1. לפני בקשה, שהוגשה בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לביטול פסק בוררות חלקי מיום 18.12.2019, שניתן על ידי כב' הבורר הרב ישראל מרמרוש.

רקע עובדתי

1. המבקשת, עמותת קרית מלך ירושלים (להלן: "העמותה"), היא עמותה אשר התאגדה לצורך הגשת הצעה למכרז של מנהל מקרקעי ישראל לרכישת קרקע ובניית עשרות יחידות דיור בשכונת גילה בירושלים, עבור חבריה. ביום 30.12.2014 נחתם הסכם בין העמותה לבין המשיבה 1, חברת קרית מלך קריה נאמנה בע"מ (להלן: "המשיבה"), למתן שירותי ניהול בפרוייקט. ברבות הזמן נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, וביום 25.4.2017 הודיע וועד העמותה למשיבה על סיום ההתקשרות עמה. בהתאם לנטען, מספר חברי עמותה ששמעו על החלטת הוועד לפטר את המשיבה מחו כנגד החלטתו זו, ואחד מחברי העמותה, מר יואב ואנא, פנה לבורר מר ישראל מרמרוש בעניין (בהתאם לסעיף בוררות בין חברי העמותה לבין עצמם). ביום 18.5.2017 נערכה אסיפה כללית של העמותה, במהלכה הוחלט "פה אחד" כי העמותה, באמצעות הועד, תמנה את הרב ישראל מרמרוש כבורר מוסכם בין המשיבה לבין העמותה "בקשר עם החלטת הועד על פיטורי חברת הניהול, על כל הנובע והמשתמע מכך לרבות קבלת החלטה על ביטול הפיטורים".
2. בהמשך להחלטת האסיפה הכללית של העמותה, זימן הבורר, הרב ישראל מרמרוש (להלן: "הבורר") את הצדדים לדיון ביום 23.5.2017. בזימון לדיון צויין כי "החתימה על שטר בוררות תיערך בתאריך הנ"ל במעמד הדיון, ע"מ שלא להטריח את החברים להגיע פעם נוספת". העתק הזימון נשלח לחברי הוועד, לעורך הדין של הקבוצה ולמר יואב ואנא חבר העמותה.
3. לאחר הדיון שנערך בפני הבורר, ניתנה ביום 28.5.2017 (10 ימים לאחר החלטת האסיפה הכללית) החלטת הבורר (להלן: "פסק הבוררות הראשון"), ובה נקבע כי לוועד העמותה הזכות לפטר את חברת הניהול (המשיבה) על פי כללי חוזה ההתקשרות ביניהן. במקרה זה, כך נקבע, חברת הניהול אינה חברה חיצונית אלא היתה מעורבת בהקמת קבוצת הרכישה, הגישה למכרז הקרקע, ויש לה חלק נכבד בהקמת התשתית אליה הצטרפו חברי הקבוצה. לפיכך, יש לפטרה רק אם קיימות עילות כבדות משקל לפיטורין, כגון מעילה בכספים, היעדר תפקוד או התרשלות או אם אינה מקצועית דיה כדי לבצע את המוטל עליה. הבורר קבע אין פגם כאמור במשיבה, אך התייחס בנוסף למתחים שנגרמו בין העמותה למשיבה, בשל ביקורת שהעבירה על העמותה, ולאור זאת קבע כי המשיבה תעסיק מטעמה חברת ניהול שתפעל על פי ההסכם, ושכרה של זו יינתן לה מתוך השכר המגיע למשיבה. בשולי הפסק קבע הבורר כלהלן: "פס"ד זה אינו מתייחס לבירור הזכויות הממוניות של חברת קרית מלך ע"פ ההסכם, קצב העברת התשלומים, וכן חלקם של ה"ה שם טוב ודוד שדמי באופן חלוקת הרווחים על פי פס"ד שניתן בעניין לאחר שהצדדים חתמו על שטר בוררות, נושאים אלה והמסתעף יהיו כלולים בהחלטה שתינתן בענין". ביום 14.6.2017, לאחר החלטת הבורר, נערכה אסיפה כללית נוספת של העמותה, במהלכה מונתה בהסכמה חברת האחים מרגולין בע"מ כחברת הניהול בפרוייקט, בהתאם להחלטת הבורר בפסק הבוררות.

כעולה מהמסמכים שהוגשו, ביום 24.1.2018 שלח הבורר לעמותה זימון לדיון ליום 31.1.2018, לאור פנייתה של המשיבה אליו "בעניין הזכויות והחובות שבין הצדדים על פי ההסכם שנחתם בין חברת קריית מלך והעמותה, וכן קצב העברת התשלומים". בהזמנה צויין כי מדובר ב"הזמנה שלישית", וככל שהעמותה לא תתייצב, הבורר יאלץ לדון ואף לפסוק בהיעדרה. כן צויין כי סמכותו של הבורר היא מכוח סעיף 24 להסכם (הכוונה להסכם שיתוף בין חברי העמותה לבין עצמם, שהמשיבה אינה צד לו). הבורר הוסיף וציין כי היועץ המשפטי של העמותה "אינו רשאי למנוע את וועד העמותה לדון בפני הבורר ככל שימצא הבורר כי תחום זה הוא מתוקף סמכותו".

