השופט חננאל שרעבי, אב"ד:

1. עסקינן בשני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (סגן הנשיא, כב' השופט ערן נווה) מיום 1.1.2020 בת"א 22504-08-13 (להלן: "פסק הדין"), שעסק בפיצוי המשיב (להלן: "המשיב"), יליד שנת 1968, בגין נזקי גופו מתאונת עבודה ביום 13.9.2012 (להלן: "התאונה") במסגרת ובמהלך עבודתו אצל המערערת 1 (להלן: "המעביד").

המערערת 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), ביטחה המעביד במועד התאונה בפוליסה המכסה חבות מעבידים.

רקע וקביעות פסק הדין קמא

2. נסיבות התאונה סוכמו על ידי בית משפט קמא בפסק הדין כדלקמן:

"התובע היה עובד של הנתבעת ונשלח לטפל בתקלה, אשר לטענתו הוגדרה דחופה בהשחלת כבלים של בזק. התובע מדגיש לכל אורך הדרך, כי מדובר בעבודה שהיה צריך לבצע בזמן קצר, אני נותן אמון בעדותו בהקשר זה וטענה זו שניתן היה לסתור אותה, לא נסתרה במשפט ע"י הנתבעת.

את העבודה ביצע התובע עם שני עובדים נוספים, כאשר קצה חוט המשיכה של הכבלים נקשר לזחל מחפרון על מנת לספק כח משיכה חזק לכבל, לאחר שלטענת התובע לא עלה בידי העובדים לבצע את העבודה באמצעות משיכה ידנית. גם טענה זו לא נסתרה.

בעת משיכת הכבל על ידי המחפרון, נקרע חבל המשיכה ופגע בעינו השמאלית של התובע, דבר שגרם לו לנזק משמעותי ולעיוורון בעין שמאל המקנה נכות של 30%" (עמ' 3 לפסק הדין שו' 13-21).

3. בית משפט קמא קבע בפסק הדין את אחריותה של הנתבעת כמעביד לתאונה, ולא מצא לייחס למשיב רשלנות תורמת בשיעור כלשהו.

בנדון נקבע בפסק הדין כדלקמן:

1. שיטת העבודה במסגרתה נגרמה התאונה היתה נהוגה במקום, והיתה בידיעת המעביד.
2. אין רלוונטיות להגדרת המשיב כראש צוות לענין נסיבות התאונה.
3. לא הוכח כי המעביד סיפק למשיב אמצעי מגן בסיסי כמו משקפי מגן שהיה בהם למנוע התאונה לתובע או לצמצם תוצאותיה בצורה משמעותית.
4. עסקינן בתאונה שנגרמה בזמן עבודה דחופה שהיה צריך להספיקה בזמן קצר.
5. לא הוכח כי ניתנה הדרכה מתאימה למשיב שהיה בה כדי למנוע התאונה.

4. באשר לשיעור הנזק קבע השופט קמא בפסק הדין כדלקמן:

נכות רפואית – 30%;

נכות תפקודית – 45%;

בסיס שכר לעבר – 9000 ₪;

בסיס שכר לעתיד – 9500 ₪;

הפסדי שכר לעבר – 400,000 ₪;

הפסד השתכרות לעתיד – 651,246 ₪;

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור של 12.5% מתוך ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד בלבד – 81,405 ₪;

עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 145,000 ₪;

הוצאות רפואיות וניידות – 10,000 ₪;

כאב וסבל – 300,000 ₪;

סך הכל סך של 1,587,651 ₪, בניכוי תגמולי מל"ל מהוונים (בשיעור של 3%) בסך כולל של 780,956 ₪.

הסכום שנותר לפיצוי הוא – 806,695 ₪ בצירוף 20% ומע"מ שכר טרחת עורך דין ובצירוף הוצאות משפט כמפורט בפסק הדין (בעמ' 9 שו' 21-25).

5. שני הצדדים ערערו על פסק הדין בנקודות מסויימות, כפי שאפרט להלן.

ערעור המעביד ומנורה (ע"א 60476-01-20)

6. טענו המעביד ומנורה בערעורם כי טעה בית משפט קמא בפסק הדין בנקודות הבאות:

א. כשהסתמך על עדותו היחידה של המשיב בכל הנוגע לקביעתו בדבר שיטת העבודה.

ב. כשלא ייחס לחובת המשיב את עובדת אי הבאת עדים להוכחת הנהגת שיטת העבודה (הלא בטיחותית) המיוחסת למעביד.

