1. לפני שתי תביעות מאוחדות שנושאן אחד: מתן הלוואות ושאלה אם הן נפרעו במועדים המוסכמים בהתאם להסכמים, או שמא נותר חוב שעל הלווים לשלם למלווה. כך, תביעה אחת (התביעה הראשונה כרונולוגית ת.א 11579-02-20) היא תביעה כספית של המלווה לתשלום יתרת הסילוק שעניינה תשלומי ריבית, ותביעה שניה (ת.א 19218-03-20 ) היא לביטול רישום משכנתה של אחד הלווים מחמת פקיעתה ו/או פירעון מלוא החוב.
2. בשל העובדה שכל תובע הוא גם נתבע (ולהפך), יְכוּנו הצדדים בשתי התביעות בשמותיהם לצורך הבהירות והנוחיות.

התובעת בתביעה הראשונה, סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ (להלן:"סיאט") היא חברה שעסקה בזמנים הרלוונטים לתביעה במימון חוץ בנקאי ליחידים וחברות. מנהלה בזמנים הרלוונטים היה מר סודי פופלין (להלן: סודי).

הנתבעת 1, חברת ס. משלב יזמות עסקית בע"מ (להלן: "משלב" או "החברה" ), הייתה בזמנים הרלוונטים לתביעה בעלת מפעל לייצור משקאות קלים. נתבע 2 מר סיף משלב (להלן: "סיף"), היה בעל המניות והמנהל בחברה. נתבע 3 /מר פאוזי משלב (להלן: "פאוזי") הוא אביו של סיף. נתבע 4/ מר עאטף משלב (להלן: "עאטף"), הוא אחיו של סיף ובנו של פאוזי. (משלב, סיף, פאוזי ועאטף ביחד יכונו הנתבעים).

משלב נטלה במהלך השנים מספר הלוואות מסיאט וביצעה אצלה ניכיון שיקים ואף פאוזי נטל הלוואה אישית.

1. תביעת סיאט (ת.א 11579-02-20 )היא תביעה כספית לתשלום 4,660,754 ₪. חובם של משלב ויחידי המשפחה (סיף, פאוזי ועאטף) נחלקים לשניים:
2. חוב של החברה לסיאט, אשר נתבעים 2-3 (סיף ופאוזי) ערבו בערבות לחובות בערבות לא מוגבלת ונתבע 4 ערב עד 1,000,000 ₪;
3. חוב אישי של פאוזי בגין הלוואה שלקח מסיאט בערבות סיף.

התביעה שכנגד בתיק זה היא על סך 1,000,000 ₪ בטענה של תשלום ביתר.

תביעת פאוזי (ת.א 19218-03-20) היא להצהיר על פקיעת המשכנתה שנתן כבטוחה להלוואה ולהורות על מחיקתה מהרישום בלשכת רישום מקרקעין.

במסגרת תביעתו, עתר פאוזי לקבלת צו מניעה זמני לפיו יעוכבו הליכי המימוש בתיק ההוצל"פ 502269-02-20 בראשון לציון שפתחה סיאט נגדו. לאחר דיון בבקשה ניתן צו מניעה זמני בשל הצורך ללבן את העובדות מושא הסכסוך ולהימנע ממצב בלתי הפיך שעה שעסקינן בבעלות במקרקעין.

טענות הצדדים וראיותיהם

1. מסכת ההסכמים בין הצדדים מפורטת בתצהירו של סודי כדלקמן;
2. ביום 19/10/07 נחתם הסכם מסגרת בין משלב לסיאט למתן אשראים וניכיון שיקים בערבות סיף ופאוזי כל אחד עד סך 1,000,000 ₪ קרן, לא כולל ריבית הסכמית. (ההסכם נספח 4 לתצהיר סודי וכתבי הערבות נספח 5 לתצהירו). בהסכם זה נקבע כי עמלת המימון תהא בשיעור 4% לחודש וככל שיהיה כשל בהחזר היינו הפרה, תיווסף עמלה בשיעור 4% (היינו ביחד 8% לחודש). סיף חתם בשם משלב כמנהלה וכן כערב אישית. בסעיף 7.5 להסכם נקבע כי ספרי הנהלת החשבונות של סיאט יהוו הוכחה מכרעת בדבר נכונותם.
3. ב-10/2/2008, נחתם הסכם הלוואה במסגרתה נתנה סיאט למשלב הלוואה על סך 1,000,000 ₪ (נספח 7 לתצהיר סודי). להבטחת פירעון ההלוואה חתם פאוזי על שטר משכנתה מדרגה ראשונה על המקרקעין הידועים כגוש 18787 חלקה 5, באבו סנאן שבבעלותו. כמו כן חתמו סיף ועאטף על שטר חוב בערבות אוואל ע"ס 1,000,000 ₪. (להלן: "הסכם 2008") גב' נאהי משלב, רעייתו של פאוזי חתמה על תצהיר המאשר את ידיעתה בדבר שעבוד המקרקעין. (נספח 10 לתצהיר סודי).
4. ב-29/7/2008 נחתמה תוספת להסכם ההלוואה מיום 10/2/08. מכיוון שמשלב לא היתה מסוגלת לפרוע את חובה לסיאט ועקב הצורך של משלב, כפועל יוצא, להגדיל את האשראי מסיאט הן בדרך של ניכיון שיקים והן בדרך של מתן הלוואות חתמו סיף ופאוזי כל אחד מהם בנפרד על כתבי ערבות מתמדת לקיום התחייבויות משלב לסיאט, מוגבלת בסכום של עד 3,000,000 ₪ קרן, לא כולל ריבית. בנוסף חתמו סיף ופאוזי על שטר חוב וערבות אוואל בסך 3,000,000 ₪ לטובת סיאט.

1. ב-8/3/2009, ועקב קושי בפירעון ההלוואה מ-10/2/2008, נחתם הסכם עם סיאט המסדיר את אופן תשלום הכספים שלא נפרעו. הוסכם כי גובה החוב עומד על סך של 3,265,000 ₪ ועוד 85,000 ₪ ועוד 69,932 ₪ הכוללים ריבית (לטענת הנתבעים - ריבית לא חוקית).
2. לטענת סיאט חלק מההחזר על פי ההסכם מיום 8/3/2009 שולם באמצעות הלוואה נוספת שניטלה מסיאט ביום 5/11/2009 על ידי פאוזי כאשר מאוחר יותר, ביום 3/1/2013, נחתם הסכם נוסף להסדרת החוב של הסכם מ- 5/11/2009.
3. הנתבעים טוענים כי המשכנתה של פאוזי היוותה בטוחה להסכם מיום 10/2/2008 בלבד ומשההסכם הוחלף בהסכם אחר מיום 8/3/2009, דין המשכנתה היה להתבטל ולהימחק מהרישום. הנתבעים טוענים שההסכם מיום 8/3/2009 קוים בפירעון מלא עד 30/10/2012 ואין הם חבים דבר. עוד ו/או לחלופין הם טוענים, כי אף ההלוואה שבהסכם מיום 3/1/2013 נפרעה במלואה כך שגם מטעם זה, דין המשכנתה להימחק.
4. לטענת סיאט, הטענה לפיה ב-2009 הייתה המשכנתה צריכה להתבטל, אינה אמת ולא משקפת את הסכמות הצדדים. אין כל הגיון שסיאט תוותר על הבטוחה ותמשיך להעניק הלוואות ללא בטוחות מספיקות. הטענה אף אינה עולה בקנה אחד עם כך שפאוזי לא ביקש ולא פעל למחיקתה עד הגשת התביעה כאן. אפס מעשה זה ואי העלאת כל טענה במהלך השנים מלמדת על הסכמתו כי המשכנתא תשמש גם את ההסכמים המאוחרים ומכל מקום הוא מושתק מלטעון אחרת.