ביום 18.2.2018 הודיעה חברת מרגולין על התפטרותה מניהול הפרוייקט, ומספר חודשים לאחר מכן, ביום 26.6.2018, פנו שוב המשיבים לבורר והגישו כתב תביעה כנגד העמותה לתשלום החיובים על פי ההסכם בין הצדדים (כתב התביעה הוגש עתה בשם שלושת המשיבים). בשלב זה פנתה העמותה לקבלת ייצוג משפטי לטיפול בתביעת המשיבים. באי-כוחה החדשים של העמותה פנו לבורר במכתב מיום 6.8.2018 בבקשה למתן פרטים נוספים לצורך גיבוש תגובה לתביעה. בהמשך, ביום 16.9.2018, פנו באי-כוח העמותה לבורר בבקשה לקבלת העתק משטר הבוררות עליו חתמו הצדדים. העמותה טענה כי משלא התקבל שטר הבוררות פנתה אל הבורר בטלפון וזה אמר לה כי הוא עומד על כך שנחתם שטר בוררות כדין, המסמיך אותו לדון בתביעת המשיבים, אך הוא אינו יכול לאתרו באותו שלב. ביום 18.10.2018, הגישה העמותה כתב הגנה ותביעה שכנגד. בהתאם לנטען, ביום 17.2.2019 הגישו המשיבים מענה לכתב ההגנה, והתייחסות העמותה בהתאם להחלטת הבורר ניתנה ביום 2.7.2019. במכתב מיום 25.7.2019, בהמשך להודעת הבורר, ביקשה העמותה לקיים דיון לצורך חקירת מר וגב' ארנט והעדת מר אלי ארליך וכן על מנת לבחון האם יש מקום לתיחום והגדרה של נקודות המחלוקת וההסכמה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מטרת הבקשה, שהוגשה לאחר שנה וחצי של התדיינות, היא למשוך זמן. ביום 1.8.2019 נשלחה לצדדים הצעת החלטה מטעם הבורר, הצעה לה התנגדה העמותה. ביום 18.9.2019 שלח הבורר לצדדים זימון לדיון בפניו ליום 23.9.2019. בהזמנה זו צויין כי "הדיון זומן לבקשת העמותה, אך אין בכך קביעה כי טענות העמותה נתקבלו (אף הטענה בדבר הצורך בקיום הדיון עצמו)", וכן צויין כי "הצדדים מתבקשים להשלים עדויות, ראיות וחקירות בדיון זה".

בדיון שנערך יום 23.9.2019 בפני הבורר לא נשמעו עדויות ולמעשה לא נדונו טענות הצדדים לגופו של עניין, באשר הדיון כולו נסב על שאלת קיומו (או היעדרו) של שטר הבוררות. שטר בוררות כאמור לא היה באותה עת בידי הצדדים או הבורר. בפרוטוקול הדיון, שנרשם בידי הבורר, נכתב כי עו"ד גרין (ב"כ המשיבים) ביקש הצהרה שהמתייצבים מורשים לייצג את העמותה. לאור דרישה זו אמר עו"ד ארבוס (ב"כ העמותה) כי הדיון מתקיים רק לאור העובדה שהבורר הצהיר שקיים ברשות בית הדין שטר בוררות תקף עליו חתומים חברי ועד העמותה. העמותה ביקשה שלא להמשיך ולנהל את הדיון כל זמן שלא יוצהר ע"י ב"כ המשיבה שהדיון מתנהל בכפוף לשטר הבוררות הקיים, שעדיין לא הוצג. הבורר ציין לפרוטוקול כי "ידוע לי בבירור שקיים במשרד בית הדין שטר בוררות חתום ע"י הצדדים, והתנהלו כמה דיונים והחלטות בכפוף לשטר בוררות זה. הנתבעים דרשו הצהרה ועו"ד צמח גרין שהדיונים יהיו בכפוף לשטר הבורר התקיים עימות שהבורר סבר כי לא בקשת האמת עומדת מאחורי ויכוחים אלו לכן הוחלט על הפסקת הדיון. הבורר יתן את החלטתו בהקשר למצב שנוצר".

לאחר הדיון, ביום 25.9.2019, הגישה המשיבה בקשה לבורר למתן פסק בוררות, וטענה כי העמותה מתחמקת מקיום דיונים וכל כוונתה משיכת זמן. בתגובת העמותה מיום 7.10.2019 טענה היא כי למרות פניות רבות, מתחילת ההליך, לא קיבלה לידה את שטר הבוררות הנטען, ואם קיים שטר בוררות – ההליך כפוף לאמור בו, על סייגיו ותיחומיו. העמותה ציינה כי במצב בו היא טוענת לחוסר סמכות וכאשר לא ניתנה לה האפשרות הסבירה להביא את עדיה ולחקור את נציגי המשיבה, הרי ככל שיינתן פסק דין באותו שלב הוא יהיה נעדר תוקף.

