לפני שתי תביעות קטנות שהדיון בהן אוחד, לפיצוי בגין הפסדים שנגרמו לתובעים, בגין הפרת הסכם לביצוע עבודות תשתית ופיתוח. שתי התביעות הוגשו בגובה הסכום המקסימלי להגשת תביעה קטנה, במועד הגשתן - 33,900 ₪ - למרות שהתובעים טענו להפסדים בסכומים גבוהים יותר.

יוער, כי בתיק 47236-01-20 הגישה הנתבעת הודעה לצדדי ג' (המועצה האזורית חוף הכרמל והוועדה לתכנון ולבניה חוף הכרמל), אך זו נדחתה בהסכמת הצדדים.

טענות הצדדים

1. לפי האמור בכתבי התביעה, בחודש יולי 2015 נחתם בין התובעים (יחד עם שניים נוספים), לבין הנתבעת חוזה לביצוע תשתיות ציבוריות (להלן: "החוזה"), כחלק מהתקשרות התובעים עם רשות מקרקעי ישראל לרכישת זכויות בגוש 10534 חלקה 75 מגרש 129 (להלן: "המגרש").
2. הנתבע התחייבה בחוזה לבצע: "...עבודות שונות, הנוגעות לפיתוח תשתיות ציבוריות, כמתחייב מחוזה זה, וזאת באמצעות עובדים, יועצים, קבלנים, ספקים ונותני שירותים אחרים למיניהם, עפ"י שיקול דעתה ובאישור רמ"י. עבודות הפיתוח שיבוצעו ע"י החברה, מפורטות בנספח א' לחוזה".
3. לפי נספח א' הנ"ל, עבודות הפיתוח כוללות הכנת תכניות מפורטות, תיאום עם חברת החשמל , ביצוע עבודות עפר, סלילת כבישים וביצוע מדרכות, הנחת קווי מים וביוב עד גבול המגרש וחיבורם למערכות המים הציבוריות, התקנת מערכות ניקוז ותיעול, ביצוע קירות תומכים או מסלעות לכבישים בלבד, תיאום תכנון עבודות הכנה לתקשורת וטל"כ, גומחות לפילרים, התקנת רשת תאורת רחוב, פיתוח וגינון ציבורי, סימון גבולות המגרש ע"י מודד, הכנת הצעת חלוקה של המגרשים באתר ומסירת מפות טופוגרפיות.
4. לפי סע' 4.8 לחוזה: "החברה מצהירה כי היא מתחייבת להשלים את עבודות הפיתוח החלות על החברה, עד לא יאוחר המועד הנקוב בתנאים המיוחדים, ובכפוף לאישורי רמ"י, ובכפוף לכך שאין כל מניעה אחרת לרבות מניעה סטטוטורית". בסע' 4.9 לחוזה, נקבע עוד: "החברה מתחייבת כי בכפוף לאמור סעיף 4.8 דלעיל, אותו חלק מעבודות הפיתוח, החיוני עפ"י שיקול דעתה לצורך קבלת טופס 4 ע"י היזם, יושלם עד לא יאוחר מהמועד הנקוב בתנאים המיוחדים".
5. התנאים המיוחדים נקבעו בנספח ב' לחוזה, ובחלק שנועד להתחייבות למועדי ביצוע, נקבע כי המועד להשלמת עבודות החיוניות לקבלת טופס 4 הוא 36 חודשים מחתימת החוזה. עוד נקבע שהמועד להשלמת עבודות כללי במתחם הוא 6 שנים מחתימת החוזה ובתנאי ש- 90% מיחידות הדיור אוכלסו.
6. התובעים טוענים שהנתבעת הפרה את החוזה משום שבפועל לא סיימה את עבודות הפיתוח בזמן (יולי 2018) וגרמה לעיכוב בקבלת טופס 4, שניתן רק ביום 12/12/19 (נספח ג' לכתבי התביעה). לשיטת התובעים, סיימו לבנות את בתיהם במגרש בחודש מאי 2019, אולם ניתן היה לבצע את חיבורם לחשמל רק לאחר קבלת טופס 4. מכאן נגרם להם עיכוב של 8 חודשים באכלוס הבתים.