הבטוחה ניתנה עם החתימה על ההסכם מיום 10/2/2008 ונועדה להבטיח את פירעון מלוא ההלוואה ותשלומי הריבית כמו גם את קיום הסכם הניכיון מיום 19/10/2007. ההסכם חל גם על אשראי עתידי. המשכנתה לא מוגבלת בסכום, ללמדך, שהיא לא מתייחסת רק להלוואה בסך 1,000,000 ₪.

סיאט טוענת כי עובדתית פאוזי נתן הסכמתו שהבטוחה תשמש את כל מערכת ההסכמים, תוך שסיאט הסתמכה על הבטוחה לכל אורך הדרך לרבות בתקופות ארכות החסד שניתנו.

בהסכם מ-8/3/2009 שהוא הסכם פריסת חוב, ב"הואיל" החמישי נקבע כי ההסכם מיום 10/2/2008 על נספחיו ותצהיריו מהווה חלק בלתי נפרד מהוראות ההסכם (מ-2009) וכי רק פירעון מלוא הסכומים במועד הפירעון הרשום של כל המחאה והמחאה יהווה כיסוי ופירעון החוב. בפועל משלב לא עמדה בהתחייבותה שבהסכם. אין היגיון מסחרי שהבטוחה ניתנה לפירעון הלוואה ומשנערכה פריסת תשלומים תוותר סיאט על הבטוחה שלה.

זאת ועוד, במכתב התראה מיום 10/12/2012, אחד מיני כמה ששלחה סיאט, הודיעה סיאט למשלב כי אם לא תסולק ההפרה, היא תממש את הבטוחה במקרקעין. פאוזי לא השיב למכתב, ולא טען דבר לגבי תוכנו.

1. ביום 5/11/09 העניקה סיאט הלוואה אישית לפאוזי בסך 1,100,000 ₪. הוא מסר כבטוחה שיק דחוי ע"ס 1,440,124 ₪ (קרן + ריבית בסיסית ללא ריבית פיגורים).

לטענת הנתבעים מלוא הסכום של ההלוואה הועבר לסיאט מידית לכיסוי ההלוואה מיום 8/3/09 ועל כן החוב היחיד שנותר הוא החוב בסך 1,440,124 ₪. הנתבעים טוענים כי זהו חוב של החברה ולא של פאוזי למרות שכך נכתב בהסכם וחוב זה נפרע במלואו.

1. ביום 3/1/2013 נכרת הסכם בין הצדדים שם נכתב ב"הואיל" השלישי כי הסכם 8/3/2009 הוא פריסה (פריסת החוב מהסכם 10/2/2008). ב"הואיל" השלישי בהסכם מיום 3/1/2013 נכתב שמשלב לא עמדה בהתחייבויותיה שבהסכם מיום 8/3/2009, כך שלטענת סיאט, לא ברור כיצד יכולים הנתבעים לטעון שהיא קיימה חובותיה.

בסעיף 7 להסכם מיום 3/1/2013 נכתב כי אין בהסכמה כדי לשנות את חובות משלב כלפי סיאט ואת ערבותו של פאוזי בהסכם 8/3/2009.

1. סיאט טוענת כי טענת פאוזי לפיה שילמה החברה את מלוא החוב עד 30/10/2012 הינה טענת כזב. בהסכם מיום 3/1/2013 הצהיר פאוזי כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה.

כמו כן, כרטסת החברה אצל סיאט מעלה שהתשלום האחרון בוצע בסוף דצמבר 2015. כלומר, החוב לא סולק תוך 3.5 שנים משנת 2009 אלא לאחר 6.5 שנים ותוך הפרת כל ההתחייבויות כולל ארכות והחוב סולק רק בקרן אך לא בריבית ההסכמית.

1. לטענת סיאט, גם טענת פאוזי לפיה הסכם 3/1/2013 נפרע במלואו היא טענת כזב. ההסכמה למחילה על הריבית הייתה בתנאי שמשלב תקיים את כל התחייבויותיה כלפי סיאט. ברם, כאמור, החוב נפרע במשך 6.5 שנים – עד דצמבר 2015 ולכן לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 8 להסכם. משכך, אין מחילה על הריבית בהקשר להסכם מ-5/11/2009.

טענות פאוזי לפיהן שולמו מלוא החובות (קרן בתוספת ריבית) סותרות מסמכים בכתב, הסכמים ותצהירים. משלב זכתה למימון כלכלי של מיליוני ₪ ללא תשלום ריבית (עמלה על השרות שנתנה) ובכך לא קיבלה סיאט תמורה כלשהי בגין המימון שהעמידה במהלך השנים ועל הנתבעים לשלם את הסכומים המבוקשים בתביעה.

1. לטענת הנתבעים הריבית המוסכמת בהסכמים אינה חוקית ודינה בטלות.
2. הנתבעים אף טוענים להתיישנות החוב הכספי והדרישה למימוש המשכנתה ולחלופין שיהוי בלתי סביר המצדיק דחיית התביעה נגדם.
3. עוד טוענים הנתבעים כי סיאט פעלה בניגוד לדין המחייב מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי תחילה ורק לאחר מכן פנייה לערבים בעוד כאן נתבעו כולם.
4. אשר לטענות פאוזי בדבר ריבית בלתי חוקית, טוענת סיאט כי סעיף 1 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע במפורש כי "לווה על פי החוק למעט תאגיד" - היינו החוק לא חל על ענייננו שעה שההלוואה ניטלה ע"י חברה (משלב) ולא על ידי אדם. ולגבי הלוואת פאוזי זו ניטלה בסכום 1,100,000 העולה על הסכום שעליו חל החוק. מכל מקום, התובעת צמצמה את תביעתה לריבית בשיעור 1% בחודש שאינה אסורה בחוק, כך שאין נפקות לטענת משלב.
5. הצדדים תמכו טענותיהם שלעיל בתצהירים ומסמכים (מסמכי ההלוואה, תדפיסים ודוחות הנה"ח ורווח והפסד). מטעם סיאט הוגש תצהיר סודי ומצד הנתבעים כולם הוגש תצהיר סיף בלבד (לא הוגש תצהיר פאוזי שלקח הלווה אישית והוא אף התובע בתביעה השנייה).

כל צד תמך את טענותיו גם בחוות דעת מומחה.

המומחה מטעם סיאט מיום 21/11/21 רו"ח פסי יעקב קובע כי ביום 31/12/15 נפרעה קרן ההלוואה בסך 3,265,000 ₪. הריבית עמדה אז על 2,469,000 ₪. מכיוון שחוב הריבית לא נפרע, תפח החוב בהתאם 4% ריבית חודשית לסך 3,980,000 ₪.

