1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ג. ארנברג) אשר הפחית את שכר הטרחה שקבעה כב' רשמת ההוצאה לפועל לכונס הנכסים, הוא המבקש 1.

המשיבה אשר נטלה הלוואה אצל המבקש 2, משכנה כנגדה את דירתה. אין המדובר בדירה בה מתגוררת המשיבה שכן המשיבה מתגוררת בחו"ל. לאחר שהמשיבה פיגרה בתשלומי החזר ההלוואה נקט המבקש 2 בהליכי הוצל"פ שמטרתם מימוש הנכס הממושכן.

בתחילת ההליך סכום הפיגורים היה כ-115,000 ₪ ויתרת סכום ההלוואה כ-950,000 ₪.

2. בהחלטתה מיום 1.8.19 פסקה כב' רשמת ההוצאה לפועל י. ממן לכונס שכר טרחה "בשיעור המינימום של 6% משווי התמורה שהתקבלה מתוך התחשבות בהיקף הפעילות, היעדר המאמץ ואורך הזמן שבו הכונס התחיל וסיים את תפקידו..". סך הכל נפסק לכונס סכום של 129,000 ₪ בתוספת מע"מ.

3. בקשת רשות ערעור של המשיבה על אותה החלטה (רע"צ 5550-09-19) התקבלה ונקבע כי בנסיבות המקרה השכר הראוי הוא 6% בתוספת מע"מ כאשר הבסיס לקביעת השכר לא יהיה הסכום שהתקבל עבור הנכס אלא סכום החוב (יתרת ההלוואה) בעת פתיחת ההליך.

בהחלטה נאמר כי מעיון בטענות הצדדים עולה "כי למעשה המשיב 1 (הכונס-ש.ר.) לא ביצע בתיק אף פעולה לצורך קידום כינוס הנכסים (למעט הגשת תגובות על בקשות המבקשת לביצוע מכר עצמי וכדומה). המשיב לא היה צריך להזמין שמאות, לא היה צריך לבצע התמחרות, לא היה צריך לבצע פינוי בפועל, לא היה צריך לטרוח ולהשיג קונה ולא היה צריך לפרסם את הנכס. למעשה אף אחת מהפעולות "השגרתיות" של כינוס נכסים לא נעשתה בתיק זה. הקונה הובא על ידי המבקשת, התנאים למכר נקבעו בין המבקשת לבין הרוכש, וכל שנדרש מכונס הנכסים הוא לקבל את הכסף ולחלקו בהתאם לגובה החוב, בינו לבין המבקשת (לא קיימים נושים נוספים), ובנוסף לדאוג לביצוע הפעולות החיצוניות (מיסים ורישום) בקשר למכירת הנכס.

בנסיבות אלו נראה כי לא היה מקום לקבוע את שכר הטירחה לפי ערך הנכס אלא לפי גובה החוב בפתיחת ההליך, כאשר גובה החוב כוונתו ליתרת סכום ההלוואה ולא רק לסכום הפיגורים..".

ההחלטה האמורה היא מושא הבקשה שבפני.

4. לטענת המבקשים שגה בית המשפט בהחליטו להתערב בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל הן במישור הדיוני והן במישור המהותי.

במישור הדיוני נטען כי בית משפט קמא התעלם מכך שהבר"ע שקדמה להחלטת בית המשפט נתמכה בתצהיר על דרך ההפנייה בלבד שאינו נתמך בכל ראיה ו/או אסמכתא כתובה ואף ביסס אחד מממצאיו על ראיות מבר"ע אחרת שהוגשה במסגרת הליך הכינוס. נטען כי הדבר מעורר קושי לאור התנהלות המשיבה שבאופן שיטתי נמנעה מליתן תצהיר אישי ואף המרתה פעמיים צו של בית משפט בעניין זה.

במישור המהותי נטען כי שגה בית משפט קמא עת החיל על שכר טרחת הכונס הוראת דין שאינה רלוונטית – הוראות סעיפים 10 ו-59 לחוק ההוצאה לפועל והפסיקה הקיימת ביחס לאלה חלף הקבוע בתקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחה עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002. עוד שגה בית המשפט כאשר אף במסגרת הדין אותו החיל גזר את שכר טירחת הכונס לא מתמורת המכר אלא מהחוב המובטח תוך התעלמות מעובדת מכר הנכס על ידי כונס הנכסים, עובדה המשליכה על הרכיב ממנו יגזר שכר הטירחה. נטען כי מדובר ב"יציר כלאיים" הפוגע שלא כדין בשכרו של כונס הנכסים.

