ביום 9.3.22 הגיש המבקש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ביום 23.12.20. המבקש טוען כי לא התייצב לדיון שכן לא קיבל הזמנה לדיון.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ההזמנה לדיון נמסרה לידי המבקש, כפי שעולה מאישור המסירה של דואר ישראל, והמבקש אף לא הניח הסבר מדוע בחר לפנות בחלוף כשנה ושלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין.

בתשובה טוען המבקש כי לא קיבל את ההזמנה לדיון, וכי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו. עוד נטען, כי המבקש הוא אב ל-5 ילדים ומתקיים מהכנסה נמוכה, ואין ביכולתו לשלם את הסכום שהוטל עליו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

ראשית, יצוין, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף למעלה משנה לאחר שניתן פסק דין, וזאת מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי בהגשת הבקשה.

שנית, טענת המבקש כי לא קיבל הזמנה לדיון אינה מתיישבת עם אישור המסירה בתיק בית המשפט, ממנו עולה כי ההזמנה לדיון נמסרה לידי המבקש והוא חתם על אישור המסירה. יצוין, כי בקשה זהה הוגשה ב-7 תיקים, וקיים קושי בקבלת הטענה כי בכל אחד מן התיקים זויפה חתימת המבקש על אישור המסירה.

בנוסף, המבקש אף לא פירט טענות הגנה בפני האישום שיכולות להעלות חשש לקיומו של עיוות דין.

אשר לטענת המבקש בעניין מצבו הכלכלי, הרי שזו אינה עילה לביטולו של פסק הדין, ובאפשרות המבקש לפנות לתובע העירוני בבקשה לביטול או הפחתת תוספת הפיגורים.

לאור מכלול הטעמים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד אייר תשפ"ב, 15 מאי 2022, בהעדר הצדדים.