09 אוגוסט 2021

1. תביעה להכרה בפגיעה של התובע כפגיעה בעבודה.
2. התובע טוען כי ביום 16.09.18, נפגע בצווארו במסגרת עבודתו כסדרן מחסן בחברת שופרסל. לטענת התובע בעת שהרים ארגז גבינה שמשקלו כ-14 ק"ג, חש בכאב באזור הצוואר.
3. לאחר שעמדתי על כל הראיות שהוגשו בתיק ועל אף שבסיום הדיון מצאתי לנכון להמליץ לנתבע לשקול שוב את עמדתו, מצאתי כי בנסיבות הכוללות- דין התביעה להידחות. לא התרשמתי כי מגמת התובע הייתה לשקר. עם זאת, הבסיס הוא כי על התובע להוכיח את טענותיו וזאת לא עלה בידו.
4. במקרה שלנו, אל מול טענות התובע מצטברות מספר עובדות אשר לטעמינו מטות את הכף לדחיית התביעה. ראשית, התובע אמנם פנה לקבלת טיפול רפואי שלושה ימים לאחר האירוע, ביום 19.09.18. אולם, בתרשומת הרפואית מקופת החולים מאותו ביקור לא נאמר דבר לגבי אירוע בעבודה ואדרבא, הרופא ציין כי לתובע "כאבים בצוואר מזה חודש מחמיר היום עם הקרנה לכתף שמאלית, קיבל משככי כאבים ללא הטבה. מזה שבועיים קיבל זריקת ABITREN IM עם שיפור קל". גם בגיליון השחרור ממיון מיום 20.09.18 ציין הרופא כי: "מזה כשבועיים סובל מכאבים בצוואר משמאל. טופל עם זריקת ולטרן בקהילה עם שיפור. מזה יומיים החמרה בכאבים."
5. לטענת התובע מדובר באירוע אחר שקרה כשבועיים לפני האירוע התאונתי, אז נכנס מהמחסן שהיה חם ישירות למקרר וכתוצאה מכך סבל מכאבים שטופלו ע"י זריקת וולטרן ועברו למחרת היום. אולם כאמור, טענה זו אינה מגובה במסמכים הרפואיים ודווקא את טענתו לאירוע תאונתי בעבודה לא ציין כלל בפני הרופאים כאמור.
6. שנית, התובע הביא לעדות לחיזוק דבריו שני עובדים שעבדו עימו והיו לטענתו עדים ישירים לאירוע ואולם לא הובא לעדות מנהלו של התובע. לטענת התובע, המנהל עודכן על המאורע בזמן אמת, שאל לשלום התובע והורה לו לנוח במקום העבודה עד שתגיע ההסעה שתחזיר אותו לביתו (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 11-22).
7. עדויות אלו עומדות בסתירה לטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהגיש התובע לנתבע, בו צוין כי לא נכחו עדים בעת האירוע. כמו כן, עדותו של התובע עומדת בסתירה גם למכתבו של מעסיקו מיום 1.1.19 בו צוין כך: "העובד טוען שבתאריך הנ"ל נפגע כתוצאה מהרמת סחורה. הוא לא עדכן על כך במידי אלא לאחר תקופה. טען שמאז המקרה יש לו כאבים בצוואר בהתאם לכך לא יכול לעבוד וביקש תאונת עבודה מעבר לזה לא ידוע לי". אם כן, בניגוד לעדותו של התובע כי מעסיקו נכח במקום בסמוך מיד לאחר קרות האירוע, המעסיק עצמו ציין כי לא דווח לו על המקרה בזמן אמת.
8. בנוסף, צודק הנתבע בטענתו כי ישנה סתירה נוספת בין תיאורו של התובע את האירוע בעדותו לבין תיאורו של התובע את האירוע בפנייתו הראשונית אל המוסד לביטוח לאומי. כך, בעדותו ציין התובע כי הארגז הכבד שהרים נפל לו מהידיים אל הרצפה ולא פגע בו, ואילו בפנייתו לנתבע ציין כי הארגז נפל לו על הצוואר.
9. לטעמי, די בראיות אלו ובוודאי במשקלן המצטבר כדי לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו, אף מבלי להידרש לטענת הנתבע כי האירוע אינו נחשב כאירוע תאונתי בהתאם לכללי הפסיקה. אשוב ואציין עם זאת כי אין בכך כדי לקבוע שהתובע שיקר בתצהירו או בעדותו אלא שמשקלן של הראיות הכתובות מזמן אמת יש בו כדי לגבור על משקל העדות לפני. הלכה היא כי לרוב הרישום הרפואי מזמן אמת הוא הכלי המהימן ביותר לקבוע את השתלשלות האירועים ולא מצאתי שדי היה בראיות התובע האחרות כדי לקעקע זאת.
10. אציין עוד כי בסיכומי התובע לא נעשה כלל מאמץ להתמודד עם קשיים אלו וגם עובדה זאת מטה את הדברים לחובתו.
11. לסיכום- התביעה נדחית.
12. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תשפ"א, (09 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.