טענות ללשון הרע במאבקים פנימיים בין אישי ציבור בעבר ובהווה בישוב בית אריה עופרים.

הצדדים ומסגרת התביעות

1. הצדדים הם תושבי הישוב והמועצה המקומית בית אריה-עופרים וכיהנו במועדים שונים בתפקידים ציבוריים בו.

החברה לפיתוח בית אריה בע"מ היא חברת-בת של המועצה המקומית, כך שראש המועצה הוא גם יו"ר החברה, ובמקביל לו נבחר מנכ"ל לחברה.

1. תובעת 1, גב' איילת זילברשטיין, היא דירקטורית בהתנדבות בחברה לפיתוח.

תובע 2, מר יהודה אלבוים, נבחר באוקטובר 2018 לכהונת ראש המועצה ויו"ר החברה לפיתוח.

תובע 3, מר גיל עד ארד, הוא חבר המועצה ודירקטור בהתנדבות בחברה לפיתוח.

1. הנתבע, מר נרדי מילר, היה חבר מליאת המועצה ובשנים 2006-2007 מנכ"ל החברה לפיתוח.
2. התביעה העיקרית הוגשה בגין 33 פרסומים שכתב מילר נגד התובעים או מי מהם.
3. התביעה שכנגד כוללת בסופו של דבר 3 פרסומים שלטענת מילר מתייחסים אליו ופורסמו על ידי כל אחד מהתובעים. מילר צירף לתביעתו פרסומים נוספים של אחרים, אך הבהיר במהלך התיק שהם הובאו כטענות רקע ולא כעילות תביעה.
4. כלל הפרסומים, שאין מחלוקת על היותם פרסומים כהגדרת סעיף 2 בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, פורסמו בשלוש קבוצות פייסבוק ייעודיות (להלן: "פורום קהילתי", "פורום רשמי" ו"פורום קול התושב") שחברים בכל אחת מהן כ-570 עד כ-4,000 מתושבי המועצה.
5. בפרסומיו השונים ייחס מילר לתובעים או למי מהם מעשי שחיתות ואמירת שקרים, וזאת לצד ביקורת בוטה ואינטנסיבית על התנהלות המועצה והעומדים בראשה. חלק מפרסומים אלו נמצאו כלשון הרע המחייבו בפיצוי.

לפרסומי התביעה-שכנגד צירף מילר את תגובותיו ופרסומיו הנגדיים כך שהם חלק מ'התכתבות' ומענה לפרסומיו האמורים. בפרסומים אלו לא נמצאה לשון הרע וכמפורט להלן התביעה שכנגד נדחית.

נושאי הפרסומים שבמחלוקת

1. עניינם של מרבית הפרסומים בשלוש סוגיות עיקריות שבהן תקף מילר את התנהלות המועצה והתובעים: (1) היתר לפיצול המגרש של בתו של אלבוים; (2) שכר בכירים במועצה; (3) ניהול החברה לפיתוח ואחריות לכספי משתכנים שהשקיעו כספים בפרויקט בניה בישוב.
2. הצדדים מיקדו את עדויותיהם וראיותיהם בסוגיות לעיל, אף כי הדיון בתיק זה אינו מצריך הכרעה מלאה בסוגיות כשלעצמן אלא רק בגבולות הנדרשים לליבון טענות לשון הרע והביטויים שנשזרו באותם פרסומים.
3. להלן נסקור את שלוש הסוגיות העיקריות אליהן התייחסו הצדדים בפרסומיהם ולאחריהן נבחן את הפרסומים השונים לפי מספרם בתביעות ההדדיות.

פיצול מגרש 352

1. סוגיה זו נוגעת למגרש בבעלות בתו של אלבוים, שהועדה המקומית המליצה להתיר את פיצולו.
2. מתוקף תפקידו של אלבוים כראש המועצה הוא גם יו"ר הועדה המקומית, ומילר טען שהליך האישור והקשר לאלבוים היו נגועים ב"שחיתות לכאורה" וכי אלבוים 'עשה לביתו' והביא להטבה-לכאורה של מאות אלפי שקלים.
3. מילר טען שבפתח הדיון בוועדה הציג אלבוים חוות דעת בנושא ויצא מהדיון בשל הקשר לבתו, ואז עברה החלטת ההמלצה בתמיכת חברי סיעתו במועצה ועל אף התנגדות חברי האופוזיציה.
4. הנימוק להחלטה היה "שכל עוד אין החלטה אחרת מה שהיה הוא שיהיה", אולם מילר טען שהייתה החלטת ועדה קודמת מיום 7.6.2015 שהתנגדה עקרונית לפיצול מגרשים בישוב עקב עומס שיכביד על מערכות התשתית. בראיותיו הציג מילר את ההחלטה מיום 7.6.2015 וכן החלטה דומה נוספת מיום 2.4.2017.

מילר הסיק שההחלטה הקודמת לא הוצגה, ואף הוסתרה מחברי הועדה, וייחס זאת לאלבוים.

1. מילר גם התרעם על כך שהדיון בבקשת הפיצול היה הדיון העקרוני הראשון של הועדה, 4 חודשים בלבד לאחר כינון המועצה, וזאת בעוד שיש לדעתו נושאים חשובים אחרים להכריע בהם. מילר טען טענות נוספות לגוף הבקשה (שאלת קיומו של היתר בניה תקף, עמידת גודל המגרש בתנאי הדרוש וכיוב') וכל אלה הצביעו לדעתו על התנהלות מושחתת באישור ההמלצה.
2. אלבוים דחה את טענות מילר לגוף העניין ואף ביחס לאופן ניהול הדיון וטען שההמלצה לאישור הפיצול ניתנה כדין. אלבוים טען שבקשות פיצול מגרש נהוגות ברחבי המועצה והן חוקיות תוך קביעת קריטריונים מקדימים המפורסמים באתר המועצה (נספח 42 לראיותיו) - כאשר המגרש של בתו עמד בקריטריונים אלו.
3. בנספחים 43-44 לראיותיו הציג אלבוים את פרוטוקול הדיון המדובר וממנו עולה שבפתח הדיון בסעיף 3 (הבקשה הפרטנית של בתו של אלבוים) הוחלט שיערך קודם הדיון העקרוני (שסומן כסעיף 5) ואכן אלבוים יצא מהדיון ואז התקיים הדיון העקרוני ואחריו הדיון הפרטני.
4. יתר על כן, בפרוטוקול זה (43) נמצא שמהנדס המועצה אמר במפורש ש"בועדות קודמות הייתה מדיניות לא לאשר. מגרש אחד אושר בתקופתי, בגלל תנאים מסוימים וכן בדקנו שיש מספיק מקומות חניה".

בסוף הדיון הוחלט שכל בקשה לפיצול מגרש תידון באופן פרטני לאחר שתישמע המלצת מהנדס המועצה ובדיון בבקשת בתו של אלבוים (44), שגם ממנו נעדר אלבוים, אכן הובאה המלצת מהנדס המועצה ואף צוין בפתח הדיון שמדובר בשינוי דומה למה שכבר נעשה במגרש סמוך.

1. ממכלול הנתונים שהוצגו נראה כי גם אם לא הובאו לידיעת חברי הוועדה החלטות ספציפיות קודמות שהתקבלו ארבע שנים ושנתיים קודם לכן, שבהן נקבע שהועדה מתנגדת לפיצול מגרשים מפאת ההכבדה על התשתיות, הרי שמהנדס המועצה ציין מפורשות את המדיניות הקודמת וגם סוגיית ההכבדה על התשתיות נדונה בדיונים מושא הוויכוח כאן.
2. לא ראיתי להכריע ביתר טענות מילר שכן נראה שבעת פרסום התייחסויותיו לסוגיה זו האמין מילר בתום לב שאלבוים לא פעל כשורה כאשר הקדים לדון בסוגיה זו לפני עניינים אחרים.

