1. זוהי בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), העוסקת בעיקר בהמצאת מסמכים כלליים, העשויים לטענת המבקש להוכיח "אכיפה בררנית" בעניינו במסגרת כתב האישום התלוי ועומד כנגדו ברע"ס 2292-11-18, המייחס לו עבירת ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיף 4 + 14(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

2. בתמצית - מעובדות כתב האישום, לכאורה, עולה כי ביום 12.5.2017, בשעה 9:44, ניהל המבקש עסק מסוג הפקת אירועים תחת כיפת השמיים הקרוי "lidor lotus malk-bring the spring", לפי פריט רישוי 7.7 ה'- "אירוע תחת כיפת השמיים" ו"עינוג ציבורי – דיסקוטק" שבתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים הטעונים רישוי) (תיקון) תשע"ג – 2013.

במעמד המתואר, ערך המבקש אירוע מסוג "מסיבת טבע" עם למעלה מ-500 משתתפים שהוזמנו באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק". באירוע היו כלים תומכים מסוג עמדת תקליטן הבנויה מ-4 רמקולים עליונים, 4 רמקולים תחתונים (סאב), במה, גנרטור, 2 פלטות המשמשות עמדת תקליטן, עמודי תאורה, עמדות אוכל וצליות.

3. נימוקי הבקשה:

1. המבקש מחזיק בטענה כי נעשתה כלפיו "אכיפה בררנית", כאשר במקרים אחרים זהים לא בחרה המשיבה בדרך של הגשת כתב אישום ובמקרה שלו, כאשר היה מדובר אירוע חד פעמי בחרה המאשימה לעשות כן.
2. לצורך בירור הטענה פנה ב"כ המבקש לממונה על חופש המידע מטעם משטרת ישראל, על מנת לקבל מספרי התיקים בגינם פתחה המשטרה בחקירה במקרים זהים, בין השנים 2016-2018.

מתשובת הממונה עלה כי במרוצת השנים 2016-2018, נפתחו כ- 2075 תיקים מתוכם נסגרו 637 תיקים מחוסר עניין לציבור, דהיינו, כשליש מהתיקים. יודגש כי הנתונים שנמסרו הנם ביחס לעברה של "ניהול עסק ללא רישיון" כאשר לא נעשה פילוח ביחס לפריט הרישוי הספציפי 7.7 ה.

1. בתוך כך, ביקש ב"כ המבקש לעיין בתיקי החקירה שנסגרו על מנת לבחון באם ישנו מקרה המתיישב עם עובדות המקרה דנן, או לחלופין לקבל מסמך המתאר את נסיבות סגירות התיקים, ונענה בשלילה מהסיבה כי הבקשה לא חוסה תחת סעיף 108 לחסד"פ מאחר ואין כל רלוונטיות לחומרים המבוקשים בהליך זה.
2. עוד במסגרת הבקשה, התבקשה ההנחיה ככל שזו קיימת לפיה פעלו הרשויות בהגשת כתב אישום כנגד המבקש במקרה זה.

כך גם התבקש הנוהל לפיו נקבע בתיקים כגון דא, באילו מקרים מנותבים לרשות המקומית ואילו מקרים למשטרת ישראל.

במסגרת הבקשה עתר המבקש להורות למשיבה לפעול להמצאת המסמכים, עת קיים החשש לאכיפה בררנית לאור הנתון בו נסגרו שליש מהתיקים בשל חוסר עניין לציבור, ולדידו המקרה של המבקש לא נופל מהמקרים הללו.

עוד בהקשר זה, נטען כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח ולו אף ברף המינימלי המצדיק העברת החומרים האמורים. לטענת ב"כ המבקש – עת הנתון הנ"ל מדבר בעד עצמו, יש להורות למשיב לספק מידע זה לצורך ביסוס טענותיו [בעניין זה הפנה ב"כ המבקש לבג"ץ 4922/19 אפרים נווה נ' מדינת ישראל (9.12.2019)].

1. תגובת המשיבה:
2. המשיבה בתגובתה טענה כי לא קיימים נוהל או הנחייה ביחס להגשת כתבי אישום במקרים ספציפיים אלו.

אשר לבקשה להמצאת תיקי החקירה אשר נסגרו מחמת חוסר עניין לציבור – טענה המשיבה כי בהתאם לתגובת הממונה על חופש המידע רפ"ק חנא קובטי, אשר קיבלה את בקשת המבקש בחלקה, לא ניתן להיעתר לבקשה זו וזאת בשל החשש לפגיעה בפרטיותם של המעורבים בתיקים אלו.

