27 נובמבר 2020

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה ביום 29.12.2019 כי נכותו היציבה של המערער בשיעור 15% החל מיום 19.6.2013 (להלן: "ההחלטה").

העובדות

1. המערער, יליד 1949, הוכר כנפגע עבודה בעמוד שדרה מותני.
2. ביום 23.10.2018 התכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער וקבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 13.6.2013.
3. ביום 30.12.2018 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה קיבלה החלטה לפיה נכות המערער בגין הגבלה בינונית בעש"מ היא 20%. כאשר שיעור ההשפעה הנובע מהפגיעה בעבודה עומד על 75% ושיעור ההשפעה של גורמים אחרים בגובה 25%. משכך, קבעה הוועדה כי הנכות הצמיתה של המערער כתוצאה מהפגיעה בעבודה היא בשיעור 15%.
4. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 40394-01-19, לפני כב' השופטת איריס רש). ביום 27.10.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכבה הקודם, "על מנת שתשקול מחדש את קביעתה ולפיה הופחתו 25% משיעור הנכות בגין גורמי השפעה ותנמק את קביעתה. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת." (ההדגשה שלי ס.א.)(להלן: "פסק הדין המחזיר").
5. הוועדה מושא הערעור התכנסה מכח פסק הדין המחזיר ביום 29.12.2019. הוועדה עיינה בהוראות פסק הדין המחזיר, וקבעה כדלקמן:

"

1. ביום 2.2.2020 ובגין ההחלטה כאמור, הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. ואלה טענות המערער בתמצית:
2. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר. משכך, נימוקי הערעור בערעור הקודם תקפים כאן.
3. אין בגורמי הסיכון של המערער כדי לבסס נכות הניתנת לניכוי. משלא ניתן לאבחן ולהפריד בין נזקים.
4. הוועדה סותרת את ממצאי חוות הדעת של ד"ר אייל ריבלין, אשר הכיר בנזק כנובע ממיקרוטראומה.
5. לטענת המערער רק גורמי סיכון המתממשים לכדי נכות בשונה משינויים ניווניים גרידא, יכולים להוות גורמי סיכון הניתנים לניכוי.
6. המערער ביקש לבטל את החלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו להרכב אחר משהוועדה נותרה מקובעת בעמדת.
7. ואלה טענות המשיב בתמצית:
8. החלטת הוועדה מנומקת כדבעי, בכך מילאה הוועדה את הוראות פסק הדין המחזיר.
9. הוועדה פירטה בצורה מאד ברורה את הגורמים הספיציפיים תוך כדי ניתוח, אלו מבינם גורמים טראומטיים ואלו לא. הוועדה אינה נשענת על נתונים סטטיסטיים, והחלטתה מתכתבת עם חוות דעתו של ד"ר ריבלין ופסק הדין אשר הכיר בפגיעה בעבודה על דרך ההחמרה.
10. המערער היה מודע בשלב ההכרה, כי הוועדות ידונו בעניינו לפי הלכת יונס סואעד ואכן כך בדיוק פעלה הוועדה.
11. אין הצדקה להשבת עניינו של המערער להרכב אחר.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה בין היתר השלמת הטיעונים לאחר הדיון, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
2. במסגרת ערעור על החלטות וועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך להכריע בשאלות משפטיות גרידא. במסגרת סמכותו זו, בית הדין בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה בחוק או בפרשנותו, האם חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה לפעול באופן מסוים.^[1]
3. לעניין קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים, אלו הן קביעות רפואיות מובהקות המוכרעות בוועדה ומצויות בתחום סמכותה בלבד. היינו – בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.^[2]
4. מקום בו בית הדין קיבל את הערעור והחזיר עניין זה או אחר לדיון בוועדה לפי פסק דינו, הלכה היא כי על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול לפי הנחיותיו בפסק הדין. בהתאם לכך, בערעור על החלטת וועדה חוזרת, היינו החלטה שהתקבלה לאחר שבית הדין השיב את העניין לבחינה חוזרת של הוועדה, הביקורת השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינה האם הוועדה מילאה אחרי הוראות פסק הדין באופן דווקני.^[3]
5. כאמור עניינו של המערער הוחזר לוועדה על מנת שתשקול מחדש הפחתת שיעור הנכות בגין גורמי השפעה ותנמק את החלטתה.
6. פקיד התביעות הוא הקובע אם אירוע מסוים הוא בבחינת פגיעה בעבודה, דהיינו- תאונת עבודה או מחלת מקצוע. לאחר קביעתו של פקיד התביעות, או כפי שאירע בענייננו, לאחר פסיקת בית הדין בעקבות התביעה שהגיש המערער כנגד דחיית תביעתו על ידי פקיד התביעות, קמה סמכותה של הוועדה לקבוע בהתאם לסעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה". בהמשך ובהשלמה נקבע בסעיף 120(א) לחוק, כי: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אליהם מוערכת דרגת הנכות...".

