גזר דין

במסגרת הליך גישור ארוך הגיעו הצדדים ביום 14.10.2020, להסדר טיעון בגדרו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בביצוע העבירות להלן:

2 עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977( להלן: החוק).

11 עבירות של גניבת רכב  לפי סעיף 413ב(א) לחוק

5 עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413 ב(ב) לחוק

3 עבירות סיוע לגניבת רכב לפי סעיף 413 ב(א) בצירוף סעיף 31 לחוק

2 עבירות של סיוע לגניבת רכב לפי סעיף 413ב(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק

21  עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון לפי סעיף 10 (א) בפקודת התעבורה (מעולם לא הוציא)

2 עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2 (א) בפקודת ביטוח רכב מנועי 

עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

בנוסף, בתיק המצורף (ת"פ 68101-02-20 שלום רחובות) הורשע הנאשם בביצוע עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב  בצירוף סעיף 29 (א) לחוק העונשין, ועבירה של גניבה מרכב, לפי סעיף 413 ד(א) בצירוף סעיף 29 (א) לחוק העונשין.

כתב האישום המתוקן

1.         לאחר תיקונו, אוחז כתב האישום ב 21 אישומים  שנפרסו על גבי עמודים רבים, ואשר על כן, רוכזו ותומצתו בטבלה הכוללת את מספר האישום, העבירות בהן הורשע הנאשם, מועד הביצוע, מועד העברת הנאשם את הרכב הגנוב לשטחי הרשות, סוג הרכב שנגנב וקרבן העבירה, כדלקמן:

כתב האישום בתיק המצורף

2.         על פי עובדות כתב האישום, ביום 04.02.2020 סמוך לשעה 04:15, התפרץ הנאשם ואחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, בצוותא חדא לרכב מסוג טיוטה שבבעלות  יצחק עזרא  שחנה ברחוב אהרון חג'ג' ביבנה, פתחו את הדלתות הקדמיות ונכנסו לתוכו. בהמשך, לאחר ששברו את חובק ההגה והמתנע ברכב, הניעו את הרכב ונסעו מהמקום. במעמד האמור, גנבו הנאשם והאחר רכוש בשווי מצטבר של 11,000 ₪ שהיה ברכב הגנוב . 

התסקיר

בשל גילו של הנאשם קמה חובת תסקיר קודם גזירת עונשו. מכאן ולבקשת ההגנה התבקש שירות מבחן לערוך תסקיר, תוך שהתביעה מצדה הדגישה כי אינה מחויבת להמלצותיו.

. 3 תסקיר שירות מבחן הוגש ביום 01.12.2020 והוא מבוסס על שיחה שקיים השירות עם הנאשם, מידע שהתקבל משירות המבחן לנוער, מידע מגורמי טיפול בכלא בו שוהה הנאשם, כתב האישום המתוקן מיום 14.10.2020, פרוטוקול הדיון מיום 14.10.202 והרישום התעבורתי המעודכן ליום 19.10.2020.

התסקיר מביא בקורותיו של הנאשם, לרבות עברו התעבורתי והליכים משפטיים שהתנהלו נגדו בתחום זה. בתמצית הדברים נלמד כי הנאשם בן 20, רווק, סיים 9 שנות לימוד במגמת חשמל, אשר לוו בקשיים לימודיים והיעדרויות, עד לעזיבת המסגרת הלימודית על מנת לעבוד. קודם למעצרו עבד במפעל עופות בקריית מלאכי. הנאשם גדל במשפחה המונה זוג הורים ו-10 ילדים. נגד אחיו הגדול ממנו הוגש כתב אישום כשותפו לביצוע חלק מהעבירות, ואילו אביו ריצה בעברו מאסרים ממושכים.

מהמידע שהתקבל משירות המבחן לנוער נמסר כי הנאשם מוכר לשירות מיולי 2018, על רקע עבירת נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, וכבר אז, נוכח התרשמות השירות מהנאשם כמי שלא הפנים את הסכנות הכרוכות בביצוע העבירות שביצע ואת חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, לא באו בהמלצה טיפולית ובכלל בעניינו. ממידע שהתקבל מגורמי הטיפול בבית הסוהר "אלה" שם עצור הנאשם, נמסר כי בתחילת מעצרו עבד משך 4 חודשים כאחראי על ארגון האגף וניקיונו במשך 4 חודשים, אולם עבודתו הופסקה בשל עבירת משמעת ומעורבות בקטטה עם עצור אחר. נכון לזמן עריכת  התסקיר שולב בהליך טיפולי הכולל מפגש קבוצתי ומפגש פרטני עם עו"ס באגף. הנאשם מסר כי התנסה בקנאביס בגיל 19 בנסיבות חברתיות וכי הפעם האחרונה בה צרך סמים הייתה כשבוע לפני מעצרו בתיק הנוכחי, אם כי מאז מעצרו אינו עושה שימוש בסמים. בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, תלה הנאשם את מעשיו בחברה שולית אליה חבר. לדבריו, אחד מחבריו הציע לו להעביר רכבים בתמורה לכסף ובשל מצבו הכלכלי נענה להצעה ובתוך כך גרר את אחיו לביצוע העבירות יחד עמו. עוד לדבריו, הוא לא גנב את הרכבים אלא רק העביר אותם לשטחים, וכיום מבין את טעותו והשלכות מעשיו.

שירות המבחן פרט בגורמי הסיכוי ובכללם ציין בהתרשמותו מהנאשם כמי שנמצא בתהליך של בחינה עצמית ורצון לשנות את דרכיו ובחירותיו, והעריך כי חווית המעצר היוותה אלמנט הרתעתי שעוררה אצלו מוטיבציה לשינוי. בהתייחס לגורמי הסיכון ציין השירות העדר דמות משמעותית בחיי הנאשם, מערכות תמיכה דלות, קיומה של נזקקות טיפולית בתחום השליטה בכעסים אצל הנאשם.  בסופם של דברים, השירות לא בא בהמלצה כל שהיא אם כי ציין הערכתו לפיה בשל גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, הבנתו את חומרת מעשיו ורצונו לשנות דרכיו, לצד פרק הזמן בו נתון במעצר, מאסר ממושך לא יוביל בהכרח להרתעה משמעותית, אלא אף עלול להוביל לחשיפה ממושכת לחברה עבריינית בכלא.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

הצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לעונש שיושת על הנאשם וכל צד היה חופשי בטיעוניו לעונש.

4.        ב"כ התובעת, עו"ד קטיה מזור, הגישה כראיות לעונש את הרישום התעבורתי של הנאשם (ת/1); גז"ד מתיק תעבורה 18155-07-18 (ת/2); גזר דין מפל"א 2192-12-19 (ת/3) ;טבלה בה פורטו האישומים והעבירות (ת/4); פלט איתור כלאות (ת/5); טבלת מתחמי ענישה ביחס לאישומים השונים (ת/6).

בפתח טיעוניה ציינה ב"כ התובעת בחריגות המקרה דנן ממקרים בפסיקה שעניינן עבירות של גניבת רכב, נוכח ריבוי גניבות הרכב וריבוי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה שהינם חריגים ולא נמצא כדוגמתם. התובעת עמדה על הערכים המוגנים שביסוד העבירה של גניבת רכב שזה מכבר הוכרה כ"מכת מדינה", על פוטנציאל הנזק הקיים בעבירות מסוג זה, הנזקים שנגרמו בפועל, הן לקורבנות העבירה, הן לחברות הביטוח הנושאות ברוב הנזק הכלכלי והן לכלל הציבור כתוצאה מהעלאת פרמיות הביטוח בגין כל אירוע, וזאת מעבר לפגיעה הקיימת בתחושת הביטחון האישי והפרטיות. הפנתה לכתב האישום המלמד כי במרבית העבירות נמצא כי חלקו של הנאשם הוא עיקרי ומשמעותי גם במקרים בהם לא נטל את הרכב בעצמו אלא  קיבל אותו מאחר והעבירו למקום אחר לרבות לשטחי הרשות מתוך כוונה שלא להחזירו לבעליו ועל כן דינו כגנב כפי שקבע החוק.

התובעת בקשה ללמד מעובדות כתב האישום על קיומה של מערכת משומנת בה הנאשם פעל, במקרים מסוימים בצוותא ו/או תוך קשירת קשר לביצוע פשע, תכנון והיערכות מוקדמים. התובעת הדגישה במועדים בהם הנאשם נעצר לאחר שנתפס נוהג ללא רישיון נהיגה תוך שהוא מבצע עבירות תעבורה, וכיצד לאחר שחרורו ממעצר חזר מיד לסורו והמשיך לגנוב כלי רכב, תוך סיכון הציבור הן בגדרי העבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והן בגדרי העבירות של גניבת כלי רכב.

בין טיעוניה כאמור עמדה קצרות על העובדה לפיה הנאשם יצא נשכר נוכח תקלה שיצאה תחת ידי התביעה, אשר לא כללה בכתב האישום את העובדה כי הנאשם ביצע עבירות רבות של נהיגה בפסילה. בהקשר זה הפנתה לגזר הדין שניתן בעניינו ביום 16.12.19 בבית המשפט לתעבורה באילת אשר בין היתר פסל אותו מלנהוג למשך 11 חודשים.

