15 יולי 2020

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 27.11.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו, החל מיום 1.6.19 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער יליד 1961.

3. ועדה רפואית מיום 14.7.19 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 67%, החל מיום 1.6.19 בגין ליקויים אלה (הפרוטוקול צורף לכתב התשובה):

1. מצב לאחר חבלת ראש + כאב וסחרחורת – 20%;
2. ניתוח מרפק טניס ימין – 5%;
3. מצב אחרי שבר שורש יד ימין – 10%;
4. יתר לחץ דם – 10% (מנופה);
5. נזק עצבי – 10%;
6. הפרעת קצב – 10% (מנופה);
7. סכרת כדורים – 10%;
8. גסטריטיס + קיצור קיבה – 10% (מנופה);
9. שינויים שחיקתיים ברך ימין – 10%;
10. הפרעה בהטלת שתן – 10%;
11. הגבלה קשה ע"ש מתני – 25%.
    
12. בחוות דעת רופא מוסמך נרשם, כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו והוא מסוגל לעבודה חלקית בישיבה, ללא מאמצים פיזיים (צורפה לכתב התשובה).
13. ביום 23.7.19 המליצה פקידת השיקום לאחר שראיינה את המערער, לראות בו כמי שאיבד לחלוטין את כושר השתכרותו וכך סיכמה את המלצתה (צורפה לערעור):

"לסיכום:

מדובר באדם בן 58, הסובל ממגוון נכויות אורתופדיות וחבלת ראש, סכרת, הפרעה במתן שתן. עבר ניתוח גב לאחרונה. השכלתו בסיסית. עובד באבטחה בעיסוקו, מרבית השנים האחרונות. קיים רצף תעסוקתי עד ההידרדרות במצבו הבריאותי. ניסה לחזור לעבוד לאחר התאונה. המלצת רופא לעבודה חלקית בישיבה וללא מאמצים פיזיים, מובילה לאובדן העיסוק. לא יעמוד היום בדרישה לכושר פיזי בעבודות אבטחה. יתקשה מאוד בכל מגוון העבודות שקשורות לעיסוק באבטחה. בנוסף המלצת רופא מצמצמת מאוד את טווח העיסוקים לגביו ביחס להשכלתו המצומצמת, והעדר כישורים לעבודה בישיבה וללא מאמצים פיזיים. על כן השילוב של העדר כישורים, אובדן עיסוק והשכלה בסיסית, עם המלצת רופא – יתקשה מאוד להשתלב בעבודה בתנאי שוק חופשי.

לאור כל זאת ממליצה לראותו כמי שאיבד את כושרו להשתכר בהיקף מלא של 100% אי כושר, לצמיתות."

1. הוועדה התכנסה ביום 17.6.19, הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא-כוחו ורשמה אותם כדלקמן:

"עו"ד: מבקש להסתמך על דו"ח פקידת השיקום שהמליצה על אובדן כושר מלא. נוכח כך שאין לו הכשרה בלימודים.

למרות מצבו הרפואי עבד 30 שנה בעבודות קשות. גם כשעבד כמאבטח, מעסיק פיטר אותו מכיון שלא עמד במשימותיו בעבודה. הוא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו.

עבר פגיעת ראש קשה עם דימום מוחי, חסר הכרה ב- 2018 ומאז מצבו החמיר הוא מתלונן על סחרחורות.

הפרעה קוגנטיבית ואיבוד שיווי משקל. לאחר 5 ניתוחי גב.

התובע: יש לי ברגים בגב ויש לי לחצים בגב התחתון. שום טיפול לא עוזר, גם לא זריקות במרפאת כאב. ברך ימין מושבתת, לא מרגיש אותה. רגל נגררת יש דרופ פיט.

נופל רבות. עברתי כריתה בליטה ערמונית. מפריעה לי כיום הפגיעה בראש, יש סחרחורות, במעקב נוירולוגי – טיפול בכדורים - ללא הטבה. לא עובד מזה כשנתיים. ללא רישיון נהיגה. כל היום בבית יושב לפעמים הולך עם אשתי לקניות.

עו"ד: מצבו הנפשי התדרדר. התובע מטופל אצל פסיכיאטר ופסיכולוג אחת לחודש. צופה בחדשות לא זוכר הרבה."

