לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציגת ציבור (עובדים) – גב' רחל מצרי-לבני

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בכתף ימין בגין תאונה שאירעה לו, לטענתו, ביום 25.11.2018, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בהוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

רקע

2. התובע, יליד 17.3.1980, הועסק בתקופה הרלוונטית בתפקיד טכנאי מחשבים בחברת אורשר מחסני ערובה בע"מ (להלן: "המעסיק").

3. לגרסת התובע, בתאריך 25.11.2018, נדרש שלא מכוח תפקידו ומבלי שהודרך לביצוע עבודות מסוג זה, לפרוק משטח גדול במיוחד, עליו היו קרטונים גדולים שהכילו בתוכם רדידי הדפסה. את הקרטונים נדרש להעביר מהמשטח אל המחסן, המעבר למחסן עם עגלה מתאפשר בימים כתיקונם, אך באותו היום, בשל עומס חריג במחסן, לא ניתן היה להשתמש בעגלה על מנת להעביר קרטונים בנפחם ובמשקלם. התובע נדרש להרים קרטונים עם ציוד אפילו שהיה טכנאי, כאשר כל קופסא שקלה כ-30 קילו. במהלך הרמת הקרטון האחרון מבין כ-5 קרטונים, הרגיש כאב חד בכתף, במרפק ובזרוע ימין.

עוד ציין התובע כי רק לאחר התאונה בה היה מעורב, המעסיק החל להגביר זהירות ולא לתת לעובדים בתפקיד כמו שלו, לבצע עבודות עם משקלים כבדים, כמו גם החל המעסיק להעביר הדרכות בטיחות ספציפיות בדבר הרמת משקלים כבדים (סעיפים 3-7 לתצהיר התובע).

4. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבל דמי פגיעה תוך הכרה בפגיעה בה היה מעורב לטענתו ביום 25.11.2018, כ"תאונת עבודה".

5. ביום 18.6.2019 נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 25.11.2018, על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה של הנתבע.

6. כנגד דחיית התביעה על ידי הנתבע, עותר התובע בתביעה זו שלפנינו.

טענות התובע בסיכומיו

7. המעסיק אישר בחתימתו על טופס ב.ל. 211 את טענות המערער כי הפגיעה בכתפו נגרמה כתוצאה מהרמת ארגזים בזמן עבודתו.

8. ביום 7.1.2019 ערך ממונה בטיחות מטעם המעסיק – מר בני וייס, תחקיר על התאונה בו נכתב כי התובע נדרש להרים קרטונים עם רדידי הדפסה במשקל כ30 קילוגרמים בגינם חש התובע כאב חד בידו. בפרק ההמלצות צוין בתחקיר כי יש להביא המקרה לידיעת העובדים להגברת הזהירות, כלומר יש בראיה זו ללמד כי התובע ביצע את העבודה וכי המעסיק הפיק לקחים מהתאונה.

9. עדות התובע היתה עקבית ומהימנה – התובע שב והדגיש כי הפגיעה נבעה בשל הרמת הארגז לאחר שהוא הרגיש "קליק" בעת הרמתו. באשר לתלונות לרופאים, התובע הסביר במהלך חקירתו כי הוא דיווח לרופאה על תאונת העבודה, ולפיכך הרופאה נתנה לו תעודה ראשונית לנפגע עבודה. התובע אף העיד כי הוא דיווח למעסיק (רמי) ולמנהל המחשוב של החברה (שמעון) על הכאבים שחש בכתפו בעקבות הרמת הארגז.

10. במכתב התובע לנתבע מיום 6.3.2019 (נספח ו' למוצגי התובע), תיאר התובע את המקרה בפירוט וטען כי לאחר פריקת הארגזים הרגיש כאב בכתפו ודיווח על כך למעסיק. כמו כן, הסביר כי עקב הלחץ בעבודה באותם זמנים והתקווה שהכאבים יחלפו, לא פנה לטיפול רפואי באופן מייד, אך עם ירידת הלחץ בעבודה והתגברות הכאבים פנה לטיפול רפואי. בתצהירו פירט התובע את השתלשלות האירועים באופן המתיישב עם גרסתו במכתב לנתבע ולעדותו בבית הדין, ללא סתירות בעדותו.