התובעת עתרה לקבוע את מתחם ענישה הכולל בין 11-16 שנות מאסר בפועל ובהקשר זה הפנתה לטבלה בה פורטו האישומים כשלצד כל אישום או כמה זהים, מתחם העונש הראוי לו אשר נטען כי מתבסס על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם. באשר לעונשו של הנאשם טענה כי זה צריך ויקבע בשליש התחתון של המתחם אם כי לא בתחתית המתחם, לאור ההרתעה המתחייבת בנסיבות מקרה זה. בנוסף, עתרה  כי יוטל על הנאשם פיצויים משמעותיים למתלוננים, קנס משמעותי בן עשרות אלפי שקלים, מאסרים על תנאי ממושכים בעבירות רכוש, פסילה בפועל ועל תנאי לתקופות ממושכות והפעלת המאסר על תנאי העומד לחובתו, במצטבר לכל עונש שיושת עליו.  

בין יתר נימוקיה למתחם העונש לו עתרה, חזרה והפנתה לטבלת המתחמים לכל אישום בהדגישה את העונש שהיה צפוי לנאשם אלמלא היה נקבע מתחם עונש אחד כולל. לדידה, מדיניות הענישה הנוהגת  בעבירות בהן הורשע הנאשם לא תספק עונש הולם במקרה בו מדובר בריבוי חריג של עבירות חמורות שהוכרו כ "מכת מדינה" לצד פגיעתו גבוהה במיוחד של הנאשם בערכים המוגנים בעת ביצוען. על כן, עתרה להעלות את רף הענישה ובתוך להחמיר בעונשו של הנאשם.

5.          ב"כ הנאשם, עו"ד אלכס גאוסקין טען כי מתחמי הענישה עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וגניבת רכב נעים בין מספר חודשים בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר, והגיש פסיקה בתימוכין לכך.  בהתייחסו לקביעת מתחם העונש הכולל שיהלום את מעשי הנאשם, בקש להזכיר כי גזירת עונשו של נאשם אינה אריתמטית, אינה תוצאה של נוסחה מתמטית הנגזרת רק ממספר העבירות והוראות חיקוק הרלבנטיות והפנה לפסיקה הרלוונטית בהקשר זה. לדידו, מתחם הענישה לו עתרה התביעה אינו מציאותי ואף לא ראוי. לדידו, הראוי הוא כי מתחם הענישה יחל ברף נמוך, בין היתר על מנת לאפשר לבית המשפט לאבחן עניינו של נאשם נעדר עבר פלילי בעל סיכוי שיקום לבין מי שהוא רצידיוויסט.

לטענתו, חרף החומרה שבעבירות של גניבות רכבים, אין מקום לעתירה עונשית של 10 שנות מאסר כעתירת התביעה, שכן זו שמורה לעבירות חמורות, כמו עבירות ביטחון, המתה, עבירות מין חמורות ואין לה מקום לעבירות רכוש מהסוג דנן.

אשר לעונשו של הנאשם הפנה הסנגור לתיקון 113 לחוק העונשין ולשיקולים המצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם, ובין היתר, גילו הצעיר של הנאשם אשר טרם התגבשה זהותו ועל כן נוטה כמו אחרים בגילו לעשות טעויות רבות. לדידו, עלינו כחברה לבחון קיומה של אופציה לשיקום, והפנה בהקשר זה לת"פ 64325-02-20 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' מאהר בדראן (26.11.20).

הסנגור ביקש כי יינתן משקל נכבד להודאת הנאשם אשר הביע חרטה כנה , נטל אחריות וחסך זמן שיפוט וציבורי יקר, וכן לעברו הנקי, ובה בעת, בהתייחסו לעבר התעבורתי של הנאשם ציין אך בעונש המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם בעודו קטין.

בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, הפנה לתסקיר ממנו עולה כי מדובר בנאשם בעל רקע בעייתי וחרף זאת הנאשם התנהל אופן נורמטיבי ושמר על יציבות תעסוקתית. הסנגור טען לראשיתו של הליך טיפולי בו החל הנאשם במסגרת מעצרו ובקש שיינתן משקל לסיכוי שיקומו ובשים לב להתרשמות שירות המבחן כי הלה הורתע מהליכי המעצר, שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי, לצד ההערכה כי מאסר ממושך עלול להעמיק את קשריו עם עבריינים.

אשר לטענות המאשימה לפצות את קורבנות העבירות טען כי אין מקום לפסיקת פיצויים בהליך הפלילי.

הנאשם בדבריו הביע צער על מעשיו וחזר להודות בביצועם. 

דיון

6.         בפתח ראש פרק זה וטרם שאדרש לערכים המוגנים ולמידת הפגיעה בהם, במקרה בו מדובר במספר אישומים, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים.

במקרה שלפני, התביעה פרטה ונמקה בהרחבה בטיעוניה ובטבלה שהגישה, במתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאישומים שבכתב האישום. כך, לאישום 1 ואישום 24 מתחם עונש שבין 15-30 חודשים לכל אישום, לאישום 2 מתחם שבין 10-20 חודשים, לאישומים 3 ו-20-21 מתחם שבין 12-24 חודשים לכל אישום, לאישומים 4, 16-18 ו- 22 מתחם שבין 8-18 חודשים לכל אישום, לאישומים  6-9  ו- 13-14 מתחם שבין 12-24 חודשים לכל אישום, לאישומים 11-12 מתחם שבין 10-20 חודשים לכל אישום, לאישומים  19 ו -23 מתחם שבין 10-20 חודשים לכל אישום. לאישום בתיק המצורף, מתחם שבין 14-28 חודשים.

יחד עם האמור, עתרה לקבוע מתחם עונש אחד לכלל האישומים, לרבות זה מהתיק המצורף, בהדגישה כי מתחמי הענישה  בהם פרטה כאמור, מתבססים על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של גניבת רכב, ובהבאתם בקשה לתת ביטוי ממשי לחומרת מעשי הנאשם ובעיקר לעונש הכולל לו היה צפוי ככל שהיו נקבעים מתחמי ענישה נפרדים לכל אישום או למספר אישומים יחד. במקרה שלפני, הנסיבות העובדתיות מצביעות  על קשר בין העבירות, אם כי בכל הנוגע לעצמת הקשר, יש לומר כי לצד התכנון המאפיין את העבירות כולן, השיטתיות בביצוען, נמצא כי חלק מהעבירות בוצעו במרחק זמן ניכר זו מזו, בערים שונות ברחבי הארץ, כך שלא ניתן לומר באופן חד משמעי  כי השקפה על העבירות כעל 2 או 3 אירועים תהא מלאכותית, באופן שיגרע ממהות העניין בכללותו, או שלא ישקף את סיפור המעשה כהווייתו.

בכל מקרה, בשים לב לפסיקה המנחה בסוגיה זו (ראו בע"פ 5834/13 5910/13 פלוני נ' מ"י (20.11.2014, [פורסם בנבו]), ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מ"י (29.12.2014, [פורסם בנבו]), וע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מ"י (29.10.2014, [פורסם בנבו]) ובהעדר מחלוקת בין הצדדים בהקשר זה, סבורני כי יש לקבוע מתחם אחד כולל לכל האישומים. ודוק: "מקום שאירוע אחד כולל מספר 'מעשים' תקרת מתחם הענישה הפוטנציאלית, תקבע לפי הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים, ודוק: הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים, מהווה את תקרת המתחם האפשרית אך אין משמעות הדבר, כי תקרה זו, תהווה בהכרח [...] את הרף העליון במתחם הענישה, שעליו להיקבע בנתון לנסיבות העניין הקונקרטיות" (ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל).

מתחם העונש ההולם

.7 העבירות בביצוען הורשע הנאשם קשות וחמורות. בקביעת מתחם העונש ההולם לכלל העבירות, אתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהן; בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנהוגה.

עבירה של גניבת רכב

רכישת רכב, על פי רוב, הינה העסקה הכלכלית והמשמעותית השנייה בגודלה עבור מרבית האזרחים בישראל. לאור ערכו הכספי הגבוה וחיוניותו הרבה לתפקוד היומיומי, גניבת הרכב טומנת בחובה מכלול נזקים לקרבן העבירה ולחברה בכלל. נפיצותה של העבירה והשלכותיה הביא לחקיקת סימן ה1 בפרק יא בחוק העונשין שכותרתו "עבירות בקשר לרכב" כשלצד אלה נקבעו עונשים חמורים מהעונשים הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות.

הערכים המוגנים שבבסיס האיסור לגניבת רכב הם השמירה על קניינו של אדם, פרטיותו ותחושת הביטחון של הציבור בכללותו.

הפגיעה הכלכלית אינה מתמצה בקניינו של האדם אשר רכבו נגנב אלא גם בהשלכותיה על כלל ציבור הנהגים נוכח השפעת הגניבות על העלאת פרמיות הביטוח. בנוסף, בשל נפיצותה של העבירה נושא ציבור גדול בעלויות כספיות משמעותיות נוספות שעה שחברות הביטוח מתנות נכונותן לבטח כלי רכב בהתקנת אמצעי מיגון שונים. על אלה יש להוסיף את עוגמת הנפש הרבה הנגרמת לקורבן העבירה עקב השינוי שחל בשגרת יומו לאחר גילוי דבר הגניבה, עת נדרש להתפנות מענייניו לצורך הסדרת נושא הביטוח, קבלת רכב חלופי, קניית רכב חדש והבירוקרטיה הכרוכה עד לקבלת הכסף מחברות הביטוח.

