מבוא

1. תביעה לפיצוי בשל לשון הרע ובשל נזקים שנגרמו לתובע בגין הליכי גביה שנקטה נגדו הנתבעת באמצעות תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל והטלת עיקולים במסגרתה.
2. לטענת התובע לא היה חייב לנתבעת דבר והליכי הגביה נפתחו שלא כדין. לטענת הנתבעת טרם הוכחה שאלת חובו של התובע אלא שהיא וויתרה על התביעה נגדו ומכל מקום אינו זכאי לפיצוי ולא מתקיימת עילת תביעה.
3. כמפורט בהרחבה להלן מצאתי את עדות התובע מהימנה ומצאתי כי המסמכים השונים תומכים בטענותיו.
4. אף כי מהות טענות התובע הן נזיקיות בגין המגבלות ועוגמת הנפש שנגרמו לו בשל העיקולים, טען התובע לעילה גם מכח חוק איסור לשון הרע. בעניין אחרון זה צודקת הנתבעת שהגנת סעיף 13(5) בחוק היא מוחלטת וחלה על פתיחת התביעה בלשכת ההוצאה לפועל ועל העיקולים שהוטלו מכוחה.
5. מכאן שיש לדחות את תביעת התובע בעילת לשון הרע אך יש לקבלה בעילה הנזיקית ובגינה זכאי התובע לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו.
6. התובע טען גם להפסד ימי עבודה בגין הצורך לטפל בהליכים השגויים שננקטו נגדו אך לא הוכיח כל נזק בעניין זה.

העובדות הצריכות לעניין כפי שהוכחו בהליך זה

1. התובע היה עצמאי בתחום המזון בשנים 2014 – 2015 והפעיל קפטריה בבית-ספר בירושלים תחת שם העסק 'ב.ב. מזון'. התובע העסיק את מר בנימין אוחיון כשכיר בעסק.
2. הנתבעת סיפקה שירות לעסק של התובע ובמסגרת זו נפתח לתובע כרטיס לקוח אצל הנתבעת תחת השם 'ב.ב. מזון (אדון שוקו לידה)' ומספרו 209427 (טופס פתיחת לקוח - נספח א' עמ' 12 בקובץ ראיות הנתבעת).
3. ביום 30.11.2014 חתמו התובע ומר אוחיון על מסמך של הנתבעת נושא כותרת "כרטיס לקוח (פרטי) – פרטי לקוח - כתב ערבות צד ג' – שטר חוב" בגין עסקיו במסגרת 'ב.ב. מזון'.
4. בסעיף 1 בכרטיס הלקוח, שנפתח עבור העסק 'ב.ב. מזון (בית ספר לידה אדון שוקו)' התחייב התובע "לשלם את החשבונות שיוגשו לנו לתשלום על ידי חברת ג'נרל מילס ישראל בע"מ".
5. ביום 30.7.15 סגר התובע את העסק האמור והחל לעבוד כשכיר. עם סגירת העסק לא נותרו לו חובות כלשהם לנתבעת.
6. זמן מה לאחר סגירת עסקו של התובע פתח מר אוחיון עסק חדש לאספקת מזון בישוב שוהם ועבד עם הנתבעת, ללא קשר לתובע, תחת מספר הלקוח 221450.
7. מסיבות שלא עלה בידי הנתבעת להסביר לא נמצא שמר אוחיון הוחתם על "כרטיס לקוח" חדש או על כתב ערבות לצורך הבטחת התשלום עבור פעילותו בשוהם.

במקום זאת, מן דהוא מטעם הנתבעת הוסיף לכרטיס הלקוח של התובע, שנפתח כאמור תחת מספר לקוח אחר, התייחסות לעסק החדש שפתח מר אוחיון ע"י הוספת המילה 'שוהם' מעל פרטי עסקו של התובע.

