צו לפתיחת הליכים בעניין היחיד ניתן ביום 17.3.20.

במסגרת הצו לא נקצב תשלום מזונות לילדי היחיד.

בדיון מיום 9.12.20 נקבע ליחיד צו לשיקום כלכלי בו הותקנה תכנית תשלומים על פיה היחיד יוסיף לקופת ההליך סך של 78,000 ₪ בתוך 60 חודשים. יוער כי סך של 30,000 ₪ מתוך סכום זה הינו תשלום שעל היחיד להוסיף לקופה לאחר שינהל הליך נפרד בסכסוך רכושי בינו לבין הנושה (ניתן ליחיד היתר לנהל הליך נפרד נגד הנושה).

ביום 28.2.21 ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (להלן – פסק הדין) בו חויב היחיד בתשלום מזונות ילדיו בסכום כולל של 2,400 ₪ לחודש (600 ₪ לכל אחד מארבעת ילדיו).

בית המשפט ובעלי התפקיד בהליך דנן כלל לא ידעו על ההליך שהתנהל בין היחיד לבין הנושה ואף לא על פסק הדין דלעיל. רק ביום 19.7.21 התקבלה הודעה מטעם המל"ל (בקשה 8) על כך שהנושה פנתה אליו לתשלום המזונות בהתאם לפסק הדין.

בהחלטה מיום 19.7.21 הועברה בקשה זו להתייחסות הצדדים וכן ניתנה הוראה לנאמן להגיש בקשה לקציבת מזונות בהתאם לסעיף 179 לחוק.

ביום 21.7.21 הגיש הנאמן בקשה לקציבת המזונות. בהחלטה מיום 21.7.21 בקשה זו הועברה לתגובת הצדדים.

כעת יש להכריע בבקשות.

בקשה מס' 8 – על המל"ל להימנע מתשלום המזונות לנושה כל עוד היחיד נמצא תחת חסות הליך זה. על אף שדבר קיומו של ההליך בין היחיד לנושה ופסק הדין שניתן הובאו בפני בית משפט זה בשלב מתקדם של ניהול ההליך, ועל אף שפניית המל"ל מעידה על צבירת חובות נוספים, בשלב זה איני רואה מקום לבטל את ההליך בגין עובדות אלה.

מטרת ההליך היא שיקום היחיד על מנת שיוכל לנהל חייו בכבוד.
מטרת תשלום המזונות הינה להבטיח כי ילדיו הקטינים של היחיד יוכלו לגדול ולנהל את חייהם בכבוד.

בשלב זה, ראוי למצות תכליות אלה ולא לבטל את ההליך ובכך לפגוע ביישומן.

אשר על כן, המל"ל ימנע מתשלום המזונות לפי פסק הדין כל עוד היחיד נמצא בהליך. תשלום המזונות יהיה אך ורק על פי החלטה זו.

בקשה מס' 9 – ביום 21.7.21 הגיש הנאמן בקשה לקציבת מזונות בהתאם לסעיף 179 לחוק.

הנאמן עתר לקצוב את מזונות ילדי היחיד על סך 1,400 ₪ לחודש לכל הילדים "זאת בכדי שהיחיד יוכל לכלכל עצמו ואת ילדיו בכבוד (בימים בהם ילדיו שוהים עימו)".

עוד ציין הנאמן כי גם הנושה נמצאת אף היא בהליך חדלות פירעון בתיק חדל"פ 29258-11-20 (צו לפתיחת הליכים ניתן ביום 7.4.21), כאשר הנאמן זהה גם בעניינה וחלק מהחובות חופפים.

הנושה בתגובתה טענה כי סכום המזונות שנפסק מבוסס על הסכמת הצדדים, קרי הסכמת היחיד לשלם לה סכום זה. הנושה ציינה כי היחיד אינו מקיים את הסדרי הראיה שנקבעו בפסק הדין ובפועל לוקח את ילדיו אליו רק אחת ל- 6-4 שבועות וכי היחיד אינו משלם את המזונות כסדרם ובמלואם מאז חודש אפריל 2021. עוד פירטה הנושה את הכנסותיה והוצאותיה וציינה כי הכנסותיה אינם מספקים לכיסוי הוצאותיה , לרבות ההוצאות בגין הילדים.

היחיד הגיב גם הוא והעלה מספר טענות כנגד הנושה, אשר רובן טענות רכושיות שאינן רלוונטיות לבקשה. היחיד ציין שגם הוצאותיו גבוהות מהכנסותיו, אף שבהוצאותיו כלל היחיד גם את תשלום המזונות. זאת, למרות שנראה מתגובת הנושה כי הוא אינו נושא בהוצאה זו בפועל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו, אני סבורה כי נוכח נתוני ההליך יש מקום להותיר את פסיקת המזונות לארבעת הקטינים בסכום שנקבע בבית משפט לענייני משפחה.

היחיד מתנהל בצורה המעוררת תמיהה, בלשון המעטה, בכל הנוגע לסוגיית המזונות.

החל בעובדה שהביע הסכמה להעמדת המזונות על סך 2400 ₪ בדיון שהתנהל בבית משפט לענייני משפחה ביום 28.2.21, קרי לאחר שניתן צו שיקום בעניינו, וכלה בכך שלא גילה לבעלי התפקיד על ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת או על פסק הדין שניתן.

בנוסף, סכום המזונות שנקבע בפסק הדין נקבע על הצד הנמוך (כ-600 ₪ לחודש לילד), ואיני סבורה כי יש מקום להפחיתו, קל וחומר נוכח טענת הנושה כי היחיד אינו פועל בהתאם למוסכם בעניין הסדרי ראיה ומשמורת על ילדיו ומרבית הנטל הכלכלי בהקשר זה מושת לפתחה.

על כן, אני קוצבת את מזונות הקטינים על סך של 600 ₪ לילד לחודש (2,400 ₪ לחודש סך הכל). זאת מיום מתן הצו לפתיחת הליכים ואילך, עד החלטה אחרת.

יוער כי בהתאם לפסק הדין, ככל שאחד הילדים יגיע לגיל 18 או יסיים את בית הספר התיכון (לפי המאוחר) יופחתו המזונות לגביו לשליש (200 ₪ לחודש).

היחיד יפעל לתשלום מלוא חוב הפיגורים בגין המזונות שטרם שולמו מיום מתן פסק הדין ועד למועד זה.

על היחיד לבצע את התשלום החודשי עד ל-10 בכל חודש.

תשלום כאמור מהווה תנאי מהותי להמשך ניהול ההליך.

המזכירות תמציא ההחלטה גם למוסד לביטוח לאומי ולנושה.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.