ביום 18.12.2019, בהמשך לדיון שהתקיים ולאחר שהוגשה בקשת המשיבים למתן פסק בוררות ותגובת העמותה כמפורט לעיל, נתן הבורר "פסק דין חלקי", בו צויין כי הצדדים חתמו על שטר בוררות בעניין חילוקי הדעות ביניהם "הן בעניין ההסכם בין הצדדים והן בכל המסתעף" וכן ציין כי בכתב ההצטרפות לעמותה ובסעיף 24 להסכם בין חברי העמותה נקבע כי סכסוך בין הצדדים או בין חברי העמותה בכל עניין הנובע מכתב ההצטרפות, ובכל עניין הקשור אליו, יימסר להכרעת הבורר. הבורר הוסיף וציין כי הצדדים טענו בפניו והגישו מסמכים רבים, ובנוסף ניתנו להם הזדמנויות רבות לשטוח את הטענות ולהציג את ראיותיהם. על יסוד הטענות שבאו בפניו פסק הבורר כי תביעת ארנט מתקבלת ותביעת הנגד מטעם העמותה נדחית. הבורר קבע כי ארנט זכאי ל-55% ממכלול השכר, השווה ל-3,778,500 ₪. עד כה שולם לו 1,193,596 ₪, כאשר לדבריו "על סכום זה לא ערערה העמותה". לכן נקבע כי על העמותה לשלם לארנט את היתרה בסך 2,584,904 ₪. הבורר קבע כי בשאר התביעות בין הצדדים, לרבות מהו דו"ח ה-0 הקובע והשלבים הנוספים שבמחלוקת בין הצדדים, תינתן החלטה בהמשך.

ביטולו של פסק בוררות זה מבוקש בהליך שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

1. העמותה טענה בבקשתה כי לא קיים הסכם בכתב למסור את הסכסוך לבוררות, ולפיכך מתקיימת עילת הביטול בהתאם לסעיף 24(1) לחוק הבוררות. העמותה טענה כי הליך הבוררות שהתקיים בפני הבורר בחודש מאי 2017 בהתאם להחלטת האסיפה הכללית, היה בין החברים בעמותה בינם לבין עצמם בשל חילוקי דעות בדבר פיטורי המשיבים, ומכל מקום החלטת האסיפה הכללית תוחמה באופן ברור לשאלת סיום ההתקשרות עם המשיבים מחודש אפריל 2017, והחלטת הבורר בה ניתנה זה מכבר. כן נטען כי סעיף 24 לכתב ההצטרפות עליו חתמו חברי העמותה, המעגן את הסכמתם למסור כל סכסוך ביניהם לבורר, אינו נוגע לתביעת אחרים כנגד העמותה או חבריה. כפועל יוצא מטענתה של העמותה כי לא קיים הסכם בוררות, מתקיימות לטענתה גם עילות הביטול בהתאם לסעיף 24(2) לחוק הבוררות (הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין) ו-24(3) (הבורר פעל ללא סמכות או חרג מסמכותו). בנוסף על האמור טענה העמותה לקיומה של עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות, שכן לטענתה לא ניתנה לה ההזדמנות להעלות טענותיה ולהציג ראיותיה, להשמיע עדים ולחקור את המשיבים על טענותיהם. לטענת העמותה, הדיון האחרון שנערך בפני הבורר עסק כולו בשאלה האם קיים שטר בוררות, ואף אם סבר הבורר כי יש בידיו סמכות לדון בתביעה, היה עליו לזמן את הצדדים לקיום דיוני הוכחות ועדויות. כן נטען, כי המשיבים נפגשו עם הבורר ביחידות והעבירו לו מסמכים ללא המצאתם לעמותה, והבורר קיבל את טיעוני המשיבים "על הסף" ותוך קביעה כי לא קיימת מחלוקת על הסכום ששולם עד כה למשיבים, אף שקיימת מחלוקת עובדתית בשאלה זו. העמותה הוסיפה וטענה לקיומן של עילות ביטול נוספות, מכוח סעיף 24(5) לחוק (הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו), שכן גם לשיטת הבורר בפסקו ישנן תביעות אותן הותיר להכרעה בהמשך; סעיף 24(6) לחוק (היעדר הנמקה); סעיף 24(8) לחוק (הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו); סעיף 24(9) לחוק (תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור); וסעיף 24(10) לחוק (קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד). כן טענה העמותה, כי נגרם לה עיוות דין חריף, כעולה מהתנהלות הבורר והמשיבים ולאור תוצאת הפסק.
2. בתגובה לבקשה טענו המשיבים לקיומו של הסכם בוררות תקף, מכוחו נתמנה הבורר ובו נקבעו סמכויותיו, שהוגדרו באופן רחב וללא הגבלת זמן. לטענת המשיבים, בין העמותה לבין המשיבה 1 ונציגה, המשיב 2, התנהל הליך בוררות לאחר שהדבר אושר פה אחד באסיפה כללית של העמותה, כאשר מיד ובסמוך לכך נחתם שטר בוררות על ידי נציגי העמותה, מחד, והמשיב 2, מאידך, אשר העניק לבורר סמכויות רחבות. העתק שטר הבוררות צורף לתגובה. בהתאם לכך, כך נטען, ניתן פסק דין חלקי במסגרת 20-14 ימים שקצבה העמותה, אותו קיימה העמותה, ולאחר מכן החל מתנהל השלב השני בבוררות, בהתאם לקבוע בפסק החלקי, ביחס לתשלום התמורה החוזית על פי ההסכם בין העמותה למשיבה. בנוסף נטען כי לעמותה ניתנה הזדמנות מלאה להביא טענותיה וראיותיה, אך בפועל היא לא עשתה כן ואף עשתה כל שלאל ידה כדי לסכל את קיומו התקין של הדיון. כן נטען כי העמותה ידעה שהבורר רשאי ומוסמך ליתן פסק בוררות על סמך כתבי הטענות שהובאו בפניו, ובהתאם פרשה את מלוא טענותיה בכתבי הטענות מטעמה. המשיבים הכחישו כי נפגשו ביחידות עם הבורר או הגישו לו מסמכים במעמד צד אחד, וטענו כי גם יתר עילות הביטול הנטענות אינן מתקיימות, וטענו כי בהתאם להסכם הבוררות הבורר היה מוסמך לדון בהליך בחלקים וליתן פסקי ביניים, לא היה חייב לנמק את פסקו, ולא הוגבל למועד מתן פסק הבוררות.
3. בדיון שנערך לפניי נחקרו המצהירים על תצהירים. ב"כ העמותה טען בסיכומיו כי שטר הבוררות הוצג לראשונה רק במצורף לתשובת המשיבים לבקשה לביטול פסק הבוררת, והוסיף וטען כי העמותה אינה מופיעה בשמה כצד לשטר הבוררות, מי שחתום עליו הם לא מורשי החתימה מטעם העמותה, ולכן אין לומר כי קיים שטר בוררות בתוקף, והבורר לא קנה סמכות מכוחו.