ספק אם תום לב זה יעמוד גם בעתיד לאחר ליבון הסוגיה ובירורה כאן ואולם לעת הזו ולדיון שלפנינו, בבחינת טענה ללשון הרע בפרסומים הקיימים נראה כאמור שעמדה למילר ההגנה שהאמין בתום לב בטענותיו, וזאת לצד הגמישות הנדרשת בעת העברת ביקורת על נבחר ציבור.

שכר בכירים

1. בפרסומים שונים הנוגעים לשכר המנכ"ל וראש המועצה טען מילר כי אלו נטלו לכיסם שלא כדין כספים מכספי המועצה והחברה לפיתוח. מילר טען שנטילת הכספים הייתה בין היתר כ"שכר סמוי" שנלקח תחת פרק "שכר כללי" בתקציב.  
2. מילר הוסיף וטען שיש לראות את מלוא התקציב שהוקצה ללשכות המנכ"ל וראש המועצה כשכר שהגיע במלואו לכיסם של ראש המועצה והמנכ"ל שכן לדידו "ידוע" שאין עלות ללשכה מעבר לשכר עצמו (סעיף 33.24 בסיכומיו). בראיותיו ביקש מילר לנתח דוחות כספיים, גידול בתקציב ופרטי סעיפים במסמכים השונים אך לא עלה בידו להוכיח אי-סדרים ובוודאי לא נטילת כספים שלא כדין.  
3. אלבוים הכחיש את הטענה ואף טען שממילא שכרו מוכתב בהוראות משרד הפנים וכי בעת כניסתו לתפקיד פעל לצמצם את הוצאות לשכתו בהוצאת מזכירה אחת מתוך שתיים, ברכב אישי זול יותר ועוד (פרוטוקול מיום 13.6.21 עמ' 89 שורה 18 – עמ' 90 שורה 13).
4. אין בידי לקבל את טענת מילר לגופה.

ראשית, תקציב הלשכה אינו רק שכר הבכיר הנמצא בה ובעניין זה יש לזכור שגם מילר עצמו מתייחס להעסקת מזכירות ובהכרח ישנן הוצאות על עצם תחזוקתה השוטפת של הלשכה (וראו גם עדות מנכ"ל המועצה מר שלומי אנגר עמ' 11 שורות 24-25).

יתר על כן, אין חולק ששכר הבכירים נקבע בפועל ע"י משרד הפנים (עדות המנכ"ל עמ' 12 שורות 22-23) ושממילא, כעדות גזבר המועצה מר אריה אשכנזי, 98% מהתקציב הוא קשיח ולא ניתן לשנותו ו-2% הנותרים קשורים למנהלת החינוך (עמ' 24 שורות 7-27).

זאת ועוד, כפי שהעיד הגזבר, משרד הפנים מפרסם סביב החודשים אפריל-מאי בכל שנה עדכונים לטבלאות השכר הנובעים בין היתר מהצמדה למדד וממספר התושבים בישוב.

לפיכך, מסגרת התקציב בתחילת השנה, שהיא בגדר 'תכנית עבודה', בהכרח אינה זהה לרישום 'הביצוע בפועל' שמכין הגזבר בסוף השנה בהתאם לפרסום משרד הפנים שמחייב אותו (עמ' 34 שורה 1 – עמ' 35 שורה 20).

היינו, כעדות הגזבר, לא יכול להתקיים מצב שראש המועצה או המנכ"ל 'מסדרים לעצמם שכר מאחורי גבה של המועצה' ובעניין זה אף מתקיימת פעמיים בשנה ביקורת של מבקר משרד הפנים אשר בודק את משכורות הבכירים במועצה (עמ' 37 שורות 5-16).

1. מעבר לכך, מילר העלה את טענותיו אלו בפני כמה גורמים, אך אף גורם לא מצא להן תימוכין.

מנכ"ל המועצה, שלומי אנגר, דחה בעדותו את טענת מילר והפנה לתשובות שקיבל האחרון ממבקר המועצה, מגזבר המועצה, ממשרד הפנים ומהיועץ המשפטי (עמ' 10 שורות 18-21). המנכ"ל אף ציין שבבדיקת מבקר משרד הפנים נמצא שהוא-עצמו מקבל פחות מהמגיע לו ( עמ' 12 שורות 1-2).

למותר לציין שגם הנאמן שמונה בשלב מאוחר יותר לנהל את החברה לפיתוח לא קבע שראש המועצה אלבוים או המנכ"ל נטלו לכיסם כספים שלא כדין או שיש יסוד לייחס להם שחיתות.

1. מילר עצמו היה בעבר מנכ"ל החברה לפיתוח ובהכרח ידע מתוקף תפקידו ששכר הבכירים במועצה מוכתב ע"י משרד הפנים. מילר טען שהוא מבין בנתונים הכספיים ובדוחות ו'יודע לקרוא אותם', ולפיכך לא ניתן לייחס לו תום לב בפרסום הטענות לנטילת כספים שלא כדין, להבדיל מ'מניפולציות' על טבלאות בהתאם לנתונים ותיאוריות שפירט וניתח בסיכומיו.
2. סיכום הסוגיה מלמד שפרסומי מילר בעניין זה אינם אמת ושאין להניח שהאמין בתום לב באמיתות פרסומיו. לפיכך הוא אכן פרסם בהקשר זה לשון הרע וביודעין.

ניהול החברה לפיתוח ואחריות בעלי התפקידים בה ל'פרויקט המשתכנים'

1. בפרסומים שעניינם ניהול החברה לפיתוח האשים מילר את התובעים ובראשם אלבוים בניהול כושל של החברה ובאחריותם לכספי המשתכנים בפרויקט שכונה 'פרויקט איינשטיין'.
2. מדובר בפרויקט לפיתוח מגרשים חדשים בישוב, שהחל שנים רבות לפני מינוי אלבוים לראש המועצה. משתכנים בפרויקט שילמו כספים לחברה לפיתוח אך פיתוח המגרשים לא הושלם והקבלן המבצע נטש את הפרויקט. במקביל, עם הידרדרות מצבה הכלכלי של החברה לפיתוח והגעתה להליכי חדלות פירעון, עלה החשש שכספי המשתכנים ירדו לטמיון.
3. מילר עצמו כיהן כמנכ"ל החברה לפיתוח ממחצית שנת 2006 עד לסוף שנת 2007. בין השנים 2008-2013 שימש מילר כראש האופוזיציה במליאת המועצה ולאחר הבחירות נבחר לעמוד בראש צוות של מומחים שפעל ללמוד את תכניות הפיתוח של הישוב ולגבש המלצות. לאור מחלוקות שהתפתחו עם המועצה פרש מילר מהצוות בחודש דצמבר 2018.
4. הצדדים מטילים האחד על השני את האחריות להידרדרות מצבה של החברה לפיתוח וכתוצאה מכך לאובדן כספם של המשתכנים. התובעים מייחסים זאת לפרויקטים מתקופת מילר כמנכ"ל שהביאו לקריסת החברה ואילו מילר מייחס זאת לתובעים בכך שלא הצליחו להבריא את החברה ובתקופתם היא נכנסה לחדלות פירעון.
5. מילר סומך את דבריו על 'דו"ח רו"ח המבקרים לבעלי המניות של החברה לפיתוח' (נספח 6ב לתצהיריו) בו נכתב כי בסיכום השנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר 2018 (חודשיים לאחר בחירת אלבוים) נגרמו לחברה הפסדים בסך 4.5 מיליון ש"ח והדבר מעורר ספקות באשר להמשך קיומה כ"עסק חי". מילר אף מאשים את התובעים שלא פרסמו את התוכנית הכלכלית לשיקום החברה ולא דנו בה מלבד בישיבה שהתקיימה ביום 27.3.19.
6. התובעים מצידם התייחסו לקשיים הכספיים בחברה ולמחדלים שהחלו לטענתם עוד בתקופה שמילר היה מנכ"ל ועד למינוי של אלבוים וארד למועצה. התובעים העידו על פעולתם לפתרון הבעיה מול משרד הפנים ועל התוצאה אליה הגיעו, במסגרתה העביר משרד הפנים כספים והמשתכנים יקבלו את המגרשים שרכשו ללא תוספת תשלום (עדות ארד עמ' 48 שורות 11-24, עדות אלבוים עמ' 75 שורות 5-12).
7. בחודש נובמבר 2019 נפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים הליך חדל"ת 65929-11-19 לחברה לפיתוח ובמסגרתו מונה נאמן לחברה לפיתוח.

