א. כללי

1. לפניי תובענה על סך של 108,018 ₪, לקבלת תגמולים מכוח חוזה ביטוח.

ב. רקע תמציתי והמחלוקת בין הצדדים

1. הנתבעת ביטחה דירה שבבעלות התובעת בחוזה לביטוח מבנה ותכולה (הוראות חוזה הביטוח צורפו לכתב התשובה). התובעת השכירה את הדירה לבני זוג. אין מחלוקת בין הצדדים כי בדירת התובעת התרחש אירוע מצער ביותר, שבו נטל לכאורה בן הזוג שוכר הדירה את חייה של רעייתו. מוסכם גם כי בעקבות אירוע זה נגרמו לדירה ולתכולתה נזקים, שהוערכו בסך של 108,018 ₪. המחלוקת בין הצדדים היא האם קיים כיסוי ביטוחי לנזקי האירוע.^[1]
2. הוראות חוזה הביטוח הרלוונטיות לענייננו לקוחות מהוראות החוזה שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו-1986. וזו לשון הוראות אלה:

1. מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:

...

ו. פעולות זדון, למעט:

1. פעולות זדון שנעשו בדירה שאינה תפוסה.

2. פעולות זדון שנעשו בידי המבוטח או בני משפחתו, או בהסכמתם.

3. פעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשות המבוטח או בהסכמתו.

(פרק א לחוזה הביטוח סעיף 1; הוראה בנוסח כמעט זהה, בנוגע לביטוח התכולה, מופיעה בפרק ב לחוזה סעיף 5).

1. טענתה העיקרית של התובעת היא כי פעולת הזדון של בן הזוג שבה נגרמו הנזקים לא הייתה כלפי הרכוש, אלא כלפי הרעייה המנוחה, כך שהנזקים לרכוש לא נעשו בזדון אלא היו תוצאה נלווית למעשה זדון אחר. ממילא, כך טוענת התובעת, לא חל החריג שבסעיף 1(ו)(3), המחריג "פעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשותה", כמו השוכר. הנתבעת טוענת כי היא הנותנת: אם אין מדובר ב"פעולות זדון", הרי שמעיקרא לא התרחש מקרה ביטוח.
2. הצדדים הגישו סיכומים של טענותיהם. הגיעה אפוא עת ההכרעה.

ג. דיון והכרעה

1. דין התובענה להידחות.
2. חוזה הביטוח שכאן אינו מבטח את התובעת מפני כל הסיכונים העלולים להתרחש לדירה ולתכולתה, אלא מפני סיכונים ספציפיים שפורטו בו. אחד מסיכונים אלה הוא "נזק שהוא תוצאה של פעולות זדון", וזהו הסיכון שנטען כי התממש במקרה שכאן (לא נטען להתממשות סיכון אחר).^[2]
3. בצדק טוענת הנתבעת כי יהא פירושו של המונח "נזק שהוא תוצאה של פעולות זדון" אשר יהא, לא קמה לה חבות מכוח חוזה הביטוח:

אם נדרש שה"זדון" יהיה מכוון באופן ספציפי גם להתרחשות הנזק הרכושי, הרי שממילא במקרה שכאן אין כיסוי ביטוחי, שכן לשיטת התובעת עצמה במקרה זה ה"זדון" היה בנוגע לפגיעה בבת הזוג המנוחה ולא בנוגע לנזק הרכושי, ועל כן לא התרחש מקרה הביטוח של "נזק שהוא תוצאה של פעולות זדון".

לעומת זאת, אם יש לקבוע שהמונח "נזק שהוא תוצאה של פעולות זדון" כולל גם מצב שבו ה"זדון" לא כוון להתרחשות הנזק הרכושי דווקא, ודי בכך שהיה זדון כלשהו בפעולה (ובמקרה שכאן בנוגע לפגיעה בבת הזוג המנוחה), הרי שממילא יחול החריג המתייחס ל"פעולת זדון" בידי מי שמורשה להתגורר בדירה, שכן מדובר היה בפעולה שביצע השוכר.