מטעם משלב הוגשה חוו"ד מומחה רו"ח יעקב רייטר מיום 19/5/21 לפיה הגם שיתרת החוב הנומינלית נפרעה ביום 23/2/15 חישבה סיאט את יתרת חוב הריבית כאילו שולמה רק ב 31/12/2015 וכן נטען כי מכרטסת הנה"ח של סיאט הושמט התשלום ששילמה הנתבעת ביום 5/11/09 בסך 1,100,000 ₪ (בהלוואה שלקח פאוזי לכיסוי חובות משלב ). לטענתו ביום 30/6/13 פרעה משלב את מלוא חובה הנומינלי לסיאט. יתרת חוב הריבית היתה 925,845 ₪ וחוב זה כוסה ביתר על ידי התשלום של 1,100,000 ₪ שניתן בהלוואה לפאוזי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, דין תביעת סיאט (התביעה הראשונה) להתקבל ותביעת הנתבעים/תובעים שכנגד להידחות. דין תביעת פאוזי (התביעה השנייה) להידחות.
2. הנתבעים טענו לשלל גרסאות עובדתיות. העד היחיד מטעמם הציג גרסה מתפתחת ולא מהימנה, סתר עצמו, טען בעל פה נגד מסמכים בכתב, והתכחש למסמכים בכתב עליהם חתומים הנתבעים. הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכחת גרסתם לפירעון מלוא חובותיהם. לעומתם סיאט הסתמכה על מסמכים סדורים בכתב שלא היתה מחלוקת לגבי האותנטיות שלהם. עדות סודי שהיתה קוהרנטית, לא נסתרה והתיישבה עם רצף ההתנהלות בין הצדדים. חוות דעת המומחה מטעם סיאט הוכיחה באמצעות ספרי הנהלת החשבונות את מועדי התשלום בפועל המקנים לסיאט את הזכות לסכומים לפי ההסכמים. עם זאת, סיאט לא מבקשת לקבל את הסכומים המוסכמים אלא סכומים מופחתים תוך ויתור על ריבית הסכמית והסתפקות בריבית בשיעור 1% חודשי.
3. הסוגיות הטעונות הכרעה הן:

• האם הריבית המבוקשת בתביעה היא חוקית.
• האם הנתבעים פרעו את מלוא חובותיהם בהתאם להסכמי ההלוואה, או שמא נותר חוב ואם נותר מה גובהו.
• האם ההסכמה של פאוזי לרישום משכנתה שניתנה להבטחת הסכם 10/2/08 נקלטה גם להסכם מיום 8/3/09 ולהסכמי משלב שנערכו לאחר מכן אם לאו ומה מעמדה המשפטי.
• האם חלה התיישנות על חובות הנתבעים או שיהוי לא מוצדק בהגשת התביעה
• מה דין טענת הנתבעים כי יש לדחות את התביעה נגד נתבעים 2-4 בשל אי מיצוי הליכים נגד החייבת העיקרית- משלב.
• התביעה שכנגד.

1. אדון בסוגיות, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

חוקיות הריבית

1. אין חולק כי הסכמי ההלוואה בין הצדדים קבעו כי על הקרן תיווסף ריבית חודשית בשיעור 4% וככל שהנתבעים לא יעמדו במועדי הפירעון המוסכמים תיווסף ריבית פיגורים חודשית בשיעור 4%. אין ספק שמדובר בריבית גבוהה מאד ברם השאלה אינה אם היא גבוהה (שכן הנתבעים ידעו וחתמו על הסכמתם לריבית לעיל), אלא אם הריבית עומדת בדרישות הדין.
2. הנתבעים טוענים כי הריבית ההסכמית נוגדת את דרישות חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 וכזו אינה חוקית.

בסוגיה זו אבהיר כי חוק אשראי הוגן, נחקק בשנת 1993 ועבר במהלך השנים שינויים ותיקונים. החוק בשמו המקורי היה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 ושינוי השם לחוק אשראי הוגן נעשה בתיקון מס' 5 משנת 2017. החוק הרלוונטי במועדים מושא המחלוקת כאן הוא חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על תיקוניו השונים.

בסעיף 1 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות במועדים הרלוונטים לתביעה נקבע כי לווה הינו למעט תאגיד. בענייננו הלווה/משלב הוא תאגיד ועל כן נראה שהחוק לא חל על ההלוואה. הפסיקה קבעה שהוא הדין ביחס לערֵבים בשר ודם להלוואות תאגיד. וראו ע"א 7195/17, חברת נ.ב.ע נ' גמלא הראל נדל"ן למגורים בע"מ (פורסם בנבו) תא"מ 17997-12-15 (שלום –ראשון לציון) י.ס.ד סרור בע"מ נ' מאפיית הארץ דיין חגולי (פורסם בנבו), שם נקבע שלמרות קיומם של ערבים שהם אנשים פרטיים, שעה שמדובר בערבות לחוב של תאגיד, החוק לא חל לא על התאגיד החייב העיקרי ולא על הערבים שהם אנשים פרטיים.

אשר לחוב בהלוואה האישית של פאוזי- במועד חתימת הסכם פאוזי ( 5/11/09 ), תקרת הריבית על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לא חלה על הלוואות יחידים בסכום העולה על 1,000,000 ₪. בענייננו נלקחה הלוואה בסך 1,100,000 ₪ כך שנראה שהחוק לא חל עליה ואין הגבלה בשיעור הריבית.

1. מכל מקום, סיאט החליטה להעמיד את הריבית שהיא מבקשת לא על הריבית שבהסכמים אלא על 1% לחודש (לצרכי אגרה ובשל הבנה של קושי בסיכויי גבייה ככל שתביעתה תתקבל) ועל כן סוגיית חוקיות הריבית שהוסכמה בהסכמי ההלוואה הפכה לסוגיה תאורטית שאין צורך להכריע בה הואיל והסעד לא מבוקש על פיה ואף הנתבעים זנחו טענתם המשפטית בעניין זה בסיכומים.

סקירת הלוואות והתנאים, כמה שולם בפועל, מתי שולם והאם נפרעו מלוא הסכומים (קרן וריבית), כטענת הנתבעים או לא, כטענת סיאט. ואם נותר מה גובהו

1. מתצהירו של סודי והמסמכים שצורפו לו שאין חולק על האותנטיות שלהם, עולה כי חובם של הנתבעים נחלק לשני רכיבים נפרדים: חוב של חברת משלב בערבות סיף, פאוזי ועאטף (כאשר החוב של סיף ופאוזי אינו מוגבל ואילו של עאטף מוגבל ל-1,000,000 ₪) וחוב של פאוזי בגין הלוואה אישית בערבות סיף.
2. בהקשר זה יש לדחות כבר עתה את טענת הנתבעים לפיה אין חוב נפרד לפאוזי, ומלוא החובות הם חובות החברה ושגם הלוואת פאוזי היא הלוואה עבור החברה. טענה זו של הנתבעים סותרת את ההסכם בכתב בין פאוזי לסיאט שם נכתב במפורש כי החוב הוא של פאוזי הגם שאמור להיפרע בשיקים של החברה (סעיף 5 להסכם), ונסתרת בעובדות שהוכחו ויפורטו להלן לפיהם חלק מהכסף שקיבל פאוזי בהלוואה מסיאט הועבר לכיסוי חלקי של חוב החברה (500,000 ₪) ואילו חלק אחר (600,000 ₪) הועבר לחשבונו הפרטי.
3. ההסכם הראשון בין הצדדים הוא הסכם מסגרת לניכיון שיקים מיום 19/10/07, במסגרתו נקבעה עמלת מימון בשיעור 4% לחודש כריבית בסיסית (סע' 3.1). בסעיף 2.7 להסכם נקבעה עמלה של 4% נוספים למקרה של כשל בהחזר היינו הפרת ההסכם על ידי משלב (ריבית פיגורים). מנגנון הריביות לעיל חוזר באופן מפורש בכל ההסכמים העתידיים בין הצדדים.