תוקף שטר הבוררות

חוק הבוררות דורש שהסכם הבוררות יהיה בכתב (סעיף 1 לחוק). אלא שעצם דרישת הכתב אין פירושה גם דרישה לחתימה על השטר כתנאי לתקפותו. די בכך שיש הסכם בכתב ויש כוונה להתקשר על פיו. חתימה יכולה לשמש ראיה להסכמה כזאת, אך ניתן להוכיח הסכמה גם על יסוד ראיות אחרות (ע"א 449/73 המועצה המקומית "יסוד המעלה" נ' מילוסלבסקי, פ"ד כח(1) 421; ע"א 177/88 הוטרר נ' רוזנברג, פ"ד מג(4) 495; ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל - כרך א' (מהדורה רביעית, 2005), 64-61 (להלן: אוטולנגי). על מנת לחייב עמותה בבוררות, די בהסכם בכתב, אף בלא חותמת העמותה, כאשר הסכמת העמותה יכולה להיות מוכחת על ידי ראיות אחרות. ואולם, בהיעדר ראיה אודות הסכמה מפורשת מצד העמותה, אין לומר שהיא צד להסכם ולדיונים המתקיימים מכוחו בפני הבורר (אוטולנגי, בעמ' 70).

בענייננו, הוצג שטר בוררות, שכאמור צורף לראשונה לתשובת המשיבים (לטענת ב"כ המשיבים השטר נמצא בין מסמכי תיק הבוררות שהועתק על ידו). שטר הבוררות לא היה בידי העמותה קודם למועד זה, חרף פניותיה ובקשותיה בעניין במסגרת ההליך שהתקיים בפני הבורר. בשטר הבוררות לא מצויין שמה של העמותה ולא מופיעים פרטיה. החתומים על השטר מטעם העמותה הם מר דניאל שפיר, שהיה באותה עת יו"ר הוועד, ומר יואב ואנא. העמותה טענה כי מורשי החתימה מטעמה הם שני חברי וועד. בעניין זה העיד המצהיר מטעם העמותה, מר אלי ארליך (שהיה בעת הרלוונטית חבר וועד וכיום משמש כיו"ר וועד העמותה), כי מר יואב ואנא, שחתום על המסמך, היה בעת הרלוונטית "חבר עמותה רגיל" שלא היה מוסמך לקבל החלטות בשם העמותה. עדותו זו של מר ארליך לא נסתרה. כאשר נשאל מר ארנט בחקירתו לעניין מעמדו של מר ואנא וסמכותו לחייב את העמותה, אישר כי חברי הוועד באותה עת היו אלה שחתמו על מכתב הפיטורים, כאשר מר ואנא אינו נמנה עליהם, אך התחמק ממתן תשובה ישירה. מכל מקום, מהמסמכים שהוצגו, לרבות פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 18.5.2017 בו צויין כי הרב מרמרוש נתן החלטה כבורר במחלוקת בין "חבר העמותה ואנא אל מול מספר חברי ועד", עולה בבירור כי מר ואנא לא היה חלק מוועד העמותה בעת החתימה על השטר, ובהתאם לעדותו של מר ארליך לא היה בחתימתו כדי לחייב את העמותה.

