1. לפני תביעה לביטול עסקת רכישת רכב בשל טענת התובעות להסתרת מידע נרחב ומשמעותי על מצב הרכב ע"י הנתבעת בעת מכירתו, ובעיקרם של דברים כי הרכב ניזוק בתאונה משמעותית בחלקו הקדמי.

ביום 2.9.19 רכשה התובעת 2 מהנתבעת רכב משומש מסוג ניסן מיקרה מ.ר. 7289672, בעלות עסקה בסך 11,218 ₪.

יצוין כי התובעות טוענות כי הרכב נרכש מהותית במשותף ע"י שתיהן.

אין חולק כי הנתבעת עוסקת בממכר של רכבים משומשים, ועוד אין חולק כי במעמד המכירה הצהירה הנתבעת בפני התובעות כי הרכב עבר תאונה קלה בחלקו האחורי וכי נותר אך לתקן את סגירת תא המטען ולבצע עבודת פחחות קלה. לטענת התובעות מאחר שהערכת עלות תיקונים קלים אלה עמדה לכל היותר על סכום של כ-500 ₪ בלבד, החליטו לרכוש את הרכב במצבו המוצהר כאמור.

עוד אין חולק כי התובעת 2 הוחתמה הן על הסכם רכישה, ובמסגרתו נמכר הרכב AS IS, והן על טופס גילוי נאות, בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008.

2. תמצית טענות התובעות הינה כי הוטעו ע"י הנתבעת לסבור כי מדובר ברכב ללא פגיעות מלבד הפגיעה האמורה בחלקו האחורי, שהינה מינורית, וזאת על אף שהיה בידי הנתבעת מידע על תאונה משמעותית שעבר הרכב בחלקו הקדמי.

התובעות טוענות כי הדבר התגלה בסמוך לאחר הרכישה לאחר שנשמעו רעשים מחשידים במהלך הנסיעה, ובבדיקת הרכב באותו מועד בשל כך התברר במוסך כי הרכב עבר תאונה קשה בחלקו הקדמי.

התובעות טוענות כי עד כה נדרשו בשל פגיעה זו שהוסתרה לביצוע מספר תיקונים ברכב, ונשאו בעלויות אלה, ועדיין אינן חשות ביטחון בשימוש בו.

התובעות טוענות נחרצות כי אילו היו יודעות על הפגיעה מקדימה, גם נוכח מיקומה ועל כן משמעותה – נזק לחלקים חיוניים לתפקוד הרכב, וגם נוכח חומרתה, לא היו רוכשות את הרכב.

3. הנתבעת טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובעת 1 שכן רוכשת הרכב היא התובעת 2.

עוד טוענת הנתבעת כי מדובר ברכב משומש שמקוריותו מהשכרה, שעלה לכביש ב- 3/2010 וגמע נכון למועד מכירתו 178,070 ק"מ, נתונים המשקפים את הבלאי ומצבו המכני, ועל כן תומחר לאחר הפחתה בסכום של 11,000 ₪ בלבד.

הנתבעת מסרה בטרם מכירת הרכב את כל המידע שברשותה והקונה הצהירה כי בדקה את הרכב ואת מצבו החיצוני והמכני, כי ניתנה לה הזדמנות לבדוק את הרכב, וכי היא מוותרת על כל טענה בנושא.

לפיכך, משהוסכם על מכירת הרכב AS IS וללא אחריות, ומשהוחתמה הקונה על טופס גילוי נאות כמתחייב מהוראות החוק ואף זכתה להנחה משמעותית, אין מקום לטענותיה.

4. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 8.6.20 טען נציג הנתבעת כי בידי הנתבעת שתי בדיקות של הרכב במכוני בדיקה, ממועדים הקודמים למכירה, ושתיהן גולו לתובעות במעמד המכירה. עותק הבדיקות נמסר במעמד הדיון לבית המשפט (סומנו נ/1 ו- נ/2) מאחר שהן לא צורפו לכתב ההגנה, ומאחר שהתובעות טענו כי דבר קיום הבדיקות לא נמסר להן מעולם, כמו גם עותק הבדיקות ואף לא תוכנן, נמסר במעמד הדיון עותק גם לתובעות.

