12 ינואר 2023

1. מורסי תכרורי (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בתאונת הדרכים שארעה לו ביום 17.05.17, כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).
2. הנתבע דחה את התביעה בנימוק כי אין המדובר ב"תאונת עבודה", שארעה לעובד עצמאי, וזאת מקום בו לא הוכח כי מדובר באירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. מכאן התביעה שבפניי.

העובדות שאינן במחלוקת ועיקרי ההליך בתמצית:

1. התובע יליד 1979 בעל עסק עצמאי של פרקטים, וילונות ושטיחים בקלנסואה.
2. ביום 06.03.18 הגיש התובע תביעה לנתבע, לתשלום דמי פגיעה. תביעתו כאמור נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 17.06.19. בהתאם ביום 23.01.20 הגיש התובע את התביעה שבכותרת.
3. במסגרת בירור התובענה העיד התובע ומטעם הנתבע העיד מר משה בלילטי, סוכן הביטוח של התובע (להלן – משה).

טענות התובע בתמצית:

1. יש להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה שכן התובע הגיע לעסק של אביו ביום התאונה על מנת לבחון מעבר אליו, אשר בסופו של דבר לא צלח מסיבות אישיות משפחתיות. חקירות התובע וחקירת העד, משה, תומכות בגרסת התובע ואין כל רלוונטיות לשאלה האם הפגישה עם משה נקבעה מראש או לא.
2. לאחר שעזב את העסק של אביו נסע התובע לכיוון העסק שלו לפגוש לקוח אשר כבר שהה שם ובדרכו אליו ארעה לו תאונת דרכים.

טענות הנתבע בתמצית:

1. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כעובד עצמאי להוכיח כי אכן תאונת הדרכים מיום 17.05.17 אירעה תוך כדי ועקב עבודתו. יצוין, כי התובע הינו עצמאי ומשכך חזקת הסיבתיות אינה חלה עליו. התובע לא הוכיח מדוע הגיע לעסק של אביו בבוקר התאונה ואף לא המציא כל אסמכתא התומכת בטענתו כי הגיע לעסק של אביו לצורך בחינת מעבר לשטחו. התובע אף לא זימן עדים מטעמו, לרבות אביו.
2. בטופס התביעה התובע כלל לא ציין שהיה בעסק של אביו ובהודעה לחוקר הנתבע טען התובע כי היה בעסק של אביו בכדי לפגוש את משה, סוכן הביטוח אולם לאחר מכן ציין כי זה לא רלוונטי וכי היה בעסק של אביו כדי לבחון מעבר אליו. גם בעדותו לא זכר התובע האם הפגישה עם משה היתה אקראית או מתוכננת.
3. זאת ועוד, התובע טוען כי קבע עם לקוח בעסק שלו בשעה 09:00 אולם על פי דו"ח מד"א התאונה אירעה בשעה 09:43. התובע אינו זוכר כמה זמן היה בעסק של אביו ומתי יצא משם. לטענת הנתבע, אין זה סביר שהתובע יצא בשעה 09:43 לפגישה שנקבעה לשעה 09:00.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כך: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בבהתאם לפסיקה נקבע כי על עובד עצמאי לא חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". כך שעל העובד העצמאי מוטל נטל מוגבר להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, קרי: שהתאונה ארעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו (עב"ל (ארצי) 104/99 גבריאל ברדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2002).
2. במקרה דנן, אין ספק במרכיב התאונה שאירעה, תאונת דרכים, אולם המחלוקת היא אם התובע הרים את הנטל המוגבר המוטל עליו והאם הוכיח שהתאונה אירעה בעת שהתובע היה בעבודה.