אלא שכפי שפורט לעיל, חתימה מהווה רק ראיה להסכמת העמותה להתדיין בבוררות, וכאשר אין בידינו ראיה ישירה להסכמת החברה, בדמות חותמת או חתימת המורשים מטעמה, יש לבחון האם ניתן להסיק הסכמה להתדיין בבוררות מראיות אחרות.

לא יכולה להיות מחלוקת כי החתימה על שטר הבוררות היתה בהמשך להחלטת האסיפה הכללית מיום 18.5.2017, שדנה בנושא פיטורי חברת הניהול 'קרית מלך' (המשיבה 1). בהחלטה נקבע "פה אחד" (הודגש במקור) כי "העמותה, באמצעות הועד, תמנה את הרב ישראל מרמרוש, כבורר מוסכם בין חברת הניהול 'קרית מלך' לבין העמותה בקשר עם החלטת הועד על פיטורי חברת הניהול, על כל הנובע והמשתמע מכך לרבות קבלת החלטה על ביטול הפיטורים". כן נקבע בהחלטת האסיפה הכללית כי "לשם כך יחתום הועד על כתב בוררות כמפורט דלעיל וזאת לא יאוחר מיום שני, 22.5.17 (כ"ו אייר תשע"ז)". עוד הוחלט באותה ישיבה "פה אחד" כי "החלטת הבורר תינתן בתוך 14-20 ימים מיום כינוס האסיפה הכללית... וכי פסיקת הבורר תהיה מקובלת על כל הצדדים וסופית ולא תהיה למי מהצדדים כל זכות לערער על החלטת הבורר". בשולי ההחלטה צויין כי "מר תומר ארנט מחברת קרית מלך נתן הסכמתו להחלטה דלעיל בשם חברת קרית מלך". הנה כי כן, הנסיבות מלמדות כי העמותה נתנה הסכמתה להתדיין בבוררות, אך ההסכמה היתה ברורה ומתוחמת. וועד העמותה הוסמך מפורשות לחתום על הסכם בוררות בפני הבורר "כמפורט דלעיל", ובהתאם לתנאים ולמגבלות שפורטו, בהם שהפסיקה תינתן בפרק זמן קצר (בתוך 14-20 יום) ותהיה סופית. כעולה מפורטוקול האסיפה, המשיב 2, מר ארנט, הסכים להחלטה בשם המשיבה 1.

אלא שלא בהתאם להחלטת האסיפה הכללית, יו"ר ועד העמותה וחבר העמותה הנוסף, גם אם התיימרו לחתום בשם העמותה, חתמו על מסמך שיש בו משום חריגה מן ההסכמה וההסמכה שניתנה לוועד. כך הוא באשר להגדרת הסכסוך שנמסר להכרעת הבורר, שהוסמך במסגרת שטר הבוררות להכריע באופן רחב "בעניין קבוצת הרכישה בגילה י-ם. והמסתעף בכל ענין הקשור לקבוצה וההתקשרויות עם גופים אחרים"; כך בקביעה כי תוקף השטר "לזמן בלתי מוגבל"; וכך בקביעה כי הרשות ביד הבורר "להוציא פסק ביניים כפי ראות עיניו ולהוסיף ולשנות ולפרש את פסק הדין שנתן" (אף שהוסכם מפורשות שהליך הבוררות תחום בזמן ופסק הבוררות יהיה סופי). זאת ועוד, הן המשיבים, שנציגם נכח בדיון באסיפה הכללית, והן הבורר ידעו כי שטר הבוררות שנחתם חרג מן ההסכמה כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול האסיפה הכללית. פעולה כזו הנעשית בלא הרשאה או תוך חריגה מהרשאה, אין לה תוקף כלפי העמותה ואין בה לחייבה (לפעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה ראו ע"א 7307/11 וייס נ' איתרי (17.9.2013), בפסקה 20).

אלא שבאמור אין די, ויש מקום לבחון גם את התנהגות העמותה לאחר החתימה על השטר ולבדוק האם ניתן להסיק ממנה הסכמה להתדיין בבוררות. אקדים ואומר, כי בחינת הראיות שבאו לפניי אינה מלמדת על הסכמת העמותה להתדיין בבוררות לאחר השלב הראשון שהסתיים בפסק הבוררות הראשון מיום 28.5.2017, ואף ההיפך, כפי שיפורט להלן.

