מונחת לפני תביעה כספית שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 1.8.19 בצומת השלום בת"א, בין רכב התובעת מסוג אופנוע לבין רכב הנתבעים מסוג משאית.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת עמד רכב התובעת למופע אור אדום בעצירה מוחלטת, נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעים, אשר החל בנסיעה.

על פי הנטען בכתב ההגנה, עת החל רכב הנתבעת בפנייה שמאלה, פגע בו רכב התובעת אשר עמד בנתיב מימינו, במקום בו אין לרכב הנתבעים שדה ראיה ובצמוד לגלגל ימני קדמי, ולא באמצע הנתיב שמימין.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה.

ויובהר. התובעת אישרה בעדותה, כי בעת שהגיעה לצומת, משאית הנתבעים כבר עמדה בצומת למופע אור אדום ברמזור. התובעת אישרה, כי עקפה את משאית הנתבעים מימין ונעמדה לפני המשאית, כשהיא בצד ימין של הנתיב.

תקנה 122 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת כי "הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין". על איסור עקיפה מימין אין צורך להרחיב את הדיבור.

ואמנם, נהג רכב הנתבעים העיד לפניי כי כלל לא הבחין באופנוע התאונה, עד לרגע התאונה.

כידוע, תכלית דיני הנזיקין היא ליצור הרתעה כך שהנזק לא יהיה כדאי מבחינה כלכלית-חברתית. לצורך כך, ראוי להטיל את האחריות לקרות אירוע נזקי על 'מונע הנזק' הזול ביותר, קרי על מי שמסוגל למנוע בדרך היעילה ביותר את תוצאותיו (עמוס הרמן מבוא לדיני נזיקין 7 (2006)). באופן זה, יש לבחון למי מהצדדים הייתה יכולת למנוע את הנזק, ועליו תוטל האחריות לנזק או אשם תורם בשיעור מרבי, וזאת כדי לתמרץ אותו לפעול למניעת הנזק (אריאל פורת נזיקין (כרך א') 35 (2013)).

מאחר שאין חולק כי התובעת הגיעה לצומת אחרי המשאית, תוך עקיפתה מימין, ולאור העובדה כי למשאית שטח מת מימין, הייתה צריכה התובעת לעמוד עם האופנוע באופן שיבטיח כי נהג המשאית הינו ער לקיומה, זאת בבחינת היותה 'מונע הנזק הטוב ביותר'.

מכל האמור אני מוצאת אחריות של התובעת לתאונה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן פטור ממחצית שנייה של אגרה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ב, 08 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.