1. בפניי בקשה שהגישו המבקשות-הנתבעות למחיקת התביעה נגדן ללא צו להוצאות.

רקע

1. המשיבה-התובעת היא חברה לייצור ושיווק חומרים פולימריים ומכונות לאירכוב חומרים מתקדמים. מבקשת מס' 1 (להלן: החברה) מפעילה מעבדה רפואית באזור אור עקיבא ומבקשת מס' 2 (להלן: ליבנת) היא מנכ"ל החברה. בין הצדדים התקיימה לאורך תקופה התקשרות עסקית במסגרתה סיפקה המשיבה מוצרים לחברה.
2. מכתב התביעה שהגישה המשיבה ביום 20.1.2020 נגד החברה ונגד ליבנת עולה, כי ביום 18.2.2019 סיפקה המשיבה לחברה מוצרים בשווי של 181,487 ₪, אולם החברה לא שילמה עבורם חרף מספר ארכות שהסכימה המשיבה לתת לה. בסופו של דבר התחייבה ליבנת כי התשלום ישולם עד ליום 31.12.2019; ואולם במועד זה טענה ליבנת בפני המשיבה כי אין לחברה כסף לשלם עבור המוצרים, וכי פתוחה בפני המשיבה הדרך לפנות לבית המשפט. לטענת המשיבה, בבירור שערכה התברר כי כבר במועד ההזמנה (ספטמבר 2018) לא היו בידי החברה כספים לתשלום עבור ההזמנה, עניין שהוסתר מפניה על ידי ליבנת. לאור זאת הגישה המשיבה את התביעה הן כנגד החברה, והן אישית כנגד ליבנת, אשר פעלה בחוסר תום לב ותוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות של החברה ואישיותה המשפטית הנפרדת בכוונת מרמה. סכום התביעה הועמד על סכום החוב בגין המוצרים, קרי, 181,487 ₪.

הבקשה למחיקת התביעה

1. ביום 20.2.2020 הגישו המבקשות בקשה זו, למחיקת התביעה כנגדן ללא חיובן בהוצאות. לטענתן, מיד לאחר קבלת כתב התביעה שילמה החברה למשיבה את סכום התביעה. אשר לליבנת, נטען כי לא היה מקום להגיש תביעה נגדה, שכן איננה אלא עובדת בחברה שמעולם לא התחייבה אישית לשאת בחובותיה של החברה, ועל כן דין התביעה נגדה להידחות. המבקשות עתרו שלא לחייבן בהוצאות משפט, שכן לטענתן החברה הפסיקה את פעילותה לפי מספר חדשים, הקשר בינה ובין ליבנת נותק, ההתראות ששלחה המשיבה נשלחו לכתובות דוא"ל של אורגנים בחברה שלא היו במעקב איש, ולמעשה לא קיבלה החברה מעולם את ההתראות שנשלחו על ידי המשיבה ו/או בא כוחה, וזו אצה להגיש תביעה מבלי שוידאה כי ההתראות התקבלו. נטען, כי אגרת בית המשפט ששילמה המשיבה תוחזר לידיה בהתאם לתקנות, ועל כן אין להשית על המבקשות הוצאות משפט. לבקשה צורפו תצהיר של אחד הדירקטורים של החברה, המצהיר כי מעולם לא קיבל דרישת תשלום או התראה מהמשיבה, וכן תצהיר של ליבנת, המצהירה כי מעולם לא התחייבה לשאת בחובות החברה או ערבה להתחייבויותיה, וכי בעת שביצעה את ההזמנה נשוא התביעה סברה בתום לב כי לחברה יש מקורות מימון.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתשובתה היא עותרת למתן פסק דין כנגד המבקשות ולחיובן בהוצאות הישירות אותן נאלצה להוציא לצורך הגשת התביעה וגביית החוב, בסך של כ - 52,000 ₪, על פי קבלות שצורפו לתשובה. לטענתה, מדובר במעשה הונאה מצד המבקשות, כאשר אלו הסתירו בבקשתן את דרישתה המפורשת והחוזרת ונשנית של המשיבה לתשלום הוצאותיה האמורות, לאחר תשלום סכום התביעה.