7. התובעים עתרו לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין הפסד שכר דירה לשמונת החודשים, בחישוב של 8,000 ₪ לחודש, בניכוי 10% מה הכנסה, כך שלכל אחד מהם הפיצוי הוא בגובה 50,600 ₪. אולם, התובעים העמידו תביעתם על הסך המקסימלי בתביעות קטנות למועד הגשתן – כאמור לעיל. כמו כן, ביקשו להורות לנתבעת להחזיר להם את הערבויות הבנקאיות שהעמידו לזכותה סמוך לחתימת החוזה (יצוין שהערבויות הבנקאיות הוחזרו תוך כדי ההליך המשפטי).
8. הנתבעת כפרה בחובתה לשאת בפיצוי כלשהו, ולטענתה יש לדחות את התביעות. היא סבורה שלא הפרה את החוזה, משום שככל ונגרם עיכוב בקבלת טופס 4 למגרש, הרי הוא נגרם רק כתוצאה ממעשי התובעים, שביקשו לבצע שינויים בתכניות הבינוי הרלוונטיות של המתחם, בניגוד לעמדת הנתבעת שהתנגדה להם, מטעמים שבבטיחות התנועה ומחמת העיכוב שעלול להיגרם בהשלמת העבודות.
9. עוד טענה הנתבעת, כי לפי תנאי החוזה, אין לה אחריות על עיכוב הנובע מהתנהלות הרשויות, שאין לה שליטה עליה. בנוסף, החוזה מאפשר לה חריגה של 90 יום מהמועד שנקבע בתנאים המיוחדים.
10. כאן המקום לציין את הוראות סעיפים 4.10 ו- 4.11 לחוזה, הקובעים: "על אף האמור לעיל ולמרות המועדים השונים הנקובים בתנאים המיוחדים לעניין ביצוע עבודות הפיתוח ומועד מסירת המגרש ליזם, מובהר כי החברה לא תיחשב כמי שהפרה התחייבויותיה כלפי היזם במידה וחלו עיכובים שונים בביצוע עבודות הפיתוח, כולן או חלק מהן, כתוצאה מגורמים שאין לחברה שליטה עליהם, כגון עקב פעולות, הוראות, או החלטות של הרשות המקומית, משרד הבינוי והשיכון, מע"צ, חברת בזק, חברת הטל"כ ורשויות אחרות ...כמו כן, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, תהא רשאית החברה לשנות את מועדי השלמת עבודות הפיתוח או כל חלק מהן בהתחשב בקצב האכלוס האתר, וזאת בכפוף לאישור רמ"י ובתיאום עם רמ"י, וליזם לא תהא כל טענה או תביעה כנגד רמ"י ו/או החברה במקרה כזה"; "מבלי לגרוע מהאמור בסע' 10.4 לעיל ובנוסף לעל עיכוב ואיחור המותרים על פיו, מוסכם בזה כי איחור של עד 90 יום במועד תחילת ביצוע עבודות הפיתוח ו/או במועד השלמת ביצועו של שלב כלשהו בעבודות הפיתוח ו/או בהשלמת עבודות הפיתוח ו/או במסירת המגרש ליזם, לא יהווה ולא ייחשב הפרה ל התחייבות מצד החברה ולא יזכה את היזם בכל טענה ודרישה כלפי רמ"י ו/או החברה".
11. ביום 1.6.21 נערך דיון והעידו התובעים, אלי מימון – מהנדס הנתבעת וראש אגף פיתוח ותשתיות, גיא אלון – איש שיווק של הנתבעת, ודן גרונר – מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת. ביום 22.2.22, בהמשך להחלטתי לזמן את נציגי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, העידו שולה יגול – נציגת הוועדה לתכנון ולבנייה חוף הכרמל, ואלי כהן – עובד מחלקת הפיקוח של הוועדה.