בדו"ח הנאמן, שצורף כנספח 40 לתצהירי התובעים, התייחס הנאמן לבקשה להקפאת הליכים שהגישה החברה ולכך שהיה "מנהל לא תקין שהתאפיין בתקופה שבין ספטמבר 2014 לנובמבר 2018", היינו טרם כניסת אלבוים לתפקידו.

כן כתב הנאמן, בהסתייגויות ההכרחיות, שהאחריות להסתבכות החברה לפיתוח אינה של המועצה הקיימת בקדנציה הנוכחית שהחלה את פעילותה רק באותה שנה.

1. ככלל, הבעת דעה על אופן ניהול החברה לפיתוח או טענה ל'אי הצלחה בהבראתה' היא בגדר הבעת דעה שוודאי מוגנת בחוק. עם זאת, ובוודאי כאשר במועד הפרסומים מילר היה מודע לפרטים השונים ולדו"ח הנאמן, קשה להלום טענה להגנת תום הלב ביחס לפרסומים הנסמכים לכאורה על דוח זה ואינם משקפים את האמור בו באשר להעדר האחריות כאמור.
2. יתר על כן, בחקירתו הנגדית אישר מילר במפורש שאלבוים אינו אחראי להולכת המשתכנים שולל, להצגת מצג שווא ולכישלון המיוחס לסוגיה זו (פרוטוקול 16.6.21 עמ' 65 שורה 32 – עמ' 66 שורה 3). בהמשך דבריו טען שיש לייחס לאלבוים אחריות לשלב ב', כהגדרתו, אך אבחנה דקה זו לא עולה מהפרסומים מושא התביעה (שם, שורות 10-13).

הודאה מפורשת זו שוללת את תום הלב בפרסומיו של מילר ביחסו לאלבוים את הולכת השולל, מצגי השווא וגו', ובוודאי כאשר עומדות בפנינו עדויות אלבוים וארד אודות הפתרון שהושג במסגרתו יקבלו המשתכנים את מגרשיהם ללא תוספת תשלום מצידם.

1. היינו, הבעת דעה לחוד ועובדות לחוד. מילר ידע את העובדות לאשורן אך הציג בפרסומיו מצג אחר העולה בחלקו כדי לשון הרע.

הפרסומים מושא התביעה

1. לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדבר שפרסומו עלול, בין היתר:

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

1. שאלת משמעותו של פרסום והאם טמונה בו לשון הרע היא במהותה פרשנית.

כפי שנקבע זה מכבר, פרשנות הפרסום תיעשה על-ידי בית-המשפט תוך עיון בפרסום עצמו, בלא להיזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפרסום, שכן המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע.

בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה (כב' הש' ד' בייניש בע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, נו(2) 607 (2002)‏‏ והאסמכתאות שם).

1. בעניין ע"א 1104/00 הוסיף בית המשפט והבהיר כי "ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר".
2. משעה שענייננו באישי ציבור ובביקורת על התנהלותם יש לזכור שקיימת תועלת ציבורית מובהקת בפרסומו של מידע אודות פעילותו הציבורית של מי שנושא בעמדה שיש בה כדי להשפיע על הציבור הרחב. זאת, בין היתר, מתוך ראיית הציבור כזכאי למידע מלא שיאפשר לו לגבש דעה על אנשים המשפיעים על חייו (ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (נבו 12.12.2006)‏, והאסמכתאות שם).
3. לפיכך ניכרת בפסיקה נטייה ליתן עדיפות ומשקל מוגבר לחופש הביטוי במסגרת השיקולים שיש להביא בחשבון בפרשנות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע על שמם הטוב של אישי ציבור. מקום שעניינו של הפרסום בפעילותה הציבורית של אותה דמות, הכף תיטה על פי רוב להכרה בעניין הציבורי שבפרסום (ע"א 10281/03 לעיל, ור' גם ע"א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, מג(3) 840 (1989);‏ ע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן, נו(3) 245 (2002); ע"א 1104/00 לעיל‏).
4. עם זאת, בגדרו של האיזון בין הערך של חופש הביטוי לזכות האדם לשם-טוב, כשהוא מוחל על איש ציבור, יש משקל מסוים גם לעוצמה המיוחדת של פגיעת לשון הרע במי שממלא תפקיד ציבורי ותלוי תלות מוחלטת באמון הציבור לצורך מילוי תפקידו (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, נבו 04.08.2008).
5. בענייננו עמל מילר רבות להוכחת משמעות כוונותיו בפרסומים השונים ולהוכחת הגנת 'אמת דיברתי' לדברים הכלולים בהם. כמפורט להלן, פרסומים רבים כוללים דברים שעל פי מובנם הפשוט הם לשון-הרע, כדוגמת ייחוס שקר ושחיתות; אלא שהמחלוקת היא בשאלת גבולות ההגנה החלה על אותם פרסומים, לרבות מכח תום לב או אמונה באמיתות הפרסומים.
6. משעה שמדובר במאבקים פנימיים בין אישי ציבור בישוב בעבר ובהווה, יש לזכור את אישורו של מילר בחקירתו שפרסומיו נעשו מאחר והמלצותיו לא התקבלו במועצה, ואז יצא בשורת הפרסומים האמורה (פרוטוקול 16.6.21 עמ' 62 שורות 1-13).
7. להלן נבחן את הפרסומים השונים על פי עיקר הביטויים הכלולים בהם. חלקי פרסומים שבהם הועברה ביקורת על תפקוד ראש המועצה ועלתה טענה שתפקודו היה כושל בנושא מסוים או שפגע בצביון הישוב לא פורטו בהיותם ביקורת הנמצאת בגבולות הדין, ובמיוחד על רקע יתר הפרסומים הכוללים לשון הרע מובהק.

