1. לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו, על-פי הנטען, לרכב התובעת 1 (להלן: התובעת) בתאונה מיום 25.9.19.
2. התאונה ארעה שעה שנהג הנתבעת פתח את דלת רכבו ופגע ברכב התובעת.
3. הנתבעת הכירה באחריותה לתאונה ושילמה לתובעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת סך של 18,839 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבּה. עם זאת, קיזזה הנתבעת מן הסכום שנתבע סך של 4,893 ₪ בגין שכר טרחת שמאי ובגין מוקד נזק נוסף, שהנתבעת לא הכירה בו. מכאן התביעה שלפני.
4. לטענת הנתבעת, נהג רכבּה שפתח את הדלת, פגע בכנף רכב התובעת. לפיכך, נזקים מעבר לכנף הרכב לא נגרמו כתוצאה מהתאונה וניתן לזהות זאת בנקל ניתוק בין שני מוקדי הנזק. נטען, אפוא, כי היה על שמאי התובעת לחלק את חוות דעתו לשני מוקדים שונים. עוד טוענת הנתבעת כי שכר טרחתו של שמאי התובעת בסך של 1,490 ₪ הינו מופרז ביחס למקובל בשוק ואינו עולה בקנה אחד עם חובת התובעת להקטין את נזקה. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעת נגדית של שמאי מטעמה.
5. בדיון שנערך לפני העיד התובע 2, מר שחר חג'בי (להלן: התובע), שנהג ברכב התובעת בעת התאונה. כמו כן, העידו השמאים מטעם שני הצדדים: שמאי התובעת, מר יצחק מזור (להלן: השמאי מזור); ושמאי הנתבעת, מר רונן ששון (להלן: השמאי ששון). לבית המשפט הוגשו תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת (סומנו ת/1).
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחוות דעת השמאים ובתמונות שהוגשו ושמעתי את עדויות התובע והשמאים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, דין התביעה להתקבל במלואה.
7. התובע, שנהג כאמור ברכב בזמן התאונה, תיאר בעדותו באופן ברור כיצד ארעה התאונה. כן הצהיר הוא כי לרכב לא היו פגיעות קודמות וכי כל הנזקים הנתבעים הם מהתאונה מושא התביעה. לדבריו: "נסעתי ברחוב שבצד ימין היה בו רכבים חונים, אני נסעתי ולפני היה עוד רכב, נסענו במעין שיירה ודלת שנפתחה בפתאומיות, אני לא הספקתי לעצור באותו זמן והיא פשוט נכנסה מפנס ימים [צ"ל: ימין] קדמי שלי והיא נכנסה עד בערך בתוך הדלת לפני או אחרי, יש לי סרטון שצילמתי מיד לאחר התאונה. לרכב שלנו לא היו שום פגיעות קודמות. הטענה שתיקנו פגיעות קודמות היא לא נכונה. אני מעוניין להציג סרטון שצולם מיד לאחר התאונה לשמאי של הנתבעת ולבית המשפט" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 17-12). עוד הדגים התובע את התרחשות התאונה וענה על שאלות שמאי הנתבעת. בין השאר, הסביר התובע כי "אני לא הספקתי להגיב ומהעוצמה של הפגיעה הרכב שלי נעצר" (שם, שורות 29-20). בהמשך לכך, תיאר השמאי מזור, שנתן את חוות הדעת מטעם התובעת, כיצד נגרמו הנזקים הנתבעים ונחקר אף הוא על ידי שמאי הנתבעת. בין השאר, הסביר השמאי מזור כי: "הוא [נהג הנתבעת] פתח עליו את הדלת. האימפקט הראשוני הוא בחלק ימני קדמי. הוא המשיך בנסיעה, הדלת הלכה קדימה והיא המשיכה לפגוע גם אחרי. בגלל זה יש נזקים בדלתות עד הדלת האחורית, בגלל שהוא המשיך בנסיעה רציפה ולא יכל לעצור מיידית... בגלל שהוא המשיך בנסיעה המכה הייתה לכל אורך הרכב (עמוד 3, שורות 35-32 ועמוד 4, שורה 7).
8. עדותו של התובע הייתה אמינה. השמאי מזור מצדו סיפק הסבר מפורט לעניין הנזק שנגרם לרכב, לרבות מנגנון הפגיעה. על אלה יש להוסיף כי מתמונות הנזק עולה שסימני הפגיעה מתאימים לגרסת התובע ולחוות דעת השמאי מטעמו. לאור האמור, יש לקבל את התביעה בגין הנזקים להם טוענת התובעת במלואה.
9. אשר לשכר ששילמה התובעת לשמאי מזור בסך של 1,490 ₪ – בחקירתו פירט השמאי כי גבה שכר "פחות מ-10 אחוז מהנזק, שזה השכר המקובל וללא הירידת ערך" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 18-17). הנתבעת טענה כי מדובר בשכר טרחה מופרז, מבלי לפרט מה גובה שכר הטרחה הסביר והמקובל בשוק. לטענתה זו של הנתבעת לא צורפה כל אסמכתא שהיא. נוכח הסברו של השמאי מזור, לא מצאתי לנכון להפחית משכרו.
10. מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל במלואה. בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 4,893 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, בצירוף שכר עדות השמאי בסך של 800 ₪ והוצאות התובעים בסך 500 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום המלא בפועל.

הסכום שהפקידו התובעים עבור זימון המומחה יוחזר לידיהם.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז) תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ט' אב תש"פ, 30 יולי 2020, בהעדר הצדדים.