12. בתום ישיבות ההוכחות, ולפני הגשת הסיכומים, ביקשו התובעים לצרף לראיות מטעמם תמונה. הבקשה התקבלה כפוף להסתייגויות הנתבעת. בקשה נוספת של התובעים לצרף תמונות נוספות נדחתה (ראו ההחלטה מיום 21.3.22) ולכן אתעלם מהתמונות הנוספות, ואביא בחשבון את התמונה שהתקבלה, תוך התחשבות בהסתייגויות הנתבעת.

דיון והכרעה

1. טרם אפנה לבחינת המחלוקת העיקרית, קרי – השאלה אם הנתבעת הפרה את החוזה, יש מקום להתייחס לשלושה עניינים: הראשון – מועד חתימת החוזה; השני – גובה ההפסד; השלישי – תחולת חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר").
2. במהלך המשפט התעוררה מחלוקת בין הצדדים בנושא מועד חתימת החוזה. נוכח מהות התביעה ולאור הוראות החוזה כפי שפורטו לעיל, מועד חתימת החוזה הוא בבחינת עובדה מהותית, שכן ממועד זה יש למנות את התקופה שנקבעה בו לסיום הביצוע. יש להעיר כי לכתבי התביעה צורף העתק חוזה שבכותרתו לא נרשם תאריך החתימה, חתום ע"י התובעים (יחד עם האחרים) בפני עו"ד ערן איזק, שלא נקב באישורו את מועד חתימתם. מנגד, לכתב ההגנה צורף העתק חוזה הנושא בכותרתו את התאריך 8.9.15, לאחר מחיקת תאריך קודם שנרשם בכותרת (חודש יולי 2015). עותק זה חתום ע"י שני הצדדים ועליו מצויה חותמת וחתימה של גיא אלון מתאריך 3.9.15. התובעים טענו כי החוזה נחתם ביולי 2015 ואילו הנתבעת טענה כי נחתם בספטמבר 2015.
3. זמן רב הוקדש בשמיעת העדים לנושא מועד חתימת החוזה, אולם בסופו של יום, איני נדרשת להכרעה בשאלה זו, שכן התובעים הסכימו, לצורך הליך זה, כי מועד החתימה ייחשב ל- 8.9.15 (עמ' 9 שו' 2 לפרוט'), מה גם, שאת מניין תקופת האיחור לצורך חישוב הפסדיהם, לא ערכו לפי מועד חתימת החוזה, אלא לפי מועד סיום בניית בתיהם.
4. ברם, אם הייתי נדרשת להכריע בשאלה זו, הייתי מצרפת דעתי לעמדתה של הנתבעת. במהלך שמיעת העדים התברר ששני הצדדים לא חתמו על החוזה באותו מעמד ולא באותו מועד. גיא אלון, איש השיווק של הנתבעת לא יכול היה לזכור אמנם את תאריך החתימה המדויק, אולם הסביר כי לפי הנוהל, הוא מעביר את החוזה לחתימת מורשי החתימה של הנתבעת לאחר שמתקבל חוזה חתום ע"י הרוכשים (בפני עו"ד כבמקרה דנא, או בפניו) ולאחר שמוודא שכל יתר המסמכים הנדרשים קיימים. בהתאם למועד חתימתו על החוזה, הניח כי במועד זה קיבל את החוזה חתום ע"י התובעים ודאג להעבירו לחתימת המורשים, ולא מן הנמנע כי הדבר ארך ימים בודדים. הוא אף אישר כי סביר שמחק את התאריך שנרשם בכותרת החוזה ורשם תחתיו את תאריך החתימה הנכון. מכל מקום, ככלל, ראוי לקבוע שמועד חתימת אחרון הצדדים להסכם, הוא מועד ההסכם, משום שטרם למועד זה לא מתקיימת כריתת הסכם. כעיקרון, חתימה משקפת את אומד דעתו של צד להסכם כי גמר אומר להתחייב בהסכם מול הצד השני. במקרה דנא, לפי הנסיבות כפי שעולות משני העתקי החוזה שהוצגו לפני ועדותם של עדי הנתבעת, ולו הייתי נדרשת להכרעה, היה מקום לקבוע כי החוזה נכרת בתאריך 8.9.15. עדותו של גיא אלון בהקשר לנהלי הנתבעת בנושא חתימת החוזים משתקפת בתדריך ליזם שמסרה הנתבעת לתובעים (נספח ד' לתביעות), שם הונחו היזמים (התובעים) לשלוח לנתבעת חוזים חתומים על ידם, ואף נאמר כי חוזה חתום ע"י הנתבעת יישלח ליזמים בחוזר. התדריך תומך בעדותו של אלון ומחזק אותה, והדברים ידועים היו לתובעים.