פרסומי לשון הרע המייחסים לתובעים דברי שקר

1. במספר פרסומים ייחס מילר לתובעים אמירת דברי שקר והסתרת מידע מקום בו היה עליהם, לדידו, לגלות מידע מסוים במסגרת תפקידם הציבורי. לעיתים, ואף אם בדוחק, חוסים פרסומים אלו תחת הגנת החוק כהבעת דעה וביקורת על אישי ציבור ואולם פרסומים אחרים הטילו דופי שלא כדין וחרגו מגבולות הגנת החוק.
2. להלן עיקר הפרסומים שעניינם ייחוס שקר. פרסומים נוספים בהם גם יוחסו לתובעים ובמיוחד לאלבוים הסתרת מידע ואי אמירת אמת אך עיקרם היה ייחוס שחיתות נמצאים בפרק הבא.
3. בפרסום מס' 1 מיום 7.11.19 כתב מילר בפורום הקהילתי לתובעים: "עד מתי תשקרו במצח נחושה למשתכנים החדשים חסרי הישע ולציבור כולו כאילו אתם הופכים כל אבן למציאת פתרונות...".
4. בפרסום מס' 2 מיום 10.11.19 הגיב מילר לפוסט של אחר וכתב בין היתר: "השקרן הוא ראש המועצה בכבודו ובעצמו..".
5. בפרסום מס' 3 מיום 14.11.19 חזר מילר על פרסום מס' 1 בפורום הרשמי.
6. בפרסום מס' 7 מיום 14.12.19 כתב מילר בתגובה: "יהודה אלבוים, בנושא שפיכת ערמות החול סמוך לישוב, שוב אינך אומר את האמת. רוב רובן של המשאיות נשפכו בתחילת הקדנציה שלך. למרות פניות חוזרות ונשנות שלי ואחרים להפסיק זאת..".

בעניין פרסום זה יש לציין שאלבוים לא התייחס לסוגיה כלל ומילר מצידו הפנה למספר מסמכים המלמדים לטענתו על סתירות בפרסומיו השונים של אלבוים בסוגיה.

1. בפרסום מס' 12 מיום 29.12.19 הובא מקבץ תגובות של מילר בהן כתב:

"חייב לציין שבנושא השקרים שלך מדי שישי אתה "הולך ומשתפר", מספרם הולך וגדל. הבולט מבניהם היום, זה השקר בו אתה טוען שאי אישור התקציב ימנע קבלת הלוואה לטובת החברה לפיתוח/משתכני רחוב אריק איינשטיין..."

וכן כתב: "אם מוטי היקר הפך לדובר ראש המועצה, שמשקר ללא הרף כמעט בכל נושא..".

1. בפרסום מס' 20 מיום 4.10.19 כתב מילר הודעה בפורום הרשמי בה העביר ביקורת ארוכה על ניהולו של אלבוים את המועצה והחברה לפיתוח תוך אזכור טענות המייחסות מנהל לא תקין וניגוד אינטרסים. להודעה פורסמו תגובות ובאחת מהן נכתב למילר שהוא סייע לבחירת אלבוים וכעת תוקף אותו ועל כן נשאלת השאלה האם מילר לא מכין את הקרקע להתמודדות שלו שוב. בתגובה לכך כתב מילר על אלבוים שהוא: "אדם לדעתי שאינו הגון ולא ישר".
2. פרסום מס' 21 הוא פרסום חוזר של פרסום מס' 20 בפורום קול התושב.
3. בפרסום מס' 33 מיום 22.1.20 כתב מילר: "יהודה אלבוים, כתבת לחברי מליאת המועצה בעקבות הדיון אתמול בבית המשפט שאישור התקציב לשנת 2020 ואישור ההלוואה לחברה לפיתוח הם המפתח להבראה ולמניעת פירוק החברה. דבריך אלה רחוקים מן האמת!! ".
4. הפסיקה התייחסה, כאמור, לא פעם להטלת ביקורת על אישי-ציבור כסוגיה המצדיקה ריכוך של בחינת 'לשון הרע' הכלול בה, ואולם נקבע לצד זאת ששמו הטוב של אדם אינו הפקר.
5. בע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ (פ"ד נב(1) 19, 30) נקבע שהכינוי 'שקרן' כשלעצמו הוא לשון הרע.
6. בע"א (מחוזי ירושלים) 11062/07 סולטן ציון נ' לוק דוד (נבו 25.12.2007) נקבע גם כן שבאמירה 'שקרן' כשלעצמה יש כדי לבזות את המשיב בשל תכונות המיוחסות לו, ובוודאי שבשימוש חוזר ונשנה בכינוי "שקרן" יש כדי להטיל דופי בנפגע, להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, וכי אחת התכליות העומדות בבסיס פסיקת פיצויים בגין עוולת לשון הרע היא 'לחנך את הקהל ולהחדיר לתודעתו כי שמו הטוב של האדם אינו הפקר' גם כאשר מדובר באיש ציבור.
7. ראו בהקשר זה גם את קביעת ביהמ"ש בע"א (מחוזי ת"א) 36859-11-18 יעקב בוזגלו נ' מרדכי פשכצקי (נבו 13.02.2019)‏‏ בו נקבע שהפרסום 'שקרן' עלול לפגוע בתובע כעיתונאי לפי מבחן אובייקטיבי, ושגם אם יש בציבור מי שאינם מתייחסים לדברי המפרסם ברצינות בהיותו "פה גדול" -אין זה משנה את העובדה שהמשמעות המקובלת בציבור היא שמדובר בלשון-הרע.
8. בת"א (שלום פ"ת) 63860-10-17 עירית כפר סבא נ' אברהם נאנס (נבו 06.05.2020)‏‏ קבע בית המשפט שהתבטאות הנתבע שם נגד נושאת משרה ש'מילה אחת של אמת הציבור לא שמע ממנה' היא ייחוס "תכונה כוללת של אמירת שקרים, וזאת כתכונת אופי הטבועה בה, ולא בהקשר ספציפי. הניסוח הינו משתלח ובוטה, ומתייחס באופן אישי לנושא משרה. מאפיינים אלה הופכים את הביטוי לפוגעני במיוחד. מסקנת הדברים הינה כי הפרסום מהווה לשון הרע, ולנתבע לא עומדת הגנה ביחס אליו" (ור' גם ת"א (שלום ראשל"צ) 4854-07 חיים בלומנפלד נ' שמעון חובוד (נבו 22.04.2014)‏‏.
9. בחינת הפרסומים שלעיל ולהלן מלמדת שלצד פרסומים שיש בהם הבעת ביקורת, ואפילו בוטה, על התנהלות התובעים ובמיוחד אלבוים בתפקידם הציבורי (כדוגמת פרסומים 1 ו-33), נמצאים גם פרסומים אחרים (כדוגמת פרסומים 2 ו-12) בהם אין כל הבחנה בין 'עובדות' ל'הבעת דעה', ובהם משתלח מילר באלבוים, קורא לו שקרן פעם אחר פעם, ולא בהכרח בהקשר ספציפי, מטיל בו דופי, משפילו ופוגע בשמו הטוב משל היה הפקר.
10. בפרסומיו השונים טען מילר פעם אחר פעם שאלבוים פעל להסתרת מידע ומסמכים אך טענה זו לא הוכחה ואף נסתרה בעדותו של מנכ"ל המועצה, שלומי אנגר, אשר העיד שאלבוים דגל בשקיפות מלאה וכל מתעניין הוזמן לעיין במסמכים (עמ' 4 שורה 22 – עמ' 5 שורה 23).
11. ודוק, ענייננו בנתבע המפרסם פוסטים בהיקף נרחב ויודע היטב לפרט את טענותיו כאשר יש לו דבר ענייני לטעון.

העלאת פרסומי לשון-הרע לצד פרסומים אחרים בהם העביר ביקורת עניינית-לכאורה על ראש המועצה (כדוגמת פרסום 7), ובשילוב פוסטים בהם טושטש הגבול בין סוג אחד למשנהו יוצרת קמפיין משתלח וממושך הצובע השכם וערב את ראש המועצה כ'שקרן ומושחת', ללא תלות הכרחית במעשיו או בפעולות מסוימות עליהן מותח מילר ביקורת בפרסומים אחרים.