כאמור, הסכמת הצדדים, כפי שפורטה בפרוטוקול האסיפה הכללית, לאחר מחלוקות שהיו בעניין, היתה ברורה, מפורשת ודווקנית, וכללה הסכמה לפנות לבוררות בעניין "פיטורי חברת הניהול, על כל הנובע והמשתמע מכך לרבות קבלת החלטה על ביטול הפיטורים", תוך שהוסכם שהכרעתו של הבורר בעניינים אלה תוגבל לפרק זמן של 14-20 יום מאותו מועד. ואמנם, הבורר נתן פסק בוררות בתוך המועד הנ"ל שהתייחס לפיטורים ולעניינים נוספים הנובעים מכך. אלא שבאותו פסק נטל לעצמו הבורר לכאורה סמכויות נוספות עת ציין בשוליו כי בירור הזכויות הממוניות וקצב העברת התשלומים וכן חלקם של אחרים (שם טוב ושדמי) באופן חלוקת הרווחים יידונו בהמשך. אלא שכאשר זומנה העמותה לדיון בפני הבורר בעניינים אלה, לא התייצבה. כך עולה מהזימון לדיון שנשלח אליה על ידי הבורר ביום 24.1.2018 (נספח 5 לבקשה), בעניין "הזכויות והחובות שבין הצדדים על פי ההסכם שנחתם בין חברת קריית מלך והעמותה, וכן קצב העברת התשלומים", שם ציין הבורר כי "זו הזמנה שלישית" והתריע בפני העמותה כי אם לא תתייצב ייאלץ לדון ואף לפסוק בהיעדר ובמעמד צד אחד. עוד ציין הבורר זימון כי "היועץ המשפטי של העמותה מטעם משרד הרצוג נאמן, אינו רשאי למנוע את וועד העמותה לדון בפני הבורר ככל שימצא הבורר כי תחום זה הוא מתוקף סמכותו", ללמדך כי באותה עת ההתנגדות היתה מפורשת, ובא-כוחה של העמותה סבר שאין על וועד העמותה להתדיין בפני הבורר באותם עניינים (וכפי הנראה אמנם לא התקיימו דיונים).

לאחר מועד זה התפטרה חברת מרגולין, ששימשה כחברת ניהול בהתאם לפסק הבוררות הראשון, ומספר חודשים לאחר מכן הגישו המשיבים כתב תביעה לבורר. בכתב תביעה זה התובעים היו תומר ותרצה ארנט וחברת קרית מלך, והעמותה הנתבעת. בכתב התביעה טענו כי הואיל ופוטרו מניהול העבודות עבור העמותה, הם מבקשים להסדיר את חובות העמותה כלפיהם. לאחר קבלת התביעה פנתה העמותה לקבלת ייצוג, ובא-כוחה פנה לבורר ב"בקשה להשלמת פרטים מהותיים לצורך גיבוש תגובה לתביעה..." (נספח 9 לבקשה), בגדרה ביקש פירוט לגבי טענת הפיטורין – מתי וכיצד – והאם התובעים רואים את חברת מרגולין כפועלת מטעמה. בתגובה לכך השיבה חברת קרית מלך (המשיבה) כי עילת התביעה אינה מושתתת על "פיטורין" וסרבה לתת תשובות כלשהן בטרם תגיש העמותה כתב הגנה (נספח 10 לבקשה). בהמשך, ביום 16.9.2018, לאחר הגשת התביעה לבורר ובטרם הוגש כתב הגנה, פנתה העמותה באמצעות בא-כוחה לבורר בבקשה לקבל את העתק כתב הבוררות (נספח 11 לבקשה). שטר הבוררות לא הוצג לה, וכאמור, לטענתה, הבורר אמר שאינו מאתרו אך זוכר כי קיים שטר בוררות מחייב. העמותה אמנם הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, ואף טענה בכתב טענותיה כי כלל חברי העמותה קיבלו עדכון באסיפה הכללית בדבר הליך הבוררות והם יודעים ועוקבים אחר ההליך (סעיף 149 לכתב ההגנה), אך דומני שעל רקע מכלול הנסיבות והתמונה הכללית המצטיירת מאז תם השלב הראשון בבוררות, אין לראות באלה בלבד משום הסכמה להתדיין בפני הבורר ולהרחיב את סמכויותיו, זאת בפרט נוכח פניית העמותה לבורר לקבלת העתק משטר הבוררות ודברי הבורר כי אינו מאתר את שטר הבוררות, תוך שציין כי שטר כזה נחתם, ותוך שהתריע בעמותה כי אם לא תשתף פעולה יתן פסק בוררות על יסוד כתב התביעה בלבד (סעיף 23 לתצהיר ארליך). חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא בפרוטוקול הישיבה האחרונה שהתקיימה אצל הבורר ביום 23.9.2019, ונכתב בכתב ידו של הבורר (נספח 16 לבקשה), בו נרשמו דברי ב"כ העמותה, שאמר כי הדיון מתקיים "רק לאור העובדה כי הבורר הצהיר כי קיים ברשות בית הדין שטר בוררות תקף עליו חתומים חברי ועד העמותה" והבורר גם רשם מפיו "ידוע לי בבירור כי קיים במשרד בית הדין שטר בוררות חתום ע"י הצדדים. והתנהלו כמה דיונים והחלטות בכפוף לשטר בוררין זה". כפי שניתן להיווכח, ככל שהתקדם ההליך בתביעת המשיבים (שהוגשה לבורר כשנה לאחר שניתן פסק הבוררות הראשון), ושטר הבוררות עדיין לא הוצג לעמותה, העלתה העמותה את השגותיה בעניין סמכות הבורר ביתר שאת.

