תביעה הנסבה על זכויות בעמלות ששילמה חברת ביטוח, 22,040 ₪ סכומה. פסק הדין בא בהמשך לדיון שהתקיים עתה.

1. בתמצית: התובעת 1 היא בעלת סוכנות לביטוח. התובע 2 הוא בעלה, הפועל עמה בעסקיה. הנתבעים, אחים, הם שניים מתוך שלושה יורשיו של סבם, מר זאב דגני ז"ל, בעליה של חברת זאב דגני סוכנות בטוח בע"מ (להלן: חברת דגני). לחברת דגני היה תיק ביטוח בחברת מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל), תיק שבגדרו ניהלה ביטוחי חיים של לקוחות, וקיבלה את עמלותיה ממגדל. זאב דגני הלך לבית עולמו בחודש מרץ 2015. פטירתו, כך תיארו התובעים, אינה מאפשרת את המשך פעילותה של מגדל מול חברת דגני לתקופה של יותר משנתיים בלא שתושלם העברת בעלות אצל החברה שהיא סוכנת הביטוח. הדבר הוביל לכריתת צמד הסכמים עם הנתבעים, הראשון בידי התובעת, השני בידי התובע.

2. הסכם ראשון, מסמוך לאחר הפטירה, יום 27.3.2015 (נספח 1 לתביעה): הסכם שאינו אלא הודעה למגדל על "מכירת תיק", זאת מ"מוסר התיק", היא חברת דגני, כאשר הנתבעים חתמו בשמה – לסוכן מקבל התיק, היא התובעת. התובע 2, אין חולק, המשיך לפעול לניהול תיק הביטוח.

הודעת המכירה, מטעמים שאינם נהירים עד תום, לא היה די בה מבחינת מגדל: במהלך 2015 העבירה כספים עדיין לחשבון חברת דגני, שלנתבעים לא הייתה גישה אליו; בסוף 2015, לאחר ששילמה כ-36 אלף ₪ חדלה תוך שהיא מחזיקה את העמלות הנוספות שנצברו בידה, זאת כל עוד לא נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, הוא ההסכם השני (נספח 2 לתביעה): "הסכם חלוקה בהכנסות תיק ביטוח". הסכם כזה, הסביר התובע, חייב היה להיחתם בתוך פרק הזמן של שנתיים מפטירת זאב דגני ז"ל, אך חרף כל מאמציו והבטחות הנתבעים כי ישתפו פעולה, הנתבעים לא שיתפו פעולה, וכך רק בחלוף כשלוש שנים, בראשית שנת 2018, נחתם ההסכם, עם כל שלושה היורשים, הם שני הנתבעים וקרובם עומרי דגני (להלן: עומרי). מן ההסכם עולה, אין חולק: ביחס לתקופת השנתיים שמפטירת זאב דגני ז"ל (קרי 1.3.2015 עד 1.3.2017; להלן: תקופת השנתיים) יהיו ה"ה דגני זכאים ל-75% מן העמלות שבתיק הביטוח והתובע יהיה זכאי ליתרה, קרי 25%; ומשם ואילך (להלן: יתרת 2017) יהיה זכאי התובע כבר למלוא העמלות בתיק הביטוח.

3. עד לחתימת ההסכם השני לא ניאותה מגדל לשחרר את העמלות שנצטברו בידה, כ-101 אלף ₪ סכומן, מסכימים הצדדים. מגדל אף אישרה בחתימת נציג מטעמה את החלוקה הכספית שבין הצדדים, שגם אותה אישרו הנתבעים בדיון היום, והוסיפה חישוביה (נספח 3 לכתב התביעה): בתקופת השנתיים הצטברו עמלות בסך 106,642 ₪ (לפי חלוקה מיועדת של 75% לדגני ו-25% לתובעים), ועוד 24,879 ₪ ביתרת 2017, מה שמוביל לזכות ונד לקבל 51,540 ₪ (להלן: חלקם של ונד), בעוד שזכותם של דגני הוא לקבלה של 86,240 ₪, סכום הכולל בתוכו עוד עמלות בסך 6,258 ₪ מראשית שנת 2015 (טרם הפטירה), שרק לדגני זכות בהן. עם זאת, חישבה מגדל, סכום של 36,329 ₪ הועבר זה מכבר לחשבון חברת דגני, והוא קוזז מחלקם של דגני, והוביל לכך שלפי החישוב אמורים הם לקבל 49,911 ₪. סכום זה, בתוספת הסכום המיועד לתובעים: 101,451 ₪. אולם בפועל (כך הוסכם לבסוף לאחר אי-בהירות בנושא בתחילה) העבירה מגדל במלואה לשלושת יורשי המנוח, באופן שהצריך את אלה להעביר לתובעים את חלקם – מהלך שהתובעים מסבירים בעיתוי המאוחר של חתימת ההסכם השני, בעטיים של דגני. וכך הגענו בסיכום כל האמור למצב הבא: בהתאם להסכמים הזכות של ונד בעמלות מגדל היא לקבלת 51,540 ₪, אך סכום זה הועבר לדגני.

