מבוא

1. לפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה רפואית ביחס לתאונה מושא התביעה, בתחום האורתופדי.

1. עניינה של התובענה, תביעת נזקי גוף לפי חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים. התובעת, ילידת 1968, נפגעה ביום 29/3/18 בתאונת דרכים, בהיותה בת 50, בעת שנהגה ברכב אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת לטענתה בצוואר, בגב ובבית החזה.
2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל. לתובעת נקבעה דרגת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 42 המתייחס לפגיעה בכתף. הוועדה נימקה את החלטתה בכך ש- "התובעת שבה לעבודתה ואין ירידה בהכנסות".

טענות הצדדים

1. כעולה מטיעוני המבקשים, ההליכים במל"ל היו קצרים ביותר והתובעת עמדה בפני 2 וועדות בלבד. המבקשים מתארים את התהליכים במל"ל וטוענים כי מתיקה הרפואי של התובעת עולה כי חודשים ספורים לאחר התאונה ביצעה היא בדיקת אולטראסאונד במכון ציבורי אשר העלתה כי הבדיקה תקינה. בדיקות אלו, לטענתם, לא הוצגו בפני הוועדות.
2. לטענתם, חודשים ספורים לאחר התאונה ביצעה התובעת בדיקת אולטראסאונד במכון דימות ציבורי אשר העלתה כי הכול תקין ואילו התובעת לא הציגה מסמך זה אלא הציגה בפני הוועדה דימות פרטי וממצאי בדיקה פרטית.
3. דה עקא שלטענת המבקשים, התובעת הציגה בפני הוועדה בדיקה רפואית אשר ביצעה במרפאה פרטית ובה אכן נראה קרע בכתף. לאור כך טוענים הם כי נסיבות אלו מקימות עילה להבאת ראיות לסתור. זאת ועוד, לטענתם, על בית המשפט למנות מומחים בהתאם. לטענתם הבדיקה היחידה אשר הינה מדוייקת בעניין ויכולה לאבחן קרע בכתף הינה בדיקת mri. עוד לטענתם, זוהי תופעה ידועה שהם נתקלים בה רבות: הדימות הפרטי מעלה ממצאים בעוד שהדימות הציבורי לא.
4. לטענת התובעת, מאידך, עסקינן בבקשה שדינה להידחות. לטענת התובעת, התנהלות הנתבעת מניפולטיבית היות וכאשר הממצאים עולים בקנה אחד עם רצונה היא אינה מתרעמת על כך. התובעת מפנה למספר הבדיקות הרב שביצעה שהעלו בבירור כי יש פגיעה בכתף וטוענת כי לא ברור מכוח מה טוענת הנתבעת, אשר אינה גורם מקצועי, אחרת.
5. התובעת מפנה לבדיקה נוספת אשר לטענתה עשתה עקב החמרה במצבה , בדיקה ע"י רפואה ציבורית, אשר אישרה את התזה המקורית.
6. מתגובת הנתבעת לתובעת טוענת היא כי היתה מניפולציה וחוסר תום לב גדולים מאוד מצד התובעת. לטענתה היא הלכה לבדיקה נוספת רק לאחר שהוגשה בקשה זו. זאת ועוד, לטענתה היא ביקשה ארכה עקב עומס כאשר למעשה היה זה בכדי להיבדק שוב. בכך יש להעיד על העדר תום ליבה. עוד לטענתם, בכך שביקשה כעת בדיקה נוספת למעשה שיקרה היא לרופא שלה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי להכרעה כי דינה להתקבל. סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 קובע כלהלן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. הסעיף דן בצורך של בית המשפט להשתכנע כי "מן הצדק" להתיר הבאת ראיות לסתור "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

1. ההלכה הפסוקה הוסיפה וקבעה כי התרת הבאת ראיות לסתור תתאפשר במקרים חריגים בלבד: ברע"א 7955/99 למשל, קבע כבוד השופט ת אור כי:

"הבאת ראיות לסתור החלטה של וועדה רפואית תתאפשר רק במקרים נדירים ויוצאי דופן שמקרה זה אינו אחד מהם. החומר שהיה בפני הוועדה הרפואית היה שלם. עצם העובדה שקיימים מומחים הסבורים אחרת אין בה כדי לשנות...".

1. הגישה המצמצמת לעניין הבאת ראיות לסתור נקבעה כבר בבר"ע 634/85 עודה נ. רותם חברה לביטוח בע"מ. בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי על אף שרשימת החריגים לכלל הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים תיקבע ממקרה למקרה, הרי שניתן להצביע על שני סוגי טעמים עיקריים: טעמים משפטיים – כגון פגם מהותי בהליך, כמו תרמית וכיו"ב, וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים – כגון שינוי מהותי במצבו של התובע או נכות נוספת וכיו"ב.
2. ניתן אף להתייחס לחריג במקרה בו לא היו לפני הוועדה עובדות רלבנטיות הנוגעות למצבו של הנפגע ואשר היו עשויות לשנות את החלטתה וראה בעניין זה רע"א 6073/10 גבאי נ. אילייב וכן רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. חיים אלוש.
3. בהקשר זה נקבע ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. אלוש בע' 6 כדלקמן:

"... הטענה העיקרית של המבקשות, שבגינה סבורות הן כי יש להתיר להן להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, היא שהועדה לא נחשפה לכל העובדות הרלבנטיות לגבי מצבו הרפואי של המשיב קודם לתאונה. ואכן, אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות-חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלוּ היו בפניה היו מביאות לתוצאה שונה...".