נטען כי החשש נובע מפרטים מזהים ככל שישנם אשר עשויים להוות פרט מפתח לזיהוי האנשים שהיו מעורבים בתיקים.

1. אשר לטענת המבקש לאכיפה בררנית, הסכימה המשיבה כי אמנם בתי המשפט נוטים להקל ברף הנדרש להוכחת טענה זו יחד עם זאת, נטען כי אין הדבר מקנה יכולת להעלאת טענות אלו ללא בסיס. על הטוען טענה זו, להוכיח את הנטל הראשוני ל"סלקטיביות" אותה טוען [ב"כ המשיבה הפנתה לע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (10.9.13), ת"פ 51446-03-16 מדינת ישראל נ' מנדריצ'נקו (20.9.16)].

לדידה של המשיבה, המבקש לא עמד בהרמת הנטל הראשוני להוכחת הטענה בדבר אכיפה בררנית ועל כן יש לדחות הבקשה לקבלת החומרים הנ"ל על הסף [הופניתי לבש"פ 6662/19 מדינת ישראל נ' יניב בן עוז ואח'].

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ועיינתי בכלל טענותיהם וכן שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה בנוגע לסעיף 108 לחסד"פ, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענתו העיקרית של ב"כ המבקש היא כי העובדה כי על פי הנתונים הסטטיסטיים שהועברו אליו כשליש מהתיקים הרלבנטיים נסגרים בעילה של חוסר עניין לציבור ולאור העובדה כי המשיבה מסרה כי לא קיים נוהל סדור המאגד את השיקולים בהעמדה לדין בתיקים אלו הרי שיש להיעתר לבקשתו.

בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש, בין היתר, לע"פ 22160-04-17 (נצרת) קמארי נ' מדינת ישראל ולרע"פ 6478/18 מדינת ישראל נ' קמארי. (להלן: פרשת קמארי). בתיק זה נדונה, והתקבלה בערעור, בקשתו של נאשם לביטול כתב אישום שהוגש נגדו בעברת איומים, כאשר הוכח על ידו בנתונים סטטיסטיים כי רק ב- 7-10 אחוזים מהתיקים הדומים הנפתחים במשטרת ישראל מוגש לבסוף כתב אישום.

רשות ערעור שהוגשה על ידי המדינה נדחתה תוך שבית המשפט העליון, כב' השופט י. אלרון, קובע כי:

"האפשרות להסיק מסקנות בדבר מדיניותה הכללית על סמך נתונים סטטיסטיים לצורך בחינת סבירות החלטותיה, אומצה זה מכבר על ידי בית משפט זה (ראו למשל עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים סד(2) 1, 20(2010)). כך בבג"ץ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים, פ"ד מד(2) 236(1990) נקבע כי:

"נתונים סטטיסטיים אלה מעניקים אמת מידה אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק מסקנות שבהיגיון על שיקול דעת סובייקטיבי פסול [...] נתונים סטטיסטיים עשויים, במקרים ראויים, ליצור חזקה שבעובדה המעבירה את נטל הבאת הראיות על שכם הרשות השלטונית הצריכה ליתן הסבר המניח את הדעת לפעולתה" (שם, בעמ' 246)."

1. עיון בתשובה שקיבל ב"כ מהמבקש מהממונה על חופש המידע במשטרת ישראל, רפ"ק חנא קובטי, לבקשתו לקבלת נתונים סטטיסטיים עולה כי הועברו נתונים ביחס לעברות לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים ולאו דווקא לפי פריט הרישוי הרלוונטי לכתב האישום דכאן.

מהנתונים עולה כי בשנים הרלוונטיות 2016-2018 נפתחו 2075 תיקים מסוג זה במשטרת ישראל, הוגשו 714 כתבי אישום ו- 637 תיקים נסגרו בעילה של 'אין עניין לציבור'. יתרת התיקים נסגרו בעילות הסגירה האחרות ('עבריין לא נודע' ו'חוסר ראיות').

יש עוד לזכור כי הנתונים שנמסרו חסרים שכן, כאמור בתגובת המשיבה וכידוע, חלקם הלא מבוטל של התיקים בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון מטופלים על ידי הרשויות המקומיות ולא על ידי המשטרה כך שברור כי קיימים תיקים רבים יותר של עבירות מסוג זה.

