1. התובעת הגישה תביעה כספית בגין חובות שחייב לה לטענתה הנתבע עקב שימוש בחלק משטח המשק שלה לחוות סוסים. כתב התביעה הוגש לאחר שבהליך קודם שניתן פסק דין לפינוי הנתבע מהמשק. בתביעה נטען כי הנתבע פינה את השטח באיחור ואף במשך השנים לא שילם דמי שכירות ונתבעו סעדים כספיים נוספים בגין תקופת השימוש המסתכמים בסך של 153,000 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה זו לדחיית התביעה על הסף הנשמעת על "מכתב על סגירת חשבון" אשר לשיטתו מהווה כתב וויתור וסילוק כל החובות שלו כלפי התובעת בגין השימוש במשק.

2. התובעת מתנגדת לבקשה בטענה כי לא חתמה על המסמך, או הוטעתה לחתום עליו לאור גילה וחוסר שליטתה בכתיב וקריאה. עוד נטען כי היא מיוצגת עוד משלב תביעת הפינוי, ולא ניתן היה לפנות אליה לא באמצעות עורך דינה. כמו כן העלה טענות ביחס לאי הסבירות שבוויתור לגופה.

ב"כ התובעת מפנה לע"א 7379/19 יצחקי נ' יצחקי, 18.12.19 ממנו עולה כי לא בנקל יידחה בית המשפט תביעה על הסף על בסיס כתב וויתור כאשר יש טענות כנגד ההסכמה בבסיסו.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, לא מצאתי כי ניתן לדחות את התביעה על הסף על בסיס המכתב הנחזה להיות וויתור מטעם הנתבעת. כמפורט בפסיקה לעיל, גם כאשר ברור כי אדם חתם על כתב וויתור, לא ניתן למנוע ממנו להעלות טענה כי נחתם מחמת פגם בכריתת החוזה המצדיק את ביטול ההסכם, אם כי לא בנקל תוכח טענה מעין זו.

קל וחומר מקום בו יש מחלוקת בשאלת נסיבות החתימה, כי אז אין מקום לסילוק על הסף.

מכלול הנסיבות סביב החתימה הנטענת על מסמך הוויתור מחייבות בירור עובדתי, גם אם יוכח כי התובעת חתמה עליו. מעורב במסמך הבן כלפיו עלו טענות גם בהליך הפינוי וגם בתביעה, הסכום הצנוע ששולם בסך 1,415 ₪ כאשר הנתבע טרם שילם את מלוא חובותיו בגין הוצאות ההליך הקודם, מעורר כשלעצמו שאלות בדבר מטרתו של מסמך זה.

על כן, הבקשה לדחיית התביעה על הסף, נדחית.

מאחר ולא ברור בשלב זה האם הייתה מודעת התובעת למסמך זה עת הגישה את התביעה ויש לברר את נסיבות עריכתו, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.