ומן הכלל אל הפרט

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו לפני, מצאתי שהתובע הרים את הנטל הנדרש והוכיח כי היה בעבודה בעת שאירעה התאונה, ואפרט.
2. בטופס התביעה (נת/1) ציין התובע בסעיף "תיאור הפגיעה" כדלקמן: "תוך כדי נסיעה לחנות פגעתי מאחור ברכב שנסע לפניי".
3. התובע העיד כי התאונה ארעה עת היה בדרך לפגישה (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 17) וכי באותו בוקר הגיע לעסק של אביו לפגישת עבודה כדי לראות את המקום אליו היה אמור להעביר את עסקו וגם כדי לפגוש את משה, סוכן הביטוח. לאחר מכן נסע אל החנות (שם, שורות 20-26). עוד העיד התובע שמשה היה שם ונפגש איתו שם (בעסק של אביו).
4. התובע הבהיר כי עיקר הפגישה היתה לבחון את המקום שהוא היה אמור לעבור אליו. עדותו של התובע התיישבה עם האמור בתצהירו ובעדותו בפני חוקר הנתבע. למקרא ההודעה שמסר התובע לחוקר (נת/2) הרי שהתובע אומנם מציין את הפגישה עם משה אולם מיד מסביר שזה לא קשור לעניין והגיע לעסק של אביו כי רצה לבחון מעבר של העסק שלו לאזור השטח של העסק של אביו (עמ' 1 להודעה שורות 15-21).
5. לעניין הפגישה עם הלקוח בחנות התובע העיד שהפגישה נקבעה לשעה 09:00 לערך וכאשר נשאל בחקירה נגדית כיצד תשובתו מתיישבת עם האמור בדו"ח מד"א (נת/3) לפיו התאונה ארעה בשעה 09:43 הסביר שיצא מהעסק של אביו אחרי השעה 09:00 כי לוקח זמן ללקוח לבחור בדים לווילונות או פרקטים בחנות ולפעמים היה מתעכב. עוד הסביר שמרחק הנסיעה בין העסק של אביו לחנות שלו הוא בערך 2 קילומטר (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 33-34).
6. על אף שהתובע לא זכר בעת חקירתו הנגדית האם הפגישה עם משה נקבעה מראש ועל אף פער הזמנים (הקצר) שבין מועד הפגישה עם הלקוח ושעת התאונה, לא מצאתי בסיס לפקפק במהימנות גרסתו של התובע. מעבר לכך, עדותו של משה חיזקה את גרסתו של התובע, לפיה התובע שהה בעסק של אביו באותו בוקר, כי העסק שלו היה בשלבי בבניה והתובע היה אמור להעביר את עסקו לשם (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 19-21) כן העיד משה שהתובע היה בדרכו לעסק שלו ואחרי כמה דקות קרתה התאונה (שם, שורות 27-29).

וכך בעדותו:

"ישבתי שם ושתיתי קפה וראיתי את המקום ודיברתי עם התובע והוא אמר לי שהוא נוסע לעסק ואחרי כמה דקות היתה תאונה לא פשוטה וטיפלתי בתביעה כי הוא מבוטח שלי".

1. גם למקרא תמליל השיחה של משה עם חוקר הנתבע (נת/5) אישר משה כי נפגש עם התובע בעסק של אביו בסמוך לתאונה וכי התובע היה אמור לקבל חנות בעסק של אביו אבל בסוף לא לקח את החנות (עמ' 9 לתמליל שורות 223-227). עוד הסביר משה לעניין תיאום הפגישה מראש כי "זה לא דבר שאתה עושה איזשהו עניינים ומי יודע מה, אני, בקלנסוואה יש לא מעט לקוחות, אני בדרך החוצה, נכנס פנימה להגיד שלום או גם כדי לקנות מלכודת עכברים" ו"זה לא כזה סיפור וזה על הכביש הראשי, אז זה לא, לא צריך לעשות יום לימודים ארוך כדי לקפוץ לסניף מאיר תקוריי" (עמ' 10 לתמליל שורות 242-255).
2. נוכח האמור, משילוב עדויותיהם של התובע ושל משה, שוכנעתי כי הונח בסיס ראייתי, שלא נסתר, לטענת התובע, לפיה ביום התאונה הוא הגיע לעסק של אביו על מנת לבחון מעבר אליו וכן נפגש עם משה, ולאחר מכן שם פעמיו אל עסקו.
3. לאור האמור לעיל, אני פוסק כי התאונה שארעה לתובע ביום 17.05.17, התרחשה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע כבעל עסק עצמאי.
4. אזכיר שמאחר ואנו מצויים בתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שגם אם קיים ספק כלשהו בדבר קרות המקרה, יש להפעיל את הספק לטובתו של התובע, וכאמור לעיל, לא מצאתי במקרה זה כי הנתבע הצליח לסתור את טענתו של התובע ולעורר ספק של ממש.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור, הגעתי למסקנה כי יש להכיר בתאונת הדרכים מיום 17.05.17 כ'תאונת עבודה'.
2. הנתבע יישא בהוצאות ובשכ"ט התובע בסך של 4,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ג, (12 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.