1. הדבר נעשה ללא ידיעת התובע וממילא ללא הסכמתו, כך שהלכה למעשה זויף כרטיס הלקוח כך שיכלול את פרטי התובע כקשורים לעסק בשוהם, אליו אין לתובע כל קשר.
2. בשנת 2017 נוצר למר אוחיון חוב לנתבעת בגין העסק בשוהם.
3. בחודש יוני 2017 שלח ב"כ הנתבעת לתובע דרישת תשלום בסך של 11,730 ₪ בגין חוב מיום 21.5.2017.
4. התובע פנה טלפונית למשרד ב"כ הנתבעת וכאשר התברר לו שהחוב קשור לעסק בשוהם הבהיר כי סגר את העסק שלו שנתיים (!) קודם לכן ואין לו כל קשר לעסק של מר אוחיון ולשוהם.
5. תמלול השיחה מיום 14.6.2017 שהוגש ע"י הנתבעת מלמד שהתובע שטח את טענותיו ואף הפנה את הנתבעת לבדוק את תעודות המשלוח בגינן נפתח החיוב, ושהשיחה הסתיימה בהבטחת משרד ב"כ הנתבעת לבדוק את הדברים ולחזור לתובע עם תשובות (עמ' 39-40 בקובץ ראיות הנתבעת).
6. משרד ב"כ הנתבעת פנה לנתבעת על מנת לברר את הטענות ועוד באותו חודש קיבל מהנתבעת את התשובה שהסוכן שעבד מול מר אוחיון הלך לעולמו ו"לא ניתן לברר פרטים נוספים לגבי התיק".

הנתבעת או בא כוחה לא פעלו לברר פרטים נוספים באשר לטענות התובע, בין ביחס לתעודות המשלוח ובין ביחס למועדי המשלוחים מושא החוב, ואף לא חזרו בשיחת טלפון לתובע כפי שהבטיחו - אלא החליטו להמשיך בהליכים לגביית חוב העסק בשוהם גם מהתובע.

1. הנתבעת אף לא עצרה לרגע לבדוק את מסמכיה - בדיקה פשוטה שהייתה מגלה בנקל כי מספר הלקוח של התובע החתום על כרטיס הלקוח שונה ממספר הלקוח על כרטסת החשבונות שהועברה לגבייה.
2. ודוק - בדף ההפניה ששלחה הנתבעת לבא-כוחה לצורך גביית החוב צוין שם ומס' לקוח "ב.ב. מזון אדון שוקו ביה"ס שוהם 221450".

גם בכותרת המייל ששלח משרד ב"כ הנתבעת לנתבעת על מנת לברר את טענות התובע נרשם בנדון 'ב.ב. מזון אדון שוקו לקוח 221450' (עמ' 43 בקובץ ראיות הנתבעת).

אלא שכאמור לעיל, מספר הלקוח שהוקצה לתובע הוא 209427 ובמסגרתו נחתם כרטיס הלקוח תחת העסק ב.ב. מזון (בית ספר לידה אדון שוקו)' בלבד – ללא התוספת המאוחרת של "שוהם".

1. בדיון הודה ב"כ הנתבעות דאז ששם הלקוח בכרטסת לא ברור ולמעשה קשה לדעת האם נפתח תיק הוצל"פ לחייב הנכון לאור טשטוש הפרטים והשוני בינהם. לדבריו לא הייתה לו סיבה לשאול אם זה הלקוח הנכון וטען ש'מי שלא עושה לא טועה', אלא שיש לשאול מה עושים אחרי שמגלים את אותה טעות (פרוטוקול 20.6.2021, עמ' 12 שורה 36 – עמ' 13 שורה 21).
2. יתר על כן, וכפי שהתברר סמוך לאחר מכן – מר אוחיון הודה בפני הנתבעת בחובו ואישר את טענות התובע שאין לו כל קשר לחוב האמור. גם בכך לא היה כדי להועיל או כדי לגרום לנתבעת לעצור מפעולותיה נגד התובע ולבדוק את עצמה.
3. בחודש ינואר 2018 הגישה הנתבעת תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל כנגד מר אוחיון והתובע. התביעה הוגשה כאשר מוצג מחד כרטיס לקוח של התובע (אליו הוספה כאמור המילה 'שוהם') ומאידך כרטסת חשבונות של בנימין אוחיון מהפעלת העסק בשוהם ללא כל הבחנה בינהם. בסעיף 8 בתביעה ציינה הנתבעת שמר אוחיון הודה בחוב וביקש הסדר תשלומים ואילו התובע התכחש לחוב וטען שעזב את העסק.
4. התביעה נמסרה לתובע בחודש מרץ 2018 ועם קבלתה הוא פנה שוב למשרד ב"כ הנתבעת.

תמלול השיחה מיום 21.3.2018 שהגישה הנתבעת (עמ' 68 בקובץ ראיותיה) מלמד שמשרד ב"כ הנתבעת זכר את טענות התובע ואף "בדק אותן" לדבריו, לרבות מול מר אוחיון, אך נותר איתן בעמדתו כי "כעורכי דין" הם רואים בו חייב לאור חתימתו על המסמכים.