בתשובת המשיבה נדרשה פסיקת הוצאות כדלקמן:

1. שכר טרחת עורך דין: עבור משלוח מכתב התראה (1,170 ₪); עבור הגשת התביעה (15,210 ₪) ועבור הגבייה (15% מסכום הגבייה בפועל בצירוף מע"מ, סה"כ 31,850 ₪); סה"כ עבור שכר טרחה: 48,230 ₪.
2. אגרת בית המשפט ששולמה: 2,269 ₪;
3. הוצאות איתור ומסירה: 1,500 ₪.
4. בתגובתן לתשובת המשיבה חזרו המבקשות על טענותיהן בבקשה והוסיפו, כי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בין המבקשות. כן חזרו על טענתן לפיה במועד ביצוע ההזמנה היה די כסף בחשבונה של החברה לצורך תשלום עבור ההזמנה, וצירפו תדפיס מחשבון הבנק של החברה על פיו היתרה, נכון לחודש נובמבר 2018, עמדה על כ - 3.6 מיליון דולר. לא היה מקום, איפוא, להגשת התביעה נגד ליבנת ועל כן דין תביעה זו להידחות תוך חיוב המשיבה בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.
5. אשר לדרישת תשלום ההוצאות של המשיבה, טוענות המבקשות, כי שיעור שכר טרחת עורך הדין הנדרש הינו מוגזם ומופרז, בשים לב לכך שההליך הסתיים בשלב מוקדם ללא דיונים, תצהירים וכדומה. עוד נטען, כי לא היה מקום להוציא הוצאות לצורך איתור ומסירה, שכן כתב התביעה הומצא לכתובת החברה הרשומה ברשם החברות ולא היה צורך באיתור, אלא ניתן להמציא את התביעה באמצעות דואר שליחים בעלות נמוכה משמעותית.