כך או כך, מנתוני המשטרה עולה כי כשליש מהתיקים נסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור, אולם בלמעלה משליש מהתיקים הוגשו כתבי אישום.

1. בניגוד לטענת ב"כ המבקש הרי שאני סבור כי אין בנתונים אלו משום מובהקות סטטיסטית המצדיקה העברת הנטל אל כתפי המאשימה להוכיח כי לא פעלה מתוך אכיפה בררנית או אפליה כלפי המבקש.

ב"כ המבקש נסמך בטיעוניו באשר לנתונים הסטטיסטיים על ההחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון בפרשת קמארי הנ"ל, אולם שם בניגוד לכאן, הראה הנאשם כי מבחינה סטטיסטית מרבית התיקים בעבירת האיומים שיוחסה לו נסגרים (כ- 90-93 אחוז!) ואילו במקרה שבפניי הנתונים שהוצגו שונים בתכלית.

אמנם עיון מעמיק מעט יותר בנתונים שהוצגו מגלה כי מתוך 2075 תיקים שנפתחו במשטרה בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון בשנים 2016-2018 כמחציתם (1074) נסגרו בעילות סגירה שונות, כאשר שליש מהם נסגרו בעילת הסגירה של 'אין עניין לציבור' בהם ביקש ב"כ המבקש לעיין, אולם ברור כי אין מדובר במובהקות סטטיסטית אשר יש בה כאמור כדי להעביר את הנטל אל כתפי המאשימה על מנת להוכיח כי לא פעלה באפליה מול המבקש.

1. מעבר לצורך ראיתי להתייחס אף לטענותיו של ב"כ המבקש לפיהן לא ברור כי המשיבה שקלה את כלל השיקולים הנצרכים לעניין בעת שהחליטה להגיש את כתב האישום נגד המבקש שכן מדובר באירוע חד פעמי ובמבקש שהוא נעדר עבר פלילי ומכאן עולה החשש כי שיקוליה של המשיבה נבעו ממניעים פסולים, בין היתר, כאמור, אפליה.

ב"כ המשיבה מנגד טענה בהקשר זה כי העדר עבר פלילי אינו השיקול היחיד אותו שוקלת המשיבה במקרים כגון דא. לדבריה על פי חומר הראיות שבתיק המבקש הוא זה שניהל את האירוע, במקום נכחו מאות אנשים כאשר כרטיסים לאירוע, שכאמור נוהל ללא רישיון עסק וללא פיקוח, נמכרו ברשתות החברתיות.

עוד טענה ב"כ המשיבה כי ניסיון החיים מלמד כי קיים סיכון ממשי לציבור המשתתפים באירועים אלו המכונים 'מסיבות טבע', אשר משמשים לא אחת כר פורה לפעילות של סחר בסמים ואף בעבר גבו אירועים אלו פגיעות בנפש.

גם בהקשר זה אינני סבור כי שיקול הדעת של המשיבה בהגשת כתב האישום היה פגום או לא סביר בהגשת כתב האישום נגד המבקש וזאת על אף נתוניו האישיים כפי שנטענו על ידי בא כוחו. כידוע מקומן של טענות בדבר נתונים אישיים מקלים מקומן יפה בשלב הטיעונים לעונש וזאת ככל שיורשע המבקש במיוחס לו.

1. לסיכום, ב"כ המבקש ניסה לבסס בקשתו לפי סעיף 108 לחסד"פ על נתונים סטטיסטיים שלדבריו יש בהם כדי להצדיק העברת 637 תיקי חקירה שנסגרו בין השנים 2016-2018 בעילה של 'חוסר עניין לציבור' בעבירה דומה וזאת מתוך 2075 שנפתחו בעבירה זו.

על אף שהפסיקה הכירה באפשרות להסיק מסקנות בדבר מדיניות רשויות התביעה על בסיס נתונים סטטיסטיים לצורך בחינת סבירות החלטותיה (ראו פרשת קמארי הנ"ל וכן בג"ץ 4922/19 אפרים נווה נ' מדינת ישראל ), הרי שלא מצאתי כי בנתונים הסטטיסטיים שהוצגו יש כדי להניח תשתית, ולו ראשונית, לביסוס טענה של אכיפה בררנית/אפליה כלפי המבקש.

נוכח כל האמור- הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשפ"א, 08 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.