5. באשר לגובה הפסדיהם של התובעים – הללו לא צירפו לכתבי התביעה ראיות, להוכיח ששכר דירה שהפסידו בפועל הוא בגובה 8,000 ₪ לחודש. יחד עם זאת, במהלך הדיון הציג התובע 2 (פדידה) בטלפון הנייד הסכם שכירות בגובה 8,000 ₪. התובע 1 העיד כי הבית שבנה במגרש היה מיועד להשקעה, ולכן הפסדו 8,000 ₪ לחודש בניכוי מס. התובע 2 ציין, שהיה אמור להתגורר בבית שבנה במגרש, והעיכוב גרם לכך שנאלץ לשלם דמי שכירות בסך 7,500 ₪ לחודש. חרף אי הצגת חוזים, ובהתחשב בכך שמודבר בתביעה קטנה, אניח, לזכות התובעים שגובה ההפסדים הנטענים הוכח.
6. חוק המכר מגדיר: "דירה" – חדר או מערכת חדרים שנועדו למגורים, לעסק או לכל צורך אחר". כמו כן מגדיר: "מוכר" – מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה....". בהתאם להגדרות אלה, ומאחר ואין חולק כי הנתבעת לא בנתה ולא עתידה הייתה לבנות דירות למכירה לתובעים, או לאחרים, הרי הוראות חוק המכר אינן חלות על המקרה דנא. להבדיל מכך, חל בענייננו חוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1984 (להלן: "חוק הקבלנות"), הקובע כי חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין. סע' 7 לחוק הקבלנות קובע, שאין בו כדי לגרוע מתרופה אחרת בשל הפרת חוזה. כלומר, ניתן לפנות לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") בנוגע לפיצוי בגין הפרת חוזה. סע' 2 לחוק התרופות קובע: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".
7. וכעת אל השאלה המרכזית – האם החוזה הופר ע"י הנתבעת? בראש ובראשונה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי עבודות הפיתוח להן התחייבה הנתבעת בנספח א' הנ"ל, לא הושלמו, לפחות עד דצמבר 2019. ברם, על מנת לקבוע אם בכך הופר החוזה, לא די בעובדה שעבודות הפיתוח לא הסתיימו תוך 36 חודשים מועד כריתת החוזה, כלומר עד ספטמבר 2018. יש לבחון את העובדה הנ"ל על רקע הוראותיו הנוספות של החוזה.
8. כפי שפירטתי מעלה, סע' 4.10 לחוזה מסיר אחריות מהנתבעת בגין איחור, במידה וחלו עיכובים שונים בביצוע עבודות הפיתוח, כולן או חלק מהן, כתוצאה מגורמים שאין לחברה שליטה עליהם, כגון עקב פעולות, הוראות, או החלטות של רשויות שונות. נוסף לכך, סע' 4.11 קובע תקופת איחור מוסכמת בת 90 יום. משמע, כי בהתאם למועד חתימת החוזה (8.9.15), נספח התנאים המיוחדים (נספח ב' לחוזה) והוראת סע' 4.11, המועד להשלמת העבודות הוא דצמבר 2018, כפוף לכך שלא היו עיכובים בביצוע כתוצאה מגורמים שאין לנתבעת שליטה עליהם.
