לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו אי מתן זכות קדימה להולך רגל שעמד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה. לטענת המבקש הוא הגיש בקשה להישפט במועד, אך לא ברור מה עלה בגורלה של הבקשה. לגופו של עניין טען שלא ביצע את העבירה, והעלה מספר טענות הגנה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק.

לאחר ששקלתי את הבקשה, וטענות הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה.

אשר לטענתו של הנשם לפיה שלח בקשה להישפט במסגרת התקופה הקבועה בחוק, המבקש לא הוכיח טענתו זו אף לא לכאורה. המבקש לא צירף לבקשתו כל מסמך לתמוך בטענתו זו: לא אישור משלוח הבקשה בדואר רשום, ולא עותק מהבקשה. לא בכדי קבע המחוקק כי בקשה להישפט צריכה להישלח בדואר רשום (ראה ס' 42 + טופס 8א ב.(2) לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד 1984). בנסיבות אלו, המבקש לא הוכיח כלל את טענתו לפיה הגיש בקשה להישפט במועד, ובכלל.

לגופו של עניין, המבקש אמנם העלה מספר טענות הגנה הקשורות באופן רישום הדו"ח, וכן טען שהולך הרגל כלל לא התכוון לחצות את הכביש, והוא עצמו חלף על פני מעבר החצייה ק לאחר שווידא שהוא פנוי מהולכי רגל, אך טענותיו אלה של המבקש אינן מתיישבות עם תגובתו במעמד קבלת הדו"ח, אז אמר את הדברים הבאים: " לא שמתי לב סליחה תן לי בלי נקודות", תגובה שיש בה כדי להוות הודיה במיוחס לו ולכל הפחות "ראית הודיה".

ניכר כי מטרת הגשת הבקשה קשורה ברצונו של המבקש לבטל את נקודות החובה שנרשמו לו בגין העבירה, כפי שהסביר במעמד קבלת הדו"ח.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תש"פ, 05 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.