ביום החתימה על הסכם המסגרת חתם סיף על כתב ערבות מוגבלת עד 1,000,000 ₪. ביום 4/2/08 חתם פאוזי על ערבות מתמדת לקיום התחייבויות משלב מוגבלת עד 1,000,000.

1. ביום 10/2/08 נחתם הסכם בין סיאט למשלב למתן 4 הלוואות ע"ס 250,000 ₪ כל אחת בהמחאות משוכות למשלב. הוסכם כי כל הלוואה תשא ריבית חודשית בשיעור 4%. הלווה מתחייבת לפרוע את תשלומי הקרן והריבית של כל הלוואה בשלושה תשלומים חודשיים רצופים בתוספת מע"מ לפי לוח סילוקין שצורף להסכם. כן נקבעה עמלת של 4% חודשיים נוספים למקרה של כשל בהחזר. כן נקבע בחוזה פיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪ על הפרת ההסכם על ידי משלב, בנוסף לריבית הפיגורים.

סיף ופאוזי חתמו כערבים להלוואה, הריבית הבסיסית וריבית הפיגורים. כבטוחה לצורך קיום ההתחייבויות מסרה משלב לסיאט שיק ע"ס 1,000,000 ₪ וכן הוסכם על רישום משכנתה מדרגה ראשונה לטובת סיאט על זכויות פאוזי במקרקעין. פאוזי ורעייתו חתמו על תצהירים מתאימים לצורך ההסכמה לרישום הנ"ל ועל שטר משכנתה מדרגה ראשונה. סיף חתם על תצהיר המאשרר את תוקף ערבותו הקודמת.

1. ביום 29/7/08 נחתם נספח להסכם ההלוואה מיום 10/2/08. (נספח 14 לתצהיר סודי) בו הובהר כי ההלוואות שבהסכם הן עד 4 הלוואות בסך 250,000 ₪ כל אחת, אשר קיימת אפשרות שתמוחזרנה מספר פעמים לא מוגבל באמצעות הלוואות חדשות וכי מוסכם שכל תנאי הסכם ההלוואה יחולו במלואם אף על ההלוואות הממוחזרות. עקב חוסר יכולת משלב לפרוע את חובה לסיאט באותה עת והצורך להגדיל את האשראי מסיאט הן בדרך של ניכיון שיקים והן בהלוואה, חתמו סיף ופאוזי, כל אחד בנפרד על כתבי ערבות מתמדת לקיום התחייבויות החברה מוגבלת עד לסך 3,000,000 ₪ לפקודת סיאט וכן על שטרי חוב. (נספחים 15-17 לתצהיר סודי) ללמדך שהיקף העסקאות גדל והערבות גדלה מ-1,000,000 ₪ ל-3,000,000 ₪.

אין חולק כי משלב לא פרעה את חובה בתנאים שנקבעו בהסכם.

1. ביום 8/3/09 נחתם הסכם בין סיאט למשלב המאזכר את כל ההסכמים הקודמים בין הצדדים. ב"הואיל" השמיני להסכם נכתב כי נכון למועד פירעון ההלוואות נותרה משלב חייבת לסיאט סך כולל של 3,265,000 ₪ (סכומי קרן). לאור אי עמידה בהחזר התשלומים של משלב בהלוואות הקודמות, וכדי שזו לא תקרוס ולאור בקשתה מסיאט לא להפקיד את השיקים שנמסרו לצורך פירעון, פורטו חובות הנתבעים כלפי סיאט, סוכמו מועדי תשלום בגין כל המחאה ועוגנה ההתנהלות העתידית ולפיה בגין כל הפרה תשולם העמלה ההסכמית ממועד ההפרה ועד התשלום בפועל. נקבע בהסכם כי כל סכום שישולם ייזקף תחילה על חשבון הקרן עד לפירעון החוב ורק אחר כך על חשבון הריבית. בסעיף 14 להסכם נקבע כי ספרי הנהלת החשבונות של סיאט נאמנים ומוסכמים על משלב והערבים לרבות סכומי חישוב הריביות המתחייבים בהתאם להסכם, ויהוו הוכחה מכרעת בדבר נכונותם. כל הנתבעים חתמו על ההסכם ואף נאהי, רעייתו של פאוזי.

גם הסכם זה הופר על ידי משלב שלא עמדה בפירעון, כפי שיפורט בהמשך.

1. על מנת לסייע למשלב, חתם פאוזי באופן אישי ביום 5/11/09 עם סיאט על הסכם הלוואה (כלווה ולא כערב) בסך 1,100,000 ₪. נקבע בהסכם כי סיאט תעביר את סכום ההלוואה לפאוזי באותו יום בתשלום אחד באמצעות העברה בנקאית לפקודת חשבון נאמנות של עו"ד עופר אטיאס המנוהל לטובת פאוזי. כדי למנוע ספק הובהר כי על ההלוואה לא חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות זאת בשים לב לסעיף 15 לחוק (הגבלת 1,000,000 ) אל מול לסכום ההלוואה (1,100,000). בסעיף 3 להסכם נקבע כי פאוזי מתחייב לפרוע לסיאט את תשלום מלוא הקרן בתוספת ריבית והוצאות בסך 291,952 ₪ בתוספת מע"מ בתשלום אחד ביום 30/4/10 (ולצורך כך ניתן שיק בטחון לאותו מועד ע"ס 1,440,124 ₪ ). עוד נקבע כי על תשלום בפיגור תחול ריבית הפיגורים בשיעור 4% חודשי. סיף ערב להסכם זה.

הסכם זה הופר על ידי פאוזי. שיק הופקד וחולל באי כיסוי מספיק.

1. על פי תצהירו של סודי, שלא נסתר, ביום 29/5/11 שלחה סיאט לנתבעים מכתב התראה מכיוון שההבטחות לפירעון הופרו, הכספים לא שולמו ולא היה פתרון באופק. מכתב התראה נוסף נשלח ב-27/11/11 וביום 10/12/11. הנתבעים לא תיקנו את ההפרות חרף כל ההתראות. בינתיים ארע אסון במשפחת משלב כשאחד הבנים (שאינו צד להסכמים כאן) נהרג בתאונת דרכים. הנתבעים ביקשו ארכות שוב ושוב, סיאט התחשבה ונעתרה בשל המצב, אך חרף הארכות הנתבעים לא פרעו את חובם.
2. נוכח האמור לעיל, ביום 3/1/13 חתמו הצדדים על הסכם המצהיר על חובותיהם המעודכנים של משלב, סיף ופאוזי כלפי סיאט והמעגן את התחייבויותיהם הצופות פני העתיד. ההסכם מ-3/1/13 – עסק אמנם בחוב האישי של פאוזי אך הוא מזכיר את עניינם של שני החובות השונים: חוב החברה והערבים לו שלא נפרע וחובו האישי של פאוזי בערבות סיף בסך 1,440,124 ₪ שזמן פירעונו 30/4/2010. חוב שלא נפרע, בפועל, מחמת היעדר כיסוי מספיק.