עוד נטען כי שגה בית משפט קמא עת התערב בהחלטת כב' הרשמת לעניין גובה שכר הטרחה ועת קבע כי קיימת מסגרת תחומה של "פעולות כינוס שגרתיות" שרק ביצוען מזכה לכאורה את כונס הנכסים בשכר טירחה בשעורים שנקבעו בדין או בפסיקה, וכי אלו לא בוצעו על ידי הכונס במקרה הנוכחי. לטענת המבקשים שגה בית המשפט עת לא ייחס את המשקל המתאים לפעולות האינהרנטיות לפעולת הכינוס שכן בוצעו ושמכל מקום לא שקלל את הצורך בפעולות נוספות של הכונס במקרה הנוכחי לנוכח התנהלות המשיבה, ואף את התנהלות המשיבה עצמה.

5. דין הבקשה להידחות.

"ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית משפט השלום שניתן, מצידו, על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא בגדר "גלגול שלישי" של ההליך. כידוע, על פי הילכת בית משפט זה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ. מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), רשות ערעור כשמדובר ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שמדובר בסוגיה שיש לה היבטים כלליים מעבר לעניינם של בעלי הדין עצמם..." (רע"א 5797/14 יוסף דוד נ. אליצור אהרון, פיסקה 12). אף אם יש לנקוט אמת מידה מקלה יותר כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" על החלטת רשם ההוצאה לפועל (ר' רע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ) אין המקרה הנוכחי בכללם של אלו כפי שיפורט להלן.

6. טענתם של המבקשים בכל הנוגע לדין השגוי שהחיל בית משפט קמא על פסיקת שכר טרחת הכונס נשענת על כך שמדובר ב"דירת מגורים של יחיד" ולפיכך התקנות הרלוונטיות הן תקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחה עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002. עם זאת כפי שמציינים המבקשים בבקשתם גם כב' הרשמת בהוצאה לפועל סברה כי אין תחולה לתקנות האמורות בענייננו והמבקשים בחרו שלא לערער על החלטתה זו. אמנם חזרו על טענתם בעניין זה בפני בית משפט קמא אך כפי שציינו גם שם בחרו להשלים עם ההחלטה בעניין זה. בנסיבות אלו, ובלא להידרש לטענה לגופה, ומשלא שוכנעתי כי ייגרם עוול למבקשים, אינני סבורה כי יש מקום כעת במסגרת בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום ליתן אפשרות למבקשים להשיג על אותה החלטה (ר' בע"מ 768/09; 9518/08 פלוני ואח' נ. פלוני ואח'. לעניין סמכותו של בית משפט של ערעור, ר' רע"א 8903/11 מפעיל הנדסה קדמני בע"מ נ. מקורות חברת המים הלאומית).

אשר לטענות בכל הנוגע לגובה שכר הטירחה שנפסק. שכר טירחת הכונס מכח הוראת סעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. אין בידי לקבל את טענת המבקשים ולפיה המינימום הפסיקתי הוא 6% מערך הנכס (ר' רע"א (ח'י) 24076-05-16 ריבנוביץ נ. בן זאב. ר' גם 1731/08רצ"פ (ת"א) יהודה נ. אשכנזי). מכל מקום בית המשפט פירט את נימוקיו להחלטתו מושא הבקשה, שקל לנגד עיניו את טענות המבקשים בכל הנוגע להתנהלות המשיבה וקבע את שקבע. אין מקום להתערב בהחלטה זו.

גם בטענה הדיונית שהעלו המבקשים אין כדי להוביל למסקנה אחרת משהעובדות שביסוד ההחלטה למעשה אינן שנויות במחלוקת כעולה מטענות הצדדים בכתב ובעלפה בפני בית משפט קמא.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

מלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

הפיקדון יוחזר למפקיד.

ניתנה היום, כ"ו אדר תש"פ, 22 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.