לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר משה נחמיה
נציג ציבור מעסיקים – מר יוסף בנבנישתי

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע, חשמלאי בחברה שעוסקת במתן שירות תיקוני מוצרי חשמל, לתשלום שכר עבודה עבור חודשים אוגוסט – ספטמבר 2017. עוד תבע פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשה פנסיונית (הפרשה לתגמולים ופיצויי פיטורים), גמול שעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי לפי חוק הגנת השכר ופיצוי לפי חוק הודעה לעובד על תנאי העסקה.

הנתבעת טענה כי התובע התפטר מיוזמתו בגלל שינוי במצבו הרפואי במאי 2017, בנוסף טענה כי שולמו לתובע כל זכויותיו באמצעות תלושי שכר שהונפקו ונמסרו כדין.

העובדות

1. התובע עבד כחשמלאי בנתבעת– "אפס תקלות בע"מ".
2. התובע עבד מחודש מאי 2016 ולכל הפחות עד חודש מאי 2017. הצדדים חלוקים אם עבד בנוסף עד ספטמבר 2017.
3. לתובע ניתנו תלושי שכר ממאי 2016 ועד מאי 2017.
4. התובע חתם על מסמך נספח ב' לכתב ההגנה ("סיכום שימוע") ביום כ"ה באייר תשע"ז.
5. הוגש טופס ב"ל/1500. מוצגות שתי חתימות, התובע טוען שהחתימה אינה שלו אולם היה בלי משקפיו עת עיין בה.
6. לתובע הפרשות לפנסיה כמפורט בנספח ה' לכתב ההגנה ב"מיטב דש".
7. טענת הלנה התיישנה.

המחלוקת

1. מה הייתה תקופת עבודתו של התובע. האם עד מאי 2017 כטענת הנתבעת או עד ספטמבר 2017 כטענת התובע. בהתאם לתוצאה, האם זכאי התובע להפרשי שכר ובאיזה שיעור.
2. מה היה אופן תשלום השכר. האם טענת התובע כי קיבל שכר בנוסף לאמור בתלוש נכונה או האם נכונה טענת הנתבעת כי המופיע בתלוש הוא השכר ששולם. כתוצאה, האם זכאי להפרשות בגין ההפרש לתנאים הסוציאליים, חופשה, הבראה, פנסיה ופיצויי פיטורים.
3. מה היו נסיבות סיום עבודתו והאם זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לעניין זה, מה משמעות נספחת ב' ו-ג' לכתב ההגנה.
4. האם הופרש לתובע כדין לפנסיה וככל שלא, האם זכאי להפרש.
5. האם התלושים משקפים את מלוא שכרו, והאם זכאי לפיצוי בגין תלושים לא תקינים.
6. האם הייתה הודעה בכתב לעובד. אם לאו, האם זכאי לפיצוי בגין העדרה .
7. האם זכאי להפרש בגין תשלומי הבראה וחופשה .
8. האם ביצע התובע שעות נוספות, האם שולם לו תשלום בגינן. האם היתה מתכונת עבודה קבועה בגינה זכאי לתשלום עבור שעות נוספות .
9. האם ניתן להגדיר את עבודתו של התובע כמשרת אמון.
10. האם קיבל הלוואה בסך ,11,000 ש"ח בשתי המחאות דחויות ע"ס 5,000 ₪ ו- 6,000₪ בחודש פברואר 2017. האם התשלום היה בגין הלוואה או בגין עבודה בפועל.
11. האם שולם לו בסיום העסקתו סך של 2,500 ₪ ביוני 2017. לעניין זה, האם התשלום היה בגין סיום העסקה בהסכמה או תמורת עבודה בפועל.
12. האם מחזיק התובע כלים של הנתבעת, מה ערכם. אין מחלוקת כי עליו להשיבם.

הכרעת הדין

תקופת העסקתו של התובע

1. התובע, מר אדמנד אוחיון, טען כי פוטר מעבודתו אצל הנתבעת בספטמבר 2017. הנתבעת טענה שהתובע התפטר מעבודתו במאי 2017 לבקשתו, בגלל התדרדרות יכולת הראייה שלו. התדרדרות זו, טענה הנתבעת, הקשתה על התובע לדבריו לנהוג ברכב הדרוש לצורך נסיעות לביצוע עבודות חשמל, ועל כן ביקש להתפטר.
2. התובע מסר בחקירתו:

"ת. ...הבעיה התחילה מחודש יוני 2017, אני טוען שכן עבדתי."

(עמ' 10 שו' 27).

"ת. עזוב תצהיר אני אומר לך עכשיו מה שזכור לי, אני סיימתי ב-14 לספטמבר והרכב נשאר אצלי עוד שבועיים בערך, אז יכול להיות שמה שכתוב בסעיף הזה בתצהיר הוא לא נכון.

ש. אנחנו טוענים שאתה עבדת, כמו שכתוב בנספח, עד למאי 2017. אתה טוען שעבדת עד אמצע ספטמבר. בחודשים יוני יולי עבדת ולא שילמו לך משכורת?

ת. נכון. עבדתי ולא שילמו לי משכורת." (עמ' 11 שו' 11-15; דגש ש.ש.).

1. התובע, על מנת להוכיח טענתו זו, המציא פירוט מחקרי תקשורת מספקית הטלפון שלו "הוט מובייל" בין החודשים אפריל 2017 – אוקטובר 2017 (נספח ז', תצהיר התובע מתאריך 14.07.21)(להלן: "פלט הוט") .
2. עיון בפלט הוט, (לאור הסימונים שנרשמו בכתב יד), ניתן ללמוד על כמות השיחות החודשיות שביצע התובע עם מנהלי הנתבעת או נציגיהם:
   1. אפריל 2017 – כ- 56 שיחות
   2. מאי 2017 – כ- 32 שיחות
   3. יוני 2017 – כ- 70 שיחות
   4. יולי 2017 – כ- 120 שיחות
   5. אוגוסט 2017 – כ- 28 שיחות
   6. ספטמבר 2017 – כ- 13 שיחות
   7. אוקטובר 2017 – כ- 25 שיחות
3. לא ניתן ללמוד או להסיק מנתונים אלו, באופן חד משמעי, על מועד סיום יחסי העבודה בין התובע לנתבעת. עם זאת ניתן להבחין בגידול משמעותי בכמות השיחות בחודש יולי 2017 (כ-120 שיחות) ומנגד בירידה לכ-30 שיחות בחודשים אוגוסט – אוקטובר 2017.
4. מנתוני אוגוסט עד אוקטובר 2017 ניתן להסיק שכבר לא עבד בחודשים אלו, בהן ירידה דרסטית בתקשורת.
5. הנתבעת טענה כי התובע חדל לעבוד במאי. ביוני ויולי יש עליה דרסטית בשיחות המשתלבות עם טענת הנתבעת לחפיפה שבוצעה באמצעות בירורים בטלפון, בירור בענייני הלקוחות, שעה שהתובע לא עבד עוד וצריך היה לקבל ממנו מידע. זאת ניתן אף ליישב עם כמות השיחות בחודשים אפריל ומאי עת היה נוכח. יש בנתונים אמנם לתמוך בגרסת הנתבעת אך כאמור לעיל אינם חד משמעיים.
6. בהקשר זה מנהל הנתבעת, מר כלפון, מסר בחקירתו:

"ש. אנחנו חלוקים על תקופת ההעסקה, החברה טוענת שהתובע עבד עד מאי והתובע טוען שהוא עבד עד ספטמבר. עברת על תדפיסי פלט שהוצצאנו. מקודם שאלתי אם אתה מבין בחשמל ואמרת שכן. ראית את פירוט השיחות בין חודש מאי לחודש ספטמבר בתדפיס איכון שיחות. הרי אתה לא צריך את התובע בשביל להתייעץ איתו על עבודות חשמל.