ג. כשלא ייחס משקל מספיק לעדויות מנהל העבודה מטעם בזק, ומטעם המעביד כי שיטת העבודה בגינה נגרמה התאונה (ליפוף כבל על שרשרת המחפרון) לא נהגה במקום העבודה.

ד. כשלא קבע כי התאונה אירעה עת החליט המשיב על דעת עצמו למשוך הכבל באמצעות שרשרת המחפרון.

ה. כשלא ייחס רשלנות תורמת למשיב, במיוחד כשהיה ראש צוות, עבר הדרכות בטיחות והיה הנציג הבכיר מטעם המעביד בשטח התאונה.

ו. כשקבע למשיב 45% נכות תפקודית, תוך התעלמות ממומחה התעסוקתי שמינה, שהמשיב ויתר על חקירתו, במסגרתה ציין כי המשיב יכול לחזור לעבודה כמפעיל ציוד הנדסי לאחר תקופת הסתגלות של שנה לפחות ושימוש במשקפי מגן להגן על העין הבריאה.

ז. כשקבע כי חלה ירידה בשכרו של המשיב בשיעור של 50%, כשהמשיב לא הציג תלושי שכר בשנים שלאחר התאונה.

ח. כשקבע שבסיס השכר של המשיב לעבר עומד על סך של 9000 ₪ ולעתיד על שיעור של 9500 ₪.

ט. כשקבע עזרת הזולת לעבר ולעתיד, משלא הובאו כל ראיות בדבר קבלת עזרה או צורך בקבלת עזרה.

י. כשקבע כי ניכוי גמלאות המל"ל יהיה בשיעור של 3% ולא בשיעור של 2%.

7. מנגד טוען המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו כדלקמן:

א. עסקינן בערעור המתייחס במובהק למהימנות עדים וקביעת עובדות המעוגנים בחומר הראיות, ובכאלה ממעטת ערכאת הערעור להתערב.

ב. עדות המשיב לא היתה בגדר עדות יחידה אלא קיבלה חיזוק מעדי המעביד דווקא.

ג. לא היה מקום להטיל על המשיב רשלנות תורמת בשיעור כלשהוא. עסקינן במשיב שביצע עבודה דחופה שהיה הכרח לבצעה תוך זמן קצר, לפי שיטת עבודה שהוכח כי נהגה אצל המעביד וללא ציוד מגן מתאים, לרבות משקפי מגן.

ד. באשר לטענות הנוגעות לאמינות המשיב, קביעותיו של השופט קמא בפסק הדין היו תוך התרשמות ממכלול הראיות ואין מקום להתערב בקביעותיו.

ה. באשר לטענה כי בית משפט קמא לא התייחס למומחה התעסוקתי מטעם בית המשפט, הרי שיש לדחות טענה זאת. בית משפט קמא התייחס לכלל הראיות והעדויות שנשמעו, לרבות חוות דעת המומחים התעסוקתיים וראיות שהתקבלו ממשרד הרישוי, וקבע נכות תפקודית בשיעור של 45%. קביעה זאת אף עולה עם קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שגם העמיד את נכותו התפקודית של המשיב (לאחר הפעלת תקנה 15) על שיעור של 45%.

ו. אין מקום להתערב ביתר רכיבי הנזק שנפסקו בהיותם מבוססים היטב על חומר הראיות, לרבות שיעור היוון גמלאות המל"ל לניכוי (3%).

ערעור המשיב (ע"א 70834-01-20)

8. המשיב הגיש ערעורו בנקודה אחת בלבד והיא – כי טעה בית משפט קמא כשפסק לו הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% מהפסד השכר לעתיד בלבד, ולא מכלל הפסדי שכרו, לעבר ולעתיד.

9. היות שהפסדי שכרו לעבר של המשיב נקבעו על ידי בית משפט קמא בשיעור של 400,000 ₪, נגרע חלקו בגין טעות זאת בשיעור של 50,000 ₪ (12.5% x 400,000).

10. לשם הקיצור נאמר, כי ב"כ המעביד ומנורה הודה בישיבת בית המשפט בה נשמעו הערעורים המאוחדים, ביום 2.6.2020, בצדקת ערעור המשיב. בלשונו:

"לשאלת ביהמ"ש, אני מסכים שהערעור של המערער בע"א 70834-01-20 מוצדק והיה מקום לפסוק הפסדי פנסיה, הן בגין הפסדי השכר לעבר והן בגין הפסדי השכר לעתיד בשיעור של 12.5%" (עמ' 1 לפרו' שו' 13-14).