ב"הואילים" צוינו הסכמי העבר, ההתחייבויות וההפרות. בהואיל החמישי חזרו הצדדים ואישרו כי ההלוואה מיום 5/11/09 היא הלוואה לפאוזי באופן אישי והואיל והוא לא שילם דבר הרי שיש לשלם בנוסף לקרן והריבית הבסיסית גם את ריבית הפיגורים. במסגרת ההסכם ועל מנת להסדיר את כל החובות של כל הנתבעים, הוסכם על מסירת 32 שיקים במעמד חתימת ההסכם משוכים על ידי החברה, ובערבות פאוזי וסיף בגב השיקים בסכומים ומועדי פירעון שפורטו שם. בסעיף 4 להסכם נקבע כי ככל ש-32 השיקים ייפרעו במלואם ובמועדם, תמחל סיאט על תשלומי ריבית הפיגורים בהסכם פאוזי מיום 5/11/09 (ולא בהסכם משלב). בסעיף 7 להסכם, פאוזי וסיף אשררו כי הם ערבים למלוא החוב של החברה כלפי סיאט וכי אין במחילה המותנית שבהסכם על ריביות בחוב בגין ההלוואה האישית לפאוזי כדי לשנות את התחייבויות החברה.

בסעיף 8 הוצהר והוסכם כי נכונות סיאט למחול על תשלומי ריבית בהסכם פאוזי נעשית אך ורק בהסתמך על הצהרת פאוזי וסיף כי החברה תקיים אחר כל התחייבויותיה כלפי סיאט. בסעיף 9 הוצהר והוסכם כי ההלוואה לפאוזי ניתנה בשל המצג לפיו הוא אמור לקבל כסף ממשרד הביטחון בשל מות בנו, סכום שאמור היה להגיע לפני מועד השיק שמסר ברם הכסף טרם הגיע וצפוי להגיע בזמן הקרוב ועל כן ניתן יהיה לעמוד בתשלומים לפי ההסכם החדש.

בפועל, החברה לא עמדה בפירעון החוב, כפי שיפורט להלן, ועל כן גם הויתור לפאוזי על תשלומי הריבית לא תקפה. ביחס לחוב של החברה אין מחילה על הריביות של החברה.

1. הוכח כי פאוזי פרע את תשלומי הקרן של ההלוואה האישית אך לא את הריבית ההסכמית הבסיסית בשיעור 4% ואת ריבית הפיגורים בשיעור 4% נוספים, ולכן לפי ההסכם מ-3/1/13, יש לצרף את תשלומי הריבית על פי הסכם ההלוואה על כל הסכום שבפיגור מיום 30/4/10 ועד פירעון ההלוואה כך שעל הסכום שהיה על פאוזי לפרוע ביום 30/4/10 בסך 1,440,124 ₪ יש להוסיף עוד 4% חודשי. כמו כן עליו לשלם פיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪ לפי ההסכם מיום 5/11/09.

1. למרות מכתבי ההתראה, הנתבעים לא פעלו לקיים את ההסכמים ולפרוע את חובותיהם.
2. הנתבעים טענו כי הלוואת פאוזי נלקחה כדי לכסות את חוב החברה ואכן כל סכום ההלוואה (1,100,000 ₪) הועבר לכיסוי וסילוק הלוואת משלב. לחלופין, טענו כי כיסו את ההלוואה בשנת 2012 ולחלופי חילופין בשנת 2015.

הטענות הוזמו אחת לאחת.

אם החוב כוסה כבר ב-2012, מדוע היה צורך בהסכם משנת 2013 ? יש להזכיר כי הנתבעים הודו בהסכם ינואר 2013 כי ההסכם ממרץ 2009 הופר (הואיל רביעי להסכם ינואר 2013).

1. הטענה לפיה משלב שילמה את החוב עד 30/10/12 אינה אמת גם בבחינת הנהלת החשבונות. לפי הכרטסת המהווה ראיה מכרעת, קרן ההלוואה הסתיימה ביום 30/12/15. אילו היתה משלב פורעת את מלוא חובה כבר ב-2012 מדוע המשיכה לשלם עד 2015? והתשובה היא כי גרסת הנתבעים אינה נכונה. בפועל, השיקים שנמסרו לפירעון חוללו ולאחר מכן שולמו תשלומים על חשבון הקרן ועל כן בהסכם מינואר 2013 נרשם כאמור שהחברה לא עמדה בהסכם הפריסה.
2. הטענה של פאוזי שההלוואה שלקח הועברה מידית לכיסוי חוב החברה וכך נפרע חובה לפי הסכם מרץ 2009, אינה אמת. טענה זו סותרת את הצהרת הנתבעים בהסכם מיום 2013 לפיה הפרו את ההסכם מ-2009 ואת הצהרתם כי עדיין נותר חוב של משלב לסיאט כך שברור שהסכם 2009 של פאוזי לא הביא לפרעון חובה של משלב, גם לא בשנת 2013.

הטענה לפיה ההלוואה האישית לפאוזי בסך 1,100,000 ₪ מהווה פירעון הסכום של הלוואת משלב מ- 8/3/09 אף לא מתיישבת עם ההסכם מיום 8/3/09 שם הוצהר כי החוב עומד על מעל ל-3 מליון ₪ ולכן לא ברור כיצד 1,100,000 ₪ פורע חוב של מעל ל- 3,000,000 ₪.

1. זאת ועוד הוכח שפאוזי פנה לנאמן (עו"ד אטיאס) בהוראה בלתי חוזרת בכתב מיום 5/11/09 (הוא יום חתימת הסכם ההלוואה האישי שלו) להעביר מתוך כספי ההלוואה שקיבל בסך 1,100,000 סך 600,000 ₪ לחשבונו הפרטי ו- 500,000 ₪ לסיאט להקטנת חוב משלב. (מכתב ההוראה הבלתי חוזרת- נספח 39 לתצהיר סודי) ומכאן שהוזמה הטענה בדבר העברת כל סכום ההלוואה לכיסוי חוב משלב. מכתב זה אף מחזק את הקביעה לפיה ההלוואה לפאוזי אינה הלוואה סיבובית למשלב (כפי שטוענים משלב) אלא הלוואה אישית לפאוזי שהעביר פחות מחציה לחברה, בהתאם לרצונו.

הנתבעים התנגדו לקבילות נספח 39 לתצהיר סודי בשל הגשתו שלא באמצעות עורך המסמך (ככל הנראה משרד עו"ד אטיאס) וביקשו בישיבת ההוכחות מיום 13/9/22 להוציאו מהתיק. כל צד טען את טענותיו ובהחלטתי (עמ' 35 לפרו') קבעתי שהמסמך נחזה להיות חתום על ידי פאוזי, נותן ההוראה הבלתי חוזרת. הנתבעים בחרו שלא להגיש תצהיר עדות ראשית של פאוזי למרות שהוא אחד הנתבעים ולמרות שהנספח הנ"ל ותוכנו, היה ידוע להם בעוד מועד ולא הווה כל הפתעה. לכן הטענה לפיה לא ידוע אם זו חתימתו של פאוזי כשהיא נטענת מפי בא כוחו היא טענה מיתממת ותמוהה ובמיוחד שעה שהמסמך כה קריטי. לכן הורתי על קבלת המסמך כראייה תוך שאפשרתי לפאוזי להגיש תצהיר אם לטענתו החתימה הנחזית להיות שלו על המסמך מזויפת באופן שקבלת המסמך תישקל שוב. פאוזי לא ניצל את ההזדמנות ולא הגיש תצהיר לפיו זו אינה חתימתו או כי הכסף לא הועבר אליו.

הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה מכריעה יותר כך תפעל ההנחה לרעת הנמנע ביתר שאת. וראו ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 ; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659, ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז (2), 605; ע"פ 71584/07, י. קדמי, על הראיות חלק רביעי, תש"ע – 2009, עמ' 1889.