1. התובע טען כי סמוך לאחר מכן נפצע ולא עקב אחר התקדמות תיק ההוצאה לפועל.
2. בחודש מאי 2018 פעלה הנתבעת במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגד התובע והטילה עיקולים על חשבון העו"ש שלו ועל רכבו.
3. בחודש יוני 2018 הגיש התובע התנגדות לתביעה ובסופו של דבר ביום 22.11.2018 הוחלט על מחיקת ההליך נגדו.

לשון הרע בגין פתיחת הליכי גביה שלא כדין

1. אין חולק שפתיחת הליכי גביה והטלת עיקול על רכושו של אדם מהווה לשון הרע ופוגעת בשמו הטוב. הפרסום שנגרם מהליכים אלו, המציגים אדם כמי שאינו פורע את חובותיו, הוא מזיק ואינו ניתן לתיקון בנקל (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (נבו 24.03.2011), ת"א (שלום י-ם) 23868-09-12 אביב שני פיתוח ובניה בע"מ נ' חברת הגיחון בע"מ (נבו 17.05.2018)).
2. בחלק מהפסיקה אף נקבע כי השאלה שיש לבחון היא האם העיקולים הוטלו כדין או לא, כאשר הטלת עיקול שלא כדין מקימה כאמור עילת תביעה ואילו עיקול שהיה בתוקף לא מקים עילה כאמור (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי ת"א) 50497-06-20 אליעזר דוידזון נ' אברהם מזרחי (נבו 09.12.2020), ת"א (מחוזי מרכז) 2247-08-07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שגב תאילנד בע"מ (נבו 06.12.2009)).
3. בפסיקה נרחבת נדונה לרוב טענת הגנה מכוח סעיף 13(9) בחוק, בין בצירוף עילות תביעה אחרות ובין שלא, ואולם בפסיקה לעיל לא נטענה ולא נדונה טענת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) בחוק, כפי שטענה הנתבעת דנן.
4. ככלל, פסיקת בית המשפט העליון פירשה בהרחבה את תחולת סעיף 13(5) על השלבים השונים של ההליך המשפטי ואף על השלבים הקודמים לו והמאוחרים לו (רע"א 1104/07 עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, (נבו 18.9.2009); רע"א 43/11 עו"ד רועי הרם נ' יצחק זקס (נבו 28.08.2011)).
5. ברובם המכריע של ההליכים בהם העלו הנתבעים טענת הגנה מכח סעיף 13(5) בחוק הבחינה הפסיקה בין הטלת עיקול במסגרת גביה מנהלית, שאינה חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לעיל, ובין הטלת עיקול ע"י רשם הוצאה-לפועל ואף פתיחת תיק הוצאה לפועל.
6. בעניין האחרונים נקבע באופן גורף שהגנת סעיף 13(5) בחוק מביאה לדחיית התביעה בעילת לשון הרע כאשר מדובר בהטלת עיקול במסגרת הליך בלשכת ההוצאה-לפועל ואף בעצם פתיחת התיק בלשכה - המקביל כמו בענייננו להגשת תביעה על סכום קצוב (ר' לדוגמא ת"א (שלום ראשל"צ) 36501-03-17 עו"ד ניר ליסטר נ' נוה ברדוגו (נבו 19.06.2020); ת"א (שלום רחובות) 19491-07-16 סאן וויז בע"מ נ' פזית בר עוז (נבו 6.11.2017); תא"מ (שלום ראשל"צ) 4432-11-15 מיבל השקעות בע"מ נ' עמית חלפון רואי חשבון (נבו, 20.06.2017); תא"מ (שלום ת"א) 36707-05-16 השטיח המעופף בע"מ נ' אורלי שאיר (נבו 01.04.2017); ת"א (שלום חי') 45933-09-12 סמי חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (נבו 21.04.2016)‏‏; ת"א (שלום פ"ת) 3136-11-11 יאנינה ברויטמן נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (נבו 09.06.2013); תא"מ (שלום ת"א) 33022-04-11 עמי אביעד נ' יובל יעקב כהן (נבו 27.09.2011)).
7. הטעם לקביעה זו נעוץ ברציונל ההגנה הטמון מלכתחילה בסעיף 13(5) בחוק, ואשר אינו מותנה, בשונה מההגנות המצויות בחלקים אחרים בחוק, בדרישה לאמיתות הפרסום או תום לבו של המפרסם. לפיכך, גם כאשר מוכח שמדובר בפרסום מוטעה או שקרי או בחוסר תום לב, בין בזדון ובוודאי ברשלנות, אין הדבר מונע את הגנתו המוחלטת של הסעיף.
8. לאור האמור נדחית עילת לשון הרע בתביעה זו.