11. על כן כבר כעת ניתן לקבוע כי דין ערעורו של המשיב להתקבל.

דיון והכרעה בערעורם של המעביד ומנורה (ע"א 60476-01-20)

12. לאחר עיון ושקילה של הדברים, שוכנעתי כי הנקודה היחידה בערעור בה יש מקום להתערב בפסק הדין, היא שיעור הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא לתובע, בשיעור של 45%.

סבורני כי גם בא כוחם של המעביד ומנורה הבין כי עיקר הערעור מטעמו נוגע לשיעור הנכות התפקודית שנקבעה למשיב בפסק הדין, ורק לגבי נקודה זאת מתוך ערעורו טען בפנינו בישיבת הערעור.

אקדים ואומר כי לטעמי, וכך אמליץ לחברותיי להורות, יש מקום להפחית קמעא משיעור הנכות התפקודית שנקבע למשיב בפסק הדין, ולהעמידה על שיעור של 40%.

13. אפתח תחילה ביתר רכיבי הערעור לגביהם שוכנעתי כי אין מקום להתערב -

בנדון אזכיר שני כללי מפתח בהתאם להלכה הפסוקה כדלקמן:

1. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בקביעות בית המשפט קמא טעות משפטית הבולטת על פני הפסק או כאשר הדברים מופרכים ובלתי סבירים (ראו למשל לענין זה – רע"א 5872/19 יונייב נ' אביטן, 17.11.2019, והאסמכתאות המוזכרות שם).

(להלן: "הכלל הראשון").

1. ערכאת הערעור לא תתערב על נקלה בפסיקת הפיצויים ובבחינת אומדן ראשי הנזק, אשר קביעתם נעשית בידי הערכאה הדיונית, אלא רק במקרים קיצוניים, בהם נתגלתה טעות חריגה וקיצונית בראשי הנזק.

ראו לעניין זה:

ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16/10/06).

ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' יאסין (31.8.2011)

ע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (2/7/09).

כפועל יוצא מכך – לא תידרש ערכאת הערעור אף לדיון נפרד בכל אחד מראשי הנזק השונים, ובסבירות הפיצוי שניתן בגינם. די יהיה, ברוב המקרים, לבחון אם הסכום הכולל שנפסק לניזוק הוא סביר והגיוני.

ראו לעניין זה:

ע"א 8961/16 פלוני ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה (14/6/17), עמ' 12.

ע"א 7297/06 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כעביה (20/7/09).

ע"א 5745/09 ב.א. נ' א.י. (14/7/11).

ע"א 8632/07 רווה נ' עיזבון המנוח דורון רווה ז"ל (28/8/11).

(להלן: "הכלל השני").

14. בכל הקשור לטענות המעביד ומנורה הנוגעות לקביעת האחריות (שיטת עבודה, העדר הדרכה מתאימה, העדר הספקת אמצעי מגן וקביעת הנתון בדבר דחיפות העבודה שהיתה צריכה להתבצע תוך זמן קצר), אלה נקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת עדים וקביעת ממצאי מהימנות (עמודים 3-5 לפסק הדין).

15. ודוק – אין עסקינן בקביעות עובדתיות על בסיס עדות יחידה של התובע, אלא מצטרפות אליה עדויות נוספות, לרבות עדי הנתבעת, כמפורט בצורה ברורה בסעיף 7 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב.

כך הוא הדבר לענין קביעת הממצא העובדתי לענין שיטת העבודה שהיתה נהוגה אצל המעביד, אי אספקת אמצעי מגן, לרבות משקפי מגן, ואי הוכחת מתן הדרכה מתאימה.

16. השופט קמא בפסק הדין גם התייחס לטענות המשיבה ומנורה לענין מהימנות המשיב ו/או היותו ראש צוות, וקבע כי אין בכך להשליך על קביעת האחריות של המשיבה לתאונה, שכן שוכנע (על סמך ראיות) כי שיטת העבודה (קשירת כבל לשרשרת המחפרון) היתה ידועה למשיבה ואינה פרי "המצאה רגעית" של המשיב .

17. בקביעותיו העובדתיות הנ"ל של בית משפט קמא בפסק הדין, השזורות בממצאי מהימנות, אין מקום להתערב מכח הכלל הראשון לעיל, והמקרה דנן אינו חריג.