הימנעות פאוזי מהגשת תצהיר, הימנעות מזימון עורך הדין שאימת את חתימתו והימנעות מהבאת ראיית הזהב בדמות דפי החשבון שלו מאותו מועד, פועלת לרעתו. הימנעותו של פאוזי גם אחרי ההזדמנות הנוספת שניתנה לו זועקת בשתיקתה והראיה (נספח 39) לא רק שהיא קבילה אלא משקלה גבוה במיוחד. היא לא רק מצביעה על כך שהלוואת פאוזי לא כיסתה את חוב משלב אלא מצטרפת לחוסר מהימנות הנתבעים בגרסתם הכוללת.

1. בפועל, קרן החוב של החברה (קרן ללא ריבית) נפרע בשלהי שנת 2015, דהיינו למעלה משלוש שנים לאחר מועד התשלום האחרון על פי הסכם הפריסה ממרץ 2009 וזאת בין היתר לאחר ששיקים שניתנו על החשבון חוללו.
2. הטענה של הנתבעים לפיה החוב בסך 1,440,124 ₪ היה החוב הפתוח היחיד בין הצדדים במועד החתימה על הסכם 3/1/13, אינה מתיישבת עם האמור בהסכם שכן הוצהר שם שהחברה לא עמדה בהתחייבותה לפי הסכם הפריסה מ-8/3/09 וכן נקבע כי המחילה על הריבית בהסכם פאוזי מותנית בקיום הצהרת פאוזי וסיף לפיה החברה תקיים את התחייבויותיה (לשון עתיד) היינו עד אותו מועד לא קיימה את התחייבויותיה.
3. על פי הסכם 8/3/09 החברה היתה אמורה לפרוע את מלוא החוב עד אוקטובר 2012 ברם כפי שעולה מכרטסת הלקוחות, שיקים של החברה חוללו ובפועל נפרעה הקרן (בלבד) בסוף 2015.

טענות הנתבעים בדבר פירעון ההלוואות נסתרו כאמור בהסכמים והצהרותיהם כפי שפורטו לעיל ואף הוזמו פוזיטיבית בראיות סיאט והודאה בחצי פה של המומחה מטעמם.

1. ומה שולם בפועל ומתי?
2. לפי חוות הדעת של רו"ח שלמה רייטר, מטעם הנתבעים, יתרת חוב הריבית של הנתבעים עמדה על 925,845 ₪ ברם יתרה זו כוסתה במלואה מתשלומי היתר הנומינלי של פאוזי בסך 1,100,000 ₪ ועל כן לא רק שצריך לדחות את התביעה נגד הנתבעים אלא יש לחייב את סיאט בסכומים ששולמו ביתר )ההפרש) בסך 174,155 ₪.
3. סודי הציג בתצהירו את כרטסת הנהלת החשבונות של החברה אצל סיאט (נספח 35 לתצהיר סודי) ואת כרטסת הנהלת החשבונות של סיאט אצל משלב (נספח 38) הכרטסות נמצאו תואמות בהתאמה מלאה ביניהן.
4. למרבה המבוכה, בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם הנתבעים, הוברר כי הוא התבסס על כרטסת אחרת שהוצגה בפניו ושלא צורפה לחוות דעתו ואף לא גולתה בהליך גילוי המסמכים. הוא העיד שהכרטסת של סיאט (של סיאט אצל משלב ושל משלב אצל סיאט) כפי שהוצגה בחוות דעת המומחה מטעם סיאט, כלל לא עמדה בפניו ועוד העיד כי הנתבעים אמרו לו שהכרטסת שלהם לא מנוהלת כמו שצריך לכן הציגו לו כביכול כרטסת אחרת. הוא הוסיף והשיב לשאלת בית המשפט כי הוא מאשר שלא ניתן לסמוך על הנהלת החשבונות של הנתבעת שהוצגה לו (עמ' 78-79 לפרו'). תשובתו זו מדברת בעד עצמה. הדברים חמורים ומובן כי במצב דברים זה, קשה ליתן משקל לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים שאף הוא לא נותן אמון במה שלקוחותיו הציגו בפניו.

עוד יש להוסיף כי משנחקר והוצג לו כי פאוזי נתן הוראה להעביר 600,000 ₪ לחשבונו הפרטי השיב בהגינותו שאם אלו פני הדברים, כי אז הדבר מחייב אותו לשנות את חוות דעתו.

1. בשים לב לאמור, נותרה חוות דעת המומחה מטעם סיאט כחוות דעת מוצקה שלא נסתרה.

מתוך כרטסת הלקוחות של סיאט שהוגשה ע"י רו"ח פסי, המומחה מטעם סיאט, ושהצדדים הסכימו שתהווה ראיה מכרעת לאמיתותה, עולה כי רכיב הקרן בגין חובה של החברה נפרע ב-30/12/15 (באיחור של 3.5 שנים). הריבית המוסכמת לא שולמה עד היום.

המומחה הסתמך על הכרטסת של סיאט אצל משלב ושל משלב אצל סיאט ומצא שהכרטסות תואמות בסכומיהן זו את זו.

מהכרטסת שמשלב הנפיקה בעצמה עולה כי יתרת הפתיחה של סיאט היתה 2,851,008 ₪ ביום 1/1/10 וכי באותו יום הייתה היתרה בכרטסת שהנפיקה סיאט זהה (ראו עמ' 53 לפרו' ש' 2 עד עמ' 57 ש' 5). ניתן אף לראות בכרטסת כי הפעולה של העברת הסכום החלקי מתוך כספי הנאמנות ביום 5/11/09 (הוא מועד כתב ההוראות לנאמן של פאוזי) הביאה ליתרה המתואמת בסך 2,851,008 ₪ ורק ביום 30/12/10 בוצעה הפעולה הבאה כך שבין לבין היתרה אכן הייתה 2,851,008 בדיוק כמו יתרת הפתיחה ביום 1/1/10 בכרטסת שמשלב בעצמה הנפיקה.

העובדה שהיתרות זהות, מדברת בעד עצמה. כך, הוכח שסכום של 500,000 ₪ מתוך הלוואתו האישית של פאוזי נכנס לחשבון סיאט לצורך צמצום חוב משלב לסיאט ונלקח בחשבון לצורך ההתחשבנות בתביעה כאן.

1. סיכום הדברים מעלה כי הוכח שהנתבעים לא קיימו את הסכם הפריסה לפיו היו צריכים לשלם את החוב עד 2012 (כמפורט בשיקים בסעיף 7 להסכם הפריסה ובפועל סיימו לשלם (את הסכום הנומינלי). רק ב-30/12/15 באיחור של 3.5 שנים ועל כן לא מתקיים התנאי של מחילת הריבית לפאוזי בהסכם ההלוואה האישי שלו.

גם באשר להסכם ההלוואה האישי של פאוזי, הרי שההסכמה למחול על תשלומי הריבית היתה כפופה לכך שמשלב תקיים אחרי התחייבויותיה לסיאט ומשהדבר הופר, כפי שהוסבר לעיל, מחילת הריבית אינה בתוקף ובהתאם, לפי סעיף 6 להסכם מיום 3/1/13, יראו את מועד הפיגור מיום המועד המקורי הקבוע בהסכם ההלוואה של פאוזי היינו 30/4/10.