1. הוועדה קבעה, כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו, החל מיום 1.6.19 ונימקה החלטתה בזו הלשון:

"הוועדה ראיינה את התובע ועיינה במסמכים שבתיק. מדובר בתובע יליד 1961 אשר אובחן כסובל מללא הפרעה תפקודית 0%, הפרעה קלה בנשימה אפית 0%, מ.א. חבטת ראש + כאב וסחרחורות 20%, ניתוח מרפק טניס ימין 5%, . מ.א שבר שורש יד ימין 10%, י.ל.ד. 10%, נזק עצבי 10%, הפרעת קצב 10%, סכרת כדורים 10%, גסטריטיס + קיצור קיבה 10%, אנמיה 0%, כבד שומני 0%, שומני דם 0%, שינויים שחיקתיים ברך ימין 10%, הפרעה בהטלת שתן 10%, הגבלה קשה ע"ש מותני 25%.

התובע נכנס לחדר הוועדה בליווי עורך דינו, מעברים חופשים, הליכה ללא תמיכה וללא אביזרי עזר, זקוף, הליכה בקצב תקין, צליעה קלה מאוד מימין.

בעת הריאיון התובע התלונן על כאבים בגב התחתון מסוג לחץ. כמו כן, סחרחורות.

אינו עובד בשוק הפתוח כשנתיים, מאז שעבר תאונת אופניים.

דווח על ליקויים קוגנטיביים בתחום הזכרון, לא נמצא בתיק אבחון המעיד על כך גם לעורך הדין לא היה אבחון זה. השיחה התנהלה בצורה עניינית, נתן פרטים מדויקים לגבי הרקע הרפואי והתעסוקתי שלו.

בהתייחס לליקויים הרפואיים שאובחנו באבחון הרפואי מיום 14.7.19 מכלול ליקויים רפואיים בדרגה בינונית-קלה.

השפעתם המצטברת על תפקודו ובעת התרשמות מהתובע בראיון עמו ועורך דינו לדעת הוועדה מסוגל התובע לעבוד במשרה חלקית בתנאים מיוחדים - ישיבה ועמידה לסירוגין ללא הרמת משאות כבדים. ללא הליכה ועמידה ממושכת ללא צורך בהכשרה מקצועית כגון: פקיד מודיעין, בודק קבלות בשערי מרכול, שומר בחניון ובמבנים.

הוועדה לקחה בחשבון את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי ובהתאם להלכת מוהרה וגם את דו"ח עובדת השיקום שהמליצה על דרגת אי כושר של 100%.

הוועדה דוחה את הערר וקובעת לראותו כמי שאיבד 65% מכושרו להשתכר".