18. בהסתמך על קביעת העובדות הנ"ל גם לא ייחס השופט קמא רשלנות תורמת בשיעור כלשהו למשיב.

נדגיש בנדון את ההלכה הפסוקה, על-פיה קביעת שיעור האשם התורם נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וההתערבות בכך נעשית במשורה ורק כשנדרש שינוי עקרוני בהערכה.

כך נאמר למשל בע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (6.11.12):

"רשלנות תורמת: סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי הפיצויים 'יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק'. שיעור הרשלנות התורמת – כמו גם אופן חלוקת האחריות בין מספר מזיקים – אינו נקבע בדיוק מתמטי, והוא עניין להערכה המסורה, מטבע הדברים, לערכאה הדיונית, ששמעה את הראיות והתרשמה ישירות מהעדים שהופיעו בפניה. כלל נקוט עמנו מימים ימימה, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור האשם התורם שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במשורה, במקרים חריגים וכאשר נדרש שינוי עקרוני בהערכה" (ציטוט מדברי כב' השופט עמית בסעיף 6 לפסק הדין).

במקרה דנן על נסיבותיו וקביעת אחריותו של המעביד לתאונה, לא שוכנעתי כי עסקינן במקרה חריג המצדיק התערבות בקביעתו של בית משפט קמא בסוגיית הרשלנות התורמת.

19. באשר לרכיבי הנזק האחרים (למעט שיעור הנכות התפקודית אליה נתייחס להלן), לא מצאתי לנכון להתערב מכח הכלל השני לעיל.

כך גם באשר לבסיסי השכר לעבר ולעתיד, שהינם סבירים ואינם חורגים מהחומר הראייתי.

אין גם ממש בטענת המעביד ומנורה כי היוון גמלאות המל"ל צריך היה להיעשות בשיעור של 2% ולא בשיעור של 3%, כפי שנקבע בפסק הדין. סבורני כי טענה זאת פג כוחה עם מתן פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.19), בו נקבע ברורות כי היוון גמלאות המל"ל בתביעות נזיקין יעמוד על שיעור של 3%.

20. הנקודה האחרונה עליה נתעכב כאמור, היא שיעור הנכות התפקודית.

לתובע נקבעו 30% נכות רפואית צמיתה (אובדן ראיה מלא בעין שמאל).

התובע עובד כמפעיל ציוד מיכני הנדסי (צמ"ה), והשאלה שעמדה בפני בית משפט קמא היתה – מה מידת ההשפעה של תוצאות התאונה (אובדן ראיה מלא בעין שמאל) על המשך עבודת המשיב, או יכולתו להמשיך לעבוד, כמפעיל צמ"ה.

21. בפני השופט קמא עמדו מקורות המידע הבאים:

א. ועדת המל"ל (נפגעי עבודה) – שהפעילה את תקנה 15 במלוא שיעורה, והעמידה את נכותו התפקודית של המשיב על שיעור של 45%.

ב. מומחה תעסוקה מטעם המשיב, ד"ר עוזי נווה – שקבע כי המשיב אינו כשיר לחזור לעיסוקו כמפעיל ציוד מכני הנדסי. עוד קבע, כי המשיב אינו כשיר לעבודות בהן קיים סיכון לפגיעה בעין הבריאה היחידה שנותרה לו.

ג. מומחה תעסוקה מטעם המעביד ומנורה, ד"ר חיים כהן – שקבע כי אובדן ראיה בעין אחת אין פירושו אובדן כושר עבודה. אכן המשיב מוגבל בעיסוקים הדורשים עומק ראיה, אך יש לו אפשרות למגוון עבודות אחרות, דוגמת נהג טרקטור, נהג רכב קל ועוד.

ד. מומחה תעסוקה מטעם בית המשפט, ד"ר יבגני לייקין – שסבר, בניגוד לדעתו של ד"ר עוזי נווה (מומחה המשיב) כי נוכח החלטת המכון לבטיחות בדרכים לחדש את הרשיון המתאים של המשיב, יוכל המשיב לחזור לעבוד כמפעיל צמ"ה לאחר תקופת הסתגלות של שנה לפחות ושימוש במקפי מגן תיקניים להגנה על העין הבריאה. מעבר לכך יכול המשיב לעבוד בעיסוקים סבירים אחרים דוגמת נהג טרקטור ועוד, כמפורט בחוות דעתו.