הרבה מעבר לפגיעה הכלכלית הרחבה נמצא כי נפיצות העבירה לצד הסיכונים הפיזיים הפוטנציאלים הגלומים בעצם ביצועה ואשר במקרים רבים התממשו - פוגעים קשות בתחושת הביטחון האישי עד כדי תחושה של הפקר ואבדן הביטחון בכלל, אצל רבים בציבור הישראלי.

כבר למעלה משני עשורים נקבע כי עבירות של גניבת רכב הן "מכת מדינה". בשל הסכנה הגלומה בעבירה לשלום הציבור ובשל  נפיצותה ונזקיה, עמד בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין, על החשיבות בסיווגה כבעלת חומרה יתרה. לאורך למעלה משני עשורים יוצאים בתי המשפט השונים בקריאה להחמרה בענישה בין היתר להרתיע את מי שהורשע בעבירות ועבריינים פוטנציאלים. כך

בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (15.05.06):

"המדיניות הכוללת בעבירות גניבת רכב, ולא כל שכן כשמצטרפות אליהן עבירות נלוות, ואף עבירות הקשורות בסחר, הכרח שתהא מחמירה. למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור ... כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך". (ההדגשה שלי שש)

ראו גם ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (21.2.2008) שם עמד בית המשפט על הצורך בהחמרת מדיניות הענישה בעבירות רכוש שהיו: "למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם..."

בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.2010) השופט עמית על מעגלי פגיעתן של עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבת רכב:

"פתאום קם אדם בבוקר ומוצא ... שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה...חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש שדומה כי ליבנו גס בהם... ...אין לראות בעבירות רכוש כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה. ...העבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה גם אם אינן מתוחכמות הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הביטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה בהאידנא להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך... "

בהמשך השנים הוסיף בית המשפט העליון לעמוד על החומרה שבעבירות  גניבת רכב ולקריאה לבתי המשפט להחמיר בעונשם של העבריינים [ראו רע"פ 2366/10 ג'אבלי נ' מדינת ישראל (13.04.2010); רע"פ 7890/10 מליטאת נ' מדינת ישראל (1.11.2010); ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (3.11.2014)]

היום, כעבור למעלה מעשרים שנים, מכת המדינה ממשיכה להכות במלא העצמה, לנגוס בגדול ברכושו של הציבור בישראל ולמעשה כבר מזמן הפכה ל"עשר המכות". 

פעם, היה קם אדם בבוקר ופתאום מוצא שמכוניתו חלפה עם הרוח. היום, קם אדם בבוקר ומופתע פתאום למצוא כי מכוניתו לא נגנבה, וכן עדיין היא חונה סמוך לביתו!

פעם, היה אדם חוזר בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לביתו ונטל את רכושו ואת חפציו. היום, קם אדם בבוקר ומופתע לגלות לא פרצו לביתו, כי מאן דהוא לא חדר לביתו, לחדרו ופרטיותו, כי לילדיו ואשתו וגופו שלו שלום!

למרבה הצער כבר שנים המובן מאליו כבר לא מובן מאליו !

כבר שנים "מכת המדינה" היא עיסוקם העיקרי של עברייני רכוש שרבים מהם תושבי המדינה הקושרים עם אחרים שמעבר לגבולות המדינה, משטחי הרש"פ  "עסקאות" בקשר עם רכבם של אזרחים תמימים הנגנבים מתחומה של מדינת ישראל.

המדובר בתופעה מסוכנת, תדירה ומתרחבת בעיקר במחוזה הדרומי של מדינת ישראל. המדובר  בעבירות יזומות, מאורגנות ומתוכננות שעל פי רוב שותפים לביצוען מספר עבריינים משני צדי הגבול. בית משפט זה נחשף פעמים רבות למקרים רבים בהן בוצעו העבירות בצוותא תוך חדירת השותפים מהרש"פ לתחומי המדינה ללא היתר, כשמקרים רבים של גניבת כלי רכב מתחומה של  המדינה בוצעו בהתאם ל"הזמנה" משטחי הרשות.

אין לתמוה אפוא, על כי עבירה של גניבת רכב 'מככבת' כבר למעלה משני עשורים כ "מכת מדינה", שהרי אל מול הסיכון להיתפס והעונש בצדו נמצא  רווח כספי משמעותי מהיר וקל הנתמך בתעשייה שלמה ומשומנת בשטחי הרשות הפלסטינית שם נמצאות 'משחטות' רכב המהוות 'תחנה סופית' לרכבים הגנובים ולסחר בחלפים ובכלי רכב גנובים, ושאליה אליה חוברים אותן חוליות עבריינים הפועלות בדפוס פעולה שיטתי משני עברי הגבול.  

משטרת ישראל משקיעה משאבים רבים בניסיון ללכוד את העבריינים, אלה מבית ואלה מחוץ שמעשיהם נועדו לשלול רכוש מאזרחים תמימים תוך יצירת מצבים מסכני חיים. עם זאת, התחקות אחר רכבים גנובים  תפיסתם והחזרתם לבעליהם בישראל היא משימה כמעט בלתי אפשרית. מכאן החשיבות הגדולה בטיפול מניעתי מביצוע עבירות אלו ולכל הפחות צמצום התופעה, אשר צריך ותיעשה בהכבדה משמעותית של הענישה, כזו שבאמת יהיה בה להרתיע את הרבים ובעיקר את העבריינים שכבר מזמן, גניבת רכבים והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית הפכה לעיסוקם המקצועי העיקרי, שאם לא כן, תמשך הפגיעה בסדרי החברה ובשלטון החוק, והסכנה לביטחונה של החברה הישראלית תעמיק ותגבר.

עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה

8. הערכים המוגנים שבסיס האיסור שבעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה, נועדו לשמירה על ביטחונם, שלומם וחייהם של המשתמשים בדרך, נהגים והולכי הרגל.

סיכונים פוטנציאליים רבים גלומים מעצם הנהיגה ברכב, כך שנהיגה לא זהירה ו/או שאינה מתאימה לתנאי הדרך, מטבע הדברים, מגבירה את הסיכונים להתרחשות תאונת דרכים. הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף, עת מדובר במי שנוהג והוא מעולם לא הוכשר לנהיגה, לא מיומן בנהיגה ברכב בתנאים רגילים מקל וחומר בתנאים ובנסיבות לא צפויים. אין דומה נהיגה ברכב על ידי בלתי מורשה, היינו מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, לא הוכשר ולא הוסמך לנהוג ברכב - לנהיגה על ידי מי שהוציא רישיון נהיגה ולמעשה הוכשר והוסמך לנהוג ברכב אולם נהג ללא רישיון נהיגה על רקע שתוקף רישיונו פקע מסיבה כזו או אחרת . ברי כי המסוכנות הנשקפת מנהיגתו של הראשון שמעולם לא הוכשר לנהיגה ואינו מיומן בנהיגה גבוהה יותר וכפועל יוצא נגזרותיה  ועצמת הפגיעה בערכים המוגנים.

ברע"פ 3149/11 רסאם נ' מדינת ישראל (15.5.11) הגדיר בית המשפט העליון את מי שנוהג ברכב ואינו מורשה לנהיגה כ "איום נע". בעפ"ת 25225-03-13 (מחוזי מרכז-לוד) יבין גינס נ' מדינת ישראל (16.6.13) הגדיר בית המשפט את הנוהג ללא רישיון נהיגה כ"פצצה מתקתקת". במקרה האחרון נדרש בית המשפט לעונש הראוי למי שהורשע בנהיגה ברכב כשאינו מורשה נהיגה:

"...אמרתי כבר כי נהיגה כבלתי מורשה כמוה כפצצה מתקתקת... הגישה הסלחנית שהיתה עד כה למבצעי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על ידי בלתי מורשים הביאה לתופעה הרווחת של נהיגה בידי בלתי מורשה פעם אחר פעם אחר פעם... לפיכך העונש ההולם לעבירת נהיגה על ידי בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל, לא בעבודות שירות, אלא בפועל ממש. התקופה תיגזר מהנסיבות, האם יש עבירות נוספות, מה התוצאות ומה ההשלכות של אותן עבירות באלה יש להשפיע על אורך תקופת המאסר בפועל".

בפסיקה מאוחרת יותר עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מקבלת מעמד של החמורות שפקודת התעבורה (רע"פ 8466/17 אוסטניאזוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ( 8.11.2017)), רע"פ 8438/17 כיאל נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו) ( 30.10.2017).

לעבירה של נהיגה ללא ביטוח, בשילוב עם הנהיגה ללא רישיון נהיגה, יפים דברי בית המשפט העליון ברעפ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1): "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת".

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות

ריבוי העבירות בנסיבות ביצוען, מעצמן ובמובהק, מלמדות על פגיעתו העצומה של הנאשם בכלל הערכים המוגנים עליהם עמדתי בפרק הקודם.

9. הנאשם מעורב בביצוע  22  עבירות של גניבת כלי רכב. 17 רכבים גנב הנאשם, 11 מתוכם גנב בעצמו ו- 5 רכבים גנובים קיבל לידיו לאחר שנגנבו. בנוסף העביר הנאשם בעצמו את כל הרכבים שגנב ואת אלה שקיבל, לשטחי הרשות הפלסטינית. בנוסף, סייע הנאשם בגניבתם של 5 כלי רכב בכך שסמוך לאחר גניבתם או למחרת העביר את הרכבים לשטחי הרשות הפלסטינית. 

