1. לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט השלום (כב' השופט א' דורון) מיום 13.2.2020 במסגרתה הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

בתאריך 3.2.2020 הוגש לבית המשפט השלום בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב, במסגרת ת"פ 6649-02-20. על פי כתב האישום במועדים הרלבנטיים היו המשיב והמתלוננת גב' נועה אלבחירי נשואים ולהם 4 ילדים משותפים. צוין כי בעת האחרונה נפרדו אך לא התגרשו.

על פי כתב האישום, בתאריך 10.1.2020 בסמוך לשעה 22:45 נפגש המשיב עם המתלוננת במאפייה בעיר רהט כשהיא עם אחותה ואז החל המשיב לקלל אותה ואיים עליה כי ירצח אותה.

עוד על פי כתב האישום, בתאריך 27.8.19, סמוך לשעה 09:00, בביתם שבעיר רהט, ביקש המשיב את מכשיר הטלפון של המתלוננת ומשזו סירבה, תקף אותה המשיב בכך ש"נתן לה אגרופים לפניה, משך אותה משערותיה ואז נטל מוט ברזל והכה אותה באמצעותו בישבנה". על פי כתב האישום, כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות המטומה נרחבת בישבנה והמטומה בסנטרה.

כן באותו מעמד שבר המשיב את מכשיר הטלפון של המתלוננת.

בשל אלה, הואשם המשיב בביצוע עבירות של איומים, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, עבירות לפי סעיפים 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, 382(ג) ו-452 לחוק האמור.

כאמור, המשיב שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא ביישוב שבצפון הארץ בפיקוח אחד הערבים שאושרו על ידי בית המשפט, הפקדה בסך 30,000 ₪, ערבות של המשיב וכל אחד מן הערבים בסך 50,000 ₪ ואיסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת.

בנוסף, הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב שיבחן, בין היתר, את אפשרות שילובו בהליך טיפולי וכן את שינוי התנאים שנקבעו ככל שהדבר נדרש.

1. יצוין כי להחלטת השחרור קדמו החלטות קודמות פרי דיונים שונים בעניינו של המשיב, כפי שיפורט להלן.

במועד הגשת כתב האישום, 3.2.2020, עתרה ב"כ המשיב לשחרורו אף טרם שעיינה בראיות (וללא הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה), והציגה בפני בית המשפט חלופת מעצר אפשרית. בית משפט קמא (כב' השופט א' ברסלר-גונן, סג"נ) קבע, לאחר עיון בתיק החקירה, כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר מובהקת של מסוכנות, ומשכך התבקשה ההגנה להבהיר האם היא מעוניינת להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב או לקבוע מועד דיון קרוב לאחר שתעיין בחומר הראיות.

בהתאם להבהרת ההגנה, נקבע דיון ליום 5.2.2020 והמשיב נעצר עד החלטה אחרת.

בדיון מיום 5.2.2020 שהתקיים בפני כב' השופט ר' סולקין, טען ב"כ המשיב כנגד ראיות המאשימה ומהימנות המתלוננת וציין כי ההגנה תסכים לכך שיוגש תסקיר שירות המבחן כלומר שבתקופת ההמתנה עד לתסקיר יהיה המשיב משוחרר ו "בתנאי שבית המשפט ישמע חלופה ראויה שיש באולם בית המשפט".

בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום וקיימת עילת מעצר. צוין כי "...בנסיבות המתוארות, אין בית המשפט מוצא, כי ניתן לשקול חלופת מעצר, בטרם יתקיים בירור מעמיק בשאלת מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת" והדיון נדחה להמשך דיון וקבלת תסקיר ליום 26.2.2020.

המשיב ערר על החלטה זו. במסגרת הדיון בערר ציין הסנגור כי קיימות ראיות חדשות (4 סרטונים) לטובת המשיב. לאור דברי בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' עדן) כי דרך המלך לבחינת הראיות החדשות היא בפניה לבית משפט קמא, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערר.

בהתאם לכך, ביום 11.2.2020 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר.

בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, התייחס בית המשפט קמא (כב' השופט א' דורון) לארבעת הסרטונים שהוגשו מטעם ההגנה ותיאר את המתרחש בסרטונים אלה. על פי ההחלטה, אין בסרטונים אלה כדי להפוך את התמונה הראייתית ולשנות את קביעת בית המשפט בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב.