1. למעשה, התובעת מבקשת לטעון כי המונח "פעולות זדון" שבהגדרת מקרה הביטוח בראש סעיף 1(ו) הוא בעל פירוש אחד – היינו כזה שאינו נדרש להיות מכוון לנזק הרכושי דווקא, וכולל גם מקרים שבהם הנזק הרכושי נלווה למטרה זדונית אחרת שהייתה בפעולה; ואילו אותו מונח המופיע בהמשך הסעיף הוא בעל פירוש אחר – וממעט רק פעולות שבהן הזדון כוון לנזק הרכושי דווקא ואשר בוצעו בנסיבות שפורטו שם, אך אינו ממעט פעולות שבהן הנזק הרכושי היה נלווה למטרת זדון אחרת כמו במקרה שכאן (והשוו את האמור בסעיפים 4 ו-7 לסיכומי התשובה של התובעת). אלא שטענה זו מעוררת קושי רב: מנוסח הסעיף שהובא לעיל עולה כי אותן פעולות זדון שנכללות במקרה הביטוח הן המוחרגות בעת התרחשותן בנסיבות המנויות באחד משלושת הסעיפים הקטנים שבהמשך אותו סעיף ("פעולות זדון, למעט פעולות זדון שנעשו..."). ממילא, יהא פירוש המונח "פעולות זדון" אשר יהא, הכיסוי הביטוחי אינו חל כאשר אלה בוצעו על ידי מי שהתגורר בדירה ברשות המבוטח, כמו במקרה שכאן.
2. בסיכומיה טענה התובעת גם לאפשרות שהנזקים לרכושה לא נגרמו על ידי פעולת הזדון המיוחסת לבן הזוג הפוגע, אלא דווקא על ידי בת הזוג המנוחה במסגרת ניסיונה למנוע את הפגיעה בה, שלמרבה הצער לא צלח. אולם ראשית, לא ברור שהטענה עולה בקנה אחד עם ההסכמה הדיונית, שכן הוסכם שהנזקים נגרמו עקב המעשה הפלילי שהתרחש בדירה (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 16-13). שנית, גם ללא קשר להסכמה הדיונית, לא מן הנמנע שנזקים שנגרמו באופן הנטען ייחשבו ככאלה שנגרמו כתוצאה מפעולות הזדון המיוחסות לבן הזוג הפוגע, אשר הן אלה שהחלו את השרשרת הסיבתית שהובילה לנזקים. שלישית, ועיקר: ככל שהנזקים לא נגרמו בשל "פעולות זדון", הרי שממילא לא התרחש מקרה הביטוח שלו טענה התובעת, כפי שצוין לעיל.
3. טענה נוספת שהעלתה התובעת בסיכומיה היא כי המילים "ברשות המבוטח או בהסכמתו" שבסעיף 1(ו)(3) מתייחסות לעשיית פעולות הזדון, ולא למגורים בדירה של מי שביצע אותן. במילים אחרות, התובעת טענה כי החריג שעניינו "פעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשות המבוטח או בהסכמתו" מחריג רק פעולות זדון שנעשו ברשות או בהסכמת המבוטח, אך לא פעולות שנעשו שלא בהסכמת המבוטח על ידי מי שהתגורר בדירה ברשותו או בהסכמתו (כמו במקרה שכאן).

איני סבור שיש לקבל את הטענה: ראשית, לו לכך הייתה הכוונה, די היה בהחרגה של פעולות שנעשו בהסכמת המבוטח באשר הן, ולא היה כל צורך להתייחס דווקא לפעולות שנעשו "בידי בני אדם המתגוררים בדירה". שנית, החריג הקודם בחוזה הביטוח מתייחס כאמור ל"פעולות זדון שנעשו בידי המבוטח או בני משפחתו, או בהסכמתם" (סעיף 1(ו)(2) לחוזה הביטוח), היינו הוא כבר כולל את הפעולות שלשיטת התובעת נכללות בחריג השלישי. פרשנות התובעת לחריג השלישי למעשה מייתרת אותו, וגם מטעם זה יש לקבוע כי עניינו של החריג השלישי הוא פעולות זדון שנעשו בידי מי שהתגורר בדירה ברשותו של המבוטח או בהסכמתו, כמו השוכר במקרה שכאן.