אין חולק כי קיומן של הבדיקות וממצאיהן לא מצוינים בטופס גילוי נאות עליו חתומה התובעת 2, ואף לא בהסכם המכר.

בנסיבות אלה, אפשרתי לתובעות להשלים הגשת חוות דעת מקצועית לתמיכה בטענותיהן, ולאחר שאלה הוגשו ולבקשת הנתבעת התקיים דיון נוסף ומסכם ביום 21.9.20.

5. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות הקיים, הן בדיקות הרכב נ/1 ו- נ/2 והן הראיות המשלימות מטעם התובעות (בדיקה במכון רכב וחוות דעת שמאי), ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה לביטול העסקה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

6. בהיות העסקה בין הצדדים עסקת מכר של רכב משומש ובהיות הנתבעת סוחרת רכב, חל על העסקה חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 המחייב כל עוסק במכירת רכב למסור לקונה טופס גילוי שיכלול מידע באשר ל"פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי" (סעיף 4 לחוק, האוסר על העוסק במכירת רכב לעשות עסקת מכר אלא אם גילה לקונה את המידע האמור).

בנוסף, חלות על העסקה הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המחייבות את הצדדים לחוזה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, לרבות במהלך ניהול משא ומתן ולהימנע מהצגת מצג שווא ומהטעיה.

סעיף 15 לחוק החוזים אף מקנה סעד של ביטול הסכם מקום בו תוכח הטעיה, כאשר בכלל הטעיה בא גם אי גילוי עובדות שהיה מקום לגלותן, וזו לשונו:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

החובה לנהוג בתום לב במהלך ניהול משא ומתן כוללת גם חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות לרבות עובדות שהצד השני יכול היה לגלותן בכוחות עצמו כאשר הגילוי מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה.

אי גילוי עובדות כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני מהווה אפוא הפרה של החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן.

אי גילויה של עובדה ביחסים חוזיים המתקיימים לפני כריתת החוזה אף עשוי להוות הטעיה במובנה החוזי, כאשר ההטעיה יכולה להתהוות בשל הצהרה פוזיטיבית, או נוכח הימנעות מגילוי עובדה מסוימת, מקום בו מוטלת על אחד הצדדים המתקשרים חובת גילוי.

בהתאמה לכך, על מוכר רכב משומש להימנע מהצגת מצג שווא והטעיה ולגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילת חובת עשייה.

ר' גבריאלה שלו, "דיני חוזים– החלק הכללי", מהד' שלישית 2005, בעמ' 149-151, גבריאלה שלו ואפי צמח, "דיני חוזים", מהד' רביעית 2019, בעמ' 75-77, וע"א 5393/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל, ניתן ביום 18.1.05 פורסם במאגרים.

7. חוק המכר - תשכ"ח 1968 קובע אף הוא כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי, או שהנכס אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה - מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו, או שאינו מתאים למוסכם בין הצדדים (ר' הוראות סעיף 11 לחוק הנ"ל).

אף בראי הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981, איסור ההטעיה נקבע מפורשות בסעיף 2 לחוק:

"לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה".

על אף שאיסור ההטעיה, הכולל בתוכו את אי הגילוי, שזור כחוט השני בהוראות דין אלה, נקבע כי היקפה של החובה הנובעת מכל אחד מהחוקים האלו, צריך שייגזר מתכלית המקור החוקי הקונקרטי.

כך, תכליתו של חוק הגנת הצרכן היא להגן על הצרכן מרכישת מוצרים שאיכותם ירודה מזו שהוצגה בפניו או שאין בידו הנתונים האמתיים באשר לאותו מוצר.

ר' למשל ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' תופיני סער, פ"ד מה(4) 405, 422.

השגת תכלית זו מחייבת הטלת חובת גילוי רחבה ככל הניתן , בגבולות הסביר, על העוסק כלפי הצרכן, בוודאי ובוודאי מקום שהמידע מצוי בידיו, כבענייננו.

ההבדל בין העסקה המסחרית לבין העסקה הצרכנית יבוא לידי ביטוי גם בקביעת היקפה של חובת הבדיקה שתוטל על כתפי הרוכש כאשר בעסקה הצרכנית עיקר הנטל ייפול על כתפי העוסק.