1. כפי שיפורט להלן, קמפיין לשון-הרע מסוג זה לא יכול להתקבל כפרסום לגיטימי והוא אינו חוסה תחת הגנות החוק.

פרסומי לשון הרע המייחסים לתובעים שחיתות

1. כמתואר לעיל, מייחס מילר לאלבוים ולתומכיו שחיתות וזאת בעיקר בשל אישור פיצול המגרש של בתו, שבכך לכאורה 'עשה לביתו מאות אלפי שקלים', ובשיעור השכר שלטענת מילר שולם לאלבוים בהפרזה ובהסתרה.
2. בפרסום מס' 6 מיום 13.12.19 כתב מילר בין היתר: "ראש המועצה מר אלבוים, בימים שאתה וחבריך החלטתם על העלאת הארנונה באופן משמעותי ביותר לכלל הישוב, הובלת החלטה תמוהה שיש עימה לכאורה הטבה אישית במאות אלפי ש"ח ולפי הערכתי דומה בערכה לסה"כ עליית הארנונה לכל הישוב בשנה הבאה. השגת לכאורה הטבה זו בדרך לא דרך לדעתי."
3. בפרסום מס' 8 מיום 17.12.19 כתב מילר באחת התגובות: "... ראש מועצה שלכאורה עשה לביתו מאות אלפי שח ומחבל בצביון הישוב, כנראה בעיניך צדיק גמור...".
4. פרסום מס' 9 מיום 18.12.19 כולל מקבץ תגובות שכתב מילר ובהן: "לדעתי גם במדד השחיתות הוא פתח בסערה את הקדנציה. ראה בעיניים פקוחות פרשת פיצול המגרש". וכן "קרא כמוני את הנתונים שראש המועצה מתאמץ כל כך להסתיר מעיני הציבור."
5. בפרסום מס' 10 מיום 20.12.19 כתב מילר: "גיל עד ארד ושי אדרי חברי מליאת המועצה. בעקבות בקשתו של ראש המועצה קיבלתם לכאורה החלטה הפוגעת בקופה הציבורית לצד הטבות כספיות משמעותיות לכאורה לראש המועצה ... ייתכן וקיבלתם את החלטתכם לאור מידע מטעה לכאורה שמסר ראש המועצה לועדה שהוא עומד בראשה. ... אתם שותפים מלאים לדעתי למעשה שחיתות לכאורה הפוגעת קשה לדעתי בקופה הציבורית ובצביון הישוב."

וכן: "כן חברים, הערב חברי המליאה גיל עד ארד ושי אדרי שנתנו לכאורה הטבות במאות אלפי שח וראש המועצה שקיבל לכאורה הטבות במאות אלפי שח השנה ...".

1. בפרסום מס' 11 מיום 26.12.19 הובאו מספר תגובות של מילר ובהן: "ראש המועצה סירב לקבל פתרונות שהצעתי, לדעתי מתוך ניגוד אינטרסים ולא מסיבות ענייניות", "זה אותם חברי קואליציה שמרוב דאגה למשתכני אריק אינשטיין דאגו לכאורה להטבות של מאות אלפי שח לראש המועצה ומשפחתו".
2. בפרסום מס' 14 (לא מצוין תאריך) כתב מילר: "יש "סדר יום חדש" במועצה ובועדה לתכנון ובניה: 1. על ההתחלה דואגים לכאורה להטבות מפליגות לראש המועצה בפיצול מגרשו ועל הדרך מחבלים בצביון השכונות הותיקות", וכן "אני נאלץ שוב ושוב להעלות את נושא "פיצול מגרשים" שיזם ראש המועצה לטובת בני משפחתו כבר בתחילת הקדנציה, לכאורה הטבה של מאות אלפי שח. .. הטבות שיכבידו בעתיד כובד רב על קופת הציבור..".
3. בפרסום מס' 15 (לא מצוין תאריך) בתגובה לפוסט שכתב אחר ביקר מילר את מי שהובילו לאישור התקציב שהם "אותם חברי מליאה שאישרו בדיעבד ולעתיד משכורות מנופחות למנכ"ל המועצה ובאותה נשימה לא דאגו להעברת כספים לתנועת הנוער.".
4. בפרסום מס' 16 מיום 2.1.20 כתב מילר "יהודה אלבוים , ... לראשונה נתבשרנו ששנה שלמה קיבל המנכ"ל תוספת שמנה וסודית מקופתה המתרוקנת במהירות של החברה לפיתוח." ובהמשך התגובה פנה לגיל עד ארד: "..למיטב הבנתי, שנה שלמה אתה מעמיד את האינטרסים האישיים של ראש המועצה והמנכ"ל הרבה מעבר לאינטרסים של הציבור כולו, התחלת כשותף לאישור המחפיר לפיצול מגרש משפחת אלבוים שיש עמו לכאורה הטבה של מאות אלפי שקלים. עתה אתה מצביע על בעד משכורות מנופחות למנכ"ל בדיעבד ולעתיד. גיל עד ארד, אני מתקשה להאמין שאתה מושחת בבסיס, למיטב ידיעתי ממש ממש לא! יחד עם זאת, הנאמנות העיוורת שלך לראש המועצה, מביאה אותך לדעתי למחוזות, שלעולם לא היית אמור להיות בהם....".
5. בפרסום מס' 17 מיום 3.1.20 הובאו מספר תגובות בהן פנה מילר לאיילת זילברשטיין: "[..." סדר שחיתות חדש"... איבדתם את הבושה איילת זילברד[ש]טיין מושחתים נמאסתם !!!!!". בתגובה נוספת כתב לה: "אולי תסתכלי פעם בראי ? במשמרת שלך כחברת הנהלה בחברה לפיתוח מנכ"ל המועצה במשך שנה שלמה קיבל משכורות הן מהחברה לפיתוח והן מהמועצה מאחורי גבן של שתי ההנהלות." וכן: "תשאלי את גיל עד ארד ושי אדרי שהסכימו לתת הטבות לכאורה במאות אלפי שח לראש המועצה כבר בתחילת הקדנציה".
6. בפרסום מס' 18 מיום 15.1.20 בתגובה לפוסט כתב מילר: "הבעיה ככל הנראה שראש המועצה, מעדיף את טובתו האישית על טובת הציבור ומציג תקציב לא אחראי ולא רציני."
7. בפרסום מס' 19 מיום 9.1.20 הפנה מילר לכתבה על "עדכון שכר הבכירים ברשויות המקומיות מ 1.1.19" והוסיף: "איך מסתירים לכאורה בתקציב החדש עליה מתונה בעלות השכר של ראש המועצה ... פשוט מאוד. מוסיפים בדיעבד בתקציב 2019 של המועצה, "משכורות סמויות" שהיו בחברה לפיתוח. ... כך מצילים "שכר אבוד/סמוי" מהחברה לפיתוח אותה הוליכו אלבוים את לנגר לחדלות פירעון".
8. בפרסום מס' 22 מיום 11.1.20 כתב מילר בפורום הרשמי: "... הגרעון גדל ולקראת סוף השנה התגלתה בדיעבד תופעה חמורה לדעתי בדמות עליה משמעותית בסעיפי "עלות השכר בלשכות ראש המועצה והמנכ"ל". עליה שנעשתה מאחורי גבה של מליאת המועצה".
9. בפרסום מס' 28 מיום 14.1.20 כתב מילר בתגובה לפוסט אחר: "... הם כבר נתנו לכאורה לראש המועצה הטבה של מאות אלפי שקלים בפיצול המגרש של משפחתו על חשבון הקופה הציבורית. מדוע שלא יגלו "אחריות ציבורית" שוב ??" ובתגובה נוספת הבהיר: "... הלכאורה הוא רק למען הסדר הטוב. לדעתי שי אדרי וגיל עד ארד היו שותפים למעשה שחיתות".
10. מכלול הפרסומים שתוארו לעיל ממחיש את ה'קמפיין' שמנהל מילר נגד התובעים.
11. מחד, ניתן לקבל ביקורת על הקדימות שקיבלה ההחלטה העקרונית בעניין פיצול מגרשים, ואף השימוש במילה 'מושחת' אינו פסול בהכרח, אף שיש בו כדי להוות אמירה בעלת משמעות רבה לאיש הציבור לו היא מיוחסת.

