עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיבה מיום 10.10.20, הדוחה את בקשת העותר לחישוב פסילת רישיון נהיגתו (להלן: ההחלטה).

רקע כללי

1. העותר היה מעורב כנהג בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 12.1.12 (להלן: התאונה).
2. מיד לאחר תאונה זו רישיון נהיגתו של העותר נפסל מנהלית למשך שלושה חודשים.
3. כתב אישום הוגש לביהמ"ש לתעבורה בעכו בשלב מאוחר יותר (בחודש 5/13) ובצדו גם בקשה לפסילת רישיון נהיגת העותר עד לתום ההליכים נגדו. באשר לבקשה זו ובהסכמת העותר עצמו ניתנה החלטתו של ביהמ"ש לתעבורה ביום 17.6.13 שבגדרה נקבע, בין היתר כלהלן:

"לאור כל האמור אני מורה על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים.

..

המשיב יפקיד רשיונו במזכירות לא יאוחר מיום 23.6.13 בשעות הקבלה. הפסילה בתוקף ממועד זה או ממועד הפקדת הרשיון, אם יופקד לפני כן"

1. העותר הורשע וגזר הדין ניתן ביום 20.7.15, בו נקבע כלהלן:

"אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שש שנים (מעבר לפסילה המנהלית).

הפסילה תחושב מיום הפקדת רשיון הנהיגה בהתאם להחלטה בדבר פסילה עד תום ההליכים שניתנה ביום 17.6.13" (להלן: גזר הדין)

1. העותר לא השלים עם העונש והגיש ערעור. בדיון שהתקיים בערעור ביום 19.11.15 ב"כ המשיבה מסרה כי אין כל אינדיקציה לכך שרישיון הנהיגה הוחזר לידי העותר בתום הפסילה המנהלית (עמ' 2, ש' 11). באותו הדיון, שני הצדדים הודיעו הסכמתם לניכוי הפסילה המנהלית מרכיב הפסילה בפועל שבגזר הדין, כן הותירו לשיקול דעתו של ביהמ"ש ניכוי נוסף בגין יתרת התקופה, מתום הפסילה המנהלית ועד לפסילה עד תום ההליכים העומדת על כ-14 חודשים.
2. נוכח המוסכם ערכאת הערעור הורתה בסוף פס"ד מיום 24.11.15, בזו הלשון:

"אשר על כן, הערעור מתקבל חלקית במובן זה שמעונש הפסילה שהוטל תנוכה תקופה של 9 חודשים, זאת מעבר לתקופה שחלפה מיום מתן גזר הדין ועד הלום, יתר רכיבי הענישה שנקבעו על ידי בית המשפט השלום הנכבד בעינם יעמדו" (הדגש שלי – א.ב)

היינו, הערעור התקבל בחלקו וביהמ"ש המחוזי הורה על ניכוי שישה חודשים נוסף לתקופת הפסילה המנהלית, וזאת מעבר לתקופה שחלפה מאז מתן גזר הדין (להלן: פס"ד בערעור).

1. המבקש פנה למשיבה באמצעות רשות הרישוי בבקשה לחישוב פסילה. בקשתו זו נדחתה, כאמור, בהחלטה מיום 10.10.19 מהטעם שהעותר לא הציג אישור להפקדת רישיון נהיגתו במזכירות ביהמ"ש בעקבות גזר הדין שניתן בביהמ"ש לתעבורה.

תמצית טענות הצדדים

1. העותר טוען כי מיד לאחר התאונה רישיון נהיגתו נלקח ממנו ע"י קצין בעקבות פסילתו המנהלית, ורישיון זה מעולם לא הוחזר לידיו. במצב דברים זה העותר קיים אחר חובת ההפקדה, שכן די במסירת רישיון הנהיגה בעקבות הפסילה המנהלית, ולא מוטלת עליו החובה לבצע הפקדה נוספת עם מתן גזר הדין.
2. במסגרת טיעוניה בפניי ובהודעתה הכתובה מיום 15.3.20, המשיבה אשרה כי הייתה פסילה מנהלית שתחילתה מיום 17.1.12, וביום זה רישיון נהיגתו של העותר נמסר למשטרה. כן אשרה המשיבה כי לאחר בדיקה לא אותר תיעוד שיכול להעיד על החזרת רישיון זה לעותר.