המקרה לפני אינו עוד מקרה של גניבת רכב או שניים. המדובר באירוע הכולל 22 מקרים של גניבת כלי רכב מתחומה של מדינת ישראל, כשבכל אחד מהמקרים הנאשם מעורב באופן ישיר ומשמעותי תוך נהיגתו את הרכב הגנוב מחוץ לגבולות המדינה, לשטחי הרשות הפלסטינית.

כמראה, המקרה בנסיבותיו משקף בנוכחותה העוצמתית של מכת המדינה-גניבת כלי רכב, אשר למרבה הצער לא רק שלא נעקרה משורש אלא הוסיפה והעמיקה שורשיה, וענפיה משתרכים לכל עבר. 

במהלך ביצוע כל אחת מעבירות גניבת רכב הוסיף הנאשם וביצע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובעודו בלתי מורשה לנהיגה. בנוסף בחלק מהמקרים ביצע עבירות נוספות של קשירת קשר לביצוע פשע, נהיגה ברכב ללא תעודת ביטוח, התפרצות לרכב וגניבה מרכב. למעשה נמצא כי בכל אחד מהאישומים נגדו ביצע הנאשם לפחות 2 עבירות ובחלק מהמקרים גם 3 ו- 4 עבירות שונות. בחלק הארי של האישומים ביצע את העבירות עם אחר (חלק מהם עם אחיו הגדול ממנו) כשהוא עצמו גונב את הרכב ובעצמו בנהיגה בלתי מורשית העבירם אל מעבר לגבול, לשטחי הרשות הפלסטינית. ב 5 מהמקרים גנב את הרכב בצוותא חדא כשחלקו הפעיל מתבטא בהעברתם בנהיגה ממקום הגניבה לשטחי הרשות, ו5 מקרים נוספים, סייע לאחר לגנוב את הרכבים בכך שקיבל לידיו את הרכבים, בין אם במקום גניבתם ובין אם לאחר גניבתם והעבירם בעצמו, בנהיגה בלתי מורשת לשטחי הרשות.

על פי החלופה בסעיף 413(ב)(ב) לחוק העונשין עבירה של גניבת רכב חולשת גם על מקרים בהם אדם נוטל רכב גנוב ומעבירו ממקום למקום, בסעיף זה, קבע המחוקק כי גם מי שלא נטל בעצמו את הרכב מהבעלים, אולם העביר את הרכב ממקום למקום, בנסיבות המלמדות על כוונה שלא להחזירו לבעליו- דינו כגנב. הסעיף מרחיב את מעגל האחראים כך שכולל הוא גם אלו שקיבלו את השליטה על הרכב הגנוב והעבירו אותו ממקום למקום במהלך או לאחר הגניבה. [ראו בהרחבה, ת"פ (שלום ב"ש) 69298-11-18 מדינת ישראל נ' אלקיעאן (06.04.2020)].

הנאשם היה שותף בשתי הזדמנויות לקשירת קשר לביצוע עבירות הגניבה, שמרביתן כאמור ביצע בפועל בעצמו וחלקו היה מלא ודומיננטי מאד. בכל הנוגע למקרים בהם סייע לאחרים בגניבת הרכבים, נחזור לומר כי גם בנהיגת רכב והובלתו בפועל אל היעד המתבקש, יש כדי נטילת חלק פעיל בגניבת הרכב. למעשה, המחוקק רואה בכל מי שנוטל על עצמו את השליטה על הרכב בשלבים השונים של העברת הרכב  בנסיבות המלמדות על כוונה שלא להשיבו לבעליו – כדין מי שגנב את הרכב.

העובדות בכתב האישום מלמדות כי חלק ניכר מהעבירות ביצע הנאשם בצוותא חדא עם אחר, נסיבה מחמירה כשלעצמה ועוד יותר בשים לב כי חלקו ברוב האישומים מלא ומרכזי. אשר לחלקו במקרים בהם קיבל את הרכב סמוך לגניבתו או סמוך לאחר מכן, ואשר לעבירות הסיוע לגניבת 5 רכבים, אחזור לציין בחלקו המשמעותי ואפנה לע"פ 2333/13 באסל באסם נ' מדינת ישראל (3.8.14)  "החשוב הוא אפוא, לא חלקו המדויק של המערער בכל אישום ואישום, אלא כי הוא פעל בלב העשייה העבריינית של החבורה וחלקו ודאי אינו זניח".

חומרת מעשי הנאשם מוגברת נוכח ריבוי העבירות והיקף הגניבות שאת מרביתן ביצע בצוותא חדא, בערים רבות ברחבי הארץ, חלק מהן הרחק ממקום מגוריו, אליהן עשה דרך ארוכה עם אחרים על מנת להוציא לפועל את תכניתו העבריינית.  

חומרת מעשי הנאשם מתעצמת ביתר שאת נוכח שנהג ברכבים הגנובים בעוד שאינו מורשה לנהיגה, ללא רישיון נהיגה שכן מעולם לא הוכשר ולא הוסמך לנהוג ברכב. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם העביר בעצמו את כל הרכבים שגנב ושהיה מעורב בגניבתם, כך יוצא שהנאשם נהג פעם אחר פעם ובסך הכולל - 21 פעמים - ללא שהוא מורשה לנהוג, שכן מעולם לא הוציא רישיון לנהיגה.

בנהיגתו בכלל וברכבים הגנובים בפרט, סיכן הנאשם לא פחות מ 21 פעמים את חייהם של הנוהגים בכביש והולכי הרגל ואת חייו. בהקשר של פוטנציאל הנזק הנובע מהיעדר כשירות לנהיגה, אין צורך להכביר במילים שעה שמדובר בנאשם שנוהג ברכב גנוב ומטרתו להעביר את הרכב במהירות האפשרית לתחומי הרשות הפלשתינית, תוך שהוא נתון תחת לחץ וחשש כבד שמא ייתפס, מה שמוסיף ומגביר את הסיכון לנהיגה פוחזת ומסכנת חיים, והדברים מקבלים משנה תוקף, מקרה בו מדובר בנהג שאינו כשיר ומעולם לא הוסמך לנהוג ברכב.  

בחינת נסיבות ביצוע העבירות מעלה כי מעשי הנאשם בכלל האישומים נפרסו על פני 5 חודשים רצופים, החל מראשית חודש אוקטובר 2019  ועד ראשית חודש מרס 2020 אז נתפס ונעצר.

הנאשם נהג לגנוב את הרכבים בטווח של ימים ספורים בין אירוע אחד למשנהו ונמצא פעמים  בהם גנב 2 רכבים במהלך יום אחד., ומתברר כי ההסבר ולעובדה כי במהלך הימים שבין 7.12.19 ועד ל 18.12.19 לא נמצא פעילות עבריינית של הנאשם, נעוץ בעובדה אחרת - הנאשם היה נתון במעצר לאחר שנתפס מבצע עבירות תעבורה ברכב בו נהג בדרכו לאילת.

עיון בטבלת איתור כליאות (ת/5) ובגזר הדין בפל"א 2192-12-19  (ת/3) מעלים כי ביום 16.12.19,  במסגרת הסדר טיעון אליו הגיע הנאשם עם המאשימה, הורשע הנאשם בבית המשפט השלום לתעבורה באילת בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא), עבירה של נהיגה בקלות ראש ובעבירה מהתוספת הראשונה בניגוד לסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה, ונגזרו עליו מאסר על תנאי, 11 חודשי פסילה בפועל מלנהוג, קנס ופסילה על תנאי.  

חרף ההליך המשפטי האמור במסגרתו היה עצור הנאשם עד שחרורו ביום  16.12.19 , בחלוף 48 שעות בלבד לאחר שחרורו מהכלא, ביום  18.12.2019 חזר הנאשם להמשך פעילותו העבריינית אותה כאמור החל בראשית אוקטובר 2019, כך שיחד עם אחר  הגיע  עד לעיר נס ציונה (אישום 14), הרחק ממקום מגוריו, גנב את רכבו של ניסים שמס, ובתוך כך נהג ברכב הגנוב כשהוא לא מורשה לנהיגה, פסול לנהיגה העביר בעצמו, בנהיגה את הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית.

דבר לא הרתיע את הנאשם לחזור ובמרץ לפעילות העבריינית שכללה גניבת כלי רכב מערים שונות ברחבי הארץ, נהיגה ללא רישיון, בפסילה ועבירות נוספות, פעם אחר פעם אחר פעם ועד לתפיסתו ומעצרו בראשית חודש מרס 2020.

כאן המקום להתייחס לעובדת נהיגת הנאשם בזמן פסילה בכל אחד מהמקרים המתוארים בכתב האישום ושלאחר יום 16.12.19 (מועד פסילתו) ועד ליום 1.3.20 הוא המועד בו ביצע את העבירות האחרונות קודם תפיסתו ומעצרו. בהקשר זה ציינה ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש דבר התקלה שיצאה תחת ידי המאשימה בהשמיטה בטעות את כלל עבירות אלו מכתב האישום וידיעתה בדבר רק לאחר שהצדדים הגיעו להסדר הטיעון. נוכח כך, עובדה זו לא באה במכלול טיעוניה לעונש וברי כי לא תקבל כל משקל בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם, אם כי בכל הנוגע למאפייניו של הנאשם והצורך הממשי בהרתעתו לא ניתן יהיה להתעלם מעובדה זו.