1. התובעת הפנתה לפסק הדין בת"א (שלום ת"א) 51984-07 בן משה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.10.2009), אולם באותו מקרה נקבע כי המזיק, שלא היה חולק כי הזיק לרכוש המבוטח בזדון, לא התגורר בדירה ברשות המבוטח או בהסכמתו. במקרה שכאן אין כל טענה כזו.
2. התובעת הפנתה גם אל פסק הדין בת"א (שלום חיפה) 5554-07-09 מורטוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (5.7.2010). באותו מקרה מדובר היה בחוזה ביטוח שהחריג מכיסוי "פעולות זדון שנעשו בידי המבוטח או בני משפחתו, או בהסכמתם, או על-ידי דייר משנה". בית המשפט קבע כי החריג אינו חל, שכן לא הוכח שמדובר היה ב"פעולת זדון" בשל אי הבהירות בנוגע למצבו הנפשי של מי שפגע ברכוש, וכן משום שלא הוכח שהוא היה דייר משנה. במקרה שכאן אין כאמור מחלוקת שגורם הנזק התגורר בדירה בהסכמת התובעת, ולעניין הזדון הרי שכפי שכבר צוין אם לא היה זדון ולא חל החריג, ממילא לא חל גם מקרה הביטוח מעיקרא.^[3]

ד. סיכום

1. מכל הטעמים שפורטו, התובענה נדחית.
2. בשים לב לאופן ולשלב שבו הסתיים ההליך, להיקף הטרחה הסביר בו, ולאיזון בין הרצון שצד שזכה בדינו לא ייצא בחסרון כיס ובין הרצון שלא להרתיע מבוטחים ממימוש זכויותיהם, תישא התובעת בשכר טרחת בא כוח הנתבעת בסך של 4,000 ₪, וזאת על הצד הנמוך.

ניתן היום, ב' אדר תשפ"א, 14 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

1. ראו הגדרת הפלוגתאות בעמוד 1 לפרוטוקול שורות 16-13, וכן ההחלטות מיום 3.1.21 ומיום 5.1.21. בסיכומיה ביקשה הנתבעת לכפור גם בגובה הנזקים, אולם התובעת התנגדה לכך בצדק, שכן כפירה זו מנוגדת למוסכמות ולפלוגתאות שאליהן הגיעו הצדדים. ↑

2. בשים לב לכך, לא הובררה טענת התובעת כאילו "הנתבעת, תוך לוליינות משפטית, מנסה, למעשה, להכניס את 'חריג הזדון' לתוך הגדרת 'מקרה הביטוח'", וכי הדבר עומד כביכול בניגוד לפסק הדין בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006) (סעיף 5 לסיכומי התשובה).

   באותו מקרה מדובר היה בפטור העומד למבטח מחבותו כאשר מקרה הביטוח "נגרם בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון" (סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח התשמ"ו-1986), ובית המשפט העליון קבע משורה של טעמים כי הנטל להוכיח את קיומו של הפטור רובץ על המבטח (היינו עליו להוכיח שהמבוטח גרם במתכוון לקרות מקרה הביטוח, ואין על המבוטח להוכיח את ההיפך).

   אלא שבמקרה שכאן אין מדובר ב"זדון" או "כוונה" המיוחסים למבוטח ופוטרים את המבטח מחבותו, כי אם ב"זדון" של אחר, המהווה את אחד ממרכיבי מקרה הביטוח. ברי כי "זדון" כזה על התובעת להוכיח כחלק מחובתה להוכיח את מקרה הביטוח, וזאת ללא קשר לשאלה כיצד יש לפרש את אותו "זדון" (וראו גם פיסקה 44 לפסק הדין הנזכר). אוסיף כי ממילא אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים על נסיבות המעשה מושא התובענה, ועל כן שאלת נטל ההוכחה כלל אינה מתעוררת במקרה שכאן. ↑

3. יוער כי באותו הליך מדובר היה בהצתת דירה, ונזק כתוצאה מאש הוא מקרה ביטוח עצמאי. במקרה שכאן לא נטען כאמור לקיומו של מקרה ביטוח אחר למעט "נזק שהוא תוצאה של פעולות זדון". ↑