לאור הוראות החוק נקבעו ההלכות הבאות:

1. בעניין מרגוליס,^[4] נקבע כי ניתן לנכות נכות קודמת (מפגיעה בעבודה) משיעורי הנכות הנקבעת, בתנאים מסוימים כלהלן -

"אם הוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

לשון אחר:נהוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: ב

אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל."

בעניין יונס סואעד^[5] נקבע, כי "ההכרה במחלת המבוטח כמחלת מקצוע החל ממועד פלוני אין משמעה שבאותו מועד "קרתה המחלה" במובן של קרות תאונה במועד פלוני. שמטבען של מחלות המקצוע כמו גם של פגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה שהן מבשילות על פני זמן.

השאלה בדבר ייחוס "מצב קודם" וניכויו מתעוררת אף ביתר שאת מקום שבמקביל, גם כן על פני תקופת זמן, חשוף המבוטח לגורמי סיכון נוספים הפועלים עליו את פעולתם, ביניהם גורמים חיצוניים שאינם קשורים לעבודה. גורמים אלה אינם בבחינת "מצב קודם" שהרי אין הם עונים על הנדרש על פי הלכת מרגוליס כפי שהובהר."

1. כלומר,

"היות הנכות נובעת מהפגיעה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת מן הפגיעה בעבודה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה."

עוד נקבע שם, שככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה.

בעקבות הלכת סואעד וכהמלצת בית הדין הארצי תוקנו טפסי הוועדות הרפואיות והובאה האפשרות של נכות חלקית בשונה מניכוי מצב קודם. וזה המקרה שלפנינו.

1. בעניין זהר^[6] נקבעו הכללים הבאים:

"א. הכלל הוא על פי סעיף 118, 120 לחוק, שבקביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.

ב. אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב. דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15.

ג. באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות.

ד. לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות.

למשל האסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע לפי הילכת יונס התפתחה גם בשל החשיפה התעסוקתית לחומרים מסוכנים אצל המערער משך שנים ובמקביל גם עקב העישון של המערער במשך 20 שנה.

במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה בריאות וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה. במקרה יונס - היה עליה להפחית את נזק העישון הריאתי מתוך הנכות הכוללת.

ה. ......".

1. באשר לחובת ההנמקה, נקבע בפסיקה, כי על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי מוטלת חובת ההנמקה, הדבר נדרש כדי לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה.^[7] לעניין ההנמקה נפסק כי –

"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".^[8]

מן הכלל אל הפרט

1. החלטת הוועדה להפחית משיעור הנכות, עקב גורמי השפעה נוספים תחלואתיים מנומקת היטב, ומבוססת אך ורק על נתוניו האישיים של המערער וספרות מדעית. הוועדה לא ניכתה מצב קודם, אלא ייחסה את הנכות הכוללת למגוון גורמים חבלתיים ותחלואתיים. בהחלטתה הסבירה הוועדה באופן מפורט ומובן גם למי שאינו רופא את הלך מחשבתה ומסקנותיה.
2. אני דוחה את טענות המערער לפיהן, החלטת הוועדה התבססה על נימוקים כלליים רוחביים וסטטיסטיים. עיון בהחלטה מראה, כי הוועדה נימקה את החלטתה לפי הנתונים הספיציפיים והאישיים של המערער. הוועדה הצביעה על מצבו הרפואי של המערער והסבירה כי –