נסיבות ביצוע העבירות באישום 24, מוסיף להעצים בחומרת מעשי הנאשם. על פי המתואר באישום זה, ביום 27/2/2020  במסגרת בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים בבית המשפט בראשון לציון,  שוחרר הנאשם בתנאים הכוללים מעצר בית לילי (בין השעות 22:00-06:00 בבוקר)  להלן: ההוראה החוקית. יומיים לאחר מכן, ביום 29.02.2020 סמוך לשעה 21:00 ולאחר שקשר קשר עם אחר לביצוע פשע, גנב הנאשם בצוותא עם אחר, את רכבו של אברהם ליפלס שחנה בבאר שבע, תוך שהפר את הוראה חוקית שניתנה רק ביום 27.2.20 ותוך שנהג ללא רישיון נהיגה וכשהוא פסול לנהיגה וללא תעודת ביטוח.

עינינו הרואות, במהלך כל תקופת ביצוע העבירות, פעם אחר פעם, הנאשם בז ושם ללעג וקלס את החוק ומשרתיו, הנאשם מזלזל בהוראות בית המשפט ואדיש לסיכונים הרבים הנובעים ממעשיו בכל אחת מ 22 הפעמים בהם גנב רכב ו/או היה מעורב בגניבתו, ובכל אחת מ 21 הפעמים שנהג ברכב גנוב ללא רישיון נהיגה. 

משקל נכבד יינתן לסיכונים הפוטנציאלים אותם יצר הנאשם עת גנב כל אחד מכלי הרכב ועת נהג בו כשאינו מורשה לנהוג והוא פסול נהיגה. על הסיכונים הקיימים לפגיעה בציבור הנהגים והולכי הרגל כבר עמדנו לעיל, וכאן נדגיש את המסוכנות האינהרנטית הגלומה בעבירות של גניבת רכב נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה, ערעור ביטחונו האישי של הציבור אשר רק לאחרונה קבלו שם ופנים באירוע הטראגי נוכח ניסיון גניבת רכבו של תושב ערד. עוד נזכיר כי גניבת רכב עלולה להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך.

באשר לנזקים הכלכליים יובא בחשבון כי אף לא רכב אחד מבין 22 הרכבים הגנובים הושב לבעליו והגם שסביר להניח כי מרביתם פוצו על ידי חברת הביטוח, נזקם של קורבנות העבירה מתבטא גם בשיבוש שגרת יומם משמצאו עצמם ללא רכב המשמש אותם ואת בני ביתם והם נדרשים להקדיש מזמנם לקבלה ו/או רכישה של רכב חלופי. לכך נוסיף את הטרחה הכרוכה בקבלת הכסף מחברות הביטוח והעלויות המגולגלות כתוצאה מהעלאת פרמיות הביטוח לכלל ציבור הנהגים.

חומרה נוספת נמצא בסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות – בצע כסף ורצונו לרווח מהיר וקל. בהקשר זה יש לומר כי הטענה למצוקה כלכלית  נטענה באופן כללי, לא נתמכה באסמכתאות ולא מתיישבת עם העובדה כי הנאשם, צעיר ובריא, רווק אשר קודם מעצרו עבד במפעל עופות. בכל מקרה, והגם והטענה הייתה מבוססת לא היה בכך להקל בחומרת מעשיו ובעונש הצפוי לנאשם. קשיים כלכליים, למרבה הצער, הן נחלת ציבור ישראלי גדול אשר מרביתו מתמודד עמם בזיעת אפו, ודאי לא בביצוע שרשרת עבירות חמורות שמרביתן מגלמות בעצם ביצוען סיכונים ממשיים לשלומו ובטחונו של הציבור.

עוד יש לומר, כי הטענה למצוקה כלכלית לא מתיישבת עם ביצוע העבירות לאורך 5 חודשים ושעה שכבר באמצע התקופה הספיק לגנוב כמחצית הרכבים ובתחילת חודש פברואר כבר גנב את מרביתם הרכבים ששווי של גם הישנים שביניהם, נאמד בעשרות אלפי שקלים. הנאשם העביר מרביתם לשטחי הרשות הפלסטינית וברי כי קיבל את תמורתם. יוצא אפוא כי גם לאחר שגנב כלי רכב רבים, הוסיף הנאשם לגנוב כלי רכב ובכך לימד ובמובהק על תאוותו לכסף קל ומהיר שהלכה והתעצמה תוך שביצע את העבירות, ואשר אלמלא תפיסתו ומעצרו היה ממשיך בתכניתו העבריינית מבלי לעצור, לחשוב ולשקול בהשלכות מעשיו.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גניבת רכב

10.        סקירה כללית של מדיניות הענישה בעבירות גניבה של רכב  מעלה מתחם ענישה רחב ומשתנה בהתאם לנסיבות המקרה, אם כי לא נמצא מקרים בפסיקה הדומים למקרה שלפני מבחינת מספר העבירות של גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בחינה של מתחמי ענישה בעבירה של גניבת רכב בודד מעלה מתחמי ענישה הנעים  בין 10 -12 חודשים ועד 8 שנות מאסר למספר אירועים של גניבת רכב ועבירות נלוות. להלן יוצגו מקרים של גניבת רכב בודד ומקרים של ריבוי גניבות רב.

ברע"פ 1123/18 אשרף דבארי נ' מדינת ישראל (14.3.18) אליו הפנתה המאשימה, נדרש בית המשפט העליון לבקשת רשות ערעור בעניינו של מבקש שהורשע בעבירות של ניסיון לגניבת רכב אחד, איומים, וגניבה. בית המשפט השלום גזר על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה בפועל למשך 15 חודשים, פיצוי והפעלת התחייבות, וזאת הגם שעבר טיפולי גמילה, ולאחר ששירות המבחן המליץ להימנע מהשתת מאסר בפועל.

בע"פ 7163/13 אחמד כסוואני נ' מדינת ישראל (3.8.2014), נדון עניינו של מי שהורשע  2 עבירות של גניבת רכב ו 3 עבירות של סיוע לגניבת רכב. הנאשם קשר עם שניים לגנוב רכבים, ובמשך שנה גנבו בצוותא חדא 5 רכבים בדרך מתוחכמת ומתוכננת מראש. בית המשפט המחוזי קבע  את מתחם העונש בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל לכל אחת מחמש העבירות בהן הורשע הנאשם, וגזר עונשו ל 4 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלוות. ערעור לבית המשפט העליון נדחה ונקבע כי מתחם הענישה בעניינו של הנאשם, נעדר עבר פלילי, הינו ראוי ואין להתערב בו.

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 31602-02-19 אלגראבעה נ' מדינת ישראל (23.05.2019), נדון עניינם של מערערים שהורשעו בעבירה אחת של גניבת רכב, סיוע להתפרצות וגניבה מרכב. המערערים גנבו רכב  ובהמשך אותו ערב סייעו לאחר להתפרץ לרכב בכך שעמדו סמוך לרכב בזמן שהאחר שבר את חלון הרכב וגנב מתוכו תיק.  בית המשפט קמא קבע את מתחם עונש ההולם  בין 25-13 חודשי מאסר בפועל, וגזר על נאשם 1 , נעדר עבר פלילי, 15 חודשי מאסר. על נאשם 2, נעדר עבר פלילי ששולב בהליך טיפולי ושירות המבחן המליץ על של"צ גזר 13 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שציין כי עבירות של גניבת כלי רכב הפכו למכת מדינה המחייבת מענה עונשי הולם.

בעפ"ג ( מחוזי ב"ש) 56185-10-17 אבו זניד נ' מדינת ישראל (27.12.2017) דחה בית המשפט ערעורו של נאשם שהורשע בגניבת רכב והסעתו לשטחי הרשות הפלסטינית ומכירתו שם, לאחר שכמה ימים לפני ביצוע הגניבה הגיע לראיון עבודה שם והשיג את קוד ההנעה של הרכב ומיקום מפתחות הרכב. בית המשפט קמא קבע מתחם עונש הולם בין 9 - 28 חודשי מאסר בפועל בהתייחסו למכלול נסיבות ביצוע העבירה, לרבות העובדה שהעבירה תוכננה מראש ובוצעה במרחק רב ממקום מגוריו של הנאשם, ותוך ניצול אמון המתלונן שהסכים לבחון אפשרות העסקת הנאשם, וגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי נשוי ובעל משפחה, 9 חודשי מאסר בפועל.

בת"פ (שלום ב"ש )69298-11-18 מדינת ישראל נ' אלקיעאן (06.04.2020), הנאשם הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירה אחת של קשירת קשר לביצוע פשע ו 11 עבירות של גניבת רכב לפי החלופה שבסעיף 413 (ב)(ב). בקביעת מתחם העונש ההולם נתן בית המשפט משקל לחלקו היחסי הנמוך של הנאשם תוך שקבע כי הנאשם לא היה מיוזמי ההתארגנות העבריינית, לא היה שותף לגניבת המקור, אלא נקרא בכל פעם להעביר את הרכבים לאחר גניבתם לרשות הפלסטינית, ובעיקר כי לא הוכח שהנאשם ידע שהרכבים הקונקרטיים עומדים להיגנב, ולפיכך מיקומו בשרשרת נמוך מזה של יוזם הגניבות. מכאן קבע את מתחם העונש ההולם בין 3-5 שנות מאסר בפועל, ואת עונשו של הנאשם, נעדר עבר פלילי  גזר ל 3.5 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. 