על החלטה זו הוגש הערעור לבית הדין.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו שגיאות משפטיות כמפורט להלן:
2. שגתה הוועדה בהתעלמותה מהמלצת פקידת השיקום, לראות במערער כמי שאיבד כליל את כושר השתכרותו.
3. הוועדה התעלמה מהעובדה, כי המערער עבד משך 30 שנה ברציפות בעבודות אבטחה ואינו עובד כלל מזה כשנתיים נוכח מצבו הרפואי.
4. שגתה הוועדה בהתעלמה מהעובדה, כי המערער חסר כל השכלה או הכשרה ואינו בעל ניסיון תעסוקתי מלבד בעבודות אבטחה.
5. שגתה הוועדה בציינה, כי לא הוצג בפניה אבחון המעיד על ליקויים קוגניטיביים וכי השיחה התנהלה בצורה עניינית והמערער נתן פרטים מדויקים לגבי הרקע הרפואי והתעסוקתי שלו; על הוועדה היה לאפשר למערער להציג בפניה את האבחון מאת ד"ר אמיר כץ, מומחה בפסיכולוגיה שיקומית (נספח ג' לערעור), במסגרתו נקבע, כי "המערער סובל מירידה קוגניטיבית משמעותית ומובהקת, עקב נזק מוחי אורגני... הפוגעת באופן משמעותי בתפקודו בכל מישורי החיים, כולל בתחום התעסוקה." מדובר באבחון אובייקטיבי שנערך בידי מומחה מטעם בית המשפט בתיק תאונת דרכים. לא ייתכן, כי הוועדה תקבע על יסוד התרשמות קצרה, כי המערער אינו סובל מפגיעה קוגניטיבית עת המערער נשאל שתי שאלות בלבד, בעוד קיים בתיק אבחון קוגניטיבי מפורט שארך כשעתיים.
6. שגתה הוועדה משלא בחנה את השפעת הליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו והחלטתה אינה עומדת בחובת ההנמקה הנדרשת הימנה.
7. הוועדה אינה מבהירה בהחלטתה, כיצד העבודות שהוצעו על ידה מתאימות למגבלות מהן סובל המערער. העבודות שהוצעו על ידי הוועדה דורשות כח פיזי כגון עמידה ממושכת, ישיבה ממושכת, כיפוף וכיוצב', בהן המערער מוגבל נוכח מצבו הפיזי והקוגניטיבי. קביעת הוועדה לפיה המערער מסוגל לעבודות שמירה היא שרירותית ולא תואמת את מצב המערער, גילו והשכלתו.
8. על יסוד כל אלה ביקש המערער מבית הדין לבטל את החלטת הוועדה ולקבוע, כי בנסיבות העניין יש לראות במערער כמי שאיבד למצער 75% מכושר השתכרותו. לחלופין, ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדת עררים (אי כושר), בהרכב אחר.
9. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה:
10. הוועדה דנה בהשפעת הליקויים הרפואיים הבלתי מנופים על כושרו של המערער להשתכר בציינה, כי אלה מגבילים בפעולות כגון הליכה ועמידה ממושכת והרמת משאות כבדים. הוועדה אף נקבה בסוגי העבודות בהן יוכל המערער להשתלב חרף ליקויו כגון פקיד מודיעין, בודק קבלות בשערי מרכול ושומר בחניון ובמבנים וזאת בהיקף משרה מצומצם של 35%.
11. הוועדה דנה בנתוניו האישיים של המערער והבהירה מפורשות, כי המערער יוכל להשתלב בעבודות אשר אינן מצריכות הכשרה מקצועית.
12. בענייננו קיימת הלימה בין הנכות התפקודית (בשיעור 65%) לבין הנכות הרפואית (בשיעור 67%), כך שהנמקת הוועדה היא למעלה מסבירה, מה גם שנתוניו הסובייקטיביים של המערער במישור התעסוקתי תואמים את סוגי העבודות בהן נקבה הוועדה.
13. אין לקבל עמדת המערער בדבר היעדר התאמה בין סוגי העבודות בהן נקבה הוועדה לבין נתוניו האישיים, שכן מדובר בטענה במישור המקצועי.
14. אין לקבל טענת המערער, כי הוועדה לא דנה בהשפעת הליקוי הקוגניטיבי, שכן לא נקבעה למערער נכות רפואית בגין פגימה זו, ככל שקיימת.
15. דין טענת המערער בדבר היעדר התייחסות הוועדה להמלצת פקידת השיקום להידחות, שכן בהיותה ערכאת ערעור מקצועית אין הוועדה נדרשת להסביר את השוני בין מסקנותיה לבין מסקנות הדרג הראשון ו/או יועציו של הדרג הראשון, מה גם שעמדת פקידת השיקום נדחתה על ידי פקיד התביעות.
16. יש לדחות על הסף את עתירת המערער, כי בית הדין יקבע בעצמו את דרגת אי הכושר, שכן זו מנוגדת להוראות החוק והתקנות.
17. הצדדים שבו על טענותיהם במעמד הדיון בערעור. המערער ביקש להוסיף, כי למצער היה על הוועדה לעצור את הדיון עד לקבלת הדו"ח הנוירופסיכולוגי שלא עמד בפניה, במיוחד עת המומחה התייחס בדו"ח זה ליכולת התעסוקתית של המערער. אשר לליקוי הקוגניטיבי נטען, כי למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור 20% בגין חבלת ראש, כך שאין המדובר בפגימה חדשה. אשר לטענה, כי הוועדה אינה נדרשת להתייחס לדו"ח השיקום נטען, כי מדובר בטענה שגויה ועל הוועדה היה להתייחס במנומק להמלצת פקידת השיקום, אשר ראיינה את המערער והתייחסה לעניינו באופן מעמיק ומנומק ובכלל זה לעברו התעסוקתי, גילו, השכלתו וליכולת האינטלקטואלית ואין די בכך שיצוין, כי דו"ח השיקום עמד בפני הוועדה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שהובא בפני וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל. ואבאר.

12. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. עוד נפסק, כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים, ולכן בית הדין רשאי להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה, היא חובת ההנמקה באופן בו גם מי שאינו רופא יוכל להתחקות את הלך מחשבתה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983).

13. למערער נקבעה כאמור נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 67% בגין הגבלה קשה בעמוד שדרה מתני – 25%, מצב לאחר חבלת ראש + כאב וסחרחורות – 20%, מצב לאחר שבר בשורש יד ימין – 10%, נזק עצבי – 10%, הפרעה בהטלת שתן – 10%, סכרת עם כדורים – 10% ושינויים שחיקתיים בברך ימין – 10%.

14. מקובלת עליי טענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה ומצדיקה התערבות. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה באופן כולל להשפעת מכלול הליקויים מהם סובל המערער וכלשונה:

"בהתייחס לליקויים הרפואיים שאובחנו באבחון הרפואי מיום 14.7.19 מכלול ליקויים רפואיים בדרגה בינונית-קלה.

