1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.519. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 4,828 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי, בזבוז זמן ואגרת בית המשפט.
2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.
3. התובע טוען כי התאונה ארעה משום שרכב הנתבעת ניסה להשתלב בנתיב בו נסע רכב התובע, וזאת תוך שהוא (רכב הנתבעת) חוצה איזור הפרדה מצויר. בעשותו כן, פגע רכב הנתבעת ברכבו של התובע.
4. הנתבעת טוענת, מנגד, כי רכבה עבר לנתיב מימינו במטרה להשתלב בתנועה, וכי כאשר כמעט השלימה את מעבר הנתיב הרגישה במכה בצד ימין של רכבה.
5. בדיון חזרו הנהגים על גרסותיהם. הנתבעת טענה כי התובע חסם את דרכה על מנת למנוע ממנה להשתלב בתנועה. התובע הציג סרטונים שצולמו במקום התאונה – ומהסרטון של מצלמת רכבו ניתן לראות בבירור כי, אכן, רכב הנתבעת ביקש להשתלב בתנועה בנתיב בו נסע רכב התובע וזאת תוך חציית איזור ההפרדה המצויר (ובמטרה, ככל הנראה, לעקוף את פקק התנועה שהיה בנתיב הימני; דברי הנתבעת כי מיהרה לבית הספר של ביתה תומכים במסקנה זו), וכן כי רכב התובע סטה לשמאל רגע לפני הפגיעה, וזאת תוך חסימת דרכו של רכב הנתבעת המגיע משמאלו (כל זאת כעולה מגרסת הנתבעת, ומכאן טענתה כי מנע ממנה להשתלב בתנועה).
6. משכך, ונוכח מיקום הפגיעות בכלי הרכב, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעת ועליה לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו. לתובע אני מייחס אשם תורם בשיעור 20% (נוכח הטיית רכבו באופן שתרם לקרות התאונה), ושיעור זה יופחת מהפיצוי שייפסק.
7. ראש הנזק של בזבוז זמן (ימי עבודה) לא הוכח, ואני דוחה התביעה בעניינו.
8. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,246 ₪ (סכום האגרה נכלל בסכום התביעה ולא צורף, לפיכך, לפסק הדין). פסק הדין ישולם תוך 30 יום מהמצאתו לידי הנתבעת, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.
9. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.