מכל המבואר לעיל עולה כי בעסקה שעניינה מכירת רכב על הסוחר לגלות לרוכש את כל המידע המהותי שהיה בידיעתו בדבר עברו של הרכב, ואף מידע שיכול היה באמצעים סבירים לגלותו, כאשר חובת הגילוי כוללת גם את החובה הפוזיטיבית למסירת המידע וגם הימנעות מאי מסירת מידע באופן פאסיבי, ובהתאם לפסיקה אין בוויתור הקונה על טענות, המשתמע מההסכם, כדי לפטור את המוכר, סוחר הרכב, מאחריותו, ככל שיימצא כי הטעה את הקונה והפר את חובת הגילוי המוטלת לפתחו, במובנה הרחב.

8. בענייננו אין חולק כי לרכב נעשו בעברו שתי בדיקות במכונים לבדיקת רכב, האחת בשנת 2012 והשנייה בשנת 2016, קודמות כאמור למועד ביצוע העסקה, בדיקות נשוא המוצגים נ/1 ו-נ/2.

עוד אין חולק כי בדיקות אלה לא צוינו בטופס הגילוי הנאות עליו הוחתמה התובעת 2 ובטופס אף לא פורט דבר באשר למצב הרכב וליקויים הקיימים בו.

טפסי הבדיקות לא צורפו לכתב ההגנה, ואין כל ספק כי התובעות הופתעו כשאלה הוצגו לראשונה בדיון ביום 8.6.20, התובעות טענו בהפתעה כי לא ראו את הבדיקות קודם לכן מעולם ואף תוכנן לא הובא לידיעתן.

הן משום האמון שמצאתי לתת בעדות זו של התובעות, גם לפי התרשמותי מכנות ההפתעה עת הוצגו בפניהן הבדיקות, וגם נוכח הצגת הבדיקות באופן מתמיה רק בדיון (הן לא הוגשו במסגרת כתב ההגנה), והן משום שקיומן נעדר מטופס הגילוי הנאות, שוכנעתי במידה המסתברת ביותר כי אכן מידע זה לא הובא בפני התובעות בזמנים הרלבנטיים לביצוע העסקה, על אף שכפי שעינינו רואות הוא היה מצוי בידיה של הנתבעת.

9. עיון בטופסי הבדיקות מלמד כי עובר למכירתו לתובעת 2 היו קיימות ברכב פגיעות נרחבות בהרבה מאותה פגיעת פח קלה בחלקו האחורי שגולתה, ובהן תיקוני תאונה בדופן שמאל, ליקויים באזור המנוע (לרבות תושבות מנוע פגומות – ליקויים בחלק קדמי של הרכב), תיקוני מרכב בעלי משמעות גבוהה, רכב לאחר תאונה עם סימני פגיעה בדופן שמאל, ליקויים בעלי משמעות גבוהה, סימני פגיעה בעמודים משמאל, נזק בקורות/עמודים הלחמות/חיבורים לא מקוריים, ועוד.

כאמור, התובעות העידו כי ניאותו לרכוש את הרכב משום שהוצג לפניהן מצג לפיו ברכב ישנה פגיעה אחת ויחידה, פגיעת פח קלה בחלק אחורי של הרכב שאף עלות תיקונה המינורית, עד סך של כ-500 ₪ בלבד, העידה על משמעותה השולית. אלא, שמיד לאחר הרכישה החלו רעשים מחשידים והתובעות פנו עם הרכב למוסך ביום 4.9.19, דהיינו יומיים לאחר הרכישה, ושם הבהיר להם לראשונה בעל המוסך כי הרכב עבר תאונה בחלקו הקדמי, וכפי שהסביר להם הדבר הותיר את המערך הקדמי ברכב במצב לא תקין.

התובעות איששו את טענתן ואת העולה מהבדיקות נ/1 ו-נ/2 בבדיקת הרכב במכון בועז, שהוגשה לתיק בית המשפט ואשר על פי ממצאיה ברכב פגיעות רבות מלבד הפגיעה מאחור, דלת קדמית ואחורית משמאל, החלפת חלקי מרכב, פגיעה בפגושים, סימני תאונה בחלק קדמי, פגיעת שלדה חלק קדמי, פגיעה בגשר קדמי, בפח חזית, ובקורת רוחב קדמית, תיקון עמודים אמצעי, קדמי ואחורי שמאל, ואף הפגיעה בחלק האחורי כללה פגיעת שילדה.