ה. המשיב עצמו – שהגם שרואים אותו בסרטון עובד על בובקט (או כלי מכני אחר), ציין כי לא עשה כן יום עבודה שלם, אלא לצרכי עבודה מסויימים ומטעמי פרנסה (בא כוחו אף חשש מהפללה עצמית, כיוון שהמשיב יכול ונהג על רכבי צמ"ה ללא רשיון נהיגה בתוקף).

הדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבת יום 1.11.2017 בבית משפט קמא.

22. השופט קמא בסופו של דבר החליט כאמור על שיעור נכות תפקודית של 45% תוך שציין כדלקמן:

"התובע הינו יליד 1968 ובמועד התאונה מיום 13.9.12 בן כ- 43 שנים.

שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על סך של כ – 9,000 ₪ ברוטו לחודש, שכר משוערך על פי נתוני המל"ל שהם הנתונים האובייקטיביים ביותר בנסיבות העניין.

התובע איבד ראיה בעין שמאל באופן מלא. נכות רפואית בשיעור של 30%.

ישנה מחלוקת קשה בין הצדדים לגבי המשמעויות התפקודיות של נכות זו.

הנתבעת מצידה טוענת, כי התובע יכול ואף חזר בפועל לשמש בעבודה על כלי צמ"ה שם הוא משמש כמפעיל ואילו התובע טוען, כי הדבר נעשה בצורה לא חוקית דהיינו בניגוד לרישיון נהיגה שנשלל מאת התובע לעבודה על כלי צמ"ה ואך ורק עקב צורך וקושי כלכלי שהצריך ממנו לעשות כן.

התובע טוען, כי יש לראות את נכותו התפקודית כגבוהה מנכותו הרפואית ולהעמידה על 50% וזאת הן על רקע העובדה, כי אינו יכול לחזור לעבוד בעבודות צמ"ה וגם כי יש סיכון אמיתי לפגיעה בעינו היחידה המתפקדת במיוחד כשמדובר בעבודה מן הסוג האמור.

זאת ועוד, רישיון התובע בהפעלה על בגר נשלל פעם אחת וגם אם הוחזר, הדבר עשוי בהחלט להיגרם פעם נוספת לאור הפגיעה בעינו.

לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים בהקשר זה, על עדותו של התובע בבית המשפט ועל החקירה שבוצעה על ידי הנתבעת ואשר התובע עומת איתה ואף נתן ביחס אליה הסברים וכן עיינתי בחוות הדעת של המומחים בתחום התעסוקתי שהוגשו על ידי הצדדים וכן במסמכים שנשלחו המתייחסים לרישיונו של התובע, אני סבור שנכותו התפקודית של התובע בנסיבות העניין גבוהה מנכותו הרפואית. התובע בחור צעיר יחסית אשר צריך לתפקד עם עין אחת בעבודות על כלי צמ"ה שהן עבודות בעייתיות, יש חשש אמיתי לפגיעה ברישיונו וגם ביכולתו להמשיך ולעבוד בעבודה זו. גם החשש הלא מופרך מפגיעה בעינו הבריאה צריכה להילקח בחשבון. עוד יש לציין, כי התובע טוען בנוסף כי ניתוח תלושי השכר שלו לאורך השנים עם חזרתו לעבודה מצביע על ירידה של כ- 50% בשכרו. הטענה שהתובע יכול במומו להרוויח את אותם סכומים שהרוויח עובר לתאונה אינה נכונה ואינה עולה מתוך חומר הראיות.

נוכח האמור לעיל אני אפצה את התובע על פי נכות תפקודית הגבוהה מנכות רפואית ואעמיד אותה על 45% בנסיבות העניין.

כלומר לאור גילו, מינו ומקצועו של התובע אני מעריך את הנכות התפקודית בהתאם ובהתחשב בפגיעתו הקשה והמשמעותית" (עמ' 6-7 לפסק הדין).

23. דבריו אלה של בית משפט קמא, משכנעים בהסתייגות אחת. שוכנעתי כי השופט קמא לא נתן דעתו די הצורך לאפשרויות התעסוקה האחרות העומדות בפני התובע, מעבר לעבודת מפעיל צמ"ה, כפי שעמדו על כך מומחי התעסוקה מטעם בית המשפט ומטעם המעביד ומנורה. לרבות נהיגה על טרקטור.

