טוען...

פסק דין שניתנה ע"י דנה עופר

דנה עופר16/03/2020

בפני

כבוד השופטת דנה עופר

המבקשת

אלינור אשורוב

נגד

המשיבים

1. רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז חיפה והצפון

2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת פ' גלעדי-אליהו, אשר דחתה את בקשות המבקשת להורות על עיכוב הליכים ועל עיכוב כספים שעוקלו ממשכורתה של המבקשת.

המבקשת היא החייבת בתיק הוצאה לפועל שמנהל נגדה המשיב מס' 2 (להלן: "הבנק"). המשיבה מס' 1 היא משיבה פורמלית, אשר למעשה לא הייתה כל עילה לציינה בכותרת הבקשה, שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת.

הרקע לבקשה וטענות המבקשת:

המבקשת היא אם לשלושה ילדים, שניים מהם קטינים, גרושה. היא נקלעה לחובות לנושים שונים, בסכום כולל של כ-116,000 ₪. חובה לבנק עומד על כ-47,000 ₪. המבקשת פנתה להליך שיקומי על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, במהלך חודש נובמבר 2019.

עוד קודם לכן הטיל הבנק עיקול על משכורתה של המבקשת. המבקשת עתרה בבקשה להורות על עיכוב ההליכים, על פי סעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. ביום 17.12.19 ניתנה החלטת כב' הרשמת, אשר דחתה את הבקשה. בהחלטה צוין, כי בשנת 2017 קיבלה החייבת אזהרה ומאז עוכבו הליכים בתיק פעמיים – פעם אחת בשל קביעת צו תשלומים ופעם אחת בשל פתיחת תיק איחוד. בנסיבות אלה קבעה כב' הרשמת, כי אין להורות על עיכוב הליכים או ביטול הליכים בשל פנייה להליך חדלות פירעון. עוד קבעה כב' הרשמת, כי עיכוב הליכים או ביטול הליכים ייעשה כנגד צו פתיחת הליכים בלבד, ובהתאם להוראותיו.

המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר, תוך הדגשת מצבה הכלכלי הקשה, אך גם בקשה זו נדחתה (החלטה מיום 31.12.19).

ביום 22.1.20 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב כספים אשר בינתיים התקבלו בתיק כתוצאה מעיקול המשכורת, סכום של כ-6,000 ₪. לטענתה, עיקול המשכורת הותיר בידיה סכום של כ-2,000 ₪ בלבד. לטענת המבקשת, אף שנימקה את כל טענותיה דחתה כב' הרשמת את הבקשה מכיוון שהבקשה אינה מנומקת כראוי. המבקשת שבה והגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה, אך זו נדחתה בהחלטת כב' הרשמת מיום 25.1.20, שבה נרשם – "פנייה להליך חדל"פ אינה מהווה עילה לעיכוב כספים, כל עוד לא ניתן צו פתיחת הליכים. הבקשה נדחית".

על החלטה אחרונה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

לטענת המבקשת, היה על כב' הרשמת לעכב את ההליכים לאור פנייתה להליכי חדלות פירעון, לאור פרק הזמן הארוך אשר יחלוף עד לקבלת צו לפתיחת הליכים. המבקשת מנסה לשקם את חייה הכלכליים, באמצעות הליכי חדלות הפירעון, אך לשם כך היא נזקקת לעיכוב ההליכים. לטענת המבקשת, כב' הרשמת שגתה בכך שדחתה את הבקשה לעיכוב הליכים בשל צו תשלומים אשר המבקשת לא עמדה בו לפני שלוש שנים.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 18.2.20 ניתן בעניינה של המבקשת צו לפתיחת הליכים (תיק 803781-11-19 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה), אשר במסגרתו עוכבו הליכים שונים. הדיון בפניי התקיים ביום 20.2.20, ובמעמד זה הוצג לעיוני עותק ההחלטה הנ"ל.

טענות המשיב

לטענת המשיב, בקשת רשות הערעור הוגשה בחלוף למעלה מ-20 יום מיום שניתנה ההחלטה שעניינה דחיית הבקשה לעיכוב הליכים (17.12.19). עוד טוען המשיב, כי מהבקשה אין זה ברור על איזו החלטה משיגה המערערת – האם על ההחלטה מיום 17.12.19, או על שלוש ההחלטות שניתנו לאחר מכן (30.12.19, 22.1.20, 23.1.20).

עוד טוען המשיב, כי בדין דחתה כב' הרשמת את הבקשה לעיכוב הליכים ולעיכוב כספים. אמנם לרשם ההוצל"פ מסורה סמכות להורות על עיכוב הליכים בשל פנייה להליכי פשיטת רגל או חדלות פירעון, אולם לא כתגובה לבקשת החייב דווקא לאחר שזה פנה להליכים כאמור, עוד בטרם פנייה לרשם ההוצאה לפעול לעיכוב ההליכים. לחלופין, לטענת המשיב, לרשם ההוצאה לפועל סמכות להתלות הליכים מסוימים, אך ספק אם יש לו סמכות להורות על עיכוב כספים שנגבו.

