ביום 5.1.20 הוּצא על ידי יו"ר הוועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי צו הריסה מנהלי, המורה להרוס רצפה יצוקה מבטון בגודל של 102 מ"ר, עמודים מברזל יצוקים בטון באדמה בגובה של 3 מ' באורך של כ- 130 מ' שהוקמו במקרקעין השייכים למבקש בגוש 15566 חלקה 2 במגאר, ללא היתר כדין.

בבקשה לביטול הצו מיום 27.1.20, טען המבקש כי נודע על הצו כעשרה ימים לפני מועד הגשת הבקשה עת עדכן אותו עובר אורח בדבר הדבקת הצו, וכי הוא כיסה בביטון שייצק בור שנפער באדמה והיווה סכנה לעוברי אורח. הוא טען כי המקום שימש כאתר אשפה ואנשים נהגו לזרוק בו את הפסולת שלהם ולכן הוא ניקה את המקום והקים בו את הבנייה האמורה כדי למנוע מאחרים להשתמש בו. עוד טען כי מדובר בעבודות הפטורות מהיתר לפי סעיף 7 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד- 2014 לפיו מותר להקים גדר בגובה של 1.5 מ' ולעשות חיפוי לקרקע ללא היתר וכי טרם חלף המועד הקבוע בתקנות הנ"ל למתן הודעה למשיבה על ביצוע העבודות. כן טען כי לא נעשתה אליו כל פנייה מוקדמת להוצאת הצו וגרסתו לא נשמעה בטרם ניתן. גם יו"ר המועצה המקומית לא ידע על הוצאת הצו וחובת ההתייעצות עמו לא קויימה בטרם ניתן.

המשיבה התנגדה לבקשה לביטול הצו וטענה כי היא הוגשה שלא על פי הוראות החוק, וכי לא נפל פגם בהוצאת הצו המצדיק את ביטולו. הבניה בוצעה על מקרקעין שיעודה שטח ללא תכנון מפורט (חקלאי מוכרז, יער טבעי) בניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין, שפורטו בסע' 5 לתגובה. עוד טענה כי תקנות הפטור אליהן מפנה המבקש בבקשה אינן חלות על הבניה שבוצעה, והבקשה הוגש בחלוף המועד שנקבע לכך בחוק, ללא בקשה להארכת המועד להגשתה, ללא תצהיר בעל מקצוע ומבלי שהומצאה קודם למשיבה. עוד טענה כי טענת המבקש כי נוצר באדמה בור שמסכן את הציבור לא הוכחה וצילומי סימפלקס של היחדה הארצית אינם תומכים בה. כן טענה כי אין כל חובה להיוועץ ברשא הרשות המקומית טרם הוצאת הצו, וטענות המבקש לפגם בהיוועצות והחובה לערוך לו שימוע בטרם הוצאת הצו אין לה בסיס.

בדיון שנערך בפני, ויתרו הצדדים על חקירת העדים וחזרו על עיקר טענותיהם בכתב, תוך שב"כ המבקש התנגד להגשת הראיות שצירפה המשיבה, שלא על ידי עורכיהן.

לאחר שעיינתי בבקשה ונימוקיה ובתגובת המשיבה, החלטתי כי דין הבקשה להידחות, להלן הנימוקים:

מועד הגשת הבקשה

תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010 קובעת כי: (א) בקשה –

(1) לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת הראשונה, בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו;"

סעיף 228 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 קובע כי:

(א) הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך 15 ימים מיום המצאת הצו לפי סעיף 226.

סעיף 226(ב) לחוק קובע כי: "... צו הריסה מינהלי יומצא בדרך של הדבקה על קיר חיצוני או על דלת של הבניין שבו בוצעו העבודה האסורה או השימוש האסור או במקום אחר בולט לעין במקרקעין שבהם בוצעו העבודה האסורה או השימוש האסור...".

כך שאם נאמץ את גישת המבקש כי המועד להגשת הבקשה לביטול הצו המינהלי הינו זה הקבוע בסעיף 228 לחוק התכנון והבניה, אזי מניין המועד יחול ממועד ההמצאה, דהיינו מועד הדבקת הצו על הבניין נשוא העבודה האסורה. ככל שיבקש לאמץ את כלל הידעה הקבוע בתקנה 2 לתקנות הנ"ל, אזי היה עליו להגיש הבקשה 4 ימים לאחר שנודע לו על הצו. הבקשה שבפני הוגשה כעשרה ימים לאחר מועד הידיעה ו- 20 יום לאחר מועד ההמצאה.

