1. לפניי תביעה כספית שהגיש התובע נגד מדינת ישראל – משטרת נתניה, לקבלת פיצויים בסכום של 30,000 ₪ בגין עיכוב וחיפוש שלא כדין.
2. יאמר מיד, התביעה הוגשה גם נגד שוטר ומתנדב ואולם הם נמחקו בהתאם להחלטה שניתנה בדיון מיום 28/6/20.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, ביום 29/12/18 עת נסע באזור התעשייה החדש בנתניה ברחוב הבונים ולאחר שהוציא כסף מבנק דיסקונט עצרה אותו ניידת משטרה ובתוכה השוטר, פאדי תלחמי, (להלן: "השוטר"), ומתנדב בשם רותם כהן, (להלן: "המתנדב").
2. לטענת התובע, השוטר שעצר אותו לקח ממנו את הנייד ומסר אותו למתנדב כאשר תוך כדי לוחץ על התובע למסור את קוד הנייד שלו ומתחיל בחיפוש בנייד שלו מבלי ליידעו על סיבת העיכוב. ועוד, לטענת התובע, במקביל למתואר לעיל החלו השוטר והמתנדב לבצע חיפוש ברכבו, בארנקו ובגופו מבלי ליידע אותו הסיבה לכך. התובע טוען כי הנתבע הורה לו לפתוח את מכנסיו ולאחר שהראשון ביצע את החיפוש כאמור, הורה לתובע לנסוע לדרכו. התובע מציין כי במהלך כל האירוע הנ"ל הוא עמד בגשם, (להלן: "האירוע").
3. מנגד, הנתבעת טוענת כי ביום 29/12/18 סמוך לשעה 04:53 התקבל במוקד המשטרה