ההתנהלות בהליך הבוררות מלמדת באופן ברור כי העמותה סרבה להמשיך ולדון בבוררות עד שלא יוצג לה שטר הבוררות, ולכל הפחות יוצהר כי ההליך כפוף לשטר הבוררות הקיים, על היקפו וסייגיו, לאחר שיוצג ויתברר תוכנו. לכך סרבו המשיבים, כעולה מפרוטוקול הדיון הנ"ל מיום 23.9.2019. זאת ועוד, לאחר הדיון האמור, ובתגובה לבקשת המשיבים מהבורר כי ייתן פסק בוררות (וזאת על אף שלא נשמעו ראיות ונותרה מחלוקת לעניין סמכות הבורר), שלחה העמותה מענה ובו ביקשה לדחות את הבקשה למתן פסק בוררות, וציינה מפורשות כי קיימת אי בהירות בשאלה האם קיים הסכם בוררות בנוגע לעניינים המופיעים בכתב התביעה, ובאשר לתוקפו של הסכם זה, אם קיים. העמותה פרטה באריכות כיצד מראשית הדרך פנתה בבקשות בעניין טיבו של שטר הבוררות שנטען שנחתם על ידי הצדדים, והגישה מענה לכתב התביעה רק בהסתמך על הודעות הבורר ומזכירות בית הדין. העמותה הדגישה כי היא מחוייבת לדיון בבוררות "אך ורק אם קיים שטר בוררות חתום ותקף על ידי העמותה ואך ורק לגדרי שטר הבוררות הקיים ובכפוף לתנאיו", ונוכח עמדתה ביקשה שלא יינתן פסק דין בטרם יימצא שטר הבוררות (ככל וקיים) ובטרם יישמעו עדי העמותה. חרף עמדתה זו של העמותה והשגותיה שהועלו קודם למתן הפסק על ידי הבורר, ואף ששטר הבוררות לא נמצא (ואם נמצא קודם למתן הפסק - לא ניתנה לה האפשרות להתייחס אליו), נתן הבורר פסק ביניים נוסף בגדרו דחה את תביעת העמותה וקיבל חלקית את תביעת המשיבים.

על האמור לעיל יש להוסיף, כי בפסק הבוררות הראשון ציין הבורר מפורשות כי פסיקתו היא מכוח החלטת חברי העמותה. ללמדך כי הבורר היה מודע להחלטת האסיפה הכללית ולתנאים שנקבעו בה. בהמשך, ולאחר שהעמותה לא שיתפה פעולה עם המשך הדיון לפניו ועלתה גם שאלה הסמכות, ציין הבורר כי סמכותו נקנית מכוח סעיף 24 להסכם השיתוף (כך, למשל, בהזמנה לדיון מיום 24.1.2018 ובפסק הבוררות נשוא הליך זה). הסכם השיתוף אליו הפנה הבורר הוא הסכם בין חברי העמותה לבין עצמם, ואין בו, כשלעצמו, כדי להקנות לבורר סמכות בסכסוכים שבין העמותה לבין צדדים שלישיים, ולפיכך אין הוא יכול לשמש מקור לסמכותו בסכסוך שבנדון. בנוסף, ובקשר לדברים שנרשמו בהזמנה לדיון מיום 24.1.2018 ששלח הבורר לעמותה, לפיהם ב"כ העמותה אינו רשאי למנוע מהוועד להתדיין בפניו "ככל שימצא הבורר כי תחום זה הוא מתוקף סמכותו", יש לציין כי אין הבורר מוסמך להכריע בנוגע לסמכותו שלו, אלא אם כן הוסמך לכך מפורשות (אוטולנגי, בעמ' 586-583), וכזאת לא נעשה כאן.