דיון והכרעה

1. עם תשלום סכום התביעה לידי המשיבה ומיצוי זכות התביעה שלה נגד החברה בגין חוב זה, יש להורות על מחיקת התביעה נגד החברה. דומה מצב דברים זה להסדר הקבוע בתקנות 505-504 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א), בו מפקיד נתבע את סכום התביעה בקופת בית המשפט, ומשמסכים התובע לקבל סכום זה, מופסקת התובענה. בענייננו, משהסכימה המשיבה לקבל מידי החברה את סכום התביעה, אזי התביעה נגדה מופסקת, ולבקשת החברה - נמחקת.
2. שונה המצב ביחס לליבנת. דין התביעה כנגדה להידחות. כאמור, התביעה נגדה הוגשה בטענה להסתתרות מאחורי אישיותה הנפרדת של החברה בניגוד לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, תוך תביעה להרמת מסך כנגדה (סעיפים 28-25 לכתב התביעה). מתדפיס רשם התאגידים שצורף לכתב התביעה עולה, כי ליבנת איננה אחת מבעלי המניות של החברה, אף לא אחת הדירקטורים בה, אלא המנכ"ל. סעיף 6 לחוק החברות מאפשר הרמת מסך וירידה אל נכסיהם של בעלי מניות בחברה בלבד (למעשה, תיקון מס' 3 לחוק זה צימצם את המקרים בהם ניתן להרים את מסך ההתאגדות לרשימת מקרים סגורה, כאשר הרמת המסך יוחדה לבעלי המניות בלבד ולא לכל נושא משרה בחברה - ראה ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינאוי, פ"ד סד(1) 398 [1.8.2020]). אשר לטענת המשיבה כי ליבנת פעלה בחוסר תום לב ותוך מרמה, טענות אלו, שהינן טענות במישור החוזי-הנזיקי, מטילות על הטוען להן נטל הוכחה מוגבר, לעניין מודעות וידיעה בכוח ובפועל של המבקשת, בעוד שלכתב התביעה לא צורפה ולו ראשית ראיה למעשה מרמה או חוסר תום לב. אדרבא, מתגובת המבקשות לתשובת המשיבה עולה, כי במועדים הסמוכים לביצוע ההזמנה, קרי, בנובמבר 2018, היה בחשבונה של החברה די כסף לעמידה בהתחייבויותיה של החברה. המשיבה לא הציגה התחייבות אישית של ליבנת לשאת בהתחייבויותיה של החברה, אף לא ערבות שלה לקיום התחייבויותיה אלה. מכאן, שאין למשיבה עילת תביעה כנגד ליבנת, לא במישור התאגידי ולא במישור החוזי-נזיקי, ולא היה מקום להגיש נגדה את התביעה מלכתחילה. מכאן, שדין התביעה נגדה להידחות.
3. נותר עניין ההוצאות. תקנה 511 לתקסד"א מסמיכה את בית המשפט לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסיום ההליך לפי שיקול דעתו. הפסיקה קבעה מספר עקרונות בעניין זה. העקרון הבסיסי הוא, כי הצד המפסיד נושא בהוצאותיו של הצד הזוכה. עקרון בסיסי נוסף הוא, כי על פי רוב יש לפסוק לצד הזוכה את הוצאותיו הריאליות, אולם בכפוף למידת הסבירות, ההכרח והמידתיות שבהן, זאת על ידי איזון בין העקרון של השבת מצב לקדמותו מחד גיסא, ובין הרצון להימנע מהרתעת-יתר מפני גישה לערכאות ושמירה על השוויון בין הצדדים מאידך גיסא (ראה ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600 2005]). נפסק, כי בכפוף למבחנים הללו, על פי רוב יש לפסוק את ההוצאות המלאות שהוציא בעל הדין, ובאשר לשכר טרחת עורך הדין - יש לפסוק סכום שלא יפחת מהתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז - 1977 (להלן: התעריף המינימלי), כפי שגם נקבע מפורשות בתקנה 512(א) לתקסד"א.
4. על רקע עקרונות אלו אבחן את דרישת המשיבה להוצאות ולשכר טרחת עורך דין שפירטה בתשובתה לבקשה, בשים לב לכך שהמשיבה נאלצה להגיש את התביעה לאחר שכל פניותיה למבקשות לא נענו.

בהקשר זה אעיר, כי אין ממש בטענת המבקשות לפיה החברה הפסיקה את פעילותה, נותק הקשר עם ליבנת ותיבות הדוא"ל של נושאי המשרה בחברה נותרו ללא מעקב; מעבר לכך שטענות אלו לא הוכחו (תצהיריהם של אהוד גלר ושל ליבנת אינם תומכים בטענות אלו), הרי שאין בהן ממש גם לגופן: אחריות חברה ובעלי המניות שלה לחובותיה אינה פוקעת במקרה של הפסקת פעילותה ואין בהפסקת הפעילות כדי לאיין את חובותיה ואת אחריותה להם.