ת. בוודאי שכן. אנחנו לא נוגעים בלוח, אנחנו לא נוגעים בזה... אני חייב להתייעץ איתו על עבודות קודמות שהוא עשה.

ש. אז אתה מבחינתך כ-4 חודשים לקחת ממנו ייעוץ של חשמלאי.

ת. כן. הוא עשה לי עבודות במשך שנה ואני צריך לדעת מה הוא עשה אצל הלקוח, אני לא יכול לשאול אותו אם זה תקלה חוזרת אות תקלה חדשה??" (עמ' 18 שו' 20-28; דגש ש.ש.).

1. טענתו של מנהל הנתבעת היא שמטרת השיחות לאחר מועד תום העסקתו היא ימסירת המידע אודות עבודות חשמל שערך התובע ללקוחות שונים בתקופת עבודתו על מנת להמשיך את רצף תיפקוד החברה ומתן השירות ללקוחות על בסיס הטיפול בעבר. טענה זו עולה בקנה אחד עם נתוני מחקרי התקשורת ויש בה לבאר את העליה החדה בשיחות בחודשים יוני-יולי 2017 ואת הירידה משמעותית בכמות השיחות לאחר מכן.
2. הנתבעת הציגה בכתב ההגנה סיכום שימוע פיטורים שנערך לתובע (נספח ב'). המסמך נחתם בתאריך 21.05.2017 על ידי הנתבעת והתובע. התובע אישר בחקירתו את חתימתו על מסמך זה:

"ש. זו החתימה שלך על המסמך הזה (מוצג נספח ב' לכתב ההגנה)

ת. ... זו החתימה שלי על נספח ב' לכתב ההגנה ..." (עמ' 3 שו'21- 22; דגש ש.ש.).

1. סיכום שימוע הפיטורים מציין את סיבת סיום העסקה - מצבו הבריאותי של התובע.
2. עוד נכתב במסמך: "החליטו הצדדים בהסכמה הדדית להפסיק את ההתקשרות ויחסי העבודה ביניהם, נכון ליום 1.5.17." (נספח ב' לכתב ההגנה)(דגש ש.ש.).
3. התובע הציג בנוסף מסמך על הודעת פיטורים מהתאריך שבו בוצע שימוע הפיטורים לתובע (נספח ט'). אמנם לטענתו המסמך פיקטיבי. אולם לא חלק על חתימתו בנספח ב' לכתב ההגנה, דבר המדבר בעד עצמו.
4. שימוע הפיטורים וההסכמה הדדית בכתב על הפסקת יחסי העבודה, בנוסף לאימות חתימתו של התובע על המסמך בחקירתו הנגדית הן ראיות התומכות חד משמעית בטענת הנתבעת כי יחסי העבודה הופסקו הלכה למעשה בחודש מאי 2017.
5. התובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר העסקה מאוחרת לכך וזו נטענה בעלמא כמו גם הטענה לפיקטיביות נספח ט'.
6. לאור האמור הוכח שהתובע הועסק בנתבעת בין החודשים מאי 2016 – מאי 2017. התובע אינו זכאי לקבל שכר עבודה בגין חודשים יוני – ספטמבר 2017.
7. התביעה לשכר עבודה לחודשים יוני 2017 – ספטמבר 2017 נדחית.

אופן תשלום השכר

1. התובע טען כי הוסכם עם מנהלי הנתבעת בעל פה ששכרו ישולם לו כך: שכר בסיסי על סך 6,500 ₪ נטו ובנוסף 5% משווי עבודות שיביא התובע. התובע טען עוד כי שכרו פוצל בין תלוש השכר לבין המחאה, ובכך לא שולמו לו מלוא התנאים הסוציאליים על פער הפיצול.
2. הנתבעת טענה כי התובע עבד במתכונת שעתית במשך 5 ימי עבודה בשבוע. הנתבעת הוסיפה לטעון ששילמה לתובע את שכרו כדין באמצעות תלושי שכר שמשקפים נאמנה את היקף הסכומים ששולמו לתובע בפועל, וכי קיבל את מלוא זכויותיו.
3. לכאורה, התובע קיבל שכר חודשי. בכל תלושי המשכורת שהוצגו, קיים רכיב שכר יסוד על סך 5,300 ₪. רכיב זה מתווסף לרכיבים קבועים נוספים (למעט חודש מאי 2017): הוצאות רכב, שימוש בכלי עבודה אישיים וטלפון בסך כולל של 1150 ₪ לכל חודש. מכאן, שהשכר על בסיס הרכיבים הקבועים שקיבל התובע הלכה למעשה ברוב תקופת העסקתו הוא 6,450 ₪ ברוטו.
4. דוגמא לכך:

1. מאידך, ניתן לראות שהתשלום ב"סכום לתשלום" המופיע בתלוש מתייחס ל120 שעות. דהיינו מקבל את החלק היחסי משכר היסוד בהתאם לשעות העבודה שכתובות למעלה מצד שמאל. כך בכל התלושים אף שבתלוש עצמו אין מכפלת שעות בתעריף.

בנוסף, הנתבע טען שהתובע קיבל 29 ₪ לשעה במשרה מלאה . סכום זה מתיישב עם המכפלה של השעות והסכום לתשלום כאמור לעיל. מספרים 29X 186(משרה מלאה כאמור בתלוש) = 5,300 ₪ בקירוב.(5,394 ₪) . ואילו התשלום בפועל (120X29= 3,480 ₪ ) שולם בפועל 3,419 ₪. מהמספרים עולה שהשכר שולם דה-פקטו לפי שעות.( שכר המינימום לאותה עת עמד על 29.12 ₪ ולא 29 ₪)

1. מנהל הנתבעת מסר בחקירתו:

"ש. מבחינתך מה הסיכום מול התובע ביחס להשתכרותו.

ת. שהוא היה מקבל לפי שעות עבודה ועוד 5% על לקוחות שהוא הביא.