השפעתם המצטברת על תפקודו ובעת התרשמות מהתובע בראיון עמו ועורך דינו לדעת הוועדה מסוגל התובע לעבוד במשרה חלקית בתנאים מיוחדים - ישיבה ועמידה לסירוגין ללא הרמת משאות כבדים. ללא הליכה ועמידה ממושכת ללא צורך בהכשרה מקצועית כגון: פקיד מודיעין, בודק קבלות בשערי מרכול, שומר בחניון ובמבנים."

15. בהעדר דיון פרטני בהחלטת הוועדה בהשפעת כל אחד מהליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו, ובשים לב לכך שהוועדה דנה באופן כולל בהשפעת נכויות שנקבעו למערער בגין ליקויים מתחומים שונים – הרי שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבת הוועדה ולהבין את השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה ובהתאם, להעביר ביקורת שיפוטית אחר החלטתה.

16. עוד עולה מהחומר שהובא בפני, כי למערער נקבעה כאמור נכות יציבה בשיעור 20% בגין מצב לאחר חבלת ראש + כאב וסחרחורות, כאשר לא ניתן להבין מהחלטת הוועדה כיצד ליקוי בשיעור משמעותי זה משפיע על כושר השתכרותו של המערער. בהקשר זה אוסיף, כי אין די בקביעת הוועדה, לפיה "דווח על ליקויים קוגניטיביים בתחום הזיכרון, לא נמצא בתיק אבחון המעיד על כך. גם לעורך דין לא היה אבחון זה", עת המומחה לנוירופסיכולוגיה, ד"ר אמיר כץ התייחס בחוות דעתו שנערכה כשבוע לפני מועד התכנסות הוועדה (מיום 20.11.19, נספח ג' לערעור) לליקוי בתחום זה, ומן הראוי כי הוועדה תיתן דעתה במפורש להשפעת הליקוי האמור על כושר השתכרות המערער, זאת לאחר שתעיין בחוות דעת המומחה.

17. הוועדה אמנם ציינה בהחלטתה, כי היא עיינה ב"דו"ח עובדת השיקום שהמליצה על דרגת אי כושר של 100%". עם זאת, הנמקת הוועדה לוקה בחסר, שכן פקידת השיקום המליצה לראות במערער כמי שאיבד כליל את כושר השתכרותו, בין היתר, נוכח השכלתו הבסיסית, העדר כישוריו, העובדה שהוא הועסק ברצף בעבודות אבטחה שאינן מתאימות יותר למגבלותיו והעובדה, כי הוא מוגבל בעבודה בישיבה ובעבודה ללא מאמצים פיזיים, כאשר לדעת פקידת השיקום שילובם של נתונים אלה ביחד מוביל למסקנה, לפה המערער יתקשה בהשתלבות בעבודה בשוק החופשי – ולא מצאתי בהחלטת הוועדה התייחסות עניינית לשילובם של נתונים אלה כמפורט בדו"ח השיקום.

18. על יסוד כל האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

19. אשר לעתירת המערער, כי יהא זה בית הדין שיקבע בעצמו את דרגת אי הכושר – הרי שדינה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לפתחה של הוועדה, על מנת שזו תשלים את מלאכתה, כאשר רק "במקרים חריגים שבהם הטעות בהחלטת הוועדה היא טעות גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייבת ידע או שיקול דעת רפואי יתקן בית הדין את הטעות בעצמו" ולא מצאתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים בהם בית הדין יקבע את הנכות בעצמו (ראו: בר"ע (ארצי) 33610-02-17 אבינועם שגיב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.9.17 והאסמכתאות שם).

20. אשר לשינוי הרכב הוועדה – הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להשבת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא השבתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש, כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו: עב"ל (ארצי) 778/08 מיכאל דהן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.10.09; עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.09). מעיון בהחלטת הוועדה ובטענות הצדדים, לא מצאתי סממנים לכך שהוועדה "נעולה" בדעתה, ואין המדובר בנסיבות חריגות אחרות המצדיקות את החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר

21. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

22. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 27.11.19, על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בשנית בעניין דרגת אי הכושר, תוך התייחסות מפורטת להשפעת כל ליקוי ממנו סובל המערער על כושר השתכרותו, לרבות הליקוי בגין מצב לאחר חבלת ראש + כאב וסחרחורות, כפי שניתן ללמוד עליו גם מחוות דעת המומחה לנוירופסיכולוגיה, ד"ר אמיר כץ מיום 20.11.19. כן תתייחס הוועדה להשפעת מכלול הליקויים על כושר העבודה ולהשפעת הנתונים האישיים של המערער על דרגת אי הכושר. כמו-כן תידרש הוועדה לתת דעתה במנומק לאמור בדו"ח פקידת השיקום מיום 23.7.19.

המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה, לרבות באמצעות ב"כ ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

23. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"פ, (15 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.