עוד טוען המשיב, כי עסקינן בנושא המסור לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בכגון דא.

לטענת המשיב, המבקשת משתמטת מתשלום חובה, ואף שנערך עמה הסדר תשלומים בעבר, היא לא עמדה בהסדר ולא שילמה מאומה על חשבון החוב, מלבד תשלומים בודדים במסגרת תיק ההוצאה לפועל. כן טוען המשיב, כי ביום 17.11.19 ביטל עיקול על המשכורת לאחר ההסדר האחרון שאליו הגיעו הצדדים, אולם המבקשת לא עמדה בתשלומים על פי ההסדר, ולכן חידש המשיב את עיקול המשכורת ביום 15.12.19.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור מהטעמים הבאים:

א. אכן, אין זה ברור על איזו החלטה מבקשת המבקשת להשיג, ולכאורה מופנית הבקשה כלפי כל שרשרת ההחלטות, החל מההחלטה הראשונה שלא לעכב את הליכי ההוצאה לפועל (17.12.19) וכלה בהחלטה האחרונה, שלא לשנות החלטה קודמת בדבר עיכוב כספים (25.1.20).

ב. מבחינה מהותית מופנות טענותיה של המבקשת, למעשה, כלפי החלטת כב' הרשמת שלא לעכב את ההליכים. נושא עיכוב הכספים הוא נושא משני, אשר הועלה בדיעבד, בבקשה מיום 22.1.20, לאחר שהבקשה לעיכוב ההליכים נדחתה (17.12.19), וגם הבקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה (31.12.19).


ברי כי ביחס להחלטה הראשונה כבר חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור בעת שזו הוגשה (27.1.20). כידוע, לא ניתן להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר על ההחלטה שעליה מבקשים לערער (ראה, למשל, רע"א 5691/18 ודובין נ' הכונ"ר, 1.11.18).

על כן מדובר בבקשת רשות ערעור שהוגשה בחלוף המועד, ודינה להידחות מטעם זה.

ג. אף לגופה, דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת שלא לעכב את הליכי הגבייה, כמו גם בהחלטה שלא להורות על עיכוב העברת כספים לידי הזוכה.

עסקינן בחוב אשר הבנק מנסה לגבות אותו מאז שנת 2017. ניתן צו תשלומים אשר המבקשת לא עמדה בו. גם נפתח תיק איחוד אשר פוזר לאחר אי-עמידה בתשלומים. כך עולה מהחלטת כב' הרשמת מיום 17.12.19. רק במהלך חודש נובמבר 2019 פנתה המבקשת להליכי חדלות פירעון, וזאת כאשר במקביל היא אינה עומדת בצו תשלומים או בהסדר תשלומים כל שהוא עם הבנק.

איני רואה צורך להכריע, במסגרת הזו, בשאלה אם מכוחו של סעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל מוסמך הרשם לעכב הליכים גם כאשר החייב הוא שפונה בבקשה כזו (כלומר, כאשר אין מדובר במקרה שבו הרשם הוא שמוסר לחייב מידע על אודות הליכי חדלות הפירעון, כמפורט בסיפה של סעיף זה), שכן בכל מקרה ברור כי מדובר בסמכות שהיא בשיקול דעתו של הרשם.

בנסיבות העניין, החלטתה של כב' הרשמת שלא לעכב את ההליכים, כולם או מקצתם, בשל פנייה להליכי חדלות פירעון מחודש נובמבר 2019, לאור נתוני הגבייה מהעבר, כמפורט בהחלטה, הינה החלטה סבירה, ואין להתערב בה. לאור החלטה זו, ברי כי לא נפלה שגגה בהחלטה שלא להורות על עיכוב העברת כספים לידי הזוכה.

ד. בינתיים עוכבו הליכי הגבייה, לאחר שניתן צו לפתיחת הליכים ביום 18.2.20, ובהתאם להוראות המפורטות שניתנו באותה החלטה.

אשר לכספים שהועברו לידי הבנק בטרם עיכוב ההליכים על פי ההחלטה הנ"ל, הרי שאין עילה להורות על השבתם לידי המבקשת, וזאת לאחר שמצאתי שאין עילה להתערב בהחלטת כב' הרשמת שלא לעכב את הליכי הגבייה.

יוער, כי גם בהתאם לצו פתיחת ההליכים, כספים אשר עוקלו לפני מתן הצו אינם מוחזרים לידי החייב, אלא מועברים לקופת הנשייה (סעיף 3 להחלטה).

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

לפנים משורת הדין, ומתוך התחשבות במצבה הכלכלי של המבקשת כפי שתואר בבקשתה, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תש"פ, 16 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
16/03/2020 פסק דין שניתנה ע"י דנה עופר דנה עופר צפייה