4. ונד פעלו אצל שלושה היורשים לקבלת הכספים, שאילו כל אחד מהם היה משלם חלק שווה (אף שחבותם היא ביחד ולחוד, אין חולק), היה נדרש לתשלום של 17,180 ש"ח. רועי דגני, הנתבע 1, ניאות להעביר בשמו ובשם אחיו תמיר סכום של 18,500 ₪, תוך הותרת יתרת חוב של 33,040 ₪, ואלו לא הוסיפו. עומרי דגני ניאות להעביר 11,000 ש"ח. היתרה – 22,040 ₪, ואותה תבעו התובעים מרועי ותמיר דגני בלבד, אף שגם מ"חלקו" של עומרי חסר סכום של 6,180 ₪, ואותו בחרו התובעים שלא לתבוע. אך כיוון שמדובר בחוב שהוא ביחד ולחוד, אין קושי בכך שהפנו את תביעתם כלפי רועי ותמיר דגני בלבד; התחשבנות פנימית בין היורשים היא עניינם.

5. לדיון ראשון לא התייצבו דגני, פסק דין ניתן בהיעדרם, שאז עמלו אלה על ביטול פסק הדין, וחרף קשיים ברורים בדרך הילוכם הרי שלשם מתן האפשרות להשמיע עמדתם הוריתי על ביטול פסק הדין, תוך חיובם בהוצאות. והנה השמיעו, כמפורט בכתב הגנתם: בעלת הזכויות בתיק הביטוח הייתה חברת דגני. כאשר חתמו תמיר ורועי בשנת 2015 על ההסכם הראשון, הם עשו זאת שלא כדין, שהרי לא היו בעלי מניות בחברה או נושאי משרה בה, ובאותו מועד – אף לא יורשיו המוכרזים של סבם (שממילא הוריש נכסיו לאשתו, ורק לאחר פטירתה הגיעו הנכסים לידם, בשנת 2016). גם ההסכם בשנת 2018 נחתם בידם שלא כדין, והרי לא היו עדיין בעלי מניות או מורשי חתימה בחברת דגני. אין אפוא כל תוקף להסכמים האמורים שמכוחם מבקשים התובעים לקבל כספים, כך ההגנה.

6. דיון התקיים היום, ובגדרו שמעתי את הצדדים בפירוט. הנתבעים, באמצעות מר רועי דגני, חזרו על עמדתם באשר להיעדר התוקף של ההסכמים. פסול מצאו בכך שהתובע "איים" לפגוע בשמם הטוב כאשר לא ניאותו לשלם לתובעים את חלקם מכוח ההסכמים, התנהלות שלדעתם פוטרת אותם מכל חבות. לעת בירור התחשיבים הכספיים בדיון, ראו הנתבעים לאחוז בטענה נוספת, והיא שנוכח אותו קיזוז של כ-36 אלף ₪ מן העמלות בידי מגדל, כספים אשר הועברו לחברת דגני, וכיוון שהנתבעים לא הצליחו עד הנה "לחלץ" כספים אלה וגם לא סכומים נוספים וגדולים בהרבה שבחשבון אותה חברה, הרי שיש לבצע קיזוז מסוג כלשהו מתוך הסכומים שמגיעים לתובעים לטענתם, עד כדי איפוס החוב.

7. לאחר שמיעת הצדדים, ברי כי דין התביעה להתקבל.

