1. המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה מאסר עולם החל מתאריך 01/02/95.

רעיית המשיב, היא המבקשת, נישאה למשיב בחודש 09/02, בעודו בכלא, מרצה את עונשו, ובשנים 2003 ו- 2008 נולדו להם שתי בנות.

1. במסגרת הליך עת"א 14551-10-18 (מחוזי מרכז-לוד) אלמסרי (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר שהתנהל בעניינו של המשיב, נעתר בית המשפט לבקשתו של זה האחרון, ובהחלטה שניתנה בתאריך 29/04/19 נקבע כי אחד מהתנאים ליציאתו לחופשות הוא ביצוע הפקדה כספית בסך של 30,000 ₪.

סכום זה הופקד על ידי המבקשת בתאריך 07/05/19 בקופת בית המשפט (להלן: "כספי ההפקדה").

1. המשיבים 2-4 הטילו עיקולים על כספי ההפקדה במסגרת תיקי הוצל"פ שבבסיסם חובם של המשיב כלפיהם:

תיק הוצל"פ 01-83606-00-6 בו הזוכה היא קרנית (בכותרת הבקשה מופיעה כמשיב 3) אשר הודיעה כי אין לה עניין בהליך. נוכח תגובת המבקשת בהתייחס לעמדת קרנית ניתן על ידי בתאריך 29/06/20 פסק דין והוריתי על מחיקת התביעה כנגד משיבה זו.

תיקי הוצל"פ 03-03013-03-3; 03-01008-07-7 בהם הזוכה הוא המוסד לביטוח לאומי (בכותרת הבקשה מופיע כמשיב 2 ו-4) (להלן: "הזוכה").

[ראו הודעת הזוכה מיום 04/06/20 ודוח תיקים לחייב שהוגש בתאריך 19/05/20].

בתיק הוצל"פ שמספרו 03-01008-07-17 הוטל העיקול על כספי ההפקדה בהם עסקינן

(ראו סיכומי הזוכה בסעיף 8) (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בהחלטתי מיום 04/06/20, לבקשת המבקשת, עוכבו הליכי המימוש בשלושת תיקי ההוצל"פ.

1. בהליך דידן עתרה המבקשת למען יצהיר בית המשפט כי היא הבעלים של כספי ההפקדה.
2. טוענת המבקשת כי כספי ההפקדה אינם של המשיב כי אם כספיה שלה, ולפיכך, לשיטתה, לא ניתן לעקלם שעה שהם לא נועדו על מנת לשמש בטוחה לתשלום חובותיו של המשיב לזוכה.

לבקשתה צרפה המבקשת אסמכתאות בדבר ביצוע ההפקדה:

• קבלה נושאת תאריך 07/05/19 בגין העברת כספים לקופת בית המשפט - צורפה כנספח א' להמרצת הפתיחה;
• דף חשבון מבנק דיסקונט של חשבון הרשום על שמה, ממנו ניתן ללמוד על הקמת הלוואה בסך 20,000 ₪ בתאריך 05/05/19 ומשיכת כספים במזומן מחשבון הבנק בתאריכים 06/05/19 ו-07/05/19 – צורף כנספח ב' להמרצת הפתיחה.

להודעה שהוגשה מטעם המבקשת, בתאריך 04/05/20, צורף תצהיר של המשיב ובו הסכמתו לבקשה והצהרתו לפיה כספי ההפקדה הם של המבקשת ולא שלו.

1. טוען הזוכה, המתנגד לבקשה, כי יש לראות בכספי ההפקדה ככספי המשיב ועל כן, בדין עוקלו הם, באופן המאפשר מימוש העיקול.

הזוכה הדגיש בתגובתו וכן בדיון שהתקיים לפניי, כי העיקול בו עסקינן הוטל במסגרת תיק ההוצל"פ אשר נפתח בשל חוב המזונות של המשיב למבקשת, חוב העומד על סך של 191,414 ₪, והנובע מכך שהמשיב לא שילם למבקשת ולבנותיו את סכומי המזונות בהתאם חוייב.

אסמכתאות הנוגעות לפניות המבקשת אל הזוכה במהלך השנים, למען ישולמו לה תשלומי המזונות בהם לא עמד המשיב חרף פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין השרעי, צורפו לתגובה שהגיש הזוכה וכן הוצגו בדיון (סומנו כמוצגים נ/1-נ/7).

לשיטתו של הזוכה, המשיב והמבקשת חד הם, ועל כן, לדידו, יש לראות בהם כיחידה כלכלית אחת בעלת כספים משותפים, בהיותם בעל ואשה, אשר הקימו משפחה בתקופת מאסרו של המשיב ועודם שומרים על מערכת יחסים של בעל ואשה.