1. ראה גם רע"א 6073/10 גבאי נ. אילייב שם נקבע:

"... אכן, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים מיוחדים וחריגים בלבד. אחד החריגים הוא מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע – קודם לתאונה או לאחריה – אשר היו עשויות לשנות את התוצאה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים 495 (מהדורה שלישית, תש"ס)). ...".

1. בענייננו, אין חולק כי אכן בדיקת אולטרסאונד מיום 12/6/18, שבוצעה כשלושה חודשים לאחר התאונה, לא הוצגה בפני הוועדה.
2. דהיינו, קיימת בדיקת אולטאסאונד ראשונה אשר בוצעה לתובעת לאחר התאונה, ואשר לא עמדה בפני הוועדה. האם הוועדה היתה משנה את החלטתה לו מסמך זה היה בפניה? האם מסמך זה היה מעיב על המלצותיה שנשענו על מגוון פרמטרים ביניהם בדיקה ידנית רפואית, דו"חות רפואיים וצילומים אחרים מפורטים? אין לדעת. אך די בספק בכדי להיענות לבקשה.

1. בהקשר זה יוער כי מעיון בתיקה הרפואי של התובעת ובדו"ח הרפואי שבוצע לה מיידית לאחר התאונה, עולה כי כבר בבית החולים בבדיקת הדימות שבוצעה לה מיידית לאחר האירוע, לא עלה כל ממצא חריג, ובסיכום מיום... נרשם כי ב"צילום חזה... ללא חזה אויר או דם, ללא רושם לשברים". רק בשלב מאוחר יותר ולאחר החמרה בכאבים ובשים לב כי לא נמצאה עדות לשברים בצילום שנערך לה ביום התאונה, פנתה היא לבדיקות נוספו, ביניהם בדיקת האולטאסאונד מיום 12/6/18, היא הבדיקה מושא הבקשה.
2. היות ומדובר בבדיקת אולטאסואנד ראשונה שבוצעה לתובעת לאחר התאונה, שמטרתה שונה ממטרתו של הצילום שנעשה לתובעת מייד לאחר התאונה, סבורתני כי מן הראוי שהועדה אשר דנה במצבה הרפואי של התובעת, תעיין בבדיקה זו, בטרם מתן החלטה בעניינה של התובעת.

1. חזקה על בית משפט זה שאינו בר סמכא בתחום הרפואה, ואף הנתבעת לא, ואף אם היתה אין זה מענייננו, ולפיכך טענות בדבר איכות הבדיקות שבוצעו, או מהן הבדיקות המומלצות והמדוייקות יותר לאבחון פגמים מסוג זה, אינן מעניינה של החלטה זו.
2. ולכן, במסגרת החלטה זו אין מקום להידרש לשאלה מהי איכות הבדיקה אשר התובעת ביצעה, ומה היתרון של חוות דעת פרטית על ציבורית, או להפך, ואיזו בדיקה הינה מומלצת לאבחנה של קרעים בכתף.
3. הנתבעת הכבירה על כך בבקשתה ובתשובתה, ללא צורך , שהרי אין לכך כל רלוונטיות לענייננו. לא מן הנמנע כי מבחינה רפואית דווקא לבדיקות אשר הציגה התובעת בפני הוועדה ערך גדול יותר, ודיוק רב יותר, ולא מן הנמנע כי ביכולתן להעיד על המצב בפועל יותר מכל הדמייה אחרת.
4. לצד זאת, יש טעם לפגם, בעובדה שבדיקה מסוימת, אשר בוצעה בסמוך לאירוע נשוא התביעה, ואשר ככל הנראה מטרתה לאבחן קרע בכתף, ואשר ממצאיה ככל הנראה שונים מיתר הבדיקות, לא הוצגה בפני הוועדה אלא דווקא בדיקות מאוחרות יותר, וזאת ללא קשר לאיכות הבדיקה, ממצאיה, וכיוב'.
5. למעשה, אין חולק כי הבדיקה מושא הבקשה לא הונחה בפני הוועדה, והיות "רשת הסינון" שנקבעה בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. טיארה עבדול פד מה(4)77, לפיה תותר הבאת ראיות לסתור רק מקום בו עובדות שלא הובאו בפני הוועדה וודאי היו מביאות לתוצאה שונה , התרחבה עם השנים מצאתי כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להתקבל וזאת ללא צורך בהכרעה בטענות הנוספות שהעלתה הנתבעת בבקשתה.
6. החלטה בדבר מינוי מומחה תשלח לצדדים.
7. זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"פ, 16 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.