1. אשר לשכר טרחת עורך דין, דומני כי זה נתבע על הצד הגבוה, כאשר לכאורה ישנה חפיפה מסויימת בדרישת שכר טרחה עבור עצם הגשת התביעה ושכר טרחה נוסף בשיעור 15% מסכום התביעה עבור גביית החוב. יש לקחת בחשבון, כי התביעה הגיעה לידי סיום זמן קצר מאוד לאחר הגשתה, מבלי שהתקיימו דיונים לגופו של עניין ומבלי שהצדדים נאלצו להשקיע מאמצים בניהולה, כגון הגשת תצהירי עדות ראשית, ניהול הוכחות וכיוצא בזה. שיקול זה הינו שיקול להפחתת שכר הטרחה הנדרש (השוו לבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - משרד התעשיה, המסחר ואח', פ"ד ס(1) 600 [2005], פסקה 26 לפסק הדין). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור שכר הטרחה על השיעור הקבוע בתעריף המינימלי, העומד, על פי סכום התביעה, וללא מע"מ (תקנה 512(ג) לתקסד"א), על סך של 13,724 ₪. בנוסף אני פוסקת למשיבה את שכר הטרחה עבור מכתב ההתראה, בסך (ללא מע"מ, כאמור) של 1,000 ₪. סך כל החיוב בשכר טרחת עורך דין - 14,724 ₪.
2. אשר להוצאות: אין בידי לקבל את טענת המבקשות, כי האגרה ששולמה תוחזר למשיבה. הטענה הועלתה מבלי שהמבקשות יצביעו על התקנה המפורשת על פיה תוחזר האגרה כאמור. תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 מורה על החזרת האגרה ששולמה במקרים בהם ההליך נמחק על ידי מגישו, הסתיים בפשרה או עבר לבוררות או גישור. אף אחד מהמקרים הללו אינו מתקיים בענייננו, שהרי הבקשה למחיקת התביעה הוגשה מטעם המבקשות, ואף פשרה, בוררות או גישור אין כאן. מכל מקום, גם לו היה ניתן להשיב לידי המשיבה את האגרה ששילמה, עדיין אין מדובר במלוא האגרה, אלא בניכוי סך של 715 ₪ (פרט 34 לתוספת). ואולם כאמור, אין מקום להשבת האגרה או חלקה לידי המשיבה; בהיות הוצאה זו הוצאה שנאלצה המשיבה להוציא על מנת לממש את זכויותיה, יש לפסקה במלואה למשיבה. הסכום הינו (במעוגל) 2,269 ₪.
3. המשיבה לא הבהירה מדוע היה צורך באיתור המבקשות ומדוע היה צורך להמציא להן את כתב התביעה במסירה אישית, כאשר לא ניתנה הוראה על כך, חלף מסירה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה (ראה אישור פתיחת התיק). בנסיבות אלו ובשים לב לעלות משלוח דואר רשום ועל דרך האומדנא, אני פוסקת למשיבה הוצאות נוספות בסך של 500 ₪.
4. סכום ההוצאות הכולל הינו, איפוא, 2,769 ₪.
5. בסך הכל על החברה לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור 17,493 ₪.
6. עם דחיית התביעה נגד ליבנת, יש לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין גם לזכותה. בפסיקת אלו לקחתי בחשבון את העובדה, שבבקשתן המקורית ביקשו המבקשות למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, ודרישתה של ליבנת להוצאות ולשכר טרחת עורך דין באה רק במסגרת תגובתה לתשובת המשיבה. כן לקחתי בחשבון את העובדה שהבקשה המקורית הוגשה באופן עצמאי על מנת לחסוך למבקשות ייצוג משפטי (ראה סעיף 3 לבקשת המבקשות מיום 6.3.2020 למתן ארכה להגשת תגובה לתשובת המשיבה). בנוסף לקחתי בחשבון את העובדה, שבמסגרת התגובה לתשובה היו המבקשות מיוצגות במשותף על ידי עורך דין אחד. זאת ועוד, לא הוגשה כל אסמכתא לתשלום הוצאות ו/או שכר טרחה על ידי ליבנת עצמה. בשקילת כל אלו, מצאתי לנכון לפסוק לטובת ליבנת הוצאות בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 1,000 ₪, סך הכל 1,500 ₪.

סוף דבר:

1. אני מורה על מחיקת התביעה נגד החברה - נתבעת מס' 1. נתבעת זו תשלם למשיבה-התובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 17,493 ₪.
2. אני מורה על דחיית התביעה נגד ליבנת - נתבעת מס' 2. המשיבה-התובעת תשלם לנתבעת זו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪.
3. החיובים ישולמו בתוך 30 יום מהיום (בכפוף לסעיף 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א - 1991), שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תסגור נא תיק זה ותמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תש"פ, 28 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.