יש לראות אם כך את כספי ההפקדה, ככספי המשיב אשר הופקדו בשמו ועבורו – כך לדידו של הזוכה.

השאלה העומדת להכרעה היא זו:

1. למי שייכים אפוא כספי ההפקדה? האם של המבקשת הם או שמא של המשיב?

באם עסקינן בכספי המבקשת, אזי עסקינן בעיקול שהוטל שלא כדין ויש להורות על ביטולו;

באם עסקינן בכספי המשיב, אזי עסקינן בעיקול שהוטל כדין בזיקה לחובו של המשיב לזוכה ויש להותירו על כנו.

דיון והכרעה:

1. לאחר בחינת הראיות, המסגרת הנורמאטיבית והפסיקה הרלוונטית, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפני בתאריך 10/12/20 - מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

להלן יפורטו נימוקיי:

1. שאלת התחרות בין זכות המפקיד עירבון בבית משפט, במסגרת הליך פלילי, לבין עיקולים שהוטלו בהוצל"פ, נידונה על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 4318/14 אייל זלמן נ' מדינת ישראל ואח' (21/10/14). וכך נקבע:

"הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט בשני ההליכים שלפנינו הופקדו כערבות עצמית של הנאשמים, בהתאם להחלטות בית המשפט, ומכאן ההנחה הלכאורית שמדובר בכספם של הנאשמים (המבקש והעורר). משעה שניתן צו עיקול בקשר לכסף שהופקד בקופת בית המשפט כערבות עצמית של הנאשם, מזכירות בית המשפט היא במעמד של מחזיק ועליה לפעול בהתאם לצו העיקול.

ברם, אין במסקנה זו כדי למנוע מצד שלישי הטוען לבעלות בכסף – בענייננו, אביו של המבקש ובא כוח העורר – מלנקוט בהליך מתאים לפי סעיפים 49 ו-28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (בלט שאנו מביעים כל עמדה לגבי סיכוייו של הליך כזה, ככל שיינקט). בגד הליך זה יוכלו לטעון כי כספי הערובה הם שלהם ויש להורות על השבתם לידיהם."

1. בית המשפט העליון היה ער לבעייתיות שבהלכה זו ובאותה הנחה לכאורית לפיה מדובר בכספי הנאשם, שכן יישומה עלול להרתיע בני משפחה או קרובים / חברים מלהפקיד כספים עבור עצורים אשר הוחלט על שחרורם.

האפשרות החוקית בה יכול לנקוט צד שלישי, אשר לטענתו נפגע לכאורה מההסדר החוקי, צוינה בפסקה 6 להחלטת כב' השופט פוגלמן וכן פורטה בהחלטת כב' השופט רובינשטיין. ואלו דבריו:

1. "ו. חוששני כי מצבים כדוגמת ענייננו עלולים להיות דומים לכך, ואף במידת מה חמורים מזה: החשש המדובר שמא יוותר במאסר (ובענייננו במעצר) מי שנעדר יכולת כלכלית, להבדיל מחייב המשתמט מחובותיו, הוא חשש ממשי, שכן אף ככל שמדובר בחייב נעדר יכולת כלכלית, כפי שציין סגן הנשיאה ד"ר מודריק, נכונותם של קרובים וחברים לסייע במצבים מעין אלה תפחת שעה שידעו כי ישנה אפשרות שהכספים יעוקלו, וכדי לשחרר את הכספים יהא עליהם לברר את עניינם מול לשכת ההוצאה לפועל בהליך שאף לו עלות בכסף ובזמן. עם זאת, כאמור, סבורני כי אין המצב החוקי דהאידנא מאפשר תוצאה אחרת מזו שאליה הגיע חברי; לשם כך נדרשת התערבות המחוקק, ויפה שעת אחת קודם.

ז. סבורני איפוא כי ראוי לפעול לתיקון חוק ההוצאה לפועל על-ידי המחוקק, באופן אשר יוציא מתוכו את האפשרות לעקל כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית המשפט למטרות שחרור ממעצר, וזאת כדי להגן על זכויותיהם של עצורים במקרים כדוגמת ענייננו. בנתון לאמור, מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי לפיה אין להיעתר למבוקש."

1. מכאן, ובאשר לטענת הסמכות העניינית שהעלה הזוכה, הרי שלבית המשפט נתונה הסמכות להידרש לסוגיה שבבסיס ההליך וזאת מכוח הוראות סעיף 28ג לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 בו נקבע בהאי לישנה:

"הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו."