זאת, כאשר תיקון העמודים הוגדר כבעל משמעות גבוהה.

עוד הגישו התובעות חוות דעת שמאי רכב, המאשרת אף היא קיומה של פגיעה קדמית ברכב, ואשר לפי הערכת השמאי מדובר בליקויים שעלות תיקונים עולה כדי סך של 6,529 ₪. זאת, כאשר יוזכר כי עלות הרכב הנרכש, במלואה, עמדה על סך של כ- 11,000 ₪.

אמנם, הבדיקה במכון בועז וכן חוות דעת השמאי נערכו במועדים המאוחרים משמעותית למועד ביצוע העסקה. אולם, יש בהם בנסיבות העניין אך כדי לאשש ולחזק את המסקנה המתקבלת כי הנתבעת לא גילתה לתובעות את הפגמים שהתקיימו ברכב וכי הרכב עבר תאונה בחלקו הקדמי (וכעולה מהבדיקות גם בצדו השמאלי), תאונה בה נגרמו אף פגיעות שלדה ופגיעה בעלת משמעות גבוהה לעמודי הרכב.

עוד, הציגו התובעות גם את הבדיקה במוסך אליו פנו יומיים בלבד לאחר הרכישה בשל הרעשים שנשמעו מהרכב, בה מצוינת עמדת הבודק כי ברכב תאונה קדמית ישנה, וכן הציגו אישור העדר תביעות מאת מבטחת הרכב, החל ממועד הרכישה.

עובדות אלה, בשילוב עם עדותן המהימנה של התובעות, ועם פנייתן בזמן אמת, מידית לנציג הנתבעת בתלונה מדוע לא גולו הדברים – פנייה שלא נסתרה, מובילים לכלל מסקנה כי התובעות עמדו בנטל להראות כי ברכב התקיימו פגימות ותאונה קדמית קודמים, ולא כאלה שנגרמו עת היה הרכב בהחזקתן, וכי המידע לא גולה להן על אף שהיה בידי הנתבעת.

10. אפנה לפסק הדין שניתן בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל נ' מרדכי לוי (25.8.05, פורסם במאגרים), שם נקבע כי מוכר הרכב הטעה את הקונה שעה שאף כי גילה לו דבר קיומה של תאונה קודמת ברכב, המעיט בערכה וטען בפני הקונה כי מדובר בתאונה קלה ולא משמעותית, שעה שלאמיתו של דבר מדובר היה בתאונה קשה, וזאת על אף שהרכב נבדק ע"י מכון לבדיקת רכב לפני שנרכש:

"הטעיה מורכבת בעיקרה משתי קטגוריות חלופיות, שהן הטעיה אקטיבית ופאסיבית. הראשונה נגרמת עקב מצג-שווא, כאשר, למשל, צד ניאות להתקשר בחוזה עקב נתונים לא נכונים, שאותם מסר לו הצד השני. השנייה מקורה באי גילוי, עת צד בחר להתקשר בחוזה על יסוד טעות, בשל הימנעותו של הצד שכנגד לגלות נתונים הידועים לו ואשר ביכולתם להשפיע על החלטת הראשון אם להתקשר בחוזה אם לאו...

הקטגוריה השנייה מעוגנת בסיפא של סעיף 15 לחוק החוזים המרחיב את יסוד ההטעיה גם למצבים של שתיקת הצד השני נוכח חובת גילוי...

... (ש)בנסיבות מסוימות יכולה שתיקה להיחשב כמצג פוזיטיבי. כך, למשל, כאשר צד בחר לגלות במשא-ומתן רק "חצי אמת" והעסקה בוצעה בעטיה...

לבסוף יצוין לעניין זה, כי התהוותה של הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים אינה מחייבת "כוונה להטעות" מצד המטעה. די בכך שהלה נהג בפזיזות או ברשלנות...