"מדובר בהפרעה לאורך מספר סיגמנטים בעמוד השדרה המותנית המכונה היצרות התעלה המותנית עקב התעבות המפרקים האחוריים והרצועות כך שתנועות הליכה למשך זמן קצר מהווה "חניקה" של הסיבים העצביים המתפקדים ככאב ומחייבים את המטופל להפסיק את הילוכו ולחפש תנוחת כיפוף חלקית כדי להפיג את הלחץ שבעיקרו אחורי. לחץ אחורי כזה והתעבות של המפרקים האחוריים אינו תהליך חבלתי, גם לא במגנון (כך במקור) של חשיפה לתנועות חוזרות ונשנות שהם בסיסה של ההכרה במנגנון מיקרוטראומה.זהו תהליך תחלואי טבעי אשר יכול להתחיל ולהחמיר לאורך שנים גם אצל עובדים יושבניים ולא אלו שעוסקים בעבודה פיזית."

1. כעולה ממסקנות הוועדה היה ניתן להבחין בין שינויים ניווניים תחלואתיים לבין ממצאים חבלתיים, וזאת בניגוד לנטען על ידי המערער. כלומר, הערכת השפעת גורמים תחלואתיים מבוססת על נתונים מוכחים.
2. הוועדה תומכת את מסקנתה שמדובר בתהליך תחלואתי ולא חבלתי, בספרות הרפואית שאין בה עדות אחת שתהליך חבלתי אחד או חוזר גורם להפרעה בסגמנטים סמוכים מהסוג שאובחן אצל המערער גם על פי התלונות וגם על פי הדימות לפי הרישומים כבר משנת 2015.
3. זאת ועוד, הבהירה הוועדה כי המשך ההחמרה במצבו הרפואי של המערער, לאחר הפסקת עיסוקו וחשיפתו לאירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים, מחזקת את קביעת הוועדה כי מנגנון הפגיעה היה מתפתח גם ללא כל אירוע חבלתי.
4. מסקנות הוועדה מתיישבות עם חוות דעתו של ד"ר ריבלין, אליה הפנה המערער, לפיה שינוי מבנה אצל המערער יכול להתרחש מסיבות רבות. המומחה קבע כי לעבודת התובע השפעה משמעותית מעל 20% על התפתחות הליקוי, אך אין זו הסיבה היחידה.
5. הוועדה קבעה כי השפעת העבודה על התפתחות הליקוי בשיעור של 75% והשפעת הגורמים האחרים עומדת על שיעור 25%.
6. קביעת דרגת נכות הינה עניין שבהערכה המצוי בתחום מומחיותה המקצועית של הוועדה.
7. בנסיבות המקרה שפורטו אין צידוק להתערבותנו בקביעתה זו של הוועדה לעניין הפחתת הנכות בגין גורמי השפעה נוספים בשיעור של 25%.
8. נסיבות המקרים בפסיקה אליה הפנה המערער שונות ממקרה דנן. הוועדה כאמור לא הסתמכה על מחקרים כלליים, נתונים סטטיסטיים, גיל מין וכד'.
9. הוועדה מילאה את הוראות פסק הדין המחזיר באופן דווקני.

סוף דבר

1. לאור האמור, משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"א, (27 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). ↑

2. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006). ↑

3. דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (8.1.2008). ↑

4. דב"ע (ארצי) נג/46 – 01 מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו 364 (1993). ↑

5. עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד – המוסד לביטוח לאומי, (27.3.2012) ↑

6. עב"ל (ארצי) 46154-03-12 זהר – המוסד לביטוח לאומי, (4.8.2013); ראה גם 11333-09-13 חרותי – המוסד לביטוח לאומי, (5.3.2015). ↑

7. דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. ↑

8. דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130. ↑