בגדרו של הליך זה, בו נקטה המבקשת, יכולה היא לטעון כי כספי ההפקדה שלה הם וכי יש להורות על השבתם לידיה.

1. ולגופו של המקרה דידן:

החובה בהפקדת הערובה במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בעניינו של המשיב הייתה חובה אשר הוטלה עליו וההחלטה שבבסיסה, עיגנה בחובה מתן דגש על עמידת המשיב בהתחייבותו לחזור לכותלי בית הסוהר בתום חופשתו.

קיימת אם כך הנחה, ולו אף לכאורית, כפי שצוטט לעיל, כי מדובר בכספי המשיב.

עם זאת, בענייננו הוכח בראיות מספקות שהגישה המבקשת, כי כספי ההפקדה שלה הם:

כספי ההפקדה אכן נמשכו מחשבון הבנק הרשום על שמה בלבד ;

ההחלטה בה נקבעה ההפקדה ניתנה בתאריך 16/04/19;

דרישת התשלום הונפקה על ידי גזברות בית המשפט בתאריך 07/05/19;

בו ביום הופקד הסכום במלואו בקופת בית המשפט;

מדף החשבון שהגישה המבקשת ניתן לראות כי המבקשת נטלה הלוואה בסך של 20,000 ₪ בתאריך 05/05/19 וסכום זה אף נמשך על ידה ביום בו ניטלה ההלוואה. כמו כן קיימות פעולות משיכת סכומי כסף נוספים, במזומן, באותו תאריך.

[מאחר שההחלטה אשר הורתה על ההפקדה הכספית ואישורי ההפקדה הוגשו בעותק שאינו קריא דיו, הונפקו הם מהמערכת על ידי ואלה ייסרקו כמוצגים א, ב, ג, ד וכן, למען הסדר הטוב, תיסרק גם הקבלה בדבר התשלום שצורפה להמרצת הפתיחה ותסומן ה.]

1. בנסיבות העניין, ולאחר שאף שמעתי את עדותה של המבקשת, סבורה אני כי יש לראותה כמי שהסכימה כי כספי ההפקדה יחולטו רק באם יופר תנאי מתנאי יציאתו לחופשה של המשיב.

רוצה לומר – בשום שלב לא עברה הבעלות בכספי ההפקדה למשיב ועצם ההפקדה שביצעה המבקשת אינה מלמדת על הסכמה שכזו ואף לא על ויתור, מצידה, בבעלותה בכספים.

פקעה אם כך התכלית אשר לשמה הופקדו הכספים והתוצאה המתבקשת, הרצויה והנכונה, היא השבתם לידי המבקשת.

1. הזוכה אמנם שילם למבקשת סכומי כסף לא מבוטלים, תחת המשיב, אשר לא עמד בתשלומי המזונות ואולם, עסקינן בסכום כסף אשר הפקידה המבקשת למטרה ספציפית, ולשמה בלבד. הסכום שהופקד לא ניתן כמתנה למשיב ולא הובאו מטעם הזוכה ראיות סותרות במידה הדרושה בהתייחס לאלו שהוגשו על ידי המבקשת.
2. תוצאה אחרת מזו אליה הגעתי, עלולה לגרום למצבים בהם עציר לא יוכל להשתחרר בערובה, מחמת עוניו, שכן החפצים לסייע לו ולהפקיד את הבטוחות עבורו, יימנעו מלעשות כן וזאת מחשש שמא כספם לא יוחזר להם ויופקע מידיהם במקרה בו לא יופר תנאי מתנאי השחרור ויהיו הם זכאים להשבתו להם.

[בעניין זה, מוצאת אני להפנות לפסק דינו של כב' השופט שרעבי שניתן בה"פ (חדרה) 16339-05-10 גבצו ואח' נ' גבצו אסיר ואחרים (מיום 03/01/11), ולקביעות שפורטו בו בכל הקשור לסוגית עיקול עירבון אשר הופקד במסגרת הליך פלילי.]

סיכום:

1. כספי ההפקדה היו ונותרו בבעלות המבקשת ושלה הם.
2. בניגוד לטענת הזוכה, לא מצאתי כי יש לעשות הבחנה כלשהי בין הסך של 20,000 ₪ שמקורו בהלוואה שנטלה המבקשת לבין הסך של 10,000 ₪ אשר מקורו בהתנהלות כלכלית של המבקשת אשר אינה מענייננו במסגרת הליך זה.
3. אני מורה על ביטול העיקול שהוטל על כספי ההפקדה במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 03-01008-07-7 בלשכת ההוצל"פ בחיפה.
4. הזוכה, המוסד לביטוח לאומי, ישא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת בא כוחה, בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.