למרות זאת, המשיבה בדעה כי יש להורות על דחיית העתירה והטעם לכך הוא שבהתאם לדין וכפי שנקבע בגזר הדין, היה על העותר להפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות ביהמ"ש – ובחובה זו הוא לא עמד.

דיון והכרעה

1. סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה) מורה לנו כי פסילה שהטיל בית משפט תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת; ובסע' 42(ג) נקבע , כי בחישוב תקופת הפסילה לא תובא במניין תקופת מאסר בשל אותה העבירה בגינה הרישיון נפסל, וגם לא התקופה שחלפה עד למסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות.
2. בסעיף 61 (א) לפקודה נקבעה החובה להפקיד את הרישיון בעקבות פסילה בידי הרשות כפי הדרך המצוינת בתקנות התעבורה. לעניין זה מתייחסת תקנה 556 (א) לתקנות התעבורה ולפיה במקרה כגון דא, רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט שהורה על פסילתו. באם רישיון הנהיגה אבד, אזי חלף הרישיון ניתן להפקיד תצהיר מתאים במזכירות ביהמ"ש זאת כמצוות תקנה 557 (ב), ועם הפקדת התצהיר יתחיל מניין תקופת הפסילה.
3. יוצא אפוא, ככלל רכיב הפסילה בגזר הדין נכנס לפעולה באופן מידי אלא אם קבע ביהמ"ש אחרת, ורק עם הפקדת רישיון הנהיגה או תצהיר מתאים יחל מניין הפסילה כאשר תקופת המאסר לא תובא במניין (רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, נד (1) 482, 484 (14.3.2000).
4. עוד נקבע, כי הפקדת רישיון הנהיגה או תחליף הפקדה בעקבות פסילה אחת, לא פוטרת מהפקדה חוזרת בשל פסילה שהוטלה בגזר-דין בתיק אחר (ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לחו"ד כב' הנשיאה חיות( 8.2.11); ראו גם : רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (6.10.2005); זאת בשונה ממצב שבו רישיון הנהיגה נלקח בזמן החקירה בגין אותה העבירה (כמו למשל בעקבות פסילה מנהלית) ונותר בידי הרשות החוקרת שאז " האזרח רשאי להניח כי מילא אחר חובתו, ומכל מקום, אם יש צורך בהזנה הדדית של מידע בין הרשויות הללו, הדבר יעשה בלי צורך במעורבות מצדו." (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל, פס' 20 (14/04/14)(להלן: עניין ג'אבר).

עוד נקבע בעניין ג'אבר, כי הסמכות לחישוב תקופת הפסילה שנקבעה בגזר הדין נתונה לרשות הרישוי, שעל החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים (ראו גם ע"פ 7323/19 אחמד אבו שריפה נ' מדינת ישראל, פס' 10 (26.2.20). (להלן: עניין אבו שריפה).

1. בתיקון (מס' 6) מתשע"א-2011 לתקנות התעבורה הוסף ס"ק (ה) לתקנה 557 (להלן: התיקון):

"המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור."

אדגיש, כי המקרה שנידון בעניין ג'אבר קדם לתיקון זה, ולמרות זאת ביהמ"ש העליון התייחס לתיקון בזו הלשון:

"מקצת מן המלאכה עשה מחוקק-המשנה בתיקון (מס' 6) תשע"א-2011 בהתקינוֹ את ס"ק (ה) לתקנה 557 לגבי חובת המצאת רישיון נהיגה פעם נוספת לאחר שהומצא כבר בעבר בשל פסילה אחרת. דיוֹ לאדם שכזה, בהמצאת "אישור על ההמצאה הקודמת". ברם, נשארו מצבים רבים שבהם נותר ערפל ונוצרת מבוכה. ענייננו הוא דוגמה לכך".