11. מעדותו של שמעון – מנהל המחשוב של התובע, ניתן להסיק כי במועד התאונה התובע הרים ארגזים במשקל של כ-30 ק"ג וכי התלונן בפני שמעון על הכאבים בכתף בעקבות הרמת הארגזים. כמו כן, עולה מעדותו של שמעון כי נערך תחקיר מטעם המעסיק לאחר התאונה ואף העיד כי החשב מילא את טופס התביעה לנתבע לאחר ששאל את שמעון ונענה כי התובע מתלונן על כאבים בעקבות התאונה ולכן אמר לו לחתום.

12. מעדותו של רמי – ראש צוות טכני של התובע, ניתן להסיק כי התובע התלונן בפניו מספר פעמים על כאבים בכתף בעקבות הרמת הארגזים בגינם גם סיים לעבוד אצל המעסיק, וכן שיתף אותו בתהליך הרפואי לרבות הפניה לכירופרקט. כמו כן, רמי אישר כי מבצע התחקיר הינו אדם רציני וניתן לסמוך על האמור בתחקיר.

טענות הנתבע בסיכומיו

13. היה מצופה מהתובע שטען שהיו עדים לאירוע ושסיפר לעדים אודות האירוע, כבר באותו היום, שהוא יזמינם לעדות מטעמו, אולם, התובע לא זימן את העדים האמורים כעדים מטעמו, אלא הגיש שני תצהירים של אנשים אחרים וגם את תצהיריהם ביקש התובע למשוך במעמד דיון ההוכחות.

14. התובע אף לא ידע לומר מדוע לא הזכיר בתצהירו את העדים שנכחו לטענתו איתו במועד האירוע הנטען, ואף לא ידע להסביר מדוע בטופס התביעה (נ/1), לא כתב התובע את העדים שלטענתו נכחו באירוע הנטען.

15. התובע בעצמו הגיש במסגרת הנספחים שהוגשו על ידו את נ/5 – סיכום תחקיר בו נרשם במפורש שרמי ושמעון לא זוכרים שהתובע סיפר להם על האירוע, דבר האומר דרשני.

16. לאור האמור, הרי שגרסתו של התובע כי היו עדים לאירוע וכי סיפר למעסיקו ביום האירוע אודות קרות האירוע, נסתרה לחלוטין.

כל שידעו העדים למסור הוא כי התובע סיפר להם על כאבים וכי בשלב מסוים קישר את הכאבים להרמת ארגז.

17. העד שמעון העיד כי למעסיק יש נוהל מסודר כאשר מתרחשת תאונת עבודה, עצם העובדה שהתחקיר (נ/5) בוצע רק בחודש 1/2019, יותר מחודשיים לאחר האירוע הנטען, הוא עוד הוכחה כי התובע לא סיפר לאף אחד אודות אירוע תאונתי שאירע לו לכאורה תוך כדי ועקב העבודה.

18. לאור העובדה שאין עדים ישירים לאירוע הרי שיש ליתן למסמכים הרפואיים משקל גבוה יותר, נוכח הלכת הירשהורן.

19. התבע פנה לטיפול רפואי רק לאחר חודש מהאירוע הנטען, כאשר במסגרת חודש זה המשיך התובע לעבוד כרגיל בעבודתו; וגם כאשר פנה לטיפול רפואי, לא אמר דבר על אירוע בעבודה (נ/6) – מסמכים רפואיים).

20. התובע אמנם טען כי סיפר לרופאה על כך שהרים ארגז וחש בכאב, אולם לגרסה זו אין כל זכר במסמך הרפואי, והתובע לא מצא לנכון להביא לעדות את הרופאה המדוברת והדבר עומד לחובתו.

21. התובע היה בביקורים אצל רופאים גם בתאריכים 30.12.2018, 7.1.2019 ו-13.1.2019, אולם, בביקורים אלה אין כל זכר לתאונת עבודה.

הפעם הראשונה שיש אזכור לתאונת עבודה היא ביום 17.1.2019, וזאת רק לאחר שהתובע הבין כי יש לו קרע בגיד.