9. התובעים סבורים, כי לא היו עיכובים שאינם תלויים בנתבעת. לפי הראיות שצירפו, העיכוב בקבלת טופס 4 נבע מהיעדר מדרכה לצד המגרש, מדרכה שנבנתה בסופו של דבר רק בחודש דצמבר 2019, סמוך למתן ההיתר. בטענתם זו הסתמכו על טופס הועד המקומי עתלית "טופס בדיקה לפני מתן טופס 4", שם סומן כי יש צורך לבדוק תקינות אבנים משתלבות, שקיעות וכו', והוסף בכתב יד: "נא לדאוג לניקיון והשלמת מדרכה בחזית הבית". העיון במסמך (נספח יב' לכתב התביעה) מעלה שהוא נעדר תאריך ואינו חתום. נציגת הוועדה לא הכירה את המסמך ולא ידעה להשיב עליו (עמ' 15 שו' 2-4 לפרוט'). מכאן, לא ברור מי ערך את המסמך ומתי. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם המסמך מעיד כי תנאי לקבלת טופס 4 הוא השלמת מדרכות, כאשר הנתבעת טענה שטופס הבדיקה של הוועד נועד רק לאשר כי העבודות לא גרמו לפגיעה בתשתיות. מאחר והמסמך אינו חתום ונעדר תאריך, ומשום שעורך המסמך לא זומן להעיד – אינני יכולה להסתמך עליו כראיה לביסוס טענת התובעים.
10. עוד נשענים התובעים, בטענה הנ"ל, על התמונה שנשלחה לפקח ביום 2.12.19, לפיה, על פניו, קיימת מדרכה בכניסה למגרש מרחוב יפה נוף. התובעים טוענים, כי בראשית חודש דצמבר 19' נבנתה המדרכה, מה שהוביל למעשה למתן טופס 4 ב- 12.12.19, מספר ימים לאחר שהתמונה נשלחה לפקח. אינני מתעלמת מהסתייגויותיה של הנתבעת, שהתנגדה לצירוף התמונה, לאחר שחלף המועד להבאת הראיות (הטקסט שצורף לצילום המסמך נחתך בכוונה; לא ניתנה לה אפשרות לחקור את מי שצילם את התמונה שאז היה נחשף הקטע שנחתך; ממילא הוכח שניתן לתת טופס 4 גם ללא מדרכות). יחד עם זאת, אין בטענות אלה משום לערער את התמונה ואת התאריך בו נשלחה. ללא קשר לטקסט, אם נחתך אם לאו – התמונה מדברת בעד עצמה.
11. התובעים הפנו גם לתשובתו של גיא אלון, איש המכירות (נספח ו' לכתב התביעה), מיום 10.7.19: "שלום דרור, אנו לקראת ביצוע המדרכה. בתיאום גבהים מול המועצה מכיוון ששינתם אותם". לגרסתם, דברים אלה מחזקים את האיחור של הנתבעת בביצוע, משום שברור כי המדרכה לא נבנתה לפחות עד מועד זה, שהוא איחור של לפחות שבעה חודשים מהמועד החוזי. לצד זאת, בעצם תשובתו של אלון, מצוי גם ההסבר לעיכוב הביצוע, קרי – אותו שינוי שבוצע בתכנון, שאליבא הנתבעת הווה גורם מעכב לסלילת המדרכה בחזית המגרש.
12. כאמור, הנתבעת חוזרת על טענתה, כי התובעים הם שגרמו לעיכוב ביצוע עבודות התשתית והפיתוח, בשל השינוי במיקום הכניסה למגרש. לעניין זה הפנתה לתכנית הבינוי המקורית, לשינוי שאושר במגרש בניגוד לעמדתה, ולהשלכותיו. בהקשר זה, הוסיפה וטענה כי תכנית השינויים התקבלה מהמועצה רק בינואר 2020, כך שברור כי הביצוע התעכב עד קבלתה. הנתבעת הפנתה, בין היתר, לסיכום ישיבה מיום 4.12.18 שבה נדונה סוגיית השינוי במיקום הכניסות למגרש והשלכותיה, לרבות אחריות המועצה להוצאת תכנית כוללת מאושרת לרחוב שתועבר לנתבעת (נספח 9 לכתב ההגנה) ולעדותה של נציגת הוועדה המקומית בבית המשפט.
13. הנתבעת הוסיפה, שממילא המדרכות אינן תנאי לטופס 4, כך שעיכוב, ככל והיה באחריותה, בביצוע המדרכות, לא עיכב מתן טופס 4. הא ראיה, שקיימים במתחם בתים להם ניתן טופס 4, גם ללא מדרכות. בענין זה הביאה מעדותו של נציג הוועדה, שהעיד בית המשפט לבקשת התובעים.
