על פי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000, ידון בית המשפט בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה. אין לבית המשפט לענינים מינהליים סמכות לדון במה שאינו "החלטה" של הרשות. על פי תקנה 5 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, יש לפרט בכתב העתירה:

(3) "תיאור ההחלטה נושא העתירה והמועד שבו פורסמה כדין, או שבו קיבל העותר הודעה על ההחלטה או שבו נודע לעותר עליה, לפי המוקדם".

(4) "פירוט מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה, לרבות הוראות החיקוק המסמיך שלפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגשה העתירה, והפרט שבתוספת הראשונה לחוק לפיו מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניין זה"

(6) "נעשתה פניה מוקדמת בכתב לרשות – יצורפו העתקים של ההתכתבות לענין זה; לא נעשתה פניה מוקדמת – הנימוקים להגשת העתירה בלא פניה מוקדמת".

לפי תקנה 5 (ג) יש לתמוך את העתירה בתצהיר שבו "הפרדה בין עובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, שלגביהן יציין את מקור ידיעתו ואמונתו. להסיר ספק, אין מקום להצהיר בתצהיר על טענות משפטיות.

בכתב העתירה לא ברור מה ההחלטה שעליה מוגשת העתירה, מלבד ההחלטה מיום 10.12.19 שנטען שהתקבלה אצל העותרת ביום 7.1.20. העתירה כוללת טענות וסעדים מתבקשים גם כנגד הנוהל, שלא פורט מתי פורסם, או קיבלה אותה העותרת, או נודע לה עליה, לפי המוקדם. כמו כן, לא נאמר דבר אודות פניה מוקדמת, לאחר איזו מההחלטות וקודם להגשת העתירה. העותרת גם לא ציינה את הפרט בתוספת הראשונה לפיו מוסמך בית המשפט לדון בעניין זה. בנוסף על כך, התצהיר אינו בהתאם להוראות תקנה 5, באשר הוא טוען שמקור הידיעה הוא הסברי עורכי הדין. מכיוון שתצהיר ניתן על עובדות בלבד ולא על טענות, ועורכי דין מסבירים רק טענות ולא עובדות, התוצאה היא שהתצהיר אינו בהתאם לתקנות.

העותרת תפרט עד יום 9.2.20 את הפרטים שיש לכלול בכתב העתירה, כאמור בתקנה 5 (ב) ותגיש תצהיר כדין לתמיכה בעתירה. להסיר ספק, לא ניתנת רשות לטעון טענות או להגיש מסמכים, מלבד התצהיר, והעותרת מצווה להמנע מכך.

תזכורת פנימית ביום 19.2.20.

ניתנה היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.