כבר נפסק בעבר שכאשר קיימת תשתית עובדתית בתום לב המקימה סימני שאלה - יש לאפשר דיון שיעלה על פני השטח את אותם נושאים ציבוריים המצריכים בירור. עם זאת נקבע שאין ללמוד מכך שניתן לטעון טענת "שחיתות" ללא כל תשתית, ואין משמעות הדבר כי שמו הטוב של איש ציבור ניגף מפני הצורך בדיון ציבורי בשאלות חשובות (ת"א (שלום אי') 1206/05 אלי לנקרי נ' אורן קדוש, 01.05.2011).‏‏

1. מאידך, הן העובדה שבפרוטוקול הדיון בפיצול המגרשים נאמר במפורש ש"בועדות קודמות הייתה מדיניות לא לאשר" והן הפרסומים שלא נמצא להם תימוכין בעניין נטילת שכר מופרז וסודי 'מאחורי גבה של המועצה' – מלמדים שמדובר בקמפיין לשון הרע המייחס שחיתות בהרחבה ונעדר ברובו את הבסיס העובדתי המינימלי הנדרש או תום לב ואמונה באמיתות הפרסום.
2. התובעים מפנים בטענותיהם להליך קודם בו נתבע מילר ע"י ראש המועצה הקודם - ת"א (שלום י-ם) 12500-08 אבי נעים נ' נרדי מילר, 18.04.2013‏‏.

באותו הליך נקבע שמילר פרסם לשון הרע בעניין עליית שכרו של ראש המועצה ולא עומדות לזכותו הגנות החוק. בפסק דינו הצביע בית המשפט על הפער המשמעותי בין התמונה שהציג מילר בפרסומיו למצב בפועל וקבע בשל כך שאין בסיס להגנת תום הלב ושמילר אכן התכוון לפגוע בראש המועצה במידה החורגת מן הסביר בנסיבות העניין. עוד נקבע שמילר לא נקט באמצעים סבירים עובר לפרסום, על מנת לבדוק את נכונותו.

1. פסיקה קודמת זו מקרינה על שאלת תום ליבו של מילר ואמונתו באמיתות הדברים שפרסם גם בתיק דנן – ומחלישה אותן. כאמור, מילר טוען שהוא יודע לקרוא היטב את הדוחות והנתונים וכפי שציין בית המשפט בת"א 12500-08 לעיל - כהונתו כמנכ"ל החברה לפיתוח בעבר מקנה לפרסומיו משקל ניכר בעיני האדם הסביר.
2. בפסיקת בתי המשפט נדונו בעבר מקרים בהם נעשה 'קמפיין' דומה כאשר לא כל הפרסומים בגינם הוגשה התביעה הם בגדר "לשון הרע" אך ברובם יש קישור בין התובע ובין מעשה שחיתות. במצב שכזה נוצר אצל הקורא קישור אוטומטי בין התובע למעשי שחיתות, והדבר פסול.
3. בת"א (מחוזי ת"א) 14264-11-14 גבריאל כנפו נ' סער גינזבורסקי (נבו 20.12.2016)‏‏ ראה בית המשפט את מכלול הפרסומים כקמפיין אחד וקבע שאין צורך לבדוק "בזכוכית מגדלת" כל מילה ומילה בכל פרסום ופרסום. בית המשפט באותו עניין הקביל את מסקנתו לכך שגם בעת פסיקת פיצוי סטטוטורי בית משפט אינו צריך אוטומטית להכפיל את מספר הפרסומים בסכום הסטטוטורי שנקבע בסעיף 7א בחוק איסור לשון הרע, אלא ניתן להפעיל שיקול דעת בעת פסיקת סכום הפיצוי ביחס למכלול הפרסומים והקמפיין.
4. בענייננו, כאמור, מדובר בקמפיין לשון הרע שאין לו הגנה בחוק.

ביטויי הסתייגות

1. סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה היא צירוף הביטויים 'לכאורה' ו'לדעתי' לחלק לא מבוטל מפרסומיו המאוחרים של מילר.
2. הלכה פסוקה היא שעל הטוען להבעת דעה להראות שנתקיימה בדבריו הבחנה ברורה בין היסוד העובדתי ליסוד של הבעת הדעה (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך, סה(3) 369 (2012)‏ והאסמכתאות שם), ואין די בשזירת הביטוי 'לדעתי' בתוך המלל הכולל כדי לענות על אותה דרישה להבחנה ברורה.
3. בחקירתו הנגדית נשאל מילר מדוע בשלב מסוים החל להשתמש בביטויים כגון 'לדעתי' ו'לכאורה' ותשובתו הייתה ש"ברגע שמדובר בדבר שהוא לכאורה עדין או שיש לו השלכות מאוד מאוד חמורות, עדיף להיזהר בלשונך ולתאר אותן לכאורה על סמך מה שהוא רואה. זה הכל" (פרוטוקול 16.6.21 עמ' 31 כולו).
4. התייחסות זו לביטוי 'לכאורה' לא הוצגה כך בזמן אמת, כאשר מילר כתב במפורש בפרסום מס' 28 ש"הלכאורה הוא רק למען הסדר הטוב".

לא ניתן לראות בהוספת הביטוי 'לכאורה' לכל לשון הרע כמספק הגנה על פי חוק כאשר מילר עצמו מבהיר בפרסומיו שהביטויים נשזרים כהגנת 'מצוות אנשים מלומדה' אך הם רק למראית עין שהרי ענייננו, כטענתו, בשחיתות מובהקת.

1. הבנה ברורה זו של הקוראים, שהביטוי 'לכאורה' נועד ל'התחבאות' גרידא, נלמדת גם מתגובה שכתב אחר למילר באותו פרסום מס' 28:

"נרדי עוד פעם אתה מאשים אנשים בשחיתות ומתחבא מאחורי "לכאורה"? אם אתה בטוח שנעשתה פה שחיתות וניתנו הטבות תגיד הכל ישר".