בית המשפט קמא ציין כי "...הסרטים וההקלטה מעידים בצורה ברורה כי קיימת מורכבות מובהקת בין המשיב למתלוננת, שבאה לידי ביטוי ביחסים עכורים, שהובילו אף באחד המקרים המצולמים לתקיפה של המשיב בכך שנדחף על ידי המתלוננת. הדברים הללו, גם אם יוגדרו כראיות חדשות, אין בהם כדי להפוך את הקערה על פיה. הדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק בהחלטות המותבים השונים אשר קבעו קיום תשתית ראייתית, תוך התייחסות ברורה לראיות הקיימות בתיק החקירה עובר למתן ההחלטה" (פרוטוקול מיום 13.2.2020, עמוד 26, שורות 11-16).

עם זאת, בית משפט הורה על שחרור לחלופות, בהתחשב בעברו הנקי של המשיב, נתון שבית המשפט סבר כי הוא בעל משקל וחשיבות, תוך איזון בין עובדה זו ובקשת המשיב להשתחרר לחלופה לבין העובדה ששירות המבחן לא יוכל לעמוד בלוח הזמנים להגיש תסקיר במועד שנקבע (26.2.2020) אלא עותר להגשת התסקיר ליום 15.3.2020.

עוד הביא במסגרת שיקוליו בית המשפט כי החלופה המוצעת מרוחקת מאות קילומטרים ממקום מגורי המתלוננת ולצד הערבים המפקחים שהותירו רושם שיוכלו לבצע את תפקידם נאמנה וכן תוך הצבת רכיבים כלכליים משמעותיים.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

1. ב"כ העוררת עתרה, מנימוקים שפירטה, להורות על מעצר המשיב, בעיקר על מנת לערוך חקר מעמיק יותר בשאלת מסוכנותו על ידי שירות המבחן שהוא גורם מקצועי. זאת, נוכח מסוכנותו של המשיב העולה מן המעשים המיוחסים לו.
2. מנגד, ב"כ המשיב עתרו לשחרורו המידי של המשיב.

הסנגורים טענו כנגד קביעת בית משפט קמא ביחס לקיומן של ראיות לכאורה והתרשמותו מהסרטונים שהוגשו, שיש בהם, לשיטת ההגנה, כדי להפוך את הקערה על פיה. עולה מטענות ב"כ המשיב שטענו טענותיהם בפניי באריכות כי עסקינן במתלוננת מניפולטיבית המפעילה את מנגנוני השלטון בהתאם לרצונותיה, בעיקר בשל דרישות כספיות של המתלוננת מאת המשיב. במיוחד נטען כי התלונה בגין האירוע העיקרי מושא האישום שהינו מתאריך 27.8.19, הוגשה רק בתאריך 25.1.20, יום לפני שהמשיב חזר מחו"ל, על מנת שייעצר, ובכך למעשה מימשה המתלוננת את איומיה החוזרים כלפי המשיב כי אם לא ייעתר לדרישותיה, תדאג שייעצר.

הסנגורים טענו כי כבר בהגדרת יחסיהם של המשיב והמתלוננת נפלה טעות בידי המאשימה שכן המשיב והמתלוננת אינם בני זוג, שכן הם פרודים ולפחות מזה כשנה וחצי המתלוננת מתגוררת עם אדם אחר והמשיב גר בנפרד, במקום אחר. על פי הטענה, אין המדובר בבני זוג ולפיכך יש לבחון את שאלת המסוכנות בהתייחס לעבירת אלימות, שלא במשפחה.

נטען כי נוכח אופייה השלילי של המתלוננת, על פי החלטת בי"ד השרעי הילדים יימצאו במשמורת המשיב עד החלטה אחרת.

עוד נטען כי בעבירות אלימות שלא במשפחה מורים בתי המשפט, באופן שכיח, על שחרור נאשמים, מבלי להידרש לתסקיר שירות המבחן.

עוד טענו הסנגורים, כי בעניינו של המשיב, די בהרחקתו מהמתלוננת כדי לאיין את עילת המסוכנות.

הסנגורים התייחסו לחלופת המעצר שאימץ בית משפט קמא- שנמצאת בצפון הארץ וכן להפקדה המשמעותית שנקבעה לצורך שחרור המשיב.

על פי הטענה, כאשר מדובר בעילת מסוכנות ספציפית, הרחקה משמעותית ממקום מגוריו וממקום מגורי המתלוננת היא שיקול משמעותי שצריך להילקח בחשבון בשאלת שחרור המשיב.

עוד הפנו הסנגורים לעברו הנקי של המשיב, כבן 38, אדם נורמטיבי המעסיק 500 פועלים. נטען כי אין כל סיכון שהמשיב יצא מאולם בימ"ש אם ישוחרר ויתקוף את המתלוננת.