מכאן, שבהיעדר הסכם בוררות תקף ומחייב, יש לבטל את פסק הבוררות שניתן על ידי הבוררות ביום 18.12.2019. אוסיף ואציין כי אין במסקנה זו כדי לגרוע מפסק הבוררות הראשון, שניתן על ידי הבורר ביום 28.5.2017, שכן פסק זה ניתן מכוח הסכמת הצדדים שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 18.5.2017. כאמור, בפרוטוקול מאותו מועד נרשם כי העמותה החליטה למסור את המחלוקת בעניין ההחלטה על פיטורי החברה, וכל הנובע מכך, להכרעת הבורר הרב מרמרוש, שייתן פסק בוררות בתוך 14 עד 20 ימים והכרעתו תהיה מקובלת על כל הצדדים וסופית. על פי העדויות, מר תומר ארנט נכח בישיבה הנ"ל, ובפרוטוקול נרשם כי "מר תומר ארנט מחברת קרית מלך נתן הסכמתו להחלטה דלעיל בשם חברת קרית מלך". פרוטוקול זה, הוא כשלעצמו, גם אם לא נחתם על ידי הצדדים, ממלא על פניו את דרישת הכתב הקבועה בחוק הבוררות בכל הנוגע לחלקו הראשון של הליך הבוררות (ראו, למשל, ע"א 345/65 פרנקו נ' ברוקס, פ"ד כ(1) 421; אוטולנגי, בעמ' 57-56).

לסיכום נקודה זו - הסכם הבוררות שהוצג נחתם שלא על ידי מי שהוסמך לחתום בשם העמותה, ובכל מקרה נחתם בחריגה ברורה מהרשאה, כאשר היקף ההרשאה היה ידוע למשיבים ולבורר, ומהתנהלות העמותה לאחר מכן לא ניתן ללמוד על הסכמתה להתדיין בבוררות לאחר השלב הראשון שנסתיים עם מתן פסק הבוררות הראשון מיום 28.5.2017. לפיכך, פסק הבוררות שניתן מכוח הסכם הבוררות שהוצג הוא בטל (ר' אוטולנגי, בעמ' 994).

סעיף 24(4) לחוק הבוררות – אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות

1. למעשה, די באמור לעיל לצורך קבלת הבקשה וביטול פסק הבוררות. יחד עם זאת, אתייחס בקצרה לטענת העמותה כי יש לבטל את פסק הבוררות גם מן הטעם שלא ניתנה לה זכות טיעון ולא התאפשר לה להשמיע את עדיה ולחקור את המשיבים.
2. עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי, לפיו יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן. גם אם הבורר הופטר מכללי הראיות וסדרי הדין הרגילים, אין הוא משוחרר מכללי הצדק הטבעי. אמנם, הצדדים רשאים להסכים כי הבורר יפסוק על סמך החומר שהוגש לו, אך בהיעדר הסכמה כזו אין לסרב לשמוע עד מהותי, שעדותו רלבנטית לדיון (אוטולנגי, 1035-1026). בענייננו, לא היתה הסכמה כאמור, ולאורך הליך הבוררות הביעה העמותה מספר פעמים רצונה לאפשר שמיעת עדויות ולחקור את נציגי המשיבה (כך, למשל, בתגובה שהוגשה לבורר להצעת ההחלטה של הבורר (נספח 14 לבקשה). לאור בקשת העמותה, המומחה אף זימן את הצדדים לדיון ליום 23.9.2019, וציין בהזמנתו כי "הצדדים מתבקשים להשלים עדויות, ראיות וחקירות בדיון זה". אלא, שכאמור, בדיון זה הועלו טענות לעניין שטר הבוררות, לא היתה הסכמה בעניין זה בין הצדדים, ובשלב מסויים "הוחלט על הפסקת הדיון" (פרוטוקול הדיון בבוררות – נספח 16 לבקשה). לאחר הדיון ובמענה לבקשת המשיבים ליתן פסק דין, חזרה העמותה וטענה כי לא ניתנה לה אפשרות סבירה להביא עדיה ולחקור את נציגי התובעת (סעיף 18 לתגובתה מיום 7.10.2019 – נספח 19 לבקשה).
3. פסק הבוררות שבנדון ניתן מבלי שנתאפשר לעמותה להביא את עדיה ולחקור את נציגי התובעת, כפי שביקשה. המומחה ציין בפסקו כי "ניתנו לצדדים הזדמנויות רבות לשטוח את הטענות ולהציג את הראיות", ואולם כאשר הראיות כלל לא נשמעו בדיון האחרון על רקע המחלוקת העניינית בעניין קיומו של שטר בוררות, והדיון הופסק, אין לומר כי אמנם ניתנה הזדמנות נאותה להצגת הראיות. לפיכך, גם מטעם זה היה מקום לביטול פסק הבוררות.
4. העמותה טענה בבקשתה לעילות ביטול נוספות, אך נוכח מסקנותי שלעיל ומשעיקר טענותיה היו ביחס לעילות שנדונו לעיל, איני רואה צורך להידרש להן.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטולו של פסק הבוררות ("פסק דין חלקי") שניתן על ידי כבוד הבורר ישראל מרמרוש ביום 18.12.2019.

המשיבים יישאו בהוצאות העמותה (המבקשת) בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז אדר תשפ"א, 28 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.