1. הוכח כי פאוזי פרע את תשלום הקרן של ההלוואה שלו אך לא שילם את הריבית ההסכמית.
2. מטעמי חוסר יכולת גבייה, סיאט מבקשת לגבות בריבית מופחתת של 1% לחודש ועל כן עומד החוב של החברה לפי חישוב מופחת (לו ערבים גם סיף, פאוזי ועאטף) על 3,980,907 ₪. + מע"מ ובסה"כ 4,657,661 ₪. (וראו תחשיב חוב הריבית בנספח 36 לתצהיר סודי). אשר לפאוזי, בשים לב לפתיחת תיק ההוצל"פ בקשר למימוש המקרקעין ובשים לב לסיכויי הגבייה, מעמידה סיאט את דרישתה על סך 1,000,000 ₪ בלבד. סיף ערב לחוב זה.

עאטף כאמור ערב במיליון ₪ בשטר חוב (נספח 3 לתצהיר סודי). ובנוסף לכך קיים חוב בגין הפיצוי המוסכם של 150,000 ₪ בגין הפרת ההסכם ואי עמידה במועדי הפירעון.

העד היחיד מטעם כל הנתבעים היה סיף. משכך, ערבות עאטף לא נסתרה, גרסת פאוזי לא הוכחה וכן לא נסתר כתב ההוראות של פאוזי לנאמן שצורף כנספח 39 לתצהיר סודי.

סוגית המשכנתה של פאוזי

1. פאוזי טוען כי המשכנתה אותה העמיד כבטוחה ניתנה להסכם מ-2008 ולהסכם זה בלבד ועל כן פקעה ולא עמדה עוד עת חתמו הצדדים על הסכם ביום 8/3/09.

על פי הטענה, אם רצתה סיאט שהמקרקעין ישמשו גם כבטוחה להסכם מ- 8/3/09, היה עליה להחתים את פאוזי על משכון נוסף ונפרד במיוחד נוכח היותו ערב ולא חייב עיקרי לחובות משלב. הדבר נכון לטעמו בעיקר נוכח הגדלת חוב משלב מכוח ההסכם מיום 8/3/09 ומתחייב מכוח סעיף 7(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, הקובע כי : "הוגדל היקפו של החיוב על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, לא ישמש המשכון ערובה ליתרה שנוספה, זולת אם נוצר מישכון נוסף כערובה ליתרה". פאוזי מסתמך בטענתו על ע"ש (י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי (פורסם בנבו. ניתן ב-10/6/04) שם נאמר: "חוק המשכון אינו מאפשר להבטיח, באמצעות בטוחה שניתנה להבטחת החוב, תוספת לחיוב המקורי (זולת ריבית והצמדה), אלא אם נוצר משכון נוסף על סכום התוספת". לטענת פאוזי, אין די בחתימת הממשכן על ההסכם מיום 8/3/09 שאין בה החלה מפורשת של המשכנתה על החיובים על פי הסכם זה מבלי שנרשם משכון נוסף ונפרד ולא די בהסכמה של סיף לאפשרות מימוש כאמור. ולכן יש להורות על ביטול המשכנתה שניתנה כבטוחה להסכם מיום 10/2/08.

1. אין בידי לקבל את הטענה.
2. בפן המשפטי, הטענות ביחס לסעיף 7(ב) לחוק המשכון אינן מסייעות לפאוזי. חוק המשכון הוא חוק דיספוזיטיבי שניתן להתנות על תנאיו למעט בסעיפים ספציפיים שבהם קבע המחוקק שהם קוגנטים ואינם ניתנים להתנאה (כמו למשל סע' 16(ב).

גם הפסיקה התייחסה לסעיף 7(ב) לחוק המשכון כסעיף דיספוזיטיבי וראו למשל בעניין תא"ק (עפ) 2734-03-08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בשן- חברה קבלנית לבנייה, שיפוץ, איטום וצבע בע"מ (פורסם בנבו ;ע"ש (י־ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי (פורסם בנבו וכד'.

1. בפן העובדתי, מעולם, עד התביעה כאן, לא הועלתה טענה כי דין המשכנתה להימחק ובפועל פאוזי לא ביקש לבטלה חרף ההסכמים והמיחזורים במהלך השנים. הוא אף לא טען דבר עת קיבל מכתב התראה מסיאט מיום 10/12/12 לפיו ככל שלא תסולק ההפרה, לא תהסס סיאט לממש את הבטוחות במקרקעין שניתנו לה (נספחים 29-31 לתצהיר סודי) וראו גם מכתב ההתראה שחוזר על ההפרות ועל ההתראה לפיה אם לא יסולקו החובות ינָקטו צעדים נגד הלווה והערבים לרבות מימוש משכנתה (סעיף 9 למכתב התראה מיום 24/9/13 (נספח 34 לתצהיר סודי). התנהלות זו מעלה כי פאוזי לא חשב בזמן אמת שהמשכנתה אינה תקפה אלא משתמש בטענה חדשה וכבושה זו במסגרת הסכסוך בתביעה כאן.

אין ספק שסיאט הסתמכה על הבטוחה בדמות משכנתה בהתנהלותה המתמשכת עם הנתבעים. הבטוחה הועמדה כזכור לראשונה בהסכם מיום 10/2/08 ונועדה, כך על פי האמור במפורש בהסכם (סעיף 4), להבטיח את פירעון מלוא ההלוואה מושא אותו הסכם ואת קיום הסכם המסגרת לאשראי וניכיון מ-19/10/07 היינו חלה מטבע הדברים גם על אשראים עתידיים. זאת ועוד המשכנתה אינה מוגבלת בסכום. במילים אחרות אם היתה חלה על ההלוואה מ-10/2/08 בסך 1,000,000 ₪ בלבד, מדוע לא הוגבלה בסכום זה? גם פאוזי וגם רעייתו חתמו בתצהיריהם בזמן אמת (נספחים 10, 12 לתצהיר סודי) בסעיף 4 כי המשכנתה ניתנת גם להסכם ההלוואה מ-2008 וגם להסכם המסגרת מ-2007.