14. הנה כי כן, טענות הצדדים נוטות לכאן ולכאן. מחד, אין חולק כי בפועל הנתבעת לא עמדה בהוראות החוזה ביחס למועד השלמת עבודות הפיתוח, מאידך, אין חולק כי בבקשת התובעים להיתר בניה, נכלל שינוי במיקומי הכניסות למגרש, אשר אושר ע"י הוועדה. על מנת להכריע בשאלה אם הנתבעת הפרה את החוזה שלא כדין, או שמא נתונה לה ההגנה מפני אחריות כמפורט בסע' 4.10, יש לברר את השלכות השינוי הנ"ל, שעצם קיומו הוכח ע"י הנתבעת, ולבחון אם גרם, כשלעצמו, לעיכוב בביצוע העבודות.
15. במשפט אזרחי נטל הראיה והשכנוע מוטל על התובע, כמי שמוציא מחברו שעליו הראיה: "מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא: "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת ה"שקילות" (י.קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשמ"ד – 2003, עמ' 1506). במילים אחרות: על בית המשפט להשתכנע כי טענתו של התובע בדבר מצב הדברים סבירה יותר, או מתקבלת על הדעת יותר, מכפי טענת הנתבע.
16. הכלל הנ"ל נטוע בפסיקת בתי המשפט מקדמת דנא. בד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2), 229 ביאר כב' השופט אגרנט: "נטל השכנוע, פירושו, כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה, תיפול ההכרעה בגינה לרעתו...אין צורך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע".
17. השפעת השינוי בתכנית הבינוי של הרחוב, בכך שהכניסות למגרש יהיו מרחוב יפה נוף (שכונה הרחוב העליון), במקום מכביש 20 (הרחוב התחתון) שנקבע בתכנית הבינוי המקורית, באה לידי ביטוי בעדותה של נציגת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שולה יגול, עדה אובייקטיבית שאינה קשורה למי מהצדדים, ולכן משקלה גבוה. התובע 1 שאל את העדה בקשר לשינויים וציין כי מדובר באלמנטים בתוך המגרש ולא ברחוב, והיא השיבה בשלילה: "לא. השינויים שביקשתם זה שינויים במפלסים שהכניסה של רכבים לתוך המגרש". יתר על כן, העדה הסבירה כי מדובר בטווח גובה משמעותי: "זה הפרש של 3 מטר ביניהם, זה השינוי שנעשה, קודם כולם נכנסו או למטה או מהצד. ה- 3 מטר לא היו קיימים. התוכנית המקורית אמרה שיש קיר תומך. הם רצו במקום קיר תומך, בין שתי היחידות העליונות לבין שתי היחידות התחתונות יש הפרשי גובה". יחד עם זאת אישרה, כי שינוי המפלס נעשה בתוך המגרש. אלא, יש להניח כי השינוי הצריך מהנתבעת עבודות שלא נלקחו מלכתחילה בחשבון, כיון שבמקום קיר תמך ברחוב העליון, בוצעו כניסות למגרש. העדה הנ"ל תמכה זאת בעדותה (עמ' 16 שו' 5-7, שו' 25-27 לפרוט').
18. בנוסף, מנהל הפרויקט העיד כי השינוי בתכנון הצריך שינויים בפועל בשטח: "...שהם מבחינתם יגיעו למצב שהם יאפשרו את הכניסה ולפתוח חלק מתוך הקיר ולהגיע למצב של גבהים כדי להתחבר לגובה של הכביש משום שאת הכביש אי אפשר היה לשנות" (עמ' 11 שו' 1-3).