ש. זה נכון לומר שמבחינת אפס תקלות מתכונת העבודה של התובע הייתה על בסיס שעתי.

ת...אני שואל את רואה החשבון עשר פעמים מה ההבדל בין שעתי לחודשי.

ש. שעתי זה שאתה מקבל לפי שעה, חודשי זה סכום שאתה מקבל על חודש ולא משנה כמה שעות עבדת.

ת. אז התובע היה עובד שעתי.

ש. מה היה השכר השעתי שסוכם עם התובע.

ת. אני לא זוכר מאה אחוז מה סיכמנו בסופו של דבר הגלובאלי של החודש לפי השעות. אנחנו סגרנו בין 5,000 – 7,000 ₪ ...

ש. כמה כסף התובע קיבל לשעה.

ת. 30-35 ₪ לשעה.

ש.על סמך מה אתה אומר את זה.

ת. היה סכום בסיס + לפי העבודה שלו.

ש. מה היה סכום הבסיס.

ת. 30-35 ₪ לשעה." (עמ 13-14 שו' 26-12; הדגש ש.ש.).

מנהל הנתבעת אישר הלכה למעשה ששכרו של התובע היה שעתי.

1. הנהלת הנתבעת לא ערכה מעקב רישום של שעות העובד בשעון נוכחות , אלא הסתמכה על דיווחו:

"ש. יש לך דוחות נוכחות

ת. לא. כל טכנאי ששולחים אותו בא ומדווח על השעות.

ש. לחברה אין מעקב שעות של עובדים.

ת. בזמנו לא היה לנו. בגלל זה כל חודש הוא היה יושב עם דוד אליס והיו בודקים את השעות שעבד והיו מסכמים כמה שולם לו.

ש. אבל מסמך מעקב של החברה אין לך.

ת. לא" (עמ' 17- 18 שו' 33 – 6; דגש ש.ש.).

אולם, שעות העבודה הופיעו בתלוש. טענת הנתבעת כי התובע היה עובד שעתי, נתמכת ברישום זה ובחישוב האריתמטי לעיל.

לו היה עובד חודשי היה על המעסיקה לשלם את מלוא שכר המינימום באותה עת 5,300 ₪ לכל חודש. ולא היא, התלושים משתנים מדי חודש.

1. הוכחה מתכונת עבודתו של התובע כעובד שעתי, כעולה מהמסמכים עצמם.

תשלומים בהמחאות

1. לאחר שנקבע שמשכורתו של התובע שולמה על בסיס שעתי, יש לברר פשר הסכומים הנוספים ששילמה הנתבעת בהמחאות לתובע.
2. התובע טען כי חלק מהשכר שולם בהמחאה משוכה לפקודתו, מבלי שבוטח ונכלל בתלוש שכרו. הנתבעת טענה שהשכר שולם בתלוש השכר כדין, וכי ההמחאות שהועברו לתובע שימשו כהלוואה בלבד.
3. התובע הציג צילומי המחאות הבאים (נספח ג' – ה' לתצהיר התובע):

ספטמבר 2016: שולמו סה"כ 12,140 ₪ בשתי המחאות שונות.

ינואר 2017: שולמו סה"כ 10,010 ₪ בשתי המחאות שונות.

מרץ 2017: שולמו סה"כ 11,200 ₪ בשתי המחאות שונות.

אפריל 2017: שולמו סה"כ 8,117 ₪ בשתי המחאות שונות.

יולי 2017: שולמו סה"כ 4,921 ₪ בשתי המחאות שונות.

ההמחאות כולן על שם החברה ("אפס תקלות בע"מ"), ניתנו ללא שם מוטב (צ'ק פתוח).

1. לטענת התובע, ההמחאות הועברו כנגד המשכורת וכנגד שעות העבודה:

"ש. השכר החודשי שלך, שכר הבסיס, כמה הוא היה.

ת. 6,500 ₪. סיכמתי עם ניסים.

ש. יש לך 12 תשלומים שרשום שכר בסיס בסך 5,300 ₪ ועכשיו מה שאתה אומר לי שזה 1200 ₪ יותר מבלי שאתה פונה אף פעם לאף אחד.

ת. פניתי אליו ואמרתי לו שהשכר שהוא משלם לי לא מתאים למה שסיכמנו. צורפו הצ'קים, הגעתי ל-11-12 אלף שקל בחודש. קיבלתי את זה עבור עבודות שביצעתי בשעות נוספות, לא מתנה. הוא עשה עם התלוש מה שהוא עשה. הוא הוציא לי תלוש איך שנראה לו ולא עמד בתנאים האלה." (עמ' 9 שו' 18-24; דגש ש.ש.).

"ש. גם אמרת קודם שהוא נתן לך את הצ'קים כנגד השעות.

ת.לא לא. הוא נתן לי את הצ'קים האלה כנגד המשכורת וכנגד השעות. אבל זה לא הופיע בתלוש. נגיד הוא נתן לי משכורת על סכום מסוים, כאשר בפועל הוא נתן לי שני צ'קים, הוא שילם לי חלק נכבד מהשעות האלה עד לחודש מאי בצ'קים האלה." (עמ' 10 שו' 24-26).

1. מנהל הנתבעת טען שאחת ההמחאות בחודש ספטמבר 2016 הייתה עבור שכר והשנייה עבור הלוואה:

" ש.מפנה אותך לנספח ג' בתצהיר עדות ראשית של התובע. אני מציג בפנייך את העתקי הצ'קים של חודש ספטמבר 2016, מצורף כנספח ג'. יש פה עוד שתי המחאות שהסכום שלהן 12,140 .₪אני הולך לתלוש השכר של ספטמבר 2016, המשכורת שלו 6,300 .₪חצי.

ת.צ'ק אחד הוא קיבל תמורת התלוש וצ'ק שני הוא ביקש מדוד כי הוא היה באמצע גירושים ואשתו רצתה להוציא אותו מהבית.

ש.אי התאמה הזו, לפני כן אמרת שלא היו אי התאמות. עכשיו אתה מסביר את זה בכך שזה לא היה שכר שלו אלא הלוואה. בספטמבר 2016הצ'קים האלה הם לא שכר עבודה, אחד הוא עבור המשכורת ואחד הוא הלוואה.

ת. כן. רשמתי את זה בתצהיר, אחד זה שכר ואחד זה הלוואה." (עמ' 15 שו' 1-9; הדגש ש.ש.).