24. זאת ועוד – בא כוחם של המעביד ומנורה בטיעוניו בפנינו בישיבת הערעור (עמ' 1 לפרו' שו' 16-20), טען כי על אף הסיכון הלכאורי הקיים לעינו הבריאה בעבודה כמפעיל צמ"ה, המשיך המשיב לעבוד בתחום במשך שנים לאחר התאונה.

מנגד ב"כ המשיב טען בפנינו כי אכן למרשו רשיון נהיגה על רכבי צמ"ה, אך "לוקחים ומחזירים. כל פעם לוקחים ומחזירים" (עמ' 1 לפרו' שו' 23). הכוונה למשרד התחבורה רשות הרישוי.

לשאלת בית המשפט כמה שנים ברציפות יש למשיב רשיון על מחפרון אחרי התאונה, השיב: "זה און אנד אוף" (עמ' 1 לפרו' שו' 24-25).

אף מומחה בית המשפט בתחום התעסוקה, ד"ר לייקין, קבע כי: "מבחן המציאות מדבר בעד עצמו. אני לומד שהתובע חזר לעבודה בהיקף מלא לאחר שהחלים מהפגיעה וממשיך לעבוד גם כיום באותו עיסוק בדיוק" (ציטוט מעמ' 5 לחוות הדעת).

25. אני יכול לצאת מנקודת הנחה כי השופט קמא ראה בעיקר את הפגיעה התפקודית של המשיב, בסיכון כי לא יוכל להמשיך לאורך זמן לעבוד כמפעיל צמ"ה (בין אם לנוכח פציעתו בתאונה וסכנת הפגיעה בעין הבריאה, ולאו מילתא זוטרתא היא, ובין אם עקב החשש הקיים לאי חידוש רשיונו כמפעיל צמ"ה). יחד עם זאת השופט קמא לא הבהיר ולא פרט מדוע לא יכול המשיב לעבוד בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיו, לרבות נהג טרקטור, כמפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט ומומחה המעביד ומנורה. הרושם הלכאורי הוא כי המשיב יכול לעבוד בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיו, כמפורט בחוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הרפואה התעסוקתית, אם כי תחום התעסוקה העיקרי שלו (כמפעיל צמ"ה) הוגבל, או עלול להיות מוגבל (בעתיד), משמעותית.

26. במצב דברים חריג זה, ולמרות ההלכה הפסוקה כי קביעת הנכות התפקודית היא מהנושאים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שוכנעתי להפחית קמעא את שיעור נכותו התפקודית של המשיב ולהעמידה על שיעור של 40%, וכך אמליץ לחברותיי להורות.

סוף דבר הערעורים המאוחדים

27. ככל שדעתי תישמע ייקבע כדלקמן:

א. ערעורו של המשיב (ע"א 70834-01-20) להתקבל, כמפורט בסעיף 11 לעיל.

ב. ערעורם של המעביד ומנורה (ע"א 60476-01-20) להתקבל בחלקו, ובנוגע לשיעור הנכות התפקודית בלבד, שתופחת ל-40%.

28. המשמעות האופרטיבית היא – יש לתקן את פסק הדין בהתאם (הן באשר לחלק מהפסדי השכר לעבר, הן באשר לאובדן ההשתכרות לעתיד והן לענין הפסדי הפנסיה).

במקרה של חילוקי דעות באשר לחישוב פסק הדין לנוכח תוצאות ערעור זה, יגישו הצדדים בקשה משותפת לפסיקתא, בה יפורטו נקודות המחלוקת.

29. בנסיבות הענין ולנוכח התוצאה אין צו להוצאות.

ככל שהופקד ערבון על ידי מי מהצדדים, הוא יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

השופטת אספרנצה אלון:

אני מסכימה.

השופטת עמיתה שושנה שטמר:

אני מסכימה.

הוחלט כאמור בסעיפים 27-28 לפסק דינו של השופט חננאל שרעבי [אב"ד] כדלקמן:

א. ערעורו של המשיב (ע"א 70834-01-20) להתקבל, כמפורט בסעיף 11 לעיל.

ב. ערעורם של המעביד ומנורה (ע"א 60476-01-20) להתקבל בחלקו, ובנוגע לשיעור הנכות התפקודית בלבד, שתופחת ל-40%.

פסק הדין יתוקן בהתאם (הן באשר לחלק מהפסדי השכר לעבר, הן באשר לאובדן ההשתכרות לעתיד והן לענין הפסדי הפנסיה).

אין צו להוצאות.

ככל שהופקד ערבון על ידי מי מהצדדים, הוא יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020 בהעדר הצדדים.