בקשת רשות לערער ובקשה להארכת מועד

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה.

נגד המבקש הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב של כ- 119,000 ₪ בגין צריכת חשמל בנכסים שהוחזקו על ידו (ת"א 59224-01-19).

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובתאריך 19.6.19 ניתנה לו רשות להתגונן בהסכמת המשיבה.

בהחלטה שניתנה בנוכחות המבקש עצמו, נקבעו על ידי כב' השופט י' שקד מועדים להגשת ראיות ותאריך לקדם משפט ביום 6.10.19.

בתאריך 6.10.19 התייצב המבקש וביקש אורכה להגשת הראיות והתצהירים מטעמו בטענה שקיבל את הניירת "רק אתמול", וכי עוה"ד שטיפל בעניינו לא היה זמין. עוד ציין כי את תצהירי המשיבה קיבל לפני כחודש ימים.

בנסיבות הנטענות התבקש בית המשפט ליתן אורכה של 14 ימים, להגשת תצהירים ולצרף את המסמכים שקיבל יום קודם לכן.

המבקש הוסיף וטען טענות נוספות, המתייחסות לתביעה שלא בא זיכרן בבקשת הרשות להגן המהווה כתב הגנה.

לאחר דין ודברים ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה המבקש יגיש כתב הגנה מתוקן, לו יצורפו כל המסמכים הרלוונטיים, בתוך 15 ימים. כתנאי לתיקון כתב ההגנה, חויב המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ שמחציתו תשולם עד ליום 29.10.19 והמחצית השניה עד ליום 29.11.19.

המבקש לא עמד במועד שנקבע לתשלום ההוצאות ובתאריך 14.11.19 הוגשה על ידו בקשה למתן אורכה לתשלום ההוצאות.

בתאריך 27.11.19 לאחר שעיין בבקשה בתשובה ובתגובה, נעתר כב' השופט שקד לבקשה לפנים משורת הדין והאריך את המועד להגשת כתב הגנה ב-7 ימים "ובלבד שעד למועד זה ישלם הנתבע (המבקש, ש.ד.) לתובעות את ההוצאות שנפסקו בסך 5,000 ₪ וכן הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ₪."

במקום לפעול על פי ההחלטה או לחילופין, לנקוט הליך ערעורי, בחר המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר שנדחתה על ידי כב' השופט שקד ביום 9.12.19, תוך שהוא מציין כי בהחלטה שאת ביטולה מבקשים לא הוטלו הוצאות עונשיות וההוצאות משקפות התנהלות דיונית פגומה בלשון המעטה, והארכה ניתנה לפנים משורת הדין.

המבקש לא אמר נואש והגיש "תגובה" להחלטה בה הפנה לתצהיר שהוגש על ידו בצירוף למסמך אחר בהחלטה מיום 12.12.19 הבהיר כב' השופט שקד, כי עיין בתצהיר אליו הפנה המבקש וגם לאחר עיון בתצהיר לא מצא הצדקה לשנות את החלטתו ובהיעדר שינוי נסיבות כנדרש בהחלטה בבקשה לעיון חוזר.

בתאריך 27.1.2020 הוגשה הבקשה שלפני בה מתבקשת הארכת מועד להגשת רשות ערעור.

פירטתי בהרחבה את השתלשלות העניינים על מנת להבהיר, כי אין מדובר בתקלה מקרית או חד פעמית בהתנהלות המבקש, אשר איחר את כל המועדים הרלוונטיים. על ההחלטה מיום 6.10.19 לא הגיש המבקש בקשת רשות לערער במועד ובמקום לפעול באחת הדרכים הקבועות בתקנות, החליט לעשות דין לעצמו, לא שילם את ההוצאות אלא ביקש ארכה נוספת שניתנה ביום 27.11.19. בנוסף, הוגשו שתי בקשות לעיון חוזר ללא כל הצדקה עניינית כפי שנקבע על ידי כב' השופט שקד.

ב-רע"א 1534/19 רשיד נ' עו"ד לירן שלום ואח' מיום 31.3.19 שבה והבהירה כב' השופטת וילנר, כי אין מקום, לאפשר ריפוי "פגם" של איחור בהגשת הליך ערעורי על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר ובכך להאריך המועד להגשת ערעור שהמועד להגשתו חלף.

כעולה מן הבקשה, המבקש מלין על ההחלטה מיום 6.10.19 עליה לא הוגשה בקשת רשות לערער.

יתרה מכך, ההחלטה ניתנה בהסכמת הצדדים, אשר הותירו לשיקול דעתו של בית המשפט את ההוצאות שיוטלו כתנאי לתיקון כתב ההגנה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה להארכת מועד, כמו גם את הבקשה למתן רשות לערער.

משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.