1. בית הדין הארצי קבע בע"ע 42463-09-11 גולן (ברמץ) – נגריית שירן בע"מ: "תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המופיעים בו". מעיון בתלוש שכרו של התובע מחודש ספטמבר 2016 עולה שהשכר נטו לתשלום הוא 6,300.07 ₪. מכאן, שההמחאה השנייה שניתנה בתאריך 28.09.2016 היא עבור שכרו של התובע לאור סכומה הזהה לתלוש השכר.
2. הנתבעת לא הביאה בפני בית הדין ראייה אשר מוכיחה כי השתלום הנוסף ששולם בהמחאה בעבור חודש ספטמבר 2016 הוא הלוואה. גם לו הייתה הנתבעת ממציאה מסמך כזה, לפי דין היה על הנתבעת להוסיף פרט זה לתלוש המשכורת לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.
3. העובדות שהוכחו, נוכח הפסיקה, מצביעות שההמחאה הנוספת שהועברה בחודש ספטמבר 2016 על סך 5,840 ₪ היא תמורה בגין עבודה שביצע כגרסתו, וחלק משכרו של התובע. לא הוכח אחרת. על סכום זה לא ישולמו לתובע הפרשיי הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, מאחר שלא עברו ששה חודשים מתחילת העסקת התובע (מאי 2016) כמתחייב בדין.

ינואר 2017

1. הנתבעת שילמה לתובע שני צ'קים בחודש ינואר 2017: בתאריך 08.01.17 - 5,010 ₪ ובתאריך 20.01.17 - 5,000 ₪. סה"כ 10,010 ₪. עיון בתלוש המשכורת של התובע לחודש ינואר 2017 מעלה ששכרו נטו לחודש זה עמד על סכום של 4,720 ₪. כאמור, מנהל הנתבעת לא נתן הסבר מניח את הדעת על ההפרשים בין תלושי השכר לבין ההמחאות ועל כן יש לראות בסכום הכולל של ההמחאות כשכרו החודשי של התובע. הנתבעת תשלם הפרשי הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים על סכום ההפרש שבין התלוש להמחאות העומד על סך 5,290 ₪.

מרץ 2017

1. הנתבעת שילמה לתובע שני צ'קים בחודש מרץ 2017: בתאריך 06.03.17 - 5,200₪ ובתאריך 21.03.17 - 6,000 ₪. סה"כ 11,200 ₪. עיון בתלוש המשכורת של התובע מחודש מרץ 2017 מעלה ששכרו נטו לחודש זה עמד על סכום של 5,229 ₪. יש לראות בסכום ההמחאות הכולל לחודש זה כשכרו של התובע. הנתבעת תשלם הפרשי הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים על ההפרשה שבין המשכורות שעומד על סך 5,971 ₪.

אפריל 2017

1. הנתבעת העבירה לתובע שתי המחאות בחודש מרץ 2017: בתאריך 08.04.2017 – 2,888 ₪, ובתאריך 05.04.2017 – 5,229 ₪. סה"כ 8,117 ₪. עיון בתלוש המשכורת של התובע מחודש אפריל 2017 מעלה ששכרו נטו לחודש זה עמד על סכום של 2,888 ₪. יש לראות בסכום ההמחאות הכולל לחודש זה כשכרו של התובע. הנתבעת תשלם פנסיה ופיצויי פיטורים על ההפרשה שבין המשכורות שעומד על סך 5,229 ₪.
2. היקף ההמחאות הכולל שקיבל התובע מהנתבעת בזמן העסקתו ושלא הוכנסו לתלוש המשכורת עמד על 16,490 ₪. הנתבעת תשלם לתובע הפרשיי פנסייה ופיטורים כחוק על סכום זה שכאמור הוכר כחלק משכרו.
3. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פיצוים ופנסיה בסך 2,358 ₪.
4. מהאמור לעיל והנתונים שהוצגו לפניי, המשכורת הממוצעת של התובע עמדה על סך 7,552 ₪. השכר היומי של התובע עמד 377 אולם התובע חישב לפי 363 ₪. יש לפיכך לחשב לפי תביעתו.

האם התובע קיבל הלוואה

1. הנתבעת טענה כי התובע קיבל הלוואה בסך 11,000 ₪ בשתי המחאות דחויות ע"ס 5,000 ₪ ו- 6,000 ₪ בחודש פברואר 2017. התובע טען כי התשלום היה עבור עבודה שביצע ולא כהלוואה:

"ש. קיבלת את ה- 11,000 .₪

ת. קיבלתי את זה תמורת עבודה שהייתה בחודשים האלה. לא כהלוואה." (עמ' 3 שו' 15-16)

1. הנתבעת המציאה העתק של צ'ק נוסף שהתאריך לתשלום הוא חודש מרץ 2017 על סך 5,000 ₪. התובע לא הציג המחאה זו בתצהירו.
2. על המעסיק מוטל נטל ההוכחה שמדובר בהלוואה. כאמור, הלוואה צריכה להיות רשומה בתלוש השכר לפי דין. הנתבעת לא הציגה כל מסמך שמאשר שמדובר בהלוואה.
3. הנתבעת מציגה התנהלות לא מסודרת לעניין תשלומי המשכורת של התובע וההמחאות שהועברו:

"ש. מפנה אותך לנספח ו' לתצהירך, גם פה אתה מצרף, רואים בבירור שיש פה שתי המחאות של 5000 4 ו- 6000 ₪. ביחד אתה מקבל 11,000 ₪ של ההלוואה.

ת. הלכתי לפי צ'קים, לפי התלוש משכורת הורדתי את הצ'קים שהוא קיבל באותו סכום של המשכורת, ומה שהיה נשאר, ה- 4 צ'קים הנוספים הם ההלוואה. במיוחד כשהחברה הוציאה את הצ'ק. אם רוצים לטעון לשחור, אז איך אני מוציא צ'ק של החברה?" ( עמ' 17 שו' 4-8).

הנתבעת מתארת שהעבירה מספר רב של המחאות כהלוואות לתובע בצורה לא מסודרת וללא מסמכים התומכים בכך. זאת ועוד, לא פורטו התשלומים כדין בתלושי השכר.

1. חברה שמעניקה לעובד הלוואות בסך כולל של כ- 22,000 ש"ח אמורה לנהל רישום מפורט בכרטסת שלה, גם ללא רישום בתלוש. קל וחומר על מנהל החברה לדעת ולשלוט בפרטי המידע בנוגע לסכומים משמעותיים אלו. מנהל הנתבעת הציג חוסר בקיאות, לשון המעטה, בפרטי ההלוואות לכאורה שניתן בסכום משמעותי (פי 4 משכר היסוד של התובע):

"ש. ההלוואה מהחברה מבחינתך, סה"כ כמה כסף לקח התובע.

ת. בזמן העבודה סך של 22,400 .₪

ש. עד היום התובע חייב לך.

ת. כן.

ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך. לפני רגע ציינת ש- 22,000 ₪ התובע חייב לך כהלוואה.

ת. כן.

ש. כשהגשתי כתב תביעה, במועד הזה, הוא עדיין היה חייב לך את הסכום.

ת. כתבתי את זה פה.

ש. בכתב ההגנה שלך.