בת"פ (שלום ב"ש) 48872-01-20מדינת ישראל נ' סיד אחמד (28.12.2020) (הוגש על ידי המאשימה). דובר בנאשם שהורשע במסגרת הסדר דיוני במהלך ניהול הוכחות, ב-5 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, 4 עבירות של גניבת רכב, עבירה אחת של סיוע לגניבת רכב, 2 עבירות של חבלה במזיד ברכב, 6 עבירות של שהייה שלא כדין בישראל, 5 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ו 4 עבירות של נהיגה ללא ביטוח. עפ"י עובדות כתב האישום,  הנאשם תושב הרשות הפלשתינית קשר עם אחר קשר לגנוב כלי רכב בישראל ולהעבירם לתחומי הרשות הפלשתינית, גנב 5 רכבים במועדים שונים והעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית תוך שנהג בהם ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. בקובעו את מתחם הענישה, בית המשפט נתן דעתו לריבוי המקרים, ריבוי הקורבנות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומידת אשמתו של הנאשם שהייתה גבוהה, וקבע את מתחם העונש בין 3.5 -5.5. שנים,  ואת עונשו של הנאשם, נעדר עבר פלילי גזר ל 4 שנות מאסר לצדן ענישה נלווית.

כאן המקום לאבחן בין עניינו של בלאל אלקיעאן והעונש שהושת עליו, לבין עניינו של סיד אחמד (שניהם ניתנו על ידי כב' השופט ברסלר גונן). בעניינו של בלאל אלקיעאן אמנם דובר בגניבה של 11 רכבים על פי סעיף 413ב(ב), אולם חלקו בעבירות כמתואר בהרחבה לעיל היה  נמוך משמעותית  ביחס למעורבים אחרים וקרוב יותר לעבירת "סיוע".  סיד אחמד לעומתו, הורשע אמנם במספר עבירות נמוך משמעותית, אולם חלקו בביצוע העבירות היה מלא ומרכזי . סיד אחמד היה שותף פעיל הן לקשירת הקשר והן לביצוע בפועל של כל העבירות כשבנוסף נהג ברכבים הגנובים ללא רישיון נהיגה וגרם נזק לרכבים במהלך פריצתם והכל כשהוא שב"ח בתחומי מדינת ישראל.  

בת"פ 52475-08-19 (שלום ב"ש) מדינת ישראל נ' אבו קרינאת (29.12.2020) ( הוגש על ידי המאשימה) הורשע  הנאשם בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, 2 עבירות של גניבת רכב ו3  עבירות של סיוע לגניבת רכב. מתחם העונש נקבע בין 30 -54 חודשי מאסר בפועל, ועונשו נגזר ל 30 חודשי מאסר בפועל  וענישה נלווית.

בת"פ  (שלום ראשון לציון) 1862-01-18 מדינת ישראל נ' אלהוזייל ואח' (19.03.2019), נדון עניינם של שלושה נאשמים שהורשעו בשורה של עבירות גניבות רכבים, תוך התפרצות לרכבים. לכל אחד מהנאשמים יוחסו מספר גניבות שונה (בין 8 ל- 11 גניבות). הנאשמים קשרו קשר לגנוב רכב רכבים משטחי מדינת ישראל ולהעבירם לשטחי הרש"פ. במסגרת הקשר הצטיידו בשני כלי רכב שישמשו כמובילים לשטחי הרש"פ דרך מחסום מיתר ובכלי פריצה לרכב. במסגרת הקשר חילקו ביניהם את התפקידים באופן שחוליה הייתה מזהה את הרכב שניתן לגנוב, אחד או שניים מהחוליה היו פורצים לרכב ומניעים אותו, והנותרים היו משמשים כתצפיתנים. לאחר הנעת הרכב, נעה החוליה דרומה לאזור מחסום 60 כאשר אחד היה נוהג ברכב הגנוב, והשניים האחרים נהגו כל אחד ברכב, כמוביל ראשון ומוביל שני. נאשם 3 , בעל עבר פלילי, הורשע בגניבת  11 כלי רכב  בצוותא על פי סעיף 413 ב + 29 א לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לגניבת רכב בצוותא, חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב והחזקת כלי פריצה. מתחם העונש ההולם בעניינו נקבע בין 5-8 שנות מאסר בפועל. מתחם העונש שנקבע בעניינו של נאשם 1 נקבע בין 4-8 שנות מאסר, ובעניינו של נאשם 2 שביצע את העבירות תוך הפרת הוראה חוקית המתחם נקבע בין 4.5-8 שנות מאסר.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה

11.        סקירה כללית של מקרים שעניינם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הבאים בפני בתי המשפט לתעבורה, מעלה כי רובם ככולם, גם לא בפעם הראשונה, מסתיימים בהסדרי טיעון לענישה, שבין קנס כספי ו/או פסילה  ו/או מאסר על תנאי לתקופות שונות בהתאם להסדרים שבין הצדדים. לצד הדברים האמורים, במקרים שנדונו בבתי המשפט לתעבורה (שלום) ובאו בפני ערכאת הערעור (מחוזי ועליון) מעלה מדיניות ענישה שבין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר בפועל, ובעיקר מלמדת על מדיניות של החמרה הדרגתית בענישה.

כך למשל, בעפ"ת 44591-04-13 רון חרר נ' מ"י  (מחוזי ב"ש) (27.5.13) נדרש בית המשפט למתחמי ענישה ותקופת הפסילה בעבירה של נהיגה על ידי בלתי מורשה וקבע: "מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה על ידי בלתי מורשה הינו פסילה לתקופות של בין 3 חודשים, שהוא עונש המינימום הקבוע בפקודה ועד 4 שנים למקרים חמורים במיוחד, ומאסר שבין מאסר על תנאי עד 6 חודשים".

בעפ"ת 25225-03-13 יבין גינס נ' מדינת ישראל (16.6.13) הנזכר לעיל,  בימ"ש מחוזי מרכז –לוד נדרש למקרה לנהיגה ברכב על ידי מי שאינו מורשה לנהיגה, פעם אחר פעם, כתופעה רווחת וקובע כי נוכח נפיצותה של התופעה, כבר בעבירה הראשונה יש להשית מאסר בפועל ורק מאסר בפועל, אשר תקופתו תיגזר מנסיבות ביצוע העבירה, תוצאתה ולרבות עבירות נוספות.  כך גם בעפ"ת 18158-03-13 חן נ' מדינת ישראל ( 16.6.13) שניתן באותו יום על ידי אותו מותב  (השופטת נוגה אוהד) אשר הוסיפה לציין בהקשר זה: "...הגיעה העת להעלות רף הענישה ובין היתר לקבוע כי הענישה ההולמת לנוהג בהיותו בלתי מורשה היא מאסר בפועל מהעבירה הראשונה כעונש חובה."

בהמשך השנים, בשורה של פסקי דין אישר בית המשפט העליון מתחם ענישה הכולל מאסר בפועל גם לתקופה משמעותית במקרים מסוימים, וזאת בשל החשיבות ביצירת הרתעה ממשית נוכח הסכנה המשמעותית למשתמשי הדרך בנהיגה ברכב על ידי מי שלא הוכשר לנהיגה (רע"פ  8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 13 ( 18.12.13); רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.1.14) (להלן: עניין עדיאל); רע"פ 5464/16 דימטרי לייזרוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (12.7.16)).

ברע"פ 4477-11 אלי נחמן נ' מדינת ישראל (16.6.2011), נדון עניינו של מי שהורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירה של נהיגה ללא רישיון בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח וללא רישיון רכב. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו כי עונשו יועמד על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. בית המשפט לתעבורה דחה את הסדר הטיעון והשית על הנאשם  6 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילת רישיון בפועל ל-18 חודשים ופסילה מותנית. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ובית המשפט העליון אף הוא דחה  את הבקשה לרשות ערעור ואישר את גזר דינו של 6 חודשי מאסר בפועל של ערכאת בית המשפט לתעבורה. 

בעפ"ת (מרכז) 37499-12-16 בראל נ' מדינת ישראל (23.3.2017), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון (מעולם לא הוציא) וללא ביטוח. לנאשם, בעל עבר בעבירות זהות, הושתו 30 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. השופטת בכור עמדה על החשיבות שבהרחקת אנשים כדוגמת המערער מהחברה במטרה להגן על חיי אדם:

"בכל הנוגע לנאשם השב ומבצע עבירות של נהיגה בפסילה, פעם אחר פעם, לא כל שכן מקום בו כלל אינו מורשה לנהיגה, אין מנוס מהרחקתו מהחברה ומהטלת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בעניינו. אין צורך להמתין לאבדות בנפש בכבישי הארץ או לפציעתם האנושה של משתמשים בדרך, אלא לקדם פני הרעה באמצעות מאסרם הממושך של אלו השמים לבוז, ללעג ולקלס את החוק ומשרתיו".