22. התובע העיד כי הוא סיפר לשמעון רק אחרי שהלך לרופאים, כלומר רק כשהתובע הבין כי יש לו נזק של קרע בכתף, או אז נזכר לקשור זאת לאירוע הרמת הארגז, דבר שיש בו להעיד על חוסר תום לב שכן, אדם שנפגע וסובל מכאבים חזקים סביר שיספר למעסיקו אודות האירוע שלטענתו גרם לכאבים במיידי או לכל המאוחר בסמיכות, ובטח שלא לאחר כחודשיים, ולאחר שהבין את חומרת מצבו הרפואי.

23. התובע טוען כי הואיל והממונה על הבטיחות ערך תחקיר והוציא הוראות זהירות, זו הוכחה לקיומו של אירוע תאונתי – מדובר בטענה לא מבוססת, ולא ברור הכיצד הוראות זהירות מעידות על קרות אירוע תאונתי, ואיך זה מוכיח את טענות התובע, אשר נסתרו על ידי העדים שנשמעו בתיק.

24. לאור כל האמור, משאין לתובע עדים התומכים בגרסתו, אלא ההיפך, סותרים לחלוטין את גרסתו בנקודות קריטיות ומהותיות, הרי שאין מקום ליתן אמון בגרסת התובע ויש להורות על דחיית התביעה לאלתר, מבלי להזדקק למינוי מומחה רפואי.

דיון והכרעה

25. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדירות את המונח "תאונת עבודה" כדלהלן:

"'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

26. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: מחד גיסא, גורם או מחולל ומאידך גיסא, נזק או פגימה. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד פד"ע כ"ז 50, דב"ע נב/88-0 כאמל קופטי – המוסד פד"ע כ"ט 169, דב"ע שם/96-0 המוסד – אל מנון וייל פד"ע יב 225, דב"ע נו/251-0 בצלאל ישינובסקי – המוסד פד"ע ל"א 241).

27. לאחר ששמענו את עדות התובע שהיתה עדות יחידה מטעמו, ושקלנו את מכלול טענותיו לרבות תצהירו – הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו, ועל כן מצאנו כי אין מנוס מדחיית התביעה; ונבאר מסקנתנו.

28. התובע לא הביא עדים לעדות להוכחת האירוע הנטען, התובע טען בסעיף 9 לכתב התביעה כי דיווח למעסיקו על כאבים באותו היום וכי דיבר עם העובד שהיה איתו על הכאב החד שחש בידו מיד לאחר הפריקה.

29. במהלך חקירתו נשאל התובע מדוע לא פירט במסגרת תצהירו ואף לא במסגרת טופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), אודות העדים שנכחו עימו במועד האירוע הנטען ולא הייתה לו כל תשובה המניחה את הדעת:

"ש. אני אגיד יותר מזה, למה אתה לא מזכיר את רמי בתצהיר שלך בכלל? קרה לי וקראתי לרמי? אם לא הייתי שואלת השופט בכלל לא היה יודע על רמי.

ת. כן אף אחד לא מוזכר פה.

ש. למה?

ת. כי הם היו איתי ביחד.

ש. אם הם היו איתך ביחד למה לא ציינת את זה בתצהיר שנדע מי היה איתך ביחד? גם זה חשבת שאנחנו נגיד לבית הדין ולכן לא כתבת את זה בתצהיר?

ת. אני לא חשבתי על התהליך הזה בכלל שה קרה.

ש. אנחנו לא מדברים על התהליך שזה קרה, אני לא רוצה להטעות, אבל את התצהיר כתבת יותר משנה אחר כך.

...

ש. למה בטופס התביעה נ'1 לא ציינת את העדים? את התשובה לשאלה האם נכחו עדים בתאונה השארת ריקה, את התשובה לשאלה אם דיווחת למעסיק ומתי גם השארת ריק. למה?

ת. אין לי תשובה בשבילך".

(פרוטוקול מיום 9.5.2021, עמ' 4, שורות 11-28; הדגשות הוספו, י.כ).

30. נזכיר כי התובע הגיש שני תצהירים של אנשים אחרים שלא נכחו באירוע הנטען, ובמעמד דיון ההוכחות אף ביקש התובע למשוך התצהירים (פרוטוקול מיום 9.5.2021, עמ' 2, שורות 21 – עמ' 3 שורה 4).