אופן הגשת הבקשה

תקנה 2 לתקנות הנ"ל קובעת הדרך בה תוגש בקשה לביטול צו הריסה מינהלי על פי ס"ק (ב): הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבנייה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין. בס"ק (ג) נקבע כי: הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות, לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין. ס"ק (ד) מורה כי המבקש ימציא העתק מהבקשה לוועדה המקומית שהיושב ראש שלה נתן את הצ.

בעניינו, טוענת המאשימה כי לא קיבלה העתק הבקשה בטרם זו הוגשה לבית המשפט, וטענת המבקש כי קיים סיכוי כי הבניה נשוא הצו תהיה פטורה מהיתר בניה, לא נתמכה בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך מתן הפטור.

יוער בהקשר זה כי תקנה 6 לתקנות הנ"ל קובעת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

הגשת הראיות בהליך

בהענקת סמכות ליתן צו הריסה מינהלי, חוק התכנון והבניה ביקש להרחיב את הסמכויות שחוק מקנה לרשויות התכנון והבניה, סמכויות שנועדו לעצור את הבנייה ללא היתר, מעבר להיתר או בחריגה ממנו. מדובר בסמכות מינהלית שנועדה כדי ליתן מענה מיידי ולמנוע קביעת עובדות בשטח. מדובר "צו הריסה מינהלי" וכפי ששמו מעיד עליו, אין הוא בגדר אקט עונשי, אלא שמדובר בצו שחלים עליו כללי המשפט המינהלי (רע"פ 2958/13 ‏ תייסיר סבאח נ' מ"י), וכפי שתקנה 2 לתקנות הנ"ל מורה למבקש לצרף לבקשה כל המסמכים הנוגעים לעניין, הרי בידי המשיבה לצרף לתגובתה את כל המסמכים הרלוונטיים, אם לא לומר כי חובתה לעשות כן כדי לפרוש בפני בית המשפט את מלוא התמונה ולאפשר לו להגיע להכרעה צודקת.

תחולת תקנות הפטור

כאמור, לא הוצגה בפני חוו"ד מבעל מקצוע המאשרת את טענת המבקשת בדבר תחולת תקנות הפטור על הבניה נשוא הבקשה. יתרה מזו, סעיף 2(4) לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 קובע כי תנאי למתן פטור מהיתר הינו שהעבודות שבוצעו "מתאימים לתכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום, ואם ניתן היתר הקובע הוראות לגבי הקמתם, הם תואמים את הוראותיו". על פי תמ"א 35 החלה על המקרקעין השטח נכלל בתחום מרקם שמור משולב ובתחום יער טבעי ובמתחם לשימור משאבי מים.

סעיף 7 לתקנות הפטור הנ"ל מונה מספר תנאים בהתקיימם הקמת גדר בשטח חקלאי תהיה פטורה מהיתר והם:

(1) הגדר תוקם בשטח חקלאי מעובד בלבד- דבר שלא מתקיים בעניינו. שכן גם לגרסת המבקש לא מדובר בשטח חקלאי מעובד, אלא בשטח שישמש כאתר לזריקת פסולת על ידי אחרים.

(2) גובה הגדר לא יעלה על 1.5 מטרים מפני הקרקע משני צדי הגדר- בעניינו, מדובר בעמודים של כ- 3 מ' גובה.

(3) הגדר תוקם מחומרים קלים ולא תהיה אטומה- בעניינו, אומנם טרם הוקמה גדר אך מדובר בגדר שתיחלתה בהקמת עמודי בטון ייצוקים ולא מחומרים קלים.

סעיף 31(א) לתקנות הנ"ל קובע כי: "ביצוע עבודות פיתוח, לרבות מסלעה, חיפוי קרקע וריצוף חצר פטור מהיתר, ובלבד שעבודות הפיתוח אינן כוללות מסלעות או קירות פיתוח בגובה העולה על 1 מטר ואינן פוגעות בניקוז הקיים ובערכי טבע" – בעניינו, מדובר ביציקה של רצפת בטון ועמודי ברזל יצוקים בטון באדמה.

חובת ההתייעצות

סעיף 225 (א)(3) לחוק התכנון והבניה קובע כי לא יינתן צו מינהלי אלא לאחר שנותן הצו התייעץ –

...

(3) לעניין צו שנותן יושב ראש ועדה מקומית, מהנדס ועדה מקומית או מהנדס רשות מקומית המוסמכת לאכיפה – עם תובע מטעם הוועדה המקומית או הרשות המקומית המוסמכת לאכיפה, לפי העניין.

(ב) היוועצות כאמור בסעיף קטן (א) תתועד בכתב".