... הוא אינו מאזכר במפורש את העובדה שהרכב עבר תאונה קשה. עובדה זו הייתה בידיעתו של המשיב ולא הייתה ידועה למערער מס' 2, שלאור מצג מפורש מצד המשיב סבר כי מדובר בתאונה לא משמעותית. בנסיבות אלו נוצר פער בין המצב העובדתי שאותו המערער מס' 2 שיווה לנגד עיניו, עת בחר להתקשר בעסקה, ובין המצב העובדתי לאשורו...

הטעיה תיווצר באמצעות מצג-שווא, כאשר הקונה החליט להתקשר בחוזה המכר עקב נתונים לא נכונים אודות הממכר שנמסרו לו על-ידי הצד שכנגד. לפיכך, ניתן היה לדבר על הטעיה מכוח מצג בענייננו, לו המשיב היה מצהיר באוזני המערערים עובר לכריתת החוזה, כי הרכב לא עבר תאונה מעולם והם, מצדם, היו מחליטים לרכשו על סמך הצהרה זו...

ואכן, לדיס-אינפורמציה של המערערים בנקודה זו יכולה להיות נפקות לעצם ההחלטה אם להתקשר בעסקה או, לפחות, לנכונותם להתקשר בה בתנאים שעליהם הוסכם...

ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה...

זאת ועוד, ניתן לומר כי מקום שהמוכר הוא בעל רקע מקצועי בתחום הנדון, כגון, שמדובר בסוחר רכב או במכונאי רכב דוגמת המשיב דנן, חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו (פרידמן וכהן, 829-830) ובין משום קיומם של יחסי ספק-צרכן."

(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

בענייננו, שוכנעתי בכנות טענת התובעות כי אילו היו יודעות על הפגיעות ברכב, ובפרט הפגיעה בחלקו הקדמי תוצאת תאונה קודמת, כלל לא היו מתקשרות בהסכם הרכישה, וההצהרה בדבר העדרן של פגימות כאמור היא שהניעה אותן להתקשר בחוזה כמו שהוא. התובעות העידו כי היה להן חשוב שלא תהיינה פגיעות בחלק קדמי, וכי ברכב עם פגיעה קדמית לא היו נוגעות. אף נציג הנתבעת העיד כי הציג בפני התובעות רכבים אחרים שלא היו מעוניינות בהן, באופן התומך בעמדת התובעות כי ידעו מה הן מחפשות – רכב אמין שלא יהיה להן חשש בטיחותי לעשות בו שימוש. עמדת התובעות כי לא היו רוכשות את הרכב לו ידעו על מצבו, נתמכת גם בחומרתן היחסית של הפגימות וביחסיות שבין מחירו לבין עלות תיקוני הפגיעות ברכב על פי חוות דעת השמאי, עלות המגיעה כדי כ-60% מערך העסקה.

11. לאור כל האמור לעיל, הוכחה זכות הקונה במקרה זה לבטל את הסכם המכר מחמת טעות והטעיה, ולפיכך אני מורה על ביטול עסקת המכר נשוא התביעה.

כעת יש לבחון את הזכות להשבה עקב הביטול.

ס' 21 לחוק החוזים מורה על השבה לאחר ביטול החוזה:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

מכאן, בסיסית, על התובעות להשיב לנתבעת את הרכב שנמצא עדיין בחזקתן ועל הנתבעת להשיב להן (לרוכשת על פי ההסכם) את סכום העסקה בסך 11,218 ₪.

יודגש, כי העובדה שבשל חלוף הזמן יכול שירד ערכו של הרכב אינה יכולה לעמוד לתובעות לרועץ משום שגרסתן לפיה ביקשו סמוך למועד ביצוע העסקה את ביטולה אך הנתבעת סירבה, היא גרסה שלא נסתרה. כעת, משהתברר כי הסירוב לא היה כדין אין לנתבעת להלין אלא על עצמה, והיא נטלה בכך סיכון זה.

עם זאת יובהר כי בסוגיה זו יש מקום להידרש למספר פרמטרים נוספים בטרם יוגדר הסכום הסופי לתשלום, כנגד השבת הרכב.

כך, טוענות התובעות כי נדרשו להוצאות הכרחיות להמשך השימוש ברכב, בשל הפגימות שהתברר כי קיימות בו, כמו כן נדרשו להוצאות על מנת לתמוך בטענתן כי מדובר בתאונה קדמית שהוסתרה מהן, בעבור בדיקה במכון רכב ובעבור חוות דעת שמאי, והן עותרות גם לפיצוי בגין ההטעיה.