19. אין חולק שהנתבעת התנגדה לשינוי הנ"ל. הדברים באים לביטוי בראיות בכתב שצירפה לכתב ההגנה. התובעים טענו, שבעניין זה סתרה הנתבעת את עצמה, משום שטענה כי השינוי לא היה בידיעתה, מה שאינו אפשרי אם התנגדה לו. לטעמי, עולה שהנתבעת ידעה על השינוי והתנגדה לו. מנהל הפרויקט גרונר העיד על כך מפורשות (עמ' 10 שו' 32-35). ברם, הוא הוסיף שהתכנית לא התקדמה במשך שנה או שנתיים. הדבר מקבל תימוכין בעדותו של התובע 1 (חיו) כי בקשת ההיתר הוגשה בשנת 2015 וההיתר ניתן רק בשנת 2018. כמו כן נתמך הדבר בעדותו של נציג הוועדה אלי כהן (עמ' 17 שו' 7-8 לפרוט').
20. המסקנה העולה מן הדברים היא שיש לקבוע כי התובעים ביקשו, במסגרת בקשתם להיתר בניה, שינוי של מיקום חלק מהכניסות למגרש. השינוי הוא מתן אפשרות לכניסה למגרש מרח' העליון (יפה נוף) שבמקור תוכנן לקיר תמך רציף (ללא פתחי כניסה למגרש). עוד אני קובעת, כי הנתבעת התנגדה לשינוי האמור, והדבר גרם לעיכוב מתן ההיתר בין שנת 2015 לשנת 2018. סופו של דבר, חרף התנגדות הנתבעת, אישרה הוועדה את השינוי הנ"ל.
21. עוד אני קובעת, כי השינוי הנ"ל הצריך שינוי תכניות וביצוע שינויים בשטח, ולפחות פתיחת פתחים בקיר התמך הגובל במגרש בחלקו העליון לכיוון רחוב יפה נוף, ויצירת כניסות לחניות בגבול המגרש העליון. סביר להניח כי שינויים מהסוג הנ"ל מעכבים את ביצוע העבודות בפועל, כפי שהעידו מנהל הפרויקט ונציגת הוועדה. הוכח, כי מתן ההיתר עוכב משך שנים. הנתבעת איננה רשאית, לפי דין, לבנות, או לבצע שינויים בעבודות הפיתוח, טרם מתן היתר.
22. למעלה מכך, כאמור לעיל, המסמכים שצורפו לכתב ההגנה של הנתבעת מלמדים שהנתבעת לא ישבה בחיבוק ידיים ופעלה לקידום וזירוז קבלת תכניות ביצוע שיהלמו את השינוי שביקשו התובעים ואושר ע"י הוועדה. כך למשל: צורף מכתבה מיום 14.2.18 למהנדס המועצה המתריע על כך שהיזמים במגרשים 122-129 חסמו את הגישה לקיר התומך, מה שלא מאפשר את קידום העבודות, לרבות בניית המדרכה. כמו כן, התריעה בפניו כי: "הוועדה ביקשה לתאם שינוי ומתן כניסה מהרחוב העליון אך אנחנו התנגדנו והעלנו את כל ההסתייגויות מהנושא. בסמכות הוועדה לאשר את השינויים המבוקשים אבל עד היום הנושא לא תואם מולנו ואנחנו היום עובדים על פי התכנון המקורי" (נספח 5 לכתב ההגנה). הדברים לא נסתרו. משמע, כי הנתבעת עשתה את המצופה ממנה מול המועצה על מנת לקבל תכניות לביצוע אחר מכפי התכנון המקורי, ובהיעדרו – פעלה לפי התכנון המקורי, מה שהוביל, לאחר מכן, לצורך בביצוע שינויים בפועל. תימוכין משמעותי נוסף הוא מענה מטעם הנתבעת ליזם משותף לתובעים במגרש 129 (נספח 5 לכתב ההגנה).
23. עתה, יש לבחון אם העיכוב הנ"ל גרם לדחיית מתן טופס 4 ליחידות במגרש, אם לאו. התובעים סבורים שיש לדחות טענת הנתבעת, כי המתינה לתכניות שהתקבלו רק בינואר 2020. הא ראיה שהמדרכות נבנו במהלך סוף 2019 כעולה מן התמונה שנשלחה לפקח וכעולה ממועד מתן טופס 4. אמנם, לא היה בפי עדי הנתבעת, או בפי נציגת הוועדה, הסבר כיצד ניתן טופס 4 בדצמבר 2019, כאשר התכנית לכניסות למגרש הגיעה לידיה רק בינואר 2020. על פניו נראה, כי הכניסות והמדרכה נבנו טרם קבלת התכנית.