בפ"ל (תעבורה- מרכז) 1727-07-20 מדינת ישראל נ' חדאד (25.11.2020) (הוגש על ידי המאשימה). במקרה זה, דובר בנאשם שהורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח וכאשר רישיון הרכב פקע מעל שנה. בית המשפט קבע את מתחם העונש בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר בפועל, פסילה וענישה נלווית וגזר על הנאשם, בעל עבר תעבורתי ופלילי, 10 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

במקרים אליהם הפנה ב"כ הנאשם לא מצאתי מתחמי ענישה נמוכים וענישה מקלה כטענתו ולו בהינתן כי שם דובר בנסיבות שונות מהמקרה הנדון לפני גם בהתייחס לביצועה של עבירה אחת של גניבת רכב. כך למשל, בת"פ 14332-09-18 מדינת ישראל נ' שוויקי (03.02.2020), שם נקבעו מתחמי ענישה  בין 7-24 חודשי מאסר. המדובר  ב-3 עבירות של גניבת רכב שבוצעו בצוותא, קשירת קשר לעשות פשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסעת תושב זר, נהיגה ללא רישיון רכב וביטוח. ב"כ הנאשם הפנה לעניינו של נאשם 3, עליו נגזרו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות. אלא מה, שמדובר בנאשם שלא נטל חלק בהתפרצויות ובגניבות עצמן, ועונשו נקבע בהתאם לחלקו היחסי בביצוע העבירות, תוך שהובאו בחשבון תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח( חודשיים) תסקיר חיובי, עברו הנקי והעובדה כי היה היחיד מכלל המבצעים ששיתף פעולה בחקירה. נוסיף לציין כי לעומת האמור נמצא כי נאשמים אחרים בפרשייה שחלקם היה משמעותי יותר נדונו לעונשים כבדים יותר ( ראו למשל עניינו של אחמד ( סעיף 5 בגזר הדין) שהיה מהמבצעים העיקריים של 6 עבירות של גניבת רכב, התפרצות לרכב ונהיגה ללא רישיון רכב וביטוח  ואשר נדון ל-37 חודשי מאסר ( ערעור התקבל ועונשו הופחת ל32 חודשי מאסר).

גם בת"פ 17874-02-19 מדינת ישראל נ' טראבין ואח' (07.06.2020), גזר דין ניתן בעניינו של נאשם 5 שהיה חלק מהתארגנות עבריינית שנהגה לפרוץ לרכבים ולגנוב אותם. הנאשם הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובסיוע לגניבת רכב. בית המשפט קבע כי בשים לב לחלקו של הנאשם כמסייע ( נהיגה ברכב מוביל לפתיחת ציר) ומידת פגיעתו המוגנים וקבע את  מתחם העונש בין 6 -18 חודשים, ואת עונשו ל 9  חודשי עבודות שירות לאחר שהביא בחשבון עברו הפלילי והפגיעה הצפויה בבני משפחתו. גם מקרה זה אינו דומה בנסיבותיו לאף מקרה מכל 22 המקרים בהן הורשע הנאשם. במילים אחרות, כל אחד מהאישומים נגד הנאשם חמור בנסיבותיו מנסיבות  המקרה הנ"ל. 

12. קודם סגירת פרק זה שעניינו במתחם העונש ההולם למכלול העבירות אותן ביצע הנאשם בנסיבות ביצוען, אוסיף כי לאור מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירות, לו היה נקבע מתחם נפרד ביחס לכל אחד מהאישומים, היה הרף התחתון של חלק ניכר מאישומים עומד על 14 חודשים ואף יותר. ולו קביעת המתחם הייתה על דרך פעולת חיבור מתמטית של המתחם הראוי ביחס לכל אישום או מעשה נפרד, התוצאה הייתה קביעת מתחם שהרף התחתון שלו יכול והיה עולה על 160 חודשים!

בענייננו נקבע מתחם אחד כולל לריבוי חריג במיוחד של עבירות גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה. על כן, בקביעת המתחם יינתן משקל לסוג העבירות ולריבוי והצטברות העבירות. עוד בקביעת מתחם העונש יינתן ביטוי לריבוי המתלוננים תוך מתן משקל לנזקו של כל אחד מהם באופן שיבטא את תרומתה הסגולית של כל גניבת רכב, ושל כל פעם בה נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה, לא רק לפי המבחן הצורני- עובדתי, אלא גם לפי מבחן הערך המוגן ומידת הפגיעה בו (ראו ע"פ 2454/18 עזרא שיינברג נ' מדינת ישראל (2.12.2018)]. בכך יכול וניתן יהיה למנוע או לפחות לצמצם במקרים בהם ביצוע ריבוי עבירות = עונש מופחת נוכח הורדה מלאכותית של העקומה העונשית שנראה ויש בה לעודד ריבוי עבירות.

בסיכום הדברים, נוכח מידת הפגיעה הגבוהה מאוד בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת לרבות זו שהציגו ב"כ הצדדים, מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ריבוי הקורבנות, ומידת האשם הקונקרטית של הנאשם, סבורתני כי מתחם העונש ההולם לכלל המעשים ראוי כי ינוע בין 8 ל -13 שנות מאסר בפועל.

עונשו של הנאשם 

13.        בגזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם שקבעתי, אתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובמידה בה הן מתקיימות. הנאשם שנותן את הדין הוא צעיר בן 20, אמנם נעדר עבר פלילי, אולם עברו התעבורתי כולל  12 הרשעות, בין היתר בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה במהירות ואשר כפי שיראה להלן, מרבית העבירות שבהן בוצעו במהלך החודשים בהם ביצע הנאשם את העבירות בהן הורשע.

הרשעתו הראשונה  מיום 03.08.2018 בעבירה של נהיגה כשרישיון הרכב פקע יותר מארבע חודשים בניגוד לסעיף 2 פקודת התעבורה. 

הרשעתו השנייה מיום 16.12.2019, בעבירה  נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא), עבירה של נהיגה בקלות ראש ובעבירה מהתוספת הראשונה בניגוד לסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה. בהקשר להרשעה זו עלה כאמור מגזר הדין (ת/3) ומעיון בטבלת איתור כליאות (ת/5) כי ביום הנאשם  נעצר ביום 6.12.19 ושוחרר ביום 16.12.19 לאחר שבמסגרת הסדר טיעון  ביום זה נגזר עונשו למאסר על תנאי, 11 חודשי פסילה מלנהוג, קנס ופסילה על תנאי.  

נזכיר, כי במהלך הימים שבין 7.12.19 ועד  17.12.19 לא נמצא פעילות עבריינית של הנאשם שכן זה היה כאמור היה נתון במעצר לאחר שנתפס מבצע עבירות תעבורה. 

עוד נזכיר כי חרף ההליך המשפטי האמור במסגרתו היה עצור הנאשם עד שחרורו ביום  16.12.19  בחלוף 48 שעות בלבד לאחר שחרורו מהכלא, ביום 18.12.2019 חזר הנאשם להמשך פעילותו העבריינית, ויחד עם אחר  הגיע  עד לעיר נס ציונה (אישום 14), הרחק ממקום מגוריו, גנב את רכבו של ניסים שמס, תוך שהוא נוהג ברכב הגנוב כשהוא לא מורשה, והעבירו למחרת היום לשטחי הרשות הפלסטינית, וכל זאת כשיומיים קודם בית המשפט פסל אותו מלנהוג וכשמאסר על תנאי מרחף מעל ראשו.

מעצר לא הרתיעו, ההליך המשפטי לא הרתיעו, גם לא המאסרים המותנים ופסילתו מלנהוג. תאוותו לכסף מהיר וקל גברה עליו. גם לקלות הבלתי נסבלת בביצוע העבירות, הסיכויים הנמוכים להיתפס הזלזול בחוק ומשרתיו היה כדי ל 'תדלק' ולהניע את הנאשם להמשיך בתכניתו העבריינית לגנוב כלי רכב בישראל ולהעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית.

הרשעה נוספת מיום 27.01.2020 מבית המשפט לנוער השלום בבאר שבע, בעבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירת נהיגה ללא ביטוח ( בעבירה מ 4.5.2018) בגינה נדון לקנס, פסילת רישיון על תנאי והתחייבות בסך 3,000 ₪.

הרשעה נוספת בהעדר מיום 10.6.2020 בעבירה של נהיגה במהירות מעל 41 קמ"ש  בדרך עירונית מיום 5.10.19, בגינה הושתו עליו, 1,000 ₪ קנס,  פסילה בפועל מלנהוג לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי.

בנוסף על האמור, מרישומו התעבורתי של הנאשם נלמד כי במהלך החודשים בהן ביצע את העבירות נשוא כתב האישום, במועדים הסמוכים לביצוען, נתפס הנאשם כשהוא נוהג ברכב ובתוך כך מבצע עבירות תעבורה. כך עולה מדו"ח מיום 05.10.2019 בגין עצירת רכב במקום המיועד לנכה בגינו הושת עליו קנס בסך 1,000 ₪ ; דו"ח  מיום 10.10.2019, דו"ח  מיום 22.12.2019, דו"ח  מיום 25.12.2019, ודו"ח  מיום 10.01.2020 – כולם בעבירות מהירות בגינן הושתו עליו קנסות (בכל דו"ח) בסכומים שבין 750 ₪ ועד 1,500 ₪.

עוד עולה כי הנאשם  אשר נפסל לנהיגה בגזר הדין מיום  16.12.2019 הורשע ב 3 עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר, במועדים מאוחרים לגזר הדין והסמוכים למועדים בהם גנב כלי רכב ונהג אותם לעבר הרשות הפלסטינית.