הסנגורים התייחסו לסרטון שבו נראית המתלוננת לשיטתם תוקפת את המשיב ואומרת לו "שאם לא יביא לה כסף היא תסבך אותו", כפי שאכן קרה.

הופניתי לסרטונים שבימ"ש השלום צפה בהם וקבע "שהמטוטלת זזה".

נטען כי יש לדחות את טענת העוררת שכבישת התלונה הוסברה בחשש של המתלוננת מכך שייקחו את ילדיה או יתר ההסברים שמסרה, כי בארוע "המכונן" באשדוד היא מכה אותו בפניו.

נטען עוד כי ישנם סרטונים נוספים שההגנה לא הצליחה להביא בשל כך שמכשיר הטלפון הנייד של המשיב נתפס על ידי המשטרה. לעניין הראיות, נטען כי במכשירו הסלולארי של המשיב התפוס אצל המשטרה, ישנם חומרים נוספים שטרם נחשפו ושיש בכוחם להצביע על אופייה השלילי של המתלוננת הנוהגת לסחוט את המשיב באיומים ושאם לא ייתן כסף המשיב יסתבך והיא תסבך אותו.

הסנגורים תמכו את עמדתם בפסיקה ענפה.

1. בשקלי את טענות הצדדים, לאחר עיון בחומר הראיות, הנני סבורה כי לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב, טרם יאמר שירות המבחן את דברו, באמצעות תסקיר מעצר.
2. טענת ב"כ המשיב לפיה אין מדובר באישום הנוגע לאלימות בין בני זוג דינה להידחות. בהוראת סעיף 382(ב) הוגדר בן משפחה, "לרבות מי שהיה בן משפחתו בעבר, והוא אחד מאלה: (1) בן זוגו...", ובכל מקרה מערכת היחסים בין המתלוננת למשיב נובעת מקשר הזוגיות שהתקיים ביניהם כך שהרציונל העומד בבסיס הנסיבות המחמירות הרלבנטיות לסעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקף גם בענייננו לעניין קיומה של עילת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בהוראת סעיף 21(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996.
3. טענות ב"כ המשיב בנוגע לאופיה השלילי של המתלוננת ולמניפולציה שבה היא נוהגת מתוך מניעים של סחטנות כספית או אחרת כלפי המשיב, נוגעות לשאלת מהימנותה של המתלוננת ויפות הן להתברר במסגרת ההליך העיקרי. בשלב זה אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שאינם מתקיימים, בענייננו.

כבר נאמר, כי "...על רקע זה שבה ונשנתה ההלכה בבית משפט זה לפיה ככלל לא יהיה בטענות בדבר מהימנות או משקל הראיות כדי לשלול את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בתיק. לצד זאת נפסק כי במקרים חריגים, בהם ניכרות על פני הראיות סתירות ופירכות מהותיות, תישלל תשתית זו כך שלא תהא הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פד נ(2) 133, 146-147; בש"פ 8477/12 פיניש נ' מדינת ישראל (29.11.2012); בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל (20.6.16), פסקאות 8-9).

המתלוננת נתנה הסברים לכבישת התלונה שיהיה מקום לברר במסגרת ההליך העיקרי (חששה מפגיעה, פניות מצד המשיב, ריחמה על המשיב, מניעים שבהחזקת הילדים) וגם אם יתכן שעיתוי הגשת התלונה נקבע ע"י המתלוננת לקידום מטרותיה, אין בכך כדי להביא למסקנה בדבר היעדר מסוכנות של המשיב כלפיה.

בית המשפט קמא קבע, בצדק, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישום כנגד המשיב, זאת אף לאחר צפיה במספר סרטונים שבחלק מהם אף צפיתי (אחד התקליטורים הכיל מספר רב של סרטונים לא רלבנטיים ובסרטונים שניתנים היו לצפיה ניתן לראות שהמתלוננת, מטיחה האשמות כלפי המשיב המצלם אותה ויכוח בין השניים, למרבה הצער, בנוכחות ילדי בני הזוג. תקליטור שני הכיל סרטון מנתב"ג המתעד הליכי עיכוב של המשיב החוזר מחו"ל). בית משפט בהחלטתו תיאר את התכנים בהם צפה וקבע לעניין הראיות כי התשתית הראייתית הלכאורית כנגד המשיב מתקיימת.

בהקשר זה יש לומר כי גם אם בידי ההגנה חומרים נוספים התומכים בעמדתה, התשתית הראייתית העולה מחומר הראיות, דיה, על מנת ללמוד ממנה על מסוכנות לכאורית של המשיב כלפי המתלוננת.