מנגד, יש לקחת בחשבון את שאלת דמי השימוש ברכב, שכן עד כה הרכב מוחזק בידי התובעות והן עושות בו שימוש (הגם שלטענתן מדובר בשימוש חלקי נוכח חששן ממצבו בהיבט הבטיחותי).

12. בחינת ההוצאות בפועל בעבור תיקונים שבוצעו ברכב, בהתאם לאסמכתאות שצורפו, מלמדת על קושי בקביעת קשר סיבתי מובהק ביניהם לבין מצבו הקודם הנסתר של הרכב. מכל מקום מדובר בסכום מקסימלי של 814 ₪ (123 ₪ בגין טיפול בבלם קדמי, 59 ₪ עבור סידור פנס ימין, 620 ₪ בגין טיפול בסליל כרית אוויר ו- 12 ₪ בגין חיזוק פגוש קדמי).

בנוסף לכך, צורפו אסמכתאות על תשלום למכון בדיקת רכב בועז בסך 350 ₪ ועבור שכ"ט שמאי בסך 650 ₪, דהיינו סה"כ הוצאות מקסימליות בסך 1,814 ₪, כאשר כאמור באשר לחלק התיקונים מתוכן נותר ספק.

לפיכך, מצאתי להעמיד את כלל ההוצאות שנגרמו לרוכשת הרכב, לרבות הוצאות המשפט (אגרה, התיצבות לשני דיונים וכיוצ"ב) על סך כולל של 2,500 ₪.

באשר לשווי דמי השימוש איש מהצדדים לא הציג בפני ראיה קונקרטית בנושא, ועל כן ניתן לקבוע שווי זה באומדן, ונראה כי סכום של 2,000 ₪ בגין תקופת השימוש, בהינתן עדות התובעות באשר לחששן משימוש ברכב ועל כן הימנעותן מעשיית שימוש מקיף בו, משקף הערכה נכונה של דמי השימוש בו.

סכום זה יופחת מהסכום לתשלום לתובעת 2.

אפנה לאומדן שנעשה בפסק הדין בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל נ' מרדכי לוי (25.8.05, פורסם במאגרים), שהוזכר לעיל, ולפיו הועמדו דמי שימוש ברכב נשוא ההליך שם על סך של 4,000 ₪ בגין תקופת שימוש של כשנתיים.

בכל הנוגע לשאלת הפיצוי בגין ההטעיה, יש לבחון שאלה זו על רקע שאלת הנזק באם נגרם לרוכשת הרכב עקב אי הגילוי, בעיקרם של דברים בשלב הטרום חוזי, בשל הצגת המצג באשר למצבו של הרכב אשר הביא להתקשרות.

לא הוכחו לפני הוצאות קונקרטיות דוגמת עלויות בדיקה קודמות לרכישה, עלות התקנת אביזרים ברכב שירדה כעת לטמיון, וכיוצא באלה, ואף לא שוכנעתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי בשל עגמת נפש של ממש (צער עמוק וממשי).

עם זאת, אין ספק כי התובעות נדרשו לטיפול בעניין הידרשות של ממש, הדבר גרם להן לטרחה ולאובדן זמן ואף הטריד את מנוחתן, ובגין נזק זה יש לפצות את רוכשת הרכב בסך של 1,000 ₪, על פי אומדן בית המשפט.

13. לסיכום, אני מורה על ביטול עסקת מכר הרכב נשוא התביעה, עסקה מיום 2.9.19 למכר רכב מסוג ניסן מיקרה מ.ר. 7289672, בעלות עסקה בסך 11,218 ₪.

בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת 2, רוכשת הרכב, את הסך של 12,718 ₪ (לאחר קיזוזים, ר' סעיף 12 לעיל. מאחר שהסכם המכר נחתם למול התובעת 2, ישולם פסק הדין לתובעת 2).

בתוך 15 יום ממועד ביצוע התשלום ישיבו התובעות לנתבעת את הרכב, בתיאום בין הצדדים (חובת ההשבה היא על שתי התובעות משום הצהרתן כי הן מחזיקות בו במשותף).

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' תשרי תשפ"א, 27 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.