24. ברם, לטעמי, לא עלה בידי התובעים להוכיח קשר ישיר בין העיכוב בבניית המדרכות לבין מועד מתן טופס 4. עובד מחלקת הפיקוח של הוועדה, אלי כהן, העיד בעצמו, לשאלת התובע 1 כי בתנאים מסוימים יכול ויינתן טופס 4 ללא מדרכות ותאורה. הוא לא ידע להשיב אם היעדר המדרכה במקרה דנא, כעולה מטופס הבדיקה של הועד (נספח יב' הנ"ל), הוא הסיבה לכך שלא ניתן טופס 4:

"ש. הועד המקומי אישר שאין מדרכה? האם בגלל זה לא קיבלנו טופס 4?

ת. אולי, לא יודע.

ש. המסמך הזה מגיע לפני הטופס 4?

ת. הוא אחד הבסיסים".

(עמ' 17 שו' 20-23 לפרוט').

1. יתר על כן, אותו נציג השיב שלאלת בית המשפט: "...בלוגיקה שלי אם מגישים תוכנת שונה זה אורך זמן ופה הדלתא בזמנים". בשלב מאוחר יותר הופנה למגרשים אחרים במתחם שלא היו בהם שינויים וגם הם לא קיבלו טופס 4. על כך השיב: "לא יודע. יש גם כעת בתים שאין להם שם מדרכה ויש להם טפסי 4".
2. עדותו זו של הנציג האובייקטיבי מוליכה למסקנה כי אין בהכרח קשר ישיר בין היעדר מדרכה לבין מתן טופס 4. ישנם מקרים בהם ניתנו טפסי 4 ללא מדרכה.
3. אני סבורה שלא עלה בידי התובעים להוכיח שאי השלמת בניית המדרכה ע"י הנתבעת היא הגורם הבלעדי לעיכוב במתן טופס 4. מנגד, על פי עדויות נציגי הנתבעת ובפרט מנהל הפרויקט, לפי המסמכים שהוצגו לפני, ומתוך עדויות נציגי הוועדה עולה באופן ברור שהשינוי שהתבקש ע"י התובעים במגרש, גרר עיכוב במתן היתר הבניה, עיכוב בהכנת וקבלת תכניות ביצוע ועיכוב בהשלמת פתיחת קיר התמך, יצירת פתחי כניסה למגרש מהרחוב העליון, טיפול בהפרשי הגובה והשלמת המדרכה. די באלה, כדי לגרור את העבודה שתוכננה לפרק זמן של 36 חודשים עם תקופת גרייס של 90 יום, לפרק זמן ממושך יותר, אף אם המדרכות הושלמו בסופו של דבר בסוף דצמבר 2019 או בראשית ינואר 2020.
4. כפי שציינתי, על התובעים נטל הוכחת תביעתם. עליהם לעמוד בנטל לפי מאזן ההסתברות, קרי – הבאת די ראיות שיבססו מסקנה כי טענתם מסתברת יותר מאשר טענת הנתבעת. במקרה דנא, נוכח כל האמור לעיל, דומני שלא עלה בידי התובעים לעמוד ברף זה, ודין התביעה להידחות.
5. מעבר לצורך אעיר, כי לא ייתכן לדבוק רק בהוראות החוזה הנוחות לתובעים (מועד השלמת העבודות) תוך התעלמות מסעיפי הדחייה העומדים לימין הנתבעת. כמו כן, לטעמי, היה מקום שהתובעים יזכירו בתביעתם את השינוי שהתבקש במגרש ואת פרק הזמן שחלף מאז ביקשו את ההיתר ועד שזה ניתן להם. פרק זמן ארוך – שרובו ככולו הוא פרי אותו שינוי.
6. התביעות נדחות איפוא. התובעים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות משפט שנגרמו לנתבעת, בסך 5,000 ₪.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט' אב תשפ"ב, 06 אוגוסט 2022, בהעדר.