מעיון בתגובה ונספחיה שוכנעתי כי קוימה התייעצות מהותית בטרם התקבלה ההחלטה על מתן צו הריסה מינהלי. יו"ר הועדה לתו"ב פנה בטרם הוצא הצו לתובעת הוועדה בכתב וקיבל את עמדתה ביחס לחוקיות הצו בכתב.

למתן זכות טיעון למבקש בטרם הוצאת צו ההריסה המנהלי

הליך זה אינו מותנה בקיום שימוע מוקדם, אלא מאפשר רק השגה בדיעבד בפני בימ"ש, מכח סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה (ע"פ 8915/08 ‏ ‏רפאל מדר נ' עיריית נתיבות). יתרה מזו, הדרישה לקיים הליך של שימוע טרם הוצאת צו הריסה מינהלי אינה מתיישבת עם מטרתו המרכזית של צו זה שהיא הריסת הבנייה בעודה באיבה, טרם הושלמה בנייתה וטרם נקבעו עובדות מוגמרות בשטח, ומיגור הבנייה בעודה בחיתוליה (צ"א (י-ם) 21242-02-18‏ ‏ עלאא חגאגלה נ' מ"י). כך נפסק ברע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים: " לענייננו, די אם נחזור ונדגיש את מטרת מנגנון צו ההריסה המנהלי, אשר נקבע על-ידי המחוקק במטרה להילחם בנגע הבנייה הבלתי חוקית... כך נקבע על-ידי המחוקק, למעשה, כי אין זכות שימוע מקדמית וכי הנפגעים יוכלו לבקש מיוזמתם מבית-המשפט ביטול הצו...".

פגמים בהליך

המבקש לא הצביע על פגמים חמורים, היורדים לשורש צו ההריסה המינהלי, שיש בהם כדי להביא לבטלותו.

סעיף 238א(א) לחוק קובע כדלקמן:

"הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי –

(1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג;

(2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר;

(3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים".

לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי""

ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' עורקבי עמד בית המשפט על תכליתה של הוראת החוק האמורה, באומרו כי

הסמכות להוציא צווי הריסה מינהליים תכליתה להילחם בבנייה הבלתי חוקית שפשתה בחברה ביעילות. המחוקק נזהר והגביל את הסמכות בתנאים, קבע לה סייגים והכפיף אותה לביקורת שיפוטית, כדי שלא תופעל בטעות או בשרירות. עם זאת, ניכר מתוך הוראות החוק כי תכלית ברורה הייתה לנגד עיני המחוקק: שבמקרים המתאימים, שבהם נתקיימו התנאים והסייגים שנקבעו בחוק, ניתן יהיה להפעיל סמכות זאת במהירות וביעילות. יש בתכלית זאת כדי להשליך על הפרשנות הראויה של הוראות החוק בעניין זה. ברע"פ 1288/04 נימר נימר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם נקבע כי : "תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות".

צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה. משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לכך (רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים).

סעיף 238א(ח) לחוק קובע כי: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". בנוסף לשתי עילות הביטול הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק נפסק כי בית המשפט רשאי לבטל צו הריסה מינהלי גם במקרים שבהם נפל פגם פרוצדוראלי בהליך, או נפל פגם בשיקול-דעתה של הרשות המוסמכת להוצאת הצו, כגון: מטרה זרה, היעדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות, או הפליה, ובלבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים). בהקשר זה נקבע כי הסמכות לביטול צו הריסה צריכה להישמר למקרים חריגים, ויוצאי דופן (רע"פ 8720/09 אבו רנה נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית).

עוד נפסק כי צו הריסה מינהלי הינו אקט מינהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המינהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המינהלית (רע"פ 2956/13 ‏דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב –יפו).

במקרה שבפני, מדובר בבניה ללא היתר, אשר בנייתו לא הושלמה, שכן טרם הושלמה הקמת הגדר מסביב לרצפה שיוצקה, כמו כן מדובר מבנה זה איננו מאוכלס. קביעה זו מבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בפניי, אשר הצביעה על הוכחת קיומם של התנאים הבסיסיים להוצאת הצו המנהלי. הצו המנהלי הוצא בהתבסס על תשתית ראייתית לכאורית מספקת, לרבות דו"ח פעולה, תמונות, תשריט ותצהיר", ואילו המבקש "לא הצליח להרים את הנטל ולא הוכיח ולא טען כי מדובר במבנה ישן או מאוכלס.

כאמור עומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית, והמבקש לא עמד בנטל לסתור חזקה זו. טענתו כי יציקת הבטון ברצפה נדרשה כדי לאטום חור שנפער באדמה לא הוכחה בראיות פוזיטיביות.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.