פרסומים שאין בכללותם לשון הרע

1. בתוך הקמפיין המתואר לעיל ישנם גם פרסומים שיש בהם רק הטלת ביקורת, גם אם קשה, על תפקוד אלבוים ותומכיו וזאת ללא ביטויי לשון הרע. כך, לדוגמא, כאשר טוען מילר שאלבוים 'נכשל בתפקידו', 'מציג תכנית כושלת', ישן בישיבות המועצה ועוד.
2. אף שפרסומים אלו נעשים על רקע ה'קמפיין' המתואר לעיל, הרי שלא ניתן לומר שיש בהם קישור למעשי מרמה ושחיתות ועל כן לא ניתן להכלילם בהינף אחד עם פרסומי לשון הרע המזכים את התובעים בפיצוי.
3. עוד יש לציין כי אף אם היו לפרסומים אלו תגובות קשות או אף כאלו שיש בהן לשון הרע כשלעצמן, הרי שלא ראיתי לחייב את מילר עצמו בגין תגובות אלו או בגין אי-מחיקתן שעה שהפרסום שלו מלכתחילה לא כלל לשון הרע.
4. בפרסום מס' 4 מיום 2.12.19 הציג מילר בפורום הרשמי את מכתב ההתראה שקיבל מב"כ התובעים בעקבות פרסומיו הקודמים וכתב: ".. על מה מאיימים בתביעה? .. יהודה אלבוים ראש המועצה, דבר לא ימנע ממני להציג את האמת על התנהלותך בפני הציבור. לא תלונות שווא במשטרה ולא איום בתביעות דיבה הזויות ככל שתהיינה..".
5. בפרסום מס' 5 הובא בפורום הקהילתי פרסום מספר 4.
6. בפרסום מס' 13 מדצמבר 2019 כתב מילר בעקבות ישיבת תקציב שהחלה באיחור של שעה: ".. פשיטת רגל ערכית! ... כש"הדג מסריח מהראש" חבריו "מיישרים קו", וכיוב'.
7. בפרסום מס' 23 מיום 13.1.20 כתב מילר: "המנהלים הכושלים של הישוב" ובתגובה נוספת: "הרבה מעטי התומכים ביהודה היום שיקראו לו להיפרד מהכסא ולא לכפות עצמו על ציבור שלם שלא רוצה בו ולא מאמין לו." וכן: "היום החברה לפיתוח במצב חדלות פרעון ועומדת בפני פירוק נכסיה כולל אובדן כספם של 39 המשתכנים, כל עוד אלבוים את לנגר, מתעקשים להציג את אותה תכנית כושלת גם לבית המשפט".
8. בפרסום מס' 24 מיום 13.1.20 כתב מילר: "מי שצריך לקחת אחריות הם כל חברי המליאה. המחויבות שלהם למלא את רצון הציבור נוכח הכשלון המחפיר וההתנהלות המבישה של ראש המועצה והמנכ"ל".
9. בפרסום מס' 25 מיום 13.1.20 צירף מילר צילום בו נראה אלבוים נשען על כף ידו, לכאורה ישן, בזמן ישיבת מועצה ולצדו כתב "תמונה אחת מהישיבה אתמול, שווה יותר מאלף מילים..".

התובעים מפנים לתגובות שנכתבו על ידי אחרים בתגובה לתמונה, כגון "אפס מנהיגות וכריזמה", "עצוב ממש עצוב שזה כך" ועוד. כאמור לא רק שמילר אינו אחראי בנסיבות אלו על התגובות לתמונה שפרסם, אלא ממילא גם תגובות אלו כשלעצמן לא כוללות כל לשון הרע.

1. בפרסום מס' 26 מיום 13.1.20 כתב מילר לאלבוים: ".. הבאת את החברה לפיתוח במו ידך ממצב קשה למצב גסיסה" ובתגובה נוספת כתב "משפחות שלמות שמו את מיטב כספם וכעת הכל הולך לאיבוד בניגוד להבטחות השווא של אלבוים ואדרי. זה דבר חמור ולא נסלח, זו חוסר מוסריות ממד[ר]גה ראשונה לדעתי".
2. בפרסום מס' 27 מיום 14.1.20 בפורום הרשמי כתב מילר "אלבוים את לנגר מארגנים מחר ישיבת/מחטף, לאישור מסגרת תקציב 2020, סבב שלישי. .. האם לא מדובר בעוד "תרגיל מסריח" מבית מדרשכם ???? האם אין גבול לציניות ורוע הלב כלפי תנועות הנוער ומשתכני רחוב אריק איינשטיין ????".
3. בפרסום מס' 29 מיום 16.1.20 כתב מילר בפורום הקהילתי "יהודה, שנה שלמה אתה מורח 39 משתכנים נואשים" וכן: "בא המחליף וממשיך למרוח".
4. בפרסום מס' 30 מיום 18.1.20 כתב מילר: "... שאלבוים לא בוחל לזרות חול בעיני המשתכנים הנואשים ... כאמור לצערי אלבוים מאחורי גבו של ישוב שלם ומאחורי גבם של תומכי דרכו, מוליך את כולם אל שוקת שבורה.".
5. בפרסום מס' 31 מיום 20.1.20 בפורום הרשמי כתב מילר לאלבוים: "לדעתי ולמיטב הבנתי, העמדת בתוכנית את האינטרסים הפרטיים שלך מעל לאינטרס הציבורי בכלל ואינטרס 39 המשתכנים בפרט !!! ... האם השיקול המכריע שלך, לא היה חס וחלילה לא לפגוע בנוף הנשקף מביתך??? ".
6. פרסום מס' 32 מיום 20.1.20 בפורום הקהילתי הוא פרסום חוזר של פרסום מס' 31.
7. בפרסומים אלו מדובר כאמור בהטחת ביקורת אשר אינה עולה כדי לשון הרע האמור בחוק.

מרבית הביקורת היא על ניהול ישיבות המועצה ועל תפקוד המועצה בראשות אלבוים, לרבות באשר לעמדתו והחלטותיו במסגרת תפקידו, אך אין בדברים כשלעצמם לשון הרע שאינו מוגן כהבעת דעה וביקורת.

עם בירור הסוגיה וליבון העובדות גם ביחס לסוגיית המשתכנים והפתרון שנמצא להם – ספק אם פרסומים בעניין זה יזכו גם בעתיד להגנה זו.

התביעה-שכנגד

1. התביעה-שכנגד הוגשה בגין 3 פרסומים לגביהם טען מילר כי מדובר בלשון הרע המופנה כלפיו מטעם התובעים. לפרסומי התביעה-שכנגד צירף מילר את תגובותיו ופרסומיו הנגדיים כך שהם חלק מ'התכתבות' ומענה לפרסומיו האמורים.
2. מילר צירף גם פרסומים שפורסמו על ידי אחרים ואף כי עלתה טענה שיש לייחס לתובעים פרסומים אלו מכוח סעיף 11 בחוק בטענה שהם מנהלי הפורום בפייסבוק - הרי שבסופו של דבר הבהיר מילר כי הפרסומים הובאו כהבהרת רקע בלבד ולא כעילות תביעה עצמאיות.
3. בשולי הדברים אציין שטענת ניהולם של התובעים את דף הפייסבוק או שליטתם בו לא הוכחה (פרוטוקול מיום 16.6.21, עמ' 26 שורות 1-2) וממילא אין לייחס להם אחריות לתכנים כאשר אין להם בקרה מקדמית על התכנים ויכולת אישית לסנן אותם (רע"א 8562/16 גדעון הכט נ' ד"ר יצחק לבנה, 27.12.2016, ת"א (שלום עפ') 10530-06-17 רפאל בן שטרית נ' ניסים זמיר, 19.06.2019). ‏‏
4. בפרסום מס' 1 כתבה איילת זילברשטיין: ".. ואגב גם נרדי אחראי ישיר לשיטת הפירמידה והובילה בסופו של דבר למצב שתושבי אריק איינשטיין נמצאים בו".

כמתואר לעיל מטילים הצדדים האחד על השני את האחריות לקריסת החברה ולאבדן כספם של המשתכנים כאשר הביטוי 'שיטת הפירמידה' התייחס באופן שלילי לקבלת כספי המשתכנים והפנייתם לפרויקטים אחרים ללא הותרת בטוחות לכספים ולמימון הבניה כשיגיע זמנה.

בחקירתה הסבירה זילברשטיין את הפרסום ואת הסתמכותה על פרוטוקול ישיבת דירקטוריון משנת 2007, בעת שמילר היה מנכ"ל המועצה, ושבו התייחס מילר עצמו לאותו נוהג פסול אליו התייחסה זילברשטיין שנים מאוחר יותר, ולא עשה דבר להפסקתו כהגדרתה (עמ' 62 שורה 11 – עמ' 63 שורה 25).