1. נחזור כעת לענייננו - אין לי צורך להידרש לשאלה האם הלכת ג'אבר בעניין הפטור מהפקדה אחרי מתן גזר הדין שעה שהרישיון נמסר בידי הרשות החוקרת נותרה בעינה אחרי התיקון שלעיל (ראו : עת"מ (חי') 24348-11-15 גינאדי גלקוב נ' מדינת ישראל, (23.12.15); עת"מ (ת"א) 55853-07-18 שי חזן נ' משרד הרישוי חולון( 17.3.19); שכן אני סבור כי יש לקבל את העתירה מטעם אחר.
2. כזכור, בעניינו של העותר התקיים דיון בערעור אותו יזם, ובעקבות ערעור זה ניתן פס"ד. בשורה התחתונה הערעור התקבל בחלקו, וערכאת הערעור הורתה על ניכוי תקופה בת תשעה חודשים מהפסילה שנקבעה בגזר הדין " זאת מעבר לתקופה שחלפה מיום מתן גזר הדין ועד הלום" (פס' 22 לפס"ד בערעור). כך נקבע ע"י ערכאת הערעור, כאשר ביסוד קביעה זו נקודת מוצא מרכזית ואף מכרעת לפיה, במניין הפסילה יש לקחת בחשבון תשעה חודשים לפני התקופה שקדמה לגזר הדין שניתן בעניינו של העותר , והמניין ימשיך מהמועד בו ניתן גזר דין זה.

לא ניתן לנכות פסילה על חשבון תקופה שקדמה למתן גזר הדין בערכאת המבררת או כזו שבאה אחריה, אלא אם קיימת הפקדה בפועל או בעקבות קביעה שיפוטית. במקרה זה ערכאת הערעור הורתה על ניכוי תשעה חודשים, ואף הבהירה כי לעניין מניין תקופת הפסילה יש לקחת בחשבון גם את התקופה שבאה אחרי מתן גזר הדין . היינו, קביעתה זו של ערכאת הערעור מגלמת בחובה את ההנחה כי מניינה של הפסילה בפועל החל, דבר שלא ניתן לעצור יותר בטענה כי לא הייתה הפקדה במזכירות ביהמ"ש כמצוות תקנות התעבורה.

1. אני מוצא חיזוק למסקנתי זו בהיגיון שביסודה של הלכת ג'אבר. כפי שהקדמתי באותה הלכה הוסבר כי הנחתו של האזרח כי קיים אחר חובת ההפקדה בשל מסירת רישיון נהיגתו לרשות החוקרת הינה הגיונית ומקימה הסתמכות שיש לכבד. הדבר הינו נכון ביתר שאת, שעה שהעותר סומך על פס"ד שניתן בערעור – פס"ד אשר משתמע ממנו באופן חד וברור כי מניין הפסילה החל זה מכבר.
2. בין אם הוראה זו של ערכאת ערעור מקורה בסמכות ובין אם לאו (עניין אבו שריפה, פס' 10) נכונה היא או מוטעית (בזיקה לעובדה שתקופת הפסילה אחר גזר הדין חופפת בחלקה לתקופת המאסר בפועל בניגוד לסע' 42(ג)(2) לפקודה) - הרי שני הצדדים השלימו עם הכתוב ופס"ד שניתן בערעור הינו לכל הדעות חלוט. כל עוד הוראה זו שרירה וקיימת היא מחייבת, לא ניתן להתעלם ממנה ויש לפעול לפיה.
3. לאור כל האמור, אני סבור כי המשיבה טעתה ויש לקבל את העתירה. מניין עונש הפסילה בפועל יתחיל תשעה חודשים לפני מתן גזר הדין בביהמ"ש לתעבורה, היינו החל מיום 20.10.14.
4. למען הסר ספק, בפס"ד זה התייחסתי לפסילה אחת ויחידה שמקורה בגזר הדין, ולא לאף פסילה אחרת גם לא הפסילה מיום 13.9.12 שהוטלה ע"י משרד הרישוי בהמלצת המכון לבטיחות בדרכים.

סוף דבר

1. מכל האמור, מקבל את העתירה.
2. כפועל יוצא מכך, מניין רכיב הפסילה בפועל שנקבע בגזר הדין שניתן בגמ"ר 9390-05-13 התחיל ביום 20.10.14.
3. מחייב את המשיבה לשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך 3,000 ₪ והמע"מ, סכום שישולם תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, כ"ג אדר תש"פ, 19 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.