31. לכך נוסיף כי במסגרת תצהירו לא ציין התובע כי דיווח למעסיקו על הכאבים באותו היום בו אירע האירוע הנטען. בשונה מהנטען בסעיף 9 לכתב התביעה, במסגרת עדותו טען התובע דברים אחרים לפיהם, במשך חודש ימים התלונן הרבה פעמים על כאבים בכתף ואף לא ידע להסביר מדוע לא התייחס לכך במסגרת תצהירו:

"ש. מתי דיווחת באמת למעסיק?

ת. אני במשך חודש ימים התלוננתי הרבה פעמים על כאבים בכתף.

ש. למי התלוננת?

ת. לרמי כי שמעון היה..

ש. אנחנו לא מכירים את שמעון.

ת. כמעט ולא הייתה לנו אינטראקציה.

ש. מי זה שמעון?

ת. מנהל המחשוב של כל החברה.

ש. אז מתי דיווחת לשמעון?

ת. אחרי חודש. כי ראיתי שזה לא עובר ואז הלכתי לרופאים.

ש. למה את זה שהתלוננת הרבה פעמים על הכתף לרמי לא כתבת גם בתצהיר? כתבת שנדרשת להרים קרטונים וכאב לך.

ת. אם אני אומר את זה עכשיו זה פחות רלוונטי?

ש. אתה צריך להוכיח מה קרה לך ומהתצהיר הזה לא יודעים מתי דיווחת, לא מתי הטיפול הרפואי.

ת. אני פחות מודע לתהליך מה צריך לרשום מה לא צריך לרשום. זה רק אומר שרמי כן היה מודע, תכף תזמנו אותו, ואני מאמין שהוא יגיד שהוא שמע את זה ממני 20 פעם לפחות לפני שהלכתי לרופא".

(פרוטוקול מיום 9.5.2021, עמ' 4, שורות 29 – עמ' 5 שורה 14; הדגשות הוספו-י.כ).

32. במסגרת המוצגים שהגיש התובע הגיש הוא סיכום תחקיר בו נרשם במפורש שרמי ושמעון לא זוכרים שהתובע סיפר להם על האירוע (מוצג נ/5); וכך נרשם בסעיף 4.4 לסיכום התחקיר:

"4.4 העובד בזמן האירוע לא אמר דבר למנהל המחלקה (שמעון) שהיה במקום והדיווח הראשוני של העובד היה כחודש לאחר המקרה (לא רמי ולא שמעון זוכרים שבזמן האירוע התלונן על כאבים)".

33. במהלך חקירתו נטען בפני התובע כי התחקיר שצירף לתיק המוצגים מטעמו סותר לחלוטין את הגרסה שמסר בתביעתו, לפיה דיווח למעסיקיו ביום קרות האירוע אודות הכאבים לאחר הפריקה, וכך השיב:

"ש. אתה צירפת לתצהיר נספח י"ב שאנחנו צירפנו אותו כנ'5. זה סיכום תחקיר שעשו אצל המעסיק. מי זה מר בני וייס?

ת. ממונה בטיחות במפעל.

ש. אתה הגשת את התחקיר. זאת אומרת שאתה מסכים עם התחקיר הזה?

ת. (מעיין).

...

ת. על תיאור האירוע אנחנו מדברים? כן זה מה שזה כתוב.

ש. אז לפי מה שכתוב פה מר בני עשה תחקיר עם רמי ושמעון בטלפון. כתוב פה שלא אמרת כלום לשמעון, והדיווח היה חודש אחרי המקרה ולא זכור גם לשמעון וגם לרמי שלא התלוננת. אז בתצהיר אתה לא מזכיר את רמי, אתה מצרף מסמך שאומר שרמי לא יודע בזמן אמת, ועכשיו אתה אומר לבית הדין שרמי יודע.

ת. כן, כי אמרתי לו את זה לפחות 20 פעם.

ש. מה אמרת לו?

ת. את מה שקרה. שמאוד כואבת לי כתף ימין ואמרתי לו את זה 10 דקות אולי אחרי שזה קרה.

