1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ש' ברסלב) מתאריך 14.2.2022 בת"א 60386-01-20.

2. בהחלטה מושא הבקשה למתן רשות לערער, הורה בית המשפט לקיים בדיקה חוזרת של התובע בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה.

3. לטענת בא כוח המבקשת, לא הייתה הצדקה להורות על בדיקה חוזרת, שכן במצבו הרפואי של התובע לא חל שינוי משמעותי מאז נבדק במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, ונמחק. לטענת בא כוח המבקשת, החלטת בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ט (3) 303 (1995).

4. יובהר, כי ההליך הקודם, אשר התנהל בבית משפט השלום בבאר שבע, נפתח בשנת 2002 ונמחק בשנת 2005. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בבאר שבע בתאריך 30.4.2005 הודיע בא כוח התובע לבית המשפט, כי אינו מתנגד לכך שחוות הדעת שהוגשו באותו הליך תחייבנה גם בהליך עתידי, אך זאת מבלי לפגוע בזכות התובע לבקש לקיים בדיקה חוזרת אם יחול שינוי במצבו הרפואי.

5. לאחר ששקלתי טענות בא כוח המבקשת, הנני מחליט לדחות את הבקשה למתן רשות לערער ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים לבקשה, מהטעמים הבאים:

(א) נוכח חלוף הזמן הרב מאז נמחק ההליך הקודם, היה מקום לשקול הצורך בבדיקות חוזרות של התובע, כדי לעמוד על מצבו הרפואי העכשווי. משמצא בית משפט קמא כי יש הצדקה לבדיקתו החוזרת, אין מקום ליתן רשות לערער על החלטתו.

(ב) החלטת בית משפט קמא נוגעת לאופן ניהול ההליך, והיא באה בגדר סוגי העניינים שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהם.

(ג) פסק הדין שניתן ברע"א 3906/95, עליו סומך בא כוח המבקשת את בקשת רשות הערעור, לא קבע הלכה, מהטעם שניתן על ידי שופטת ב"דן יחיד". לפסק דין זה בוודאי יש משקל מנחה, אך אין הוא "הלכה שנפסקה" לעניין סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה, ועל כן אין לה כוח מחייב.

6. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.

מכיוון שלא התבקשה תשובת המשיבים, אין אני עושה צו לתשלום הוצאות.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשפ"ב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.