ת. בכתב ההגנה כתוב 11 אלף, זה מה שרציתי לתקן בהצהרה. הצ'קים, מאחר והשם לא היה רשום 21 על התובע, בספח של הצ'קים מצאתי רק שני צ'קים אז בזמנו ולכן רשמתי רק 11,000 .₪

ש. מתי מצאת עוד צ'קים.

ת. כשעברתי על התצהיר של התובע אחרי שהם שלחו אותו מצאתי עוד שני צ'קים.

ש. אז למה בתצהיר שלך, שהוא אחרי התצהיר של ארמונד, כתבת בסעיף 5 11,000 .₪

ת. אני לא ראיתי את הצ'קים בהתחלה, אם הייתי רואה את הצ'קים..." (עמ' 15 שור' 12-25; הדגש ש.ש.).

1. לא עלה בידיי הנתבעת להוכיח שמדובר בהלוואה גם בהמחאה הנוספת שלא באה לביטוי במסמכי התובע. דין טענתה להידחות. ההמחאות שהועברו בחודש מרץ 2017 אף הן חלק משכרו של התובע.
2. מאחר והתובע לא תבע על ההמחאה הנוספת שהציג הנתבע בלבד אינו זכאי לסעד בגינה. יש בכך רק לשפוך אור על מהות התשלומים כמפורט לעיל.

תשלום המחאה ביולי 2017

1. האם שולם לתובע בסיום העסקתו, ביוני 2017 , סך של 2,500 ₪. האם התשלום ניתן בגין סיום העסקה בהסכמה או תמורת עבודה בפועל.
2. הנתבעת שילמה לתובע שני צ'קים בחודש יולי 2017: בתאריך 08.07.2017 – 2,500₪, ובתאריך 10.07.2017 – 2,421₪. סה"כ 4,921 ₪ (להלן: "המחאות גמ"ח") .בחודש זה התובע לא עבד אצל הנתבעת כפי שהוכח. משכך לא מדובר בשכר עבודה.
3. מנהל הנתבעת הגיב לתשלום זה בחקירתו:

"ש. אתה מבחינתך התחלת לתת לתובע הלוואות כבר מסוף 2016. אז בסוף העבודה שלו אתה מוציא לו בחודש יולי צ'ק של 2500 ₪ זה מבחינתך היה גמר חשבון.

ת. כן. עד שהוא יישב עם דוד ורואה החשבון.

ש. בחודש יולי 2017 , 2500 ₪ מבחינתך זה גמר החשבון, אתה מסיים עם ארמונד.

ת. לא. יש בעשירי עוד 2421 . כנראה הם סיכמו על 5000 ₪ והוא נתן לו בשני צ'קים.

ש. מפנה אותך לסעיף 13 .

ת. (מקריא)"בכך הסתיים התשלום וכל זכויותיו...". יוצא שסך הכל הוא קיבל 22,300 ₪ ועוד 4,000.₪ 6,300 , 5,000 , 5200 . 25

ש. בסך הכל הפניתי אותך לסעיף, 2500 ₪ מבחינתך, מה זה משקף.

ת. זה מה שאנחנו משלמים לו כשהוא מסיים את העבודה על כל הדברים הסוציאליים.

ש. 2500 ₪ האלה מבחינת החברה זה הגמר חשבון של הזכויות.

ת. איך אני יכול לדעת? הם היו צריכים לשבת ביחד והוא אף פעם לא הגיע." (עמ' 20 שו' 18-29).

1. לדידו של מנהל הנתבעת התשלום בחודש יולי היה עבור סגירת החשבון עבור הפרשות סוציאליות לתובע.
2. הוכח שהתובע לא עבד במאי, לפיכך ההמחאות ביולי אינן בגין תמורה לעבודה בפועל באבחנה ממה שהוכח ביחס להמחאות האחרות.
3. גרסת גמר חשבון של הנתבעת מתיישבת עם לוח הזמנים והסכומים. הסכומים ששולמו ביולי בגין גמ"ח יקוזזו מהסכום שיפסק לטובת התובע בגין זכויותיו עם סיום העסקתו.

חופשה שנתית

1. התובע טען כי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשות כמתחייב בדין וזאת בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.
2. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, על המעסיק לנהל פנקס חופשה בו ציון מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ומועד התשלום. נטל ההוכחה כי התובע נטל ימי חופשה כדין הוא על המעסיק, דהיינו על הנתבעת.
3. הנתבעת טענה כי התובע קיבל את דמי החופשה כדין. הנתבעת הוסיפה כי עם סיום העסקתו שולם לו פדיון 5 ימי חופשה בסך 1,140 ₪. לא צורפה אסמכתא ספציפית בנוגע לסכום או תשלומו .(פרט להמחאות גמ"ח לעיל).
4. התובע מסר בחקירתו כי מעולם לא ניצל את ימי החופשה:

"ש. זכויות בסיסיות, מה מגיע לעובד, אתה יודע?

ת. עד כמה שאני יודע מגיע לעובד 8-10 ימים בשנה חופשה ומחלה אף פעם לא ניצלתי. זה פחות או יותר." (עמ' 12 שו' 18-19).

1. הנתבעת לא המציאה פנקס חופשות כמתבקש לפי חוק ולא הוכיחה כי שילמה את דמי החופשה. אף לא הוכח כי נטל חופשה בפועל.
2. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה נוכח תקופת עבודתו בסך 4,356 ₪.

דמי הבראה

1. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה דמי הבראה בהתאם לחוק ועל כן עליה לשלם בעבור 8 ימי הבראה. מנגד, טענה הנתבעת כי שילמה דמי הבראה כמתחייב בדין.
2. מעיון בתלושי השכר, נראה כי התובע קיבל מהנתבעת דמי הבראה עבור 4 ימים בחודש יולי 2017, שנה בדיוק מתחילת העסקתו:

1. צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה 1973, קובע כי לתובע מגיעים בשנה הראשונה להעסקתו -5 ימי הבראה. שולמו לתובע 4 ימי הבראה, על הנתבעת לשלם בגין יום הבראה אחד נוסף.
2. הנתבעת תשלם 378 ₪ לתובע בגין דמי הבראה.

הפרשות פנסיה – בגין הסכומים שבתלושי השכר

1. התובע טען כי לא בוצעה הפרשה פנסיונית כדין ותבע סך 10,511 ₪. הנתבעת הכחישה טענה זו והוסיפה שהתובע סירב בתוקף לחתום על טפסים הנדרשים לצורך הפרשות פנסיוניות. משכך, נאלצה להפקיד את ההפרשות לקרן הפנסיה הכללית של "מיטב דש" וכי הודיעה על כך לתובע.
2. נספח ה' בתצהיר הנתבעת מביא העתק של דו"ח פנסיה ע"ש התובע. ההפרשות הופקדו בקופה "פנסיה חובה – פניקס" בסך כולל של 4,941.82 ₪ בעבור החודשים נובמבר 2016 – מאי 2017. ההפרשות המפורטות במסמך זה זהות לפירוט ההפרשות בתלושי השכר של התובע.