ש. אבל אמרת לו כואבת לי כתף ימין או כואבת לי כתף ימין כי הרמת ארגז?

...

ש. אז איך הוא אמר בתחקיר שהוא לא זוכר את זה?

ת. צריך לשאול אותו.

ש. אז למה הגשת משהו שסותר את הטענות שלך?

ת. (אין תשובה)".

(עמ' 5 לפרוטוקול שורה 15 – עמ' 6 שורה 7. הדגשה הוספה-י.כ).

34. מעיון בעדותם של שמעון ורמי עלה כי כל שסיפר להם התובע הוא על כאבים וכי בשלב מסוים קישר את הכאבים להרמת ארגז, אולם הדבר היה בחלוף זמן ניכר ממועד האירוע הנטען; וכך העיד שמעון:

"ש. אתה זוכר איזה שהיא תלונה על משהו שקרה לו בעבודה?

ת. כן.

ש. מתי?

ת. הוא התלונן על כאבים בכתף.

ש. מתי הוא התלונן, מתי זכור לך?

ת. תקופה ברמה של חודש חודשיים שלושה. הוא השליך את האירוע על פעילות שביצענו כולנו. הרמנו קרטונים והעברנו אותם, סידרנו אותם באיזה חדר.

ש. מתי הוא התלונן ביחס לפעולה שביצעתם?

ת. כמו שאמרתי, אני לא ממש זוכר, באזור החודש או שלושה אחרי האירוע.

ש. במועד האירוע דווח לך משהו?

ת. לא.

ש. מי כן דיווח לך אחרי חודש או חודשיים או שלושה?

ת. גם הדיווח לא היה רשמי, זו הייתה שיחת חולין בין חברים. במהלך השיחה הוא אמר שכואבת לו הכתף".

(עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 13-26, הדגשות הוספו-י.כ).

35. שמעון אישר את הדברים שנכתבו בסעיף 4.4 לתחקיר שלא היתה תלונה של התובע בסמוך לאירוע (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 11-12); אף המועד בו בוצע התחקיר, ינואר 2019 (נ/5), מלמד שזה נעשה כחודשיים לאחר האירוע הנטען ומחזק את המסקנה כי התובע לא סיפר בזמן אמת אודות האירוע שאירע לכאורה.

36. למעלה מכך, מעיון ברישומים והתעודות הרפואיות בתיק הרפואי של התובע, מצאנו כי התובע פנה לטיפול רפואי רק ביום 24.12.2018, חודש מהאירוע הנטען, כאשר במסגרת החודש הנ"ל המשיך להתייצב לעבודתו כרגיל. בנוסף, לא מצאנו ברישום הרפואי הראשוני (נ/6) תיעוד אודות אירוע בעבודה מיום 25.11.2018.

37. במהלך חקירתו טען התובע כי סיפר לרופאת המשפחה על כך שהרים ארגז וחש בכאב – "קליק" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 27-29); ברם – לגרסה זו אין כל ביטוי במסמך הרפואי מיום 24.12.2018 ואף אין לה ביטוי בתצהיר התובע, והתובע אף לא טרח להזמין לעדות את הרופאה על מנת לאשש את גרסתו, דבר המחזק את המסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכן שהימנעותו מהזמנת הרופאה לעדות פועלת לחובתו.

38. גם בביקורים הרפואיים מהמועדים 30.12.2018, 7.1.2019 ו-13.1.2019 אין כל ביטוי לתאונת עבודה שהתרחשה ביום 25.11.2018.

39. בענייננו, לא רק שאין עדים ישירים לאירוע, אלא שאף לא מצאנו ברישומים הרפואיים הראשונים תיעוד אודות אירוע בעבודה מיום 25.11.2018.

40. הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/0-23, המל"ל – שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).

41. כללו של דבר: בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי באמצעות עדים, והמסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען אינם מסייעים בידי התובע, בשל כך שהתלונות לא מאזכרות כלל את טענת התובע לתאונת עבודה ביום 25.11.2018 – הרי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ועל כן דין התביעה להידחות.

42. אשר על כן – התביעה נדחית.

43. משעסקינן בהליך סוציאלי במהותו, אין צו להוצאות.

44. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתום 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשפ"ב, (29 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.