שני ההסכמים שנחתמו תקפים לכל דבר ועניין. טענות הנתבעים מכוונות למעין כפיה-כלכלית (סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), אך נותרו חסרות כל פירוט ושכנוע, ואינן קרובות אפילו לאמות המידה המחמירות שבפסיקה (השוו: ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705 (1994)). ממילא לא עשו הנתבעים דבר לביטול אותם הסכמים שנכפו עליהם, טענתם.

גם הנימוק שלפיו הם חתמו על ההסכמים בלא שתהיה להם הרשאה של חברת דגני הוא נטול עיגון ואף נטול הגינות: ראשית, כיוון שאם נכסיו של סבם הוקנו להם, קשה לזהות את הקושי בכך שיתקשרו בהסכמים הקשורים בזכויותיו של הסב המנוח בחברת דגני. שנית, כיוון שלא עניינם של ונד אמור להיות מערך היחסים הפנימיים בחברת דגני או זכויות החתימה בו. שלישית, כיוון שרק מכוחם של צמד ההסכמים (ה"בלתי חוקיים" טענת הנתבעים) ניאותה מגדל לשחרר את הכספים בסך כ-101 אלף ₪ לידי היורשים, ואלו ודאי לא טענו להיעדר זכות לקבל אותם כספים. אין הם יכולים אפוא רק לעת הצורך לחלוק בכספים עם התובעים, להיזכר כי הם מוצאים פסול בהסכמים אלה. אחרונה, הנתבעים שילמו כספים לתובעים מכוח אותם הסכמים עצמם, וגילו דעתם כי אלו תקפים לכל דבר ועניין. מחלוקת יכולה הייתה להיות אפוא – ולא הוצגה כזו בכתב ההגנה – רק באשר לסכום החוב, לא באשר לעצם זכותם של התובעים לקבל חלק מן העמלות.

8. בהינתן הסכמים תקפים (ולמצער – כאלה שהנתבעים מושתקים מלטעון דבר באשר לתקפותם, לאחר שנהנו מפירותיהם), הרי שמשמעות האמור שהתובעים (והחלוקה הפנימית ביניהם דלת נפקות) אמורים לקבל את חלקם. אין חולק כאמור באשר לאותו חלק – 51,540 ₪, זה שמתוכו שולם עד הנה רק סכום של 29,500 ₪ בידי כלל היורשים, תוך הותרת הסכום הנתבע של 22,040 ₪. בעניין זה אין כל טענה בכתב ההגנה, ודי בכך להביא לדחיית עמדת הנתבעים שלפיה הם פטורים מתשלום. אך גם אם ניזקק לטענה שהעלות הנתבעים בשלהי הדיון – כי ישנם תשלומים שהעבירה מגדל לחברת דגני ואלו "נעולים" בלא שהנתבעים מצליחים לחלצם, שמא בעטיים של זכויות של קרובים אחרים של סבם המנוח, ואלו מקנים להם מעין זכות קיזוז – אין בכך להועיל לנתבעים. מגדל העבירה כספים לחשבון דגני, רובם לפני ומקצתם לאחר פטירת הסב (והרי אלו מגיעים כדי 150 אלף ₪, כך הנתבעים), ואם לא הצליחו הנתבעים לחלצם, אין זה מעניינם של התובעים. בהתאם להסכמים עמם הם אמורים לקבל כרבע מן העמלות בתקופת השנתיים שלאחר הפטירה, את כל העמלות לאחר מכן, קרי 51,540 ₪, ולאלה זכאים התובעים.

9. חבותם של הנתבעים, יחד ולחוד, היא לתשלום מלוא היתרה. הם ישלמו אפוא לתובעים סכום של 22,040 ₪ סכומה, ולכך יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. מובן שאם חפצים הנתבעים לערוך התחשבנויות פנימיות מול היורש השלישי, מר עומרי דגני, הרי שזה עניינם. אשר להוצאות: אלו יועמדו, נוכח מאמציהם החריגים של התובעים להביא להשלמת התיק גם לאחר ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות הנתבעים ובוטל, על סכום נוסף של 1,000 ₪, זאת בנוסף להוצאות שבהן חויבו הנתבעים בקשר עם ההליכים לביטול פסק הדין.

זכות לעתור לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. המזכירות תשלח העתק הפרוטוקול ופסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.