לעניין האירוע מיום 27.8.19, תיאורי המתלוננת מתיישבים עם ראיות בדבר החבלות שנגרמו לה הן מתמונות המצויות בחומר הראיות שיש בהן כדי להצביע על עצמת התקיפה לכאורה וכן מתיעוד רפואי. המתלוננת עצמה ציינה בהודעתה כי רק כעבור 10 ימים הצליחה ללכת באופן רגיל. כאן יש לומר כי התמונות מדברות בעד עצמן ויפות הן מאלף מילים.

בנוסף, אחות המתלוננת ציינה בהודעתה שהמתלוננת סיפרה לה אודות אירוע זה סמוך למועד זה. המתלוננת הסבירה שכאשר המשיב ליווה אותה לקבל ליווי רפואי למחרת, היא מסרה שהחבלות הן מנפילה אולם לא כך הדבר.

בעניין האירוע במאפייה, המתלוננת ציינה כי המשיב איים לרצוח אותה כאשר פגש בה ובאחותה, ואכן אחות המשיב ציינה בהודעתה כי המשיב אמר לה ולמתלוננת "בני זונות" ודבר מה נוסף אותו לא הצליחה לשמוע ואף שמה לב לכך שכאשר יצאו היא ואחותה המתלוננת מן המאפייה עקב אחריהן המשיב ברכבו. אחות המתלוננת בהודעתה אף ציינה שהמתלוננת אמרה לה שהמשיב איים לרצוח אותה; באלה יש לכאורה כדי לגבש אותה תשתית ראייתית שלכאורה כנגד המשיב אף בעניין אירוע זה.

1. בית המשפט בהחלטתו אמנם הביא בחשבון שיקולים רלוונטיים שעה שהורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים ובכלל זאת את פרק הזמן הממושך הנדרש להגשת תסקיר מעצר וכן כי החלופה המוצעת מרוחקת בריחוק גאוגרפי רב ממקום מגורי המתלוננת כמו גם את העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי ; אולם, התמונה המצטיירת מחומר הראיות בעניין כתב האישום, מלמדת על מערכת יחסים מורכבת בין המתלוננת למשיב ואף אם ייתכן שמצב הדברים הוא כפי שב"כ המשיב טוענים להתקיימותו, לא יהיה נכון להעמיד את המתלוננת בסיכון טרם הושלמה הבדיקה המעמיקה בדבר הערכת מסוכנותו של המשיב כלפיה וזאת ראוי שיעשה לאחר שיהיו בידי בית המשפט כל הכלים הנדרשים על מנת להחליט האם אכן בחלופות המוצעות ניתן להבטיח את שלום המתלוננת מפני מסוכנות המשיב.

(יוער כי הועמדה לעיוני טיוטת כתב אישום מאירועים קודמים כנגד המשיב אולם תיקי חקירה לא הוגשו לעיוני ועל כן במסגרת שיקולי החלטה זו לא ניתן לטיוטת כתב האישום משקל לחובת שיקולי המעצר עד לקבלת התסקיר – פל"א 254261/2018).

1. בעבירות אלימות הנובעות ממערכת יחסים זוגית, לעיתים רב הנסתר על הגלוי, ואת שעיני בית המשפט, אינן עשויות לראות, יש ושרות המבחן באמצעות אנשי המקצוע, יכול ויאירו את עיני בית המשפט במידע נוסף הרלבנטי להחלטה שעה שבית המשפט בוחן הגנה מפני סיכון אל מול שלילת חירות.

באמצעות תסקיר המעצר יונח בפני בית המשפט מידע נוסף אודות "נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם" (סעיף 21 א (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996). מתוך תסקיר המעצר ניתן יהיה ללמוד על היבטים נוספים אודות מערכת היחסים המורכבת בין המתלוננת למשיב ולקבל המלצות מאת שירות המבחן, בהתאמה למידת הסיכון הנשקפת לכאורה מן המשיב כלפי המתלוננת ולאפשרויות התנאים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם, ככל שמסקנת בית המשפט תהיה, לאחר קבלת התסקיר, שניתן להפיג המסוכנות בחלופות כפי שקבע או אחרות (אודות חשיבות קבלתו של תסקיר מעצר בעבירות אלימות במשפחה לאור המימד הפסיכולוגי הטמון במערכת יחסים זוגית ראו בש"פ 8171/06 גוארגי נ' מדינת ישראל (24.10.2006)).

1. אשר על כן, המשיב יישאר במעצר עד החלטה אחרת.

המועד להגשת תסקיר המעצר יוקדם (יקבע בדיון).

בית משפט השלום, יקבע דיון בהתאם ליומנו.

ניתנה היום, כ"א שבט תש"פ, 16 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.