1. המערער הגיש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 17.11.19 ודחתה ערר של המבוטח על החלטת הדרג הראשון שקבע כי למערער לא נותרה נכות בגין תאונה מיום 23.8.17 (כאב גב בעת הרמת משא).

2. סמכות בית הדין לעבודה לדון בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים קבועה בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

בחוק נקבע כי ניתן לערער על החלטות של ועדות רפואיות לעררים בשאלה משפטית בלבד. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

3. המערער פירט בהודעת הערעור טענות בשני נושאים עיקריים.

הנושא הראשון הוא ההתנהלות בחדר הוועדה. נטען שקביעת טווח התנועות של המערער נעשה תוך שאחד מחברי הוועדה דחף אותו כלפי מטה והמערער נאנק מכאבים ויצא מהחדר עם כאבים עזים. במסגרת הערעור דרש המערער לקבל עותק מסרטי הווידאו שצולמו מחוץ לחדר הבדיקה וכן לזמן את חברי הוועדה להעיד בבית הדין.

בנושא השני טענות המערער נוגעות להחלטת הוועדה. נטען שהוועדה נמנעה לקבוע נכות בגין כאבים ולא שקלה הפעלת פריט ליקוי 35. כמו כן הוועדה התעלמה מהעובדה שהמערער איבד את עבודתו, התעלמה מהמלצת שירות התעסוקה ולא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קאופמן.

4. ייאמר כבר בשלב זה של פסק הדין, כי במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית, הנדון מכח סעיף 123 לחוק, לא ניתן לקיים הליך הוכחות בשאלה מה אירע בחדר הבדיקה. על כן את טענות המערער בנושא זה יש לדחות. אין מדובר בטענות המופנות להחלטת הוועדה וגם אין מדובר בטעות משפטית שבית הדין מוסמך להורות לתקנה.

גם אם ייתכן שלבית הדין סמכות לדון בטענות המערער לגבי התנהלות הוועדה, במסגרת הליך אחר - וסוגיה זו כלל לא נדונה כאן – הרי שהמערער בחר במסלול דיוני של ערעור על החלטת הוועדה, וזה נדון במסגרת הסמכות הקבועה בחוק.

5. הצדדים התייצבו בפני כב' הרשמת ליבר-לוין, והמערער עמד על הבקשה לחקירת חברי הוועדה ולקבלת עותק סרטי הווידאו שצולמו מחוץ לחדר הבדיקה. בנוסף, המערער ביקש לטעון בפני שופט.

הרשמת נעתרה לבקשה לקבוע דיון בפני שופט. כמו כן הורתה למערער להגיש תצהיר לגבי טענותיו בדבר התנהלות הוועדה.

6. החלטת הרשמת בנושא הגשת תצהיר, שהיא החלטה דיונית, לא יכולה להקנות למותב זה סמכות, מקום בו אינה קיימת על פי החוק.

7. בנושא סרטי האבטחה, נקבע ביום 14.7.20 כי אין מקום במסגרת הליך זה לעסוק בסוגיות ראייתיות, בשים לב להוראות סעיף 123 לחוק. צוין כי בית הדין אינו שומע עדויות וראיות בהליך זה. כן הוזכר שערעור על החלטת ועדה נשמע ללא נציגי ציבור (בשונה מתובענות).

8. הצדדים התייצבו לדיון בערעור.

המערער חזר על הטענות לגבי העדת חברי הוועדה ולאור כל המפורט לעיל, דין טענות אלה להידחות.

9. אשר לטענות בדבר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – המערער הלין על כך שבניגוד לד"ר קאופמן שפירט בחוות דעתו טבלה של ממצאיו, הוועדה הסתפקה בציון העובדה שממצאיה שונים ממצאיו.

מעבר לכך, המערער הפנה לסעיף 7 בהודעת הערעור, המפרט את כל טענותיו בערעור.

10. עמדת המשיב היא כי דין הערעור להידחות.

נטען שהוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה, ציינה במפורש שלא מצאה חסר נוירולוגי או כל הגבלה בתנועה ולאור קביעה זו, ברור ההחלטה שלא להתאים למערער נכות ומדוע לא קיבלה את חוות הדעת מטעם המערער.

עוד נטען כי טענות לגבי בדיקה כזו או אחרת שהיה על הוועדה לבצע נוגעות לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובעניין זה בית הדין לא יתערב.

11. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה, המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

12. בפרוטוקול הוועדה נרשמו ממצאי הבדיקה שהוועדה ערכה למערער:

"מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ועקבים. בכיפוף קדמי מגיע עם האצבעות עד הקרסוליים. כיפוף אחורי 40 מעלות, הטיה ימינה ושמאלה 45 מעלות.

בדיקה נוירולוגית: הליכה תקינה, אין דלדול שרירים, החזרים הופקו שווים, תחושה תקינה, כוס גס תקין, לסג שלילי."

בחלק "מסקנות" נרשם כך:

"מבחינה אורתופדית ונוירולוגית הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נמצאו מגבלות או חסר נוירולוגי המקנה נכות.

הוועדה עיינה בחוו"ד של קאופמן ואינה מקבלת את המלצתו מאחר ומצאי בדיקת הוועדה שונים ממצאיו."

מהמתואר עולה כי הוועדה בדקה את המערער ומסקנתה הרפואית נסמכת על ממצאיה.

13. על פי הפסיקה, קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06). על כן בית הדין לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (דב"ע (ארצי) ל/ 0-11 סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133 (1971)).

מסיבה זו גם אין לקבל את טענת המערער כאילו העובדה שהוועדה לא שקלה פריט ליקוי מסויים, מהווה טעות משפטית. מה עוד שבקריאת הפריט אליו המערער הפנה, עולה כי לאור ממצאי הוועדה ("לא נמצאו מגבלות או חסר נוירולוגי המקנה נכות"), הסעיף שאולי ניתן היה להתאים הוא סעיף 35(1)(א) – " אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות", שממילא מעניק 0% נכות.

14. אשר לחוות דעתו של ד"ר קאופמן, משלא נמצאו מגבלות וממצאי בדיקת הוועדה שונים ממצאיו של ד"ר קאופמן, ניתן להסתפק בהנמקה הקצרה שנתנה הוועדה (השוו: דב"ע נא/122- 99 רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169 (1991), בר"ע (ארצי) 22955-07-14 מנשה – המוסד לביטוח לאומי, 3.11.14; דב"ע נד/21 – 01 המוסד לביטוח לאומי – כהן, פד"ע כז 54 (1994); בר"ע (ארצי) 71456-09-16 המוסד לביטוח לאומי – גולסטני, 22.1.17).

15. המסמך מרופא שירות התעסוקה אינו כולל תיאור של מצאי בדיקה קלינית, אלא המלצה לעבודה במגבלות של איסור על הרמת משקלים מסויימים. קביעות אלה אינן רלוונטיות לסוגיה שבפני הוועדה, שהיא קביעת נכותו היציבה של המערער. על כן העובדה שהוועדה לא התייחסה במפורש דווקא למסמך זה אינה מהווה טעות משפטית.

16. בהתייחס לתוצאת בדיקת CT שנזכרה בערעור (מיום 4.2.19), יש להזכיר כי הנכות נקבעת על פי המגבלות שנמצאות בבדיקה הקלינית ולא לפי בדיקות הדמייה.

17. סוף דבר – לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן הערעור נדחה.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"א, (01 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.