לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' הרשמת הבכירה עביר גבריס) מיום 10.12.2019, בגדרו דחה בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיב.

עובדות רקע

1. ביום 18.3.2018 נכרת בין המבקש והמשיב הסכם, שלפיו רכש המבקש מאת המשיב מכונה יד שניה להדפסה על קשיחים תמורת תשלום סכום של 30,000 ₪ כולל מע"מ. בהסכם צוין, כי המכונה הייתה בשימוש במשך כשנה וחצי ועקב תקלה במשאבת המים של ראש קירור נסתם ראש הקירור ועל כן קיים צורך להחליפו ולחדש את המשאבה. בהתאם למוסכם, עלות תיקון התקלה נעה בין 8,000 ₪ ל- 10,000 ₪ וסכום המכירה בסך 30,000 ₪ נקבע בהתחשב במצבה של המכונה והצורך בתיקון התקלה כאמור. עוד נקבע בהסכם, כי במידה וסכום התיקון יעלה על 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, יקוזז סכום התיקון העולה על סכום זה מיתרת הסכום שיהא על המבקש לשלם למשיב תמורת המכונה.

2. המבקש הגיש נגד המשיב תביעה כספית על סך 28,000 ₪. בכתב התביעה נטען, כי לצורך תיקון התקלה הזמין המבקש חברה שהייתה מקובלת עליו ועל המשיב, אך כל הניסיונות שנעשו לתיקון התקלה, עלו בתוהו. לטענתו, הוא שילם סכום של כ- 22,000 ₪ עבור הניסיונות לתקן את התקלה והפעלתה, ניסיונות שכאמור לא צלחו. בנוסף לכך שילם המבקש על פי הנטען סכום נוסף של 11,823 ₪ עבור ניסיון נוסף לתיקון התקלה שנעשה לאחר שהחברה המתקנת שלחה טכנאי בכיר לתיקון התקלה, שאף הוא לא הצליח לתקנה. המבקש הוסיף וטען, כי המשיב מכר לו מכונה שלא ניתנת לתיקון מזיד ובידיעה שהיא כזו.

3. בית המשפט קמא קבע, לאחר ששמעת את העדויות והראיות מטעם הצדדים, כי הוא מקבל את גרסת המשיב שלפיה, התקלה עליה הוצהר בהסכם בין הצדדים תוקנה בעלות של 10,881 ₪, סכום התואם את הערכת הצדדים בהסכם, וכי לאחר התיקון המכונה הייתה תקינה וניתנת להפעלה. עוד קבע בית המשפט קמא, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח, כי התיקונים שנעשו במכונה לאחר מכן קשורים לתקלה עליה הוצהר בהסכם או קשורים למצבה לפני רכישתה בידי המבקש. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מאחר שעלות התיקון לצורך השמשת המכונה עמדה על סך 10,881 ₪, סכום שלא חרג מהסכום שנקבע בהסכם, אין לתובע עילת תביעה נגד המשיב. על יסוד כל האמור דחה בית המשפט קמא את התביעה.

4. בבקשת רשות הערעור הנפרסת על פני 8 עמודים הכתובים בכתב צפוף טען המבקש, כי בית המשפט קמא התעלם בקביעתו כי המכונה תוקנה מעדויות של עדים אובייקטיביים ובלתי תלויים, כי כבר למחרת היום שבו נטען כי המכונה תקינה, המכונה לא עבדה כלל, לא הייתה תקינה ולמעשה לא תוקנה כלל גם לאחר שהוחלף הציוד מושא התקלה המפורטת בהסכם. בעניין זה הפנה המבקש לעדותו של מר צרפתי אשר העיד, כי הטכנאים מטעם היבואן ניסו לתקן את המכונה וזו עבדה יום אחד בלבד ולאחר מכן המכונה לא עבדה והתגלתה בה "עוד תקלה ועוד תקלה ועוד תקלה". המבקש אף הפנה לעדות הטכנאי מטעם היבואן, מר קאסם סוילאם, אשר העיד כי על אף ניסיונותיו לתקן את התקלה, המכונה לא תוקנה. לשיטתו, התעלמות בית המשפט קמא מהעובדה כי המכונה עבדה יום אחד בלבד והקביעה כי זו תוקנה היא קביעה מוטעית ובלתי סבירה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא ובמכלול המסמכים שבתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך קבלת תשובת המשיב לבקשה. כלל הוא שרשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות תינתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש העניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עיוות דין (רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.06.2016); רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' רזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017); ורע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (20.4.2017)). המבקש לא הצביע בבקשתו על טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא, ולא הראה שבפסק הדין נפלה טעות בולטת המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. די בכך כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור.

4. אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים אשר העידו בפניו. בית המשפט קמא שמע את הראיות של הצדדים ואת גרסאותיהם באריכות, ומצא כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לפי קביעותיו של בית משפט קמא "לא הוכח כי החשבונית (הנושאת תאריך 16.4.2018 – ע.ט.) קשורה לתקלה נשוא התביעה. מה גם שמעיון בחשבונית עולה כי החשבונית כוללת מכלי צבע, שעות נסיעה ושעות עבודה של טכנאי. להבדיל מהחשבונית נ/4 הכוללת פירוט ראש הדפסה, משאבה שעת נסיעה, שעת עבודת טכנאי, היא התקלה שהייתה קיימת במכונה ערב מכירתה בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים וצורף נ/2. כך גם החשבונית שצורפה לכתב התביעה בסך 6,159 ₪ כוללת ציוד דיו, זכוכית ואינה כוללת פריטים שצריך היה לתקן בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים". מדובר בקביעות עובדתיות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, כאשר הכלל הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים מעין אלה אלא במקרים חריגים ונדירים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם (ע"א 2449/08 משה טואשי 2. שי טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בעמ' 15, (16.11.2010)).

5. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.