בדיקה אקראית של אחוזי ההפרשה מסך המשכורת מעלה שזו נעשתה כדין.

1. הנתבעת תעביר לתובע טופס 161 ומכתב שחרור כספים כדי לאפשר לו לממש זכותו למשוך את הכסף שהופקד לפקודתו.
2. התובע העיד שכל חייו עבד כעצמאי "ת. כל החיים שלי הייתי עצמאי." (עמ' 12 שו' 22). בתצהירה של גברת אביטל גולד, מנהלת החשבונות של הנתבעת נכתב שהתובע מסר לה שאין לו קופת פנסיה פעילה. מנתונים אלו ונוכח העובדה שהתובע לא סתר טענה זו, עולה שלא הייתה קופת פנסיה קודמת לתובע.
3. בהתאם לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, במידה והעובד לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני לפני תחילת העסקתו, יהא זכאי לביטח פנסיוני רק לאחר 6 חודשים מתחילת העסקתו. כלומר, התובע לא זכאי לקבל הפרשות פנסיונית בגין חצי השנה הראשונה בה הועסק אצל הנתבעת.
4. משכך, התביעה להפרשות פנסיה עבור התשלומים המופיעים בתלושי השכר נידחת במלואה.
5. הפרשות הפנסיה עבור השכר ששולם בהמחאות, ללא ציון בתלוש השכר, נידון והוכרע לעיל.

משרת אמון

1. הנתבעת טענה כי לאור אופיו של התפקיד של התובע, שהותו בשטח, למתן שירות ללקוחות, ומשתכנן לעצמו את סדר יומו באופן עצמאי וללא פיקוח הדוק, מדובר במשרת אמון שאינה מזכה בשעות נוספות.
2. מאפיין זה לגרסתה, הקשה על הנתבעת לעקוב ולרשום את שעות עבודתו של התובע. התובע התנגד להגדרת תפקידו כ"משרת אמון", וטען כי הייתה אפשרות אובייקטיבית לערוך רישום ומעקב אחרי שעות עבודתו.
3. כל תפקיד דורש מידה מסוימת של אמון אישי בין המעסיק לעובד (דב"ע ע"ע 300271/98 טפקו – ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ – מנחם טל, פד"ע לה ע' 703). ישנם מקרים בהם נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי בין המעסיק לעובד (ס' 30 (א) (5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951). למערכת יחסים מיוחדת כזו בין מעסיק לעובד ישנן השלכות לעניין תנאיי העסקת העובד.
4. בע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיוה כץ (להלן: "עניין אגרון"), קבע הנשיא אדלר (בדימ') שהסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה. נבחן את מערכת היחסים בין התובע והנתבעת בראי סממנים אלו:

עובד בכיר- הנתבעת היא חברה בע"מ אשר התובע עבד בה במשך שנה. ממכלול הנתונים שהונחו לפניי בהתחשב בתקופת העסקתו של התובע נראה כי הוא לא היה בתפקיד בכיר. התובע הינו חשמלאי ולא עבד בתפקיד ניהולי בחברה, לא היו תחתיו עובדים. יפים הם דבריו של הנשיא (בדימ') אדלר:

"עובד יכול להיות מדורג בדרגה נמוכה ולהשתכר שכר נמוך, אולם לעבוד בעבודה המחייבת אמון אישי. תכלית החוק אינה לשלול מעובדים אלה ושכמותם את ההגנה שבחוק שעות עבודה ומנוחה. כך נקבע בפסיקה, כי נהג אמבולנס העובד לבדו במצפה רמון, ואיש אחזקה האחראי לבדו על אחזקת מלון דירות, נדרשים אמנם לאמון אישי אבל לא ב"מידה מיוחדת".  ההיבט של "מידה מיוחדת" צריך להתבטא הן בשעות עבודתו של העובד והן בשכרו. תכלית החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק היא, להוציא מתחולתו של החוק עובדים אשר אינם זקוקים להגנתו של החוק, בגלל המידה המיוחדת של אמון אישי הכרוכה בתפקידם, והמתבטאת, בין היתר, בשכר גבוה ובשעות עבודה בלתי שגרתיות" (עניין אגרון).

בעל מידע מיוחד – לתובע לא היה מידע מיוחד הנוגע לנתבעת. התובע לא היה חשוף למידע רגיש בחברה לפי חומר הראיות, לא היה שותף לסוד מקצועי ככל שקיים כזה, או לכל מידע רגיש אחר בחברה הנתבעת. התובע טיפל ועסק בתיקוני חשמל בלבד, ולא הונחו לפניי ראיות המלמדות על שיתוף של מידע רגיש.

אחריות מיוחדת או אפשרות להחליט באופן עצמאי- התובע היה החשמלאי היחיד אצל הנתבעת. משכך ניתן לקבוע שהיה בעל אחריות מיוחדת ואף בעל סמכות על החלטות מקצועיות באופן עצמאי. לאור כך ניתן לו שכר ההולם את אחריות מיוחדת זו, בדמות 5% עמלה מכל עסקה שיביא לטובת הנתבעת. התובע לא קיבל למרות האחריות המיוחדת שכר גבוה באופן יוצא דופן (שכר יסוד ע"ס 5,300 ₪).

1. בבחינת הנתונים והראיות שהונחו לפנינו, ובהתאם לפסיקה, התובע לא עבד במשרת אמון מיוחדת.
2. תלושי השכר הצביעו על רישום שעות משתנה מחודש לחודש כמפורט לעיל. בעדותו ציין המנהל שהתובע ישב עם מר דוד אליס, שותף מנהל בחברה, כל חודש לסכם שעות עבודתו.
3. הוכח שלתובע שולם מעבר לתלוש שכר בגין יתרת עבודתו. לפיכך לא מדובר במשרת אמון שלא ניתן להתחקות אחר היקף השעות.
4. כאמור, מדובר במשרה זוטרה - חשמלאי. אין קבלת החלטות מצדו והנתבעת לא הציגה השוואת שכרו לאחרים בחברה לצורך טענתה.
5. היה אמון בין הצדדים לאור נסיבות העסקתו של התובע כחשמלאי והאחריות המקצועית בלבד ושליחתו ללקוחות , אך לא במידה העולה כדי הגדרת הפסיקה ועל פי הפרמטרים בה. משרתו של התובע לא הייתה משרת אמון אישית.

