל פיקוח מצד הנתבעת 3 או התובעת. אם לא די בכך, הנתבעת 3 מתירה לקבלנים שונים לעשות שימוש בשטחה, אולם היא לא עדכנה את הצדדים השלישיים בשינויים המתרחשים ביוזמתה ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. עוד נטען כי למרות שיש צורך לפנות לתובעת כדי לקבל אישור לחפור ולהתחבר לתשתיות החשמל, בפועל אנשים פרטיים מבצעים זאת באמצעות קבלן פרטי לא מוסמך או מורשה ורק לאחר מכן, פונים לתובעת שמנפיקה טופס 4 בדיעבד. זהו סדר הדברים "במקומות אלה" לשון הצדדים השלישיים, והנתבעת 3 עוצמת עיניה למול מצב זה. בהקשר זה צוין כי כאשר הנתבעת 3 מבקשת לעשות שינויים בגובה מפלס הכביש או הדרך, עלולה להיות לכך פגיעה ישירה או עקיפה ברכוש התובעת והיה על הנתבעת 3 לפעול לקבלת אישורי תכנון ותיאום מול הגורמים הרלוונטיים כדי למנוע את הפגיעה ברכוש התובעת.
17. לטענת הנתבעים 1-2, הנתבעת 3 והתובעת הן שגרמו לנזק ראייתי ופגעו בזכות הצדדים השלישיים להתגונן מהתביעה, מאחר וישנם פרטים שהנתבעת 3 כשולחת ההודעה מסתירה מהם.
18. באשר לכבלים נטען כי הם באורך 6*5 או 10*5, אשר אפשר לפרק ביד ולכן, כל ניסיון לגלגל את האחריות על הצדדים השלישיים נועד לכישלון. כמו כן, הכבלים אינם מסומנים ולא מוסתרים בקרקע כפי שהיו אמורים להיות ועניין זה חוזר שוב לפתחה של התובעת, אשר אינה מפקחת על פעילות קבלנים פרטיים או העירייה, שאינם מחזירים חזרה את הכבלים לעומק המתאים.
19. באשר להליך הבוררות, נטען כי אין לטענות בנושא זה כל משמעות מאחר שאין לציין הסכמים שעה שחל עליהם הסכם חיסיון של בוררות ובכל מקרה, אין לכך כל קשר עם המקרה דנן. עוד נטען כי התובעת אינה מעדכנת את מפותיה ולא בודקת כבליה אך מנסה "בשיטת מצליח" להגיש תביעות מסוג זה. יחד עם זאת, טוענים הצדדים השלישיים כי הטענות שהועלו ע"י הנתבעת 3 ביחס להליך הבוררות אינן נכונות ואף מוטעות ולמעשה, פסק הבוררות נפסק לטובת הצדדים השלישיים 1-2, בסכום העולה לאין שיעור על הסכום שצוין וכי לאחר שנפסק, פנו נציגי הנתבעת 3 בהצעה לשלם במזומן תמורת הנחה ולכן, הטענה של התובעת 3 כי בוצע תשלום "לפנים משורת הדין" אינה מדויקת. כמו כן, נטען כי הצדדים לבוררות סיכמו כי לא תהיה לנתבעת 3 שום תלונה או תביעה בגין אירועים נשוא התביעה.
20. נטען ביחס לצד ג'3 (הנתבעת 4) כי אין לה כל חובה לשלם שעה שמבוטחיה אינם אחראיים. לאור כל האמור, מבקשים הצדדים השלישיים לדחות את ההודעה כנגדם ולחייב את המודיעה.
21. הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
22. לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ו- 4 ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/1/20) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 2000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (19/1/20) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצדדים השלישיים נדחית.

הנתבעים 1-4 ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

1. נוכח אופן סיום ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצדדים שלישיים.
2. פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.