בקשה לחיוב התובעת בערובה, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

1. התובעת הגישה תביעה כנגד נתבעים שונים, בגין נזקים נטענים, בקשר עם טיפולם במימון עסקת מקרקעין, במסגרתה רכשה התובעת זכויות בדירת מגורים.
2. הנתבעים התגוננו. גם תצהירי עדות ראשית הוגשו ואף ישיבה מקדמית התקיימה. לאחריה, הוגשה בקשה זו על ידי מי מהם, אלו המבקשים דכאן (מבקשת נוספת שהגישה את הבקשה נמחקה בהסכמה מהתביעה).
3. לטענת המבקשים, בקשתם עומדת במבחנים הקבועים בפסיקה להטלת ערובה להבטחת הוצאות, הגם שהתובעת הינה אדם פרטי. לטענתם, אין לתובעת נכסים להיפרע מהם; גם סיכויי התביעה נמוכים ומצדיקים להיעתר לבקשה.
4. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה שלא נתמכה בתצהיר. לטענתה הפקדת ערובה תעשה במקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עליהם. התובעת מציינת, כי הטענה לפיה היא מכרה כביכול את דירתה ואין בידה נכס מגורים אינה נכונה. התובעת אינה אישה עשירה ואולם אין בכך כדי להביא להטלת ערובה. אשר להליך עצמו – אין מדובר בתביעה מופרכת על פניה.
5. על כך השיבו המבקשים- לתגובה לא צורפו ראיות בדבר כושר פירעון; התובעת לא שילמה הוצאות שנפסקו כנגדה בהליך אחר וגם עילת התביעה קלושה. מבלי לגרוע מן האמור אישרו המבקשים, כי לתובעת נכס מקרקעין, אך טענו שמדובר ב- 2/3 מן הנכס וכי הדירה משועבדת במשכנתא.

דיון והכרעה-

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להידחות.
2. תקנה 519 (א) לתקנות קובעת כהאי לישנא:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

1. אמות המידה לקביעת ערובה לפי תקנה 519 ידועות (ראו: רע"א 4744/17 אלי ארוך נ' בנק ירושלים, 14.6.17). עיקריה: איזון בין זכות הגישה לערכאות לחשש הנתבע, כי לא יוכל להיפרע מן התובע במקרה של דחיית התביעה. שיקולים מנחים הם סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים (ראו גם: רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ והפסיקה שם (11.2.09).
2. ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע פרטי להביא את עניינו לבירור בדרך של הפקדת ערובה, אלא במקרים נדירים וחריגים (ראו רע"א (ת"א) 3070-06-18 רמי לוי נ' ז'ק אלמקייס, 2.7.08).
3. למעלה מכך, חיוב בהפקדה כתנאי לדיון בתביעה או בבקשה של תובע פרטי הוא צעד חריג שעלול לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ראו רע"א 4037/12 רחל סופר-סייג נ' ארז איתן מנהל מיוחד, 18.10.12).
4. אשר לסיכויי ההליך - רק במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק, ייטה בית המשפט לחייב את התובע בהפקדת ערובה. אינני סבור, כי עסקינן בהליך סרק מובהק, הגם שלתביעה עצמה קשיים לא מבוטלים (זאת מבלי לקבוע מסמרות, שכן טרם נשמעו ראיות הצדדים).

לדחיית ערעורה של התובעת בבית המשפט המחוזי (ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהליך שנוהל מול בת משפחתה- הצד השני לעסקת המכר), עשויה להיות השלכה לא מבוטלת על ההליך המשפטי מול המבקש 1 אשר ייצג את אותה בת משפחה וכיום נטענות ביחס אליו טענות, ואולם עדיין קיים קושי לטעון, כי התביעה הינה תביעת סרק מובהקת. קיימות טענות ויש לבחון אותן לכאן או לכאן, לבטח במערכת היחסים מול המבקשים הנוספים.

1. אשר למצבה הכלכלי של התובעת- עוניו של בעל דין אינו יכול להוות עילה (כשלעצמה) להורות על הפקדת ערובה. בענייננו, נטען תחילה שלתובעת אין נכסים, ואולם במסגרת התשובה שהוגשה, אישרו המבקשים, כי לתובעת זכויות בדירת מגורים (לטענתם רק 2/3). הגם שזכויות אלה משועבדות במשכנתא, הרי שזכות הגישה לערכאות אינה נמדדת בשאלה האם לתובע ישנה דירת מגורים אם לאו, מהי יתרת חשבון הבנק שלו, ועד כמה מצבו הכלכלי תקין אם לאו.

גם אם היו סיכויי ההליך נמוכים, הרי שעדיין היה על המבקשים להצביע על קיומו של מקרה חריג (בהיבט הכלכלי) המצדיק הטלת ערובה. מעת שלא הוכחה טענת מכר הדירה, הרי שממילא לא מתקרבים אנו לטווח המקרים החריגים. גם הימנעות מתשלום לאותה בת משפחה ממנה רכשה התובעת זכויות בדירה (מכוח פסק דין שניתן כנגדה בו חויבה בפיצוי מוסכם), אינה אינדיקציה למצב כלכלי חריג.

1. על כל אלה יוער, כי התיק קבוע להוכחות. מדובר בתיק בסדר דין מהיר, כך שהמורכבות בבירור ההליך גם היא אינה רבה. גם לכך יש ליתן משקל.
2. סוף דבר- הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת הוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.