יתר על כן, זילברשטיין הרחיבה והבהירה כי הפרסום בא במענה לפרסומיו המשמיצים של מילר נגדה, כאשר פרסם שהיא שקרנית ומושחתת, היא הוכיחה לו שטעה בעניין מסוים והוא התנצל עליו אך המשיך להכפיש אותה, עד שבשלב מסוים היה 'פרסום אחד יותר מדי', 'קש ששבר את גב הגמל' כהגדרתה – ואז פרסמה את הפוסט האמור (שם, עמ' 69).

מילר בחקירתו טען שבעת כהונתו עוד לא החלה 'שיטת הפירמידה' אך הוא כבר צפה את הבאות והזהיר מפני המצב (פרוטוקול 16.6.21, עמ' 44 וכן עמ' 46 שורה 34 – עמ' 47 שורה 12).

בפרסום זה מילר הוא איש הציבור שתפקודו עומד לביקורת, וככל שיש לראות בפרסום לשון הרע הרי שעומדות ההגנות בדבר תום לב, הבעת דעה וביקורת כאמור.

1. בפרסום מס' 2 כתב אלבוים בין היתר: "השבוע הושלם שלב א' של טיפול במכפיש הסדרתי. האיש יצטרך לאזן בין זכותו לחופש ביטוי כנגד נבחר ציבור, וכנגד חובתו בפרסום אמת, בהיצמדות לעובדות יבשות, ומשלא עשה כך ישלם על מעשיו ככול שיש לו ממה לשלם".

לטענת מילר הפרסום נעשה מספר ימים לאחר הגשת התביעה דנן ומתייחס אליו, אף כי שמו לא נזכר בו.

אלבוים מנגד הכחיש שהכינוי 'מכפיש סדרתי' מיוחס דווקא למילר והפנה לפרסומים אחרים נגדו שלא נכתבו על ידי מילר, חלקם בתגובה לפרסומים שכתב מילר עצמו, מהם עולה שמילר אינו המכפיש היחיד (עמ' 102 שורות 6-9).

אומנם נכון הוא שאלבוים מייחס בתביעה זו למילר 'הכפשות סדרתיות' ואולם אין בידי לקבוע שהפרסום האמור אכן מתייחס למילר. יתר על כן, ואף אם היה מיוחס הפרסום למילר, הרי שלא שוכנעתי שמדובר בלשון הרע.

לדידו של אלבוים כראש המועצה ישנו אדם שטורד את מנוחתו ומפריע לעבודתו הסדירה תוך הכפשתו האישית באופן סדרתי, והוא מודיע לציבור שהחליט לנקוט צעדים בעניין. לפיכך, אף אם היה מפרסם אלבוים במפורש שהגיש תביעה נגד מילר ('שלב ראשון של הטיפול' כטענת מילר) אינני סבורה כי ניתן לראות בכך לשון הרע אלא דיווח על פעולה משפטית לגיטימית.

1. בפרסום מס' 3 השיב ארד לשאלה שהפנה לו מילר בקבוצת הפורום הרשמי: "אתה באמת חושב שאתה יכול לנופף כנגדי בידיים ולצעוק לעברי קריאות באמצע המרכול בקריאות איומים ועדיין לצפות ממני לתשובה? אתה באמת י[ח]ושב שאתיחס לאיזו חו"ד שלך בעניני מינהל תקין ו/או התנהלות כלכלית... אז ממש לא! ...".

לטענת מילר במקום לענות עניינית לשאלה שהעלה - מצייר אותו ארד בתגובתו כאדם אלים ש''לא ראוי לתשובה עניינית מנבחר ציבור'' (פרוטוקול 16.6.21 עמ' 35-37 בחקירת מילר).

לא ראיתי שמדובר בלשון הרע אלא בתיאור עובדתי שלדידו של ארד מתאר את המפגש בינו ובין מילר באותו מרכול. עניין זה עלה ולובן בחקירת ארד אשר חזר על תיאור הסיטואציה ועל חווייתו את פנייתו של מילר אליו במרכול כאיום, תוך שהוא מבהיר שהשיב למילר באותה מדיה בה בחר מילר לפנות אליו (פרוטוקול 13.6.21 עמ' 59 שורה 1 – עמ' 60 שורה 7). מילר מכחיש כאמור לעיל את תיאור הדברים אך דברי ארד אינם הופכים את הפרסום ללשון הרע.

1. בתביעה שכנגד ובראיות מילר הוצגו פרסומים נוספים אך בחקירתו הבהיר מילר שאינו מייחס לתובעים פרסום לשון הרע באותם מסמכים אלא הגיש אותם כ'רקע' לסיפורי המחלוקות בין הצדדים (עמ' 34 בחקירת מילר).
2. לאור האמור לעיל, התביעה-שכנגד לא מעלה פרסום לשון הרע והיא נדחית.

הפיצוי בתביעה העיקרית

1. היקף הפרסומים שפורטו בתביעות, תכיפותם ותוכנם מעלה את הרושם שמילר פועל כבתוך קמפיין פוליטי מתמשך שגלש ממידותיו ויצא מכלל שליטה.

בטיעוניו בתיק מבקש מילר לייחס לפרסומיו אופי 'ענייני' ולהוכיח את צדקתו במחלוקות הפנימיות אודות ניהול הישוב ואת יכולתו להציג 'תכניות טובות יותר' או 'ניהול נכון יותר', אך זאת תוך התעלמות מביטויי לשון הרע השזורים בפרסומיו ושבגינם הוגשה תביעה זו.

בפרסומים הובהר במפורש שמטרת מילר היא להביא להפסקת כהונתו של אלבוים כראש המועצה ובוודאי לאי-בחירתו מחדש, כאשר אלבוים התייחס בעדותו לפגיעה הקשה בו ובעתידו בעקבות פרסומים אלו (עמ' 79 שורה 26 – עמ' 80 שורה 4).

כפי שעלה באחת התגובות בפרסומים – יתכן שמטרת מילר היא להכשיר את מועמדותו-שלו מחדש (פרסום מס' 20 כמפורט לעיל בסעיף 54).

1. בהתחשב מחד בחשיבות הביקורת הציבורית על פעילות נבחרי ציבור ומאידך ב'קמפיין' האמור לעיל, שאין לקבל את גלישתו להטרדה וללשון הרע, על מילר לפצות את התובעים בשיעור פיצוי המשקף את האיזון הנדרש בין שיקולים אלו.
2. בפסיקה נמצא שהפיצוי הנפסק התחשב הן בהיקף הפרסומים והן בעוצמת לשון הרע המופיעה בהם. בענייננו נמצא שכמחצית מהפרסומים מושא התביעה כללו לשון הרע והם חלק מסדרת פרסומים נמשכת הכוללת התקפות אישיות על התובעים בכלל ועל אלבוים בפרט.
3. מהאמור לעיל אף עולה שישנה הבחנה בין התובעים השונים, כאשר עיקר לשון הרע הופנה לאלבוים, פחות מכך לארד, והפחות מכולם לזילברשטיין.
4. לפיכך יפצה מילר את אלבוים בסך של 35,000 ₪, את ארד בסך של 8,000 ₪ ואת זילברשטיין בסך של 3,000 ₪.
5. בנוסף ישלם מילר את הוצאות התובעים בתביעה ובתביעה-שכנגד שנדחתה וכן יישא בשכ"ט עורך-דינם בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.