עוגמת נפש

1. התובע העיד על הנזק שנגרם לו מהיות חשבונו תחת עיקול משך חודשים רבים ועל 'כדור השלג' של החזרת תשלומים ואי כיבוד הוראות תשלום.
2. עוד העיד התובע כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל הופיעה בדירוג האשראי שלו ופגעה בו קשות, מנעה ממנו להוציא כרטיס אשראי (נספח 17 עמ' 34 בקובץ ראיותיו) ולטענתו אף חייבה אותו לשכור רכב (שם, נספח 18 עמ' 35 ואילך) שכן דירוג האשראי מנע ממנו לרכוש רכב כרצונו.
3. לשם המחשה הפנה התובע לדירוג האשראי בו מופיע תיק ההוצאה לפועל דנן (קובץ ראיות התובע, נספח 21 עמ' 51 ואילך) וזאת לעומת דירוג האשראי שלו שהוציאה הנתבעת עצמה טרם התקשרותה עמו, ושהיה נקי ללא רבב (עמ' 16 בקובץ ראיות הנתבעת). הנה כי כן – גם הנתבעת עצמה בהתקשרויותיה לוקחת בחשבון את דירוג האשראי בו פגעה שלא כדין.

בעניין אחרון זה טענה הנתבעת כי בדירוג האשראי המאוחר מופיעה מסגרת חובה של התובע בבנק דיסקונט ואולם לא נמצא כי התובע חרג ממסגרת זו או לא עמד בתשלומיה.

1. הנתבעת טענה כי ניהול ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל רובץ לפתחו של התובע שלא הוכיח לה במועד את טענותיו לניתוק ממר אוחיון.
2. בסיכומיה הופכת הנתבעת את היוצרות ומטילה על התובע את האחריות 'למנוע' ממנה לפתוח נגדו תיק הוצאה-לפועל שלא כדין.

הנתבעת לא טרחה כאמור לבצע ולו בדיקה מינימלית ברשומותיה, הטילה על הסוכן שנפטר את האחריות לזיוף כרטיס הלקוח ואת העדר יכולתה לברר את הפרטים עמו, וזקפה לחובת התובע את אי-יכולתו להוכיח לה שהודיע לסוכן שנפטר על סיום עסקיו.

1. מראיות הנתבעת עולה שהיא ובא-כוחה פועלים לטיפול בחובות לקוחות באופן מאסיבי ולא ניכר כי ירידה לפרטים היא נר לרגליהם. הודעת התובע למשרד ב"כ הנתבעת כי סיים את עסקיו וכי החוב אינו קשור אליו הובילה לבירור לקוני אצל הנתבעת והסתפקות בתשובה כי אין בידי הנתבעת לברר את הפרטים, וזאת כדי להצדיק את המשך ההליכים נגדו. על אף הבטחת הנתבעת – היא אף לא חזרה לתובע טלפונית על מנת לסיים מולו את הבירור הנדרש.
2. העובדה שהרישום 'שוהם' מופיע בצורה מחשידה בכרטיס הלקוח לא גרם אף הוא לנתבעת לעצור ולברר ממסמכיה שלה את פרטי הטענות, וכפי שהעיד עו"ד שרון – לא עלה על דעתו של איש לבדוק את מספרי הלקוח שקבעה הנתבעת עצמה ולגלות בנקל שמספר הלקוח של החוב המועבר לגבייה אינו זהה למספר הלקוח על גבי הכרטיס בו הופיעו פרטי התובע כאן.
3. אכן יש מקום לשקול לחייב את התובע באשם תורם מסוים בגין העיכוב בהגשת ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בשל תאונה שפרטיה לא הוכחו על ידו, ואולם לצד זאת ניכר מטענות הנתבעת בהליך ואף בסיכומיה כי לא הפנימה את העוול שעשתה לתובע ברשלנותה וכי היא אינה לוקחת כל אחריות על הטעות (ויש אף לומר הזיוף והרשלנות) הרובצת לפתחה.
4. משהגביל עצמו התובע בכתב התביעה לפיצוי בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ בלבד סבורני שיש מקום לפסוק לו את מלוא הפיצוי הנתבע וכך אני מורה.

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ שיישא ריבית והצמדה כחוק מהגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.