1. טענת הנתבעים לפיה הבטוחה מ-2008 פקעה עת חתמו הצדדים על הסכם ביום 8/3/09 אינה מתיישבת עם ההסכם מיום 8/3/09 בו גם רעייתו של פאוזי היא צד להסכם, שכן מדוע צורפה להסכם אם כל מחויבויותיה פקעו? טענת פאוזי אף עומדת בסתירה לאמור בהסכם המפרט את כל ההלוואות והחובות הקודמים ואת העובדה לפיה כל ההסכמים הקודמים לרבות תצהירי פאוזי ונאהי מהווים חלק בלתי נפרד מההסכם החדש. ודוק: ההסכם מ-2009 לא עומד בפני עצמו כהלוואה לאחר שנפרעה ההלוואה הקודמת, אלא נולד כתוצאה מאי פירעון ההלוואה שבגינה ניתנו הבטוחות. לא מיותר להזכיר שגם הסכם הפריסה מ-2009 לא קוים. וראו סעיף 10 להסכם מ-2009 בו מאשרים פאוזי ונאהי כי אין להם ולא יהיו להם טענות מכל סוג נגד סיאט "בכל הנוגע למימוש כל סעד ו/או זכות העומדת למלווה כנגדם פועל יוצא של אי קיום הוראות הסכם זה ו/או שאר הוראות המערכת ההסכמית שבין הצדדים על ידי הלווה ו/או הערבים". ואם הבטוחה פקעה ב-2009, איך זה שהנתבעים לא פעלו למחיקתה במשך 11 שנים עד שסיאט הגישה לבקשה למימוש המשכנתה בהוצל"פ? וראו גם ההסכם מיום 3/1/13 סעיף 7 (הסכם פריסה שנולד שוב בשל אי עמידה בפירעון חובות משלב ופאוזי, כפי שמובהר בהסכם) (נספח 32 לתצהיר סודי) שם חוזרים הצדדים על הפרת ההסכמים הקודמים על ידי הנתבעים והתחייבותם לשלם בהתאם לפריסה החדשה. טענה לפיה בטוחת המשכנתה כבר לא תקפה בנסיבות העניין עת סיאט באה לקראתה בפריסת החובות מושא המשכנתה והגדילה את האשראי וחשיפה לסיכון, היא טענה שמנוגדת לשכל הישר ולכל הגיון מסחרי ומדוע שסיאט תסכים לפגיעה בבטוחות הטובות שלה שעה שהנסיון מלמד שהנתבעים שוב ושוב לא עומדים בהחזרים?
2. סיף בתצהירו העיד (סעיף 18) כי המשכנתה ניתנה כבטוחה להסכם מיום 10/2/08 בלבד ברם הוא עצמו העיד בדיון מיום 15/3/20 בבקשה לצו מניעה (עמ' 7 ש' 36-37) בזו הלשון: "אני זוכר שהמשכנתה היתה להסכמי ניכיון ואחר כך המשיכה מההסכם של 2008 להסכם של מרץ 2009". ומשנחקר על סתירה זו בדיון ההוכחות הסתבך בדבריו, לא יכול היה לתת תשובה מושכלת ופטר את הענין בכך שלא זוכר. עדותו בעניין זה והערות בית המשפט משקפות את חוסר האמון שניתן ליתן בגרסתו שאינה עקבית. וראו עמ' 89 לפרו' ש' 5 עד עמ' 91 ש' 9).
3. פאוזי שהוא התובע והוא זה שטוען לפקיעת המשכנתה, בחר שלא להגיש תצהיר ולהיחקר ביחס למשכנתה וההסכמות לגביה כך שאת כל ההסכמות יש ללמוד מההסכמים כפי שהובאו לעיל, מעדות סודי ומעדות סיף בבקשה לצו מניעה.

בפועל הוכח להנחת דעתי כי פאוזי הסכים בהסכמים מפורשים ובהתנהגות, כי הוא מסכים שהבטוחה תמשיך לעמוד כל עוד לא נפרעו מלוא חובות משלב. אין כל הגיון בוויתור על בטוחה קניינית מהמעלה הראשונה תוך המשך מתן הלוואות למשלב והגדלת האשראי וחשיפה לסיכון.

התיישנות ו/או שיהוי

1. הנתבעים טענו בתביעתם להתיישנות ולחלופין שיהוי. לטענתם השיהוי בהגשת תביעה יצר הבנה אצל הנתבעים והסתמכות לפיה התובעת ויתרה על כל חוב (המוכחש ממילא) שנוצר לפני שנים רבות. אי נקיטת הליכים במשך שנים ממועד נטילת ההלוואה והמועד בו הופרו ההסכמים לפי הטענה, יש בהם כדי להצביע על שיהוי המצדיק דחיית התביעה נגד הנתבעים.
2. יש לדחות את הטענה.

אין התיישנות של חוב משלב מכיוון שהקרן של הלוואת חברת משלב נפרעה רק ב-30/12/15 ואילו הריבית (שאמורה להשתלם אחרי תשלום הקרן הינו מיום 1/1/16), לא נפרעה עד היום.

ביחס לחוב פאוזי- בהסכם מינואר 2013 נקבע כי ההסכמה למחול לפאוזי על הריבית כפופה לעמידת משלב בהחזר ההלוואה כפי שפורטו הסכומים שם, ברם הואיל והסכומים לא נפרעו, לא נמחל לפאוזי הריבית וכך גם לא קמה התיישנות. מלוא חובו בגין הריביות לא נפרע עד היום.

עוד יש להוסיף כי סעיף 20 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע בהאי לישנא :" נושה שיש לו על חובו ערבון, משכנתה, משכון או שעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו להיפרע מן השעבוד" – כך שודאי לא יכולה להיטען טענת התיישנות ביחס למשכנתה.

הדברים יפים באותה מידה גם ביחס לטענת השיהוי.

מיצוי הליכים נגד ערבים

1. הנתבעים טוענים כי אין מקום לתביעה נגד הערבים, טרם מוצו כל ההליכים נגד החייב העיקרי/משלב, בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967.

אין בידי לקבל את הטענה. מכִּתבי הערבות של הערבים עולה במפורש כי הם ויתרו על הוראות סעיף 8 לחוק הערבות (וראו תצהירי סיף ופאוזי- נספחים 11,12 לתצהיר סודי) והם אף חתמו על שטרי חוב בערבות אוואל.

התביעה שכנגד

1. כתב התביעה שכנגד, עמום והסכום פשוט קלוט מהאוויר. כלל לא ברור כיצד מחושב סכום התביעה ועל מה הוא מתבסס מהם המועדים בהם הוחזר כל סכום, מהו החישוב בגין החזרי הריבית נטענים, איך הטענות מתיישבות עם ספרי הנהלת החשבונות והעובדה שהוכחה לפיה לא עמדו בתנאי הסכמי ההלוואות. מתוך קבלת כתב התביעה של סיאט שהוכח למעלה מהנדרש, הרי שכל הטענות בכתב התביעה שכנגד הוזמו.

סוף דבר

1. החברה ופאוזי לא עמדו בהחזרים בסכומים והמועדים שהוסכמו. בשל הפרת הסכמי הלוואה נחתמו כל פעם הסכמי פריסה שבמסגרתם מסרה החברה שיקים אלא שסמוך לכל מועד פירעון של מי מהם ביקשה החברה לא להפקידם מחמת אי כיסוי מספיק בחשבון. ביחס לסכומים אותם חבים הנתבעים, אני מקבלת את עדות סודי וחוות הדעת של סיאט שלא נסתרה.
2. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים 1-3 יחד ולחוד (החברה והערבים) לשלם לתובעת/סיאט סך 4,660,754 ₪ (הסכום שהופחת לצרכי אגרה ומחמת היעדר סיכויי גבייה לסכום הראלי). סכום זה הוא נגזרת של הריביות המופחתות וכולל גם את הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה לפי סעיף 5.1-5.2 להסכם מיום 10/2/08 וכולל אף את חובו האישי של פאוזי העומד על למעלה מ-3,660745 ₪ וערבות סיף לחובו. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (5/2/20) ועד התשלום בפועל.

אני מחייבת את נתבע 4 מר עאטף משלב בגין ערבותו לחברת משלב לשלם סך 1,000,000 ₪ כמפורט בשטר החוב. כל סכום שישולם על ידו, אם ישולם, יופחת מהסך שחייבתי את נתבעים 1-3.

התובעת תוכל להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בתיק 502269-02-20.

הנתבעים כולם יישאו יחד ולחוד בהוצאות המשפט בהן אגרת בית משפט בסך 117,562 ₪, תשלום למומחה מטעם סיאט רו"ח ג'קי פסי בסך 30,475 ₪ ושכ"ט עו"ד בכפוף לכך שיוגש חשבון עסקה. לא אוכל להסתפק במכתב שצורף לסיכומים כשכר שישתלם בפועל הגם שאבהיר כי בתיק זה הושקעו משאבים רבים המצדיקים שכר טרחה גבוה מתעריף לשכת עורכי הדין. ב"כ סיאט יוכל להגיש את האסמכתה לעיל בצירוף פסיקתה לחתימתי.

ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ג, 05 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.