מכלל האמור נמצא כי מדובר בנאשם שכבר מנעוריו החל לעבור עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ולמעשה מדובר ברצידוויסט בתחום הנהיגה ובתחום עבירות הרכוש.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם מסר שירות המבחן בהתרשמותו לפיה מדובר במי שנעדר כל תמיכה משפחתית, נוכח העובדה שאביו ריצה מאסרים ממושכים, והנאשם נאלץ להתמודד עם נטל את פרנסת המשפחה מבלי שהוא בשל להתמודדות זו. בהקשר זה, יש לומר כי התרשמות שירות המבחן שעיקרה מבוסס על דברי הנאשם, אינה עולה בקנה אחד עם הדברים העולים מגזר דינן שניתן בעניינו ביום 27.01.20  בתת"ע 18155-07-18  בבית המשפט לנוער בבאר שבע. שם (עמ' 13 שורות 27-28) מפרט בית המשפט מהעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער בקשר עם אביו של הנאשם אשר תואר כמי "המהווה דמות הורית" עבור הנאשם. בהמשך, בעמ' 15 שורות 7-9 ציין בית המשפט " נסיבות חייו של הקטין הן נסיבות שכיחות, נורמאליות והוא גדל במשפחה נורמטיבית עם שני הורים מתפקדים".

תיאור האב וסביבתו של הנאשם נמצא בסתירה. מצד אחד, בפני שופט הנוער תואר אביו כמי שמהווה עבורו דמות הורית תומכת, ומצד שני, לפני שירות המבחן טען הנאשם להעדר תמיכה משפחתית שמקורה דווקא בהתנהלות האב, ונראה כי בקש לתלות את האחריות למעשיו על נסיבות אישיות קשות על מנת להקל מצבו. בכל מקרה, הטענה למצב כלכלי קשה נטענה מהפה לחוץ ואין בה לשנות כהוא זה מחומרת מעשיו של הנאשם. מצב כלכלי קשה ככל שיהיה אינו נסיבה מקלה ואינו מהווה תעודת ביטוח להקלה בעונש להבנה והכלה של ביצוע עבירות בכלל ובוודאי עבירות חמורות אותן ביצע הנאשם. 

עוד נמצא כי בעוד שבפני שירות המבחן בתיק דנן מסר הנאשם כי עזב את המסגרת הלימודית נוכח מצב כלכלי קשה לו נדרש לתת מענה בגיל צעיר, בהליך שבבית המשפט לנוער, עלה כי הנאשם "נשר ממסגרת לימודית בכיתה ט' בנסיבות שלא הובהרו די צורכן בין היתר בשל העובדה שהקטין לא שיתף פעולה בהליך הטיפולי" (גזר דין מיום 27.1.20, עמ' 15 שורות 8-9).

 אשר לדבר הנאשם כי זנח את החברה השולית עמה התרועע, אציין בעובדה כי הנאשם נעצר סמוך לאחר ביצוע העבירות שבאישום 24 בכתב האישום, קרע מספר ימים לאחר יום 1.3.20 ובשיאה של פעילותו העבריינית, יחד עם אחיו אשר לדבריו גרר עמו לביצוע העבירות. במעצרו במסגרת תיק זה, הורחק הנאשם מהציבור ובתוך מאפשרות להתרועע בחברה השולית שבסביבת מגוריו ומכל אפשרות להמשיך בגניבת כלי רכב מאזרחים תמימים. דברי הנאשם חסרי ערך בזמן הזה וניכר כי נאמרו על מנת ליצור רושם חיובי אצל שירות המבחן.

המקרה לפני רחוק מכל הצדקה וטעם לחריגה ממתחם העונש שנקבע וכעתירת הסנגור משיקולי שיקום בהינתן הליך טיפול ראשוני שהחל הנאשם בתקופת מעצרו. "שיקולי השיקום" במקרה דנן רחוקים מאוד מלעמוד במבחני הפסיקה ובכל מקרה אינם חזות הכל. שיקולי שיקום אינם זוכים לבכורה על פני שיקולים אחרים, וודאי לא על פני  השמירה על שלום הציבור או שיקולי הרתעה [ רע"פ 8563-18 אנטון שרפוב נ' מדינת ישראל (12.12.2018)]. זאת ועוד, בעניינו הנאשם שולב במסגרת מעצרו בקבוצה טיפולית ושיחה שבועית עם עו"ס הכלא, ועם כל הכבוד והברכות לשילובו של הנאשם במסגרת זו, הרי ששלב זה אף אינו ראשיתו של הליך טיפולי. זאת ועוד, מוטיבציה ככך שאכן קיימת אצל הנאשם לשיקום וקיום אורח חיים נורמטיבי, תלויה בעיקר ברצונו הכנה לעשות כן, והדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן כי הליכים טיפוליים קיימים גם בין כתלי בית הסוהר ואפשרויות השיקום לא נסגרות בפניו בכניסתו לכלא.

בסופם של דברים, התמונה המצטיירת היא של נאשם צעיר, פוחז, פורץ גבולות וחסר מעצורים, אשר בז ושם ללעג וקלס את החוק ומשרתיו, לא נרתע מהליכים משפטיים, מעצרים ומאסרים על תנאי שהושתו עליו, עושה ברכושו של הציבור כבשלו ומסרב לפקוח עיניו לסיכונים הנובעים ממעשיו ועל כן בעניינו נדרשת הרתעה של ממש.

נוכח שעבירות של גניבת רכב הוכרו כ"מכת מדינה" ונוכח שעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה הן תופעה הולכת ומתרחבת, הרי יש לתת משקל נכבד גם להרתעת הרבים, כך שיודע ברבים דבר הענישה הכבדה הצפויה למבצעי עבירות מסוג זה.

מכלל הדברים האמורים נראה כי ראוי ונכון שעונשו של הנאשם יקבע גבוה מעל לגבול התחתון של מתחם העונש אותו קבעתי. עם זאת, בין השקולים לקולא אביא את גילו הצעיר של הנאשם ובעיקר יינתן משקל משמעותי להודאת הנאשם. אמנם הודאתו באה לאחר דיונים רבים במסגרת הליך הגישור, ולאחר שבית משפט זה נאלץ לבטל 3 ישיבות שנועדו לשמיעת הראיות ולקבוע תחתן מועדים חדשים. ולמרות זאת, המדובר בהודאה בכתב אישום חמור אף לאחר תיקונו במסגרת הסדר הטיעון.

יש לתת משקל לפרק הזמן שהיה נדרש לבירור מלוא העובדות בתיק זה, ולפרק הזמן שהיה נדרש עד לקו הסיום, בשים לב שכתב האישום קודם לתיקונו אחז ב 24 אישומים ולמעלה מ 60 עדי תביעה ועשרות רבות של מסמכי חקירה. על פי רוב, הסדרי טיעון גם כשאינם הסדרים סגורים, מובילים לסיום מלא וסופי של ההליכים בערכאה הדיונית. ובמקרה לפני, לא יכול להיות חולק בדבר החיסכון הציבורי המשמעותי מזמנה של התביעה, ההגנה וגורמי החקירה השונים שעדותם הייתה נדרשת, זמנם של עובדי בית המשפט, שב"ס וגורמים נוספים הנוגעים בתיק.

 אשר לעתירת המאשימה להשית ענישה כלכלית על הנאשם, וודאי שיש מקום להורות על פיצוי המתלוננים, ויש מקום להשתת קנס, כאשר המניע לביצוע המעשים הינו השגת רווח קל. עם זאת, שיעורם יפסק בשים לב לתקופת מאסרו הצפויה של הנאשם לצד ההנחה הסבירה כי קיבל ולא מעט כספים עבור כלי רכב שגנב ושהעביר לרשות, סמוך וקודם למעצרו.

סוף דבר

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 8.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס.
2. הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים שנגזר על הנאשם בפל"א 2192-12-19, אותו ירצה בחופף לעונש שהוטל עליו בסעיף א לעיל.
3.  10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת רכוש מסוג פשע.
4. 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים  מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.
5. 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של 3 שנים  מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת נהיגה ללא רישיון בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה או נהיגה בזמן פסילה.
6. הנאשם ישלם סך 3,000 ₪ בהתאם להתחייבותו בתת"ע 18155-07-18 מיום 27.01.20 , זאת ב 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום.10.08.21 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן.
7. הנאשם יפצה כל אחד מנפגעי העבירה על פי רשימת פרטי ניזוקים בסכום של 2,500 ₪. הפיצוי ישולם ב- 5 תשלומים חודשים שווים ורצופים החל מיום 10.8.21 ובכל 10 לחודש שלאחריו. פיגור באחד התשלומים יעמיד את היתרה לפירעון מידי ויתווספו הפרשי הצדה וריבית כחוק.
8. קנס בסף 15,000 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב 10 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 10.8.21 ובכל 10 לחודש שלאחריו. פיגור באחד התשלומים יעמיד את היתרה לפירעון מידי ויתווספו הפרשי הצדה וריבית כחוק.
9. אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 36 חודשים ממועד שחרורו ממאסר ובמצטבר לכל פסילה אחרת שהושתה עליו. נוכח שהנאשם מעולם לא הוציא רישיון נהיגה - אין חובת הפקדת רישיון.

המזכירות תעביר שוברי תשלום לנאשם באמצעות שב"ס או למי מבני משפחתו על פי דרישה.

זכות  ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

                                                                                חתימה