שעות נוספות

1. התובע טען כי לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות רבות אותן ביצע כאשר עבד אצל הנתבעת. הנתבעת טענה מנגד כי התובע עבד במתכונת יומית בין השעות 09.00-17.00 כאשר קובע בעצמו את לוח הזמנים שלו. לטענת הנתבעת שולמו לתובע שעות נוספות כדין בחודשים בהם היה צורך בכך.
2. התובע מסר בעצמו בחקירתו שההמחאות שקיבל היו בעבור שעות נוספות אותן ביצע:

"ש. יש לך 12 תלושים שרשום שכר בסיס בסך 5,300 ₪, ועכשיו מה שאתה אומר לי שזה 1200 ₪ יותר מבלי שאתה פונה אף פעם לאף אחד.

ת. פניתי אליו ואמרתי לו שהשכר שהוא משלם לי לא מתאים למה שסיכמנו. צורפו הצ'קים, הגעתי ל- 11-12 אלף שקל בחודש. קיבלתי את זה עבור עבודות שביצעתי בשעות נוספות, לא מתנה. הוא עשה עם התלוש מה שהוא עשה. הוא הוציא לי תלוש איך שנראה לו ולא עמד בתנאים האלה." (עמ' 9 שו' 20-24 ; הדגש ש.ש.).

1. התובע הודה הלכה למעשה מספר פעמים במהלך חקירתו (ראו בנוסף ס' 21) כי קיבל תשלום עבור השעות הנוספות אותן ביצע. לפיכך קיבל תמורה עבור שעות נוספות שביצע גם אם לא הופיעו בתלוש. ממילא על תשלום זה שלא דווח בתלוש השכר, אף נפסקו לעיל הפרשות כדין.
2. התובע הגיש רישום של השעות הנוספות שלטענתו עבד. הרישום שהוגש ע"י התובע, לאחר שבחנו אותו, הנו רישום בדיעבד ללא אסמכתא מזמן אמת (סע"ש (אזורי י-ם) 18751-03-20 בתיה מדינה - מנהל קהילתי תלפ"ז (נבו 24.01.2022). לא הוכח כי רישום זה הוצג בזמן אמת לנתבעת או בכלל. הרישום עצמו מראה טבלה שלא נרשמה בשוטף במהלך ההעסקה.לא ניתן להסתמך כלל על ראיה זו כמשקפת עבודה בשעות נוספות אמיתיות.
3. התובע, כמו גם הנתבעת, לא ערכו רישום שעות עבודה מסודר. התובע אישר כי המחאות שולמו לו בגין השעות הנוספות. קבלת התביעה משמעותה תשלום כפול לאותן שעות, שממילא לא הוכיח התובע ביצוען , אף לא ב"מתכונת עבודה " כנדרש בפסיקה.
4. משהודה התובע שקיבל תשלום עבור השעות הנוספות, וכן לא שוכנענו כי הרישום שהוגש מזמן אמת משקף, והגם שלא מדובר במשרת אמון, דין התביעה לשעות נוספות להידחות.

הודעה בכתב לעובד על תנאי העסקה

1. התובע טען כי הנתבעת לא המציאה מסמך המפרט את תנאי העסקתו עם תחילת עבודתו. התובע תבע פיצוי בסך של 10,000 ₪. הנתבעת טענה כי התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו, זאת ללא הפנייה למסמך המוכיח זאת (ס' 38 לכתב ההגנה).
2. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן:"החוק"), מחייב מעסיק למסור לעובד תוך 30 ימים מתחילת העסקתו את תנאי העבודה המלאים בכתב.
3. מנהל הנתבעת הודה בחקירתו כי לא נחתם חוזה העסקה עם התובע, ואף לא ניתנה הודעה בכתב לעובד על תנאי העסקתו:

"ש. כשהתובע התחיל לעבוד באפס תקלות, מי הגורם שקיבל וקלט אותו לעבודה.

ת. אני ודוד.

ש. זה יהיה נכון שתנאי ההעסקה סוכמו עם שניכם.

ת. כן.

ש. האם יש מסמך רשמי שמאגד את ההסכמות.

ת. לא. חשבנו שאנחנו אנשים עם מילה ומה שאנחנו מסכמים תקף." (עמ' 13 שו' 19-24; דגש ש.ש.).

1. לא נחתם הסכם עבודה ולא נתנה הודעה בכתב כדין.
2. לאחר ששקלנו מצאנו כי הנתבעת תשלם לתובע סך 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו.

האם זכאי התובע לפיצוי בגין תלושים לא תקינים

1. התובע טען כי הנתבעת ערכה את תלושי השכר בצורה מטעה וחסרה בניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, תיקון מס' 24. התובע הוסיף לטעון שהתנהלות הנתבעת לא לקתה בכשל טעות אלא בכוונת מכוון, ועל כן תבע פיצוי בסך 15,000 ₪.
2. הנתבעת טענה כי תלושי השכר משקפים נאמנה את השכר של התובע. לדידה, במידה ונפלה טעות בתלושי השכר היא נעשתה בתום לב על ידי רואת החשבון של הנתבעת ואין בה ללמד על דפוס התנהלות של הנתבעת.
3. כאמור, המחאות רבות שהועברו לתובע מהנהלת הנתבעת הוכרו כחלק משכרו. שכרו זה, לא נרשם בתלושי השכר באופן חוזר ונשנה. לא היה רישום בכרטסת המעסיק גם לו בהלוואה דובר, מה שאין כן.התנהלות הנתבעת לעניין תלושי השכר לא הייתה תקינה באופן חוזר ונשנה, מעבר לחוסר סדר בהנהלת החשבנות.
4. הוכחה התנהלות לא תקינה, בנתוני תלושי השכר שהעבירה הנתבעת לתובע. התובע. אם כי שכרו הלכה למעשה שולם כולו. בכך לא נפגע. הפגיעה באה לביטוי בהפרשות. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי תקינות התלושים על פי שיקול דעתנו והפסיקה בסך 10,000 ₪.
5. עם זאת, התובע עצמו פעל בצורה שאינה תמת לב והנוגדת הוראות החוק , בכך שלקח ביודעין כלים ממעסיקו ומחזיק בהם שלא כדין עד היום לטענתו כ"כופר" לתשלום ללא שהציג מקור נורמטיבי לכך (ראה דיון מטה).

פיצויי פיטורים – בעבור הסכומים שבתלושי השכר

1. התובע טען שלא קיבל פיצויי פיטורים ולכן על הנתבעת לשלם פיצויים מלאים בסך 13,458 ₪. הנתבעת הכחישה בכלליות את הטענה מבלי להיכנס לעובי הקורה.
2. חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע שעובד שהועסק במשך שנה ומעלה זכאי לפיצוי פיטורים. מדובר בזכות קוגנטית. (דמ"ש (תל אביב-יפו) 3565-07 חיילו פלגו - אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה בע"מ (26.08.10)).
3. התובע עבד שנה אצל הנתבעת בחודשים מאי 2016 – מאי 2017. התובע והנתבעת הגיעו להסכמה על סיום העסקתו עקב מצב רפואי שלא איפשר המשך העסקתו. מצב רפואי בגינו מסתיימת העסקה מקים זכות לפיצויי פיטורים.היה על הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים לתובע.
4. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה שהופרשו פיצויי פיטורים לתובע החל מחודש נובמבר 2016 ועד תם העסקתו. בדיקה אקראית של תלושי השכר מעלה שלתובע הופרש לעיתים סכום גבוה מהדרוש לפי חוק:

נובמבר 2016: הופרשו לתובע 230.81 ₪ בגין פיצויים בעוד שמשכורת היסוד של התובע לחודש זה עמדה על סך 3,846.77 ₪, משמע כ-16.5%:

אפריל 2017: הופרשו לתובע 131.65 ₪ בגין פיצויים בעוד שמכשורת היסוד של התובע לחודש זה עמדה על סך 2,194.09 ₪, משמע כ- 16.5%:

1. נתונים אלו מלמדים שהנתבעת הפרישה בין החודשים נובמר 2016 – מאי 2017 פיצוי פיטורים לתובע כדין ואף מעבר לכך.
2. עיון בתלושי השכר מעלה שהנתבעת לא שילמה פיצוי פיטורים בעבור החודשים מאי 2016 – אוקטובר 2016. באם הנתבעת החליטה להפריש לתובע תשלום פיצויים מוגדל בחודשים אחרים על מנת לכסות את החוב, היה עליה להמציא מסמך שמוכיח זאת, ליידע את התובע ולנמק את דרך החישוב. משלא המציאה הנתבעת מסמך כזה עליה לשלם בעבור חודשים אלו את ההפרשה לפיצוי פיטורים.
3. הנתבעת תשלם לתובע חלף הפרשה לפיצוי פיטורים עבור החודשים מאי 2016 – אוקטובר 2016 בסך 3,800 ₪.

הכלים של הנתבעת שבחזקת התובע

1. התובע הודה שמחזיק בחזקתו כלים של הנתבעת, שהועברו לו לצורך עבודתו. התובע סירב להחזיר את הכלים לנתבעת חרף בקשתה לעשות כן:

"התובע: אין לי בעיה להחזיר את הכלים, קודם שישלמו לי את מה שמגיע לי. לדעתי הכלים בערך שווים 1,000 ₪. יש אצלי משחולת , מברגה ששווה אולי 150 ₪ וכלים קטנים, מברגים, פלייר. אין לי שום בעיה להחזיר, שישלם לי קודם, אני רדפתי אחריו." (עמ' 3 שו' 28-30).

" ש. אפשר להסכים שעד היום לא החזרת את כלי העבודה.

ת. כלי העבודה הם בסך 1,000 ₪ ועד היום נמצאים אצלי" (עמ' 12 שו' 8-9 )

1. מנהל הנתבעת טען כי נמנע מהחברה לערוך גמר חשבון מלא עם סיום העסקתו של התובע, לאור סירובו להגיע למשרדי החברה ולהחזיר את הכלים:

"ש. אז אתה לא יודע אם בוצע לו גמר חשבון.

ת. צריך לסכם איתו, הוא היה צריך להחזיר את הכלים, אי אפשר לסכם בלי זה. רואת החשבון באה והיא עשתה את החשבונות והיא אמרה תוסיפו לו את הסכום כסף הזה וזה מה ששילמנו לו

...ש. אתה מבחינתך היום אומר לי ב- 2500 ₪ אפס תקלות גמרו עם התובע.

ת. ב- 95% .

ש. אז מה חסר.

ת. אמרת לי שהוא לא קיבל הבראה, כתוב שהוא קיבל הלוואה, אלו תנאים סוציאליים. הוא קיבל גם ימי מחלה.

ש. אז למה זה 95% ולא 100% .

ת. בגלל שהוא היה צריך לבוא ולשבת עם דיויד לסכם את הדברים, אם הייתה בעיה היו מסתדרים. הוא לא בא. למה הוא לא החזיר את הכלים והגיע עם הכלים? היינו יושבים וגומרים את הסיפור." (עמ'30-31 שו' 30-11 ; דגש ש.ש.).

1. התנהלות זו של התובע אינה מתקבלת על הדעת. התובע, עשה דין לעצמו ובבחינת "לקיחת החוק לידיים", סירב להחזיר את הכלים שהועברו לו לצורך עבודתו בלבד. התובע מחזיק בכלים ששווים נע בין 1,000 ₪ (לדברי התובע) ל-4,000 ₪ (לדברי הנתבעת) כבני ערובה. התובע, גם לאחר שפנה בעצמו לערכאה משפטית ליישוב הסכסוך מחזיק בכלים שלא כדין, כערובה לקבלת תשלום.
2. לאור התנהלותו זו של התובע בדרך של "עביד איניש דינא לנפשיה" איננו רואים צורך בקביעה אודות ערכם של כלי העבודה. התובע יחזיר באופן מידי את כל כלי העבודה שקיבל מהנתבעת ונמצאים ברשותו במצב תקין ושמיש.

סוף דבר

1. תביעת התובע לשכר עבודה בגין חודשים אוגוסט – ספטמבר 2017 נדחית.
2. אופן תשלום השכר לתובע היה במתכונת של עובד שעתי.
3. התשלומים ששולמו בהמחאות לתובע הן חלק משכר עבודתו. הטענה שחלק מההמחאות הן בעבור הלוואה נדחית. הנתבעת תשלם הפרשיי פיצויים ופנסיה על שכר זה בסך 2,358 ₪.
4. הסכומים ששולמו ביולי בגין גמ"ח, 4,921 ₪, יקוזזו מהסכום שיפסק לטובת התובע בגין זכויותיו עם סיום העסקתו.
5. תביעת התובע לפדיון ימי חופשה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה נוכח תקופת עבודתו בסך 4,356 ₪.
6. תביעת התובע לדמי הבראה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם 378 ₪ בגין יום הבראה אחד לתובע.
7. תביעת התובע לפנסיה בגין השכר שאינו בהמחאות לעיל נדחית במלואה. הנתבעת תנפיק טופס 161 ומכתב שחרור כדי לאפשר לתובע לממש זכותו לקבלת ההפרשות.
8. משרתו של התובע אינה בגדר משרת אמון אישית.
9. תביעה לתשלום שעות נוספות נדחית במלואה.
10. תביעת התובע לפיצוי בגין העדר הודעה לעובד על תנאי העסקה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.
11. תביעה לפיצוי על אי תקינות תלושים לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם סך 10,000 ₪ בגין רכיב זה .
12. תביעת התובע לפיצוי פיטורים מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם 3,800 ₪ בגין הפרשות חלקיות שלא בוצעו.
13. התובע יחזיר את כל כלי העבודה שקיבל מהנתבעת ונמצאים ברשותו במצב תקין ושמיש תוך 30 יום.
14. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובע בסך  4,450 ₪.
15. סכומים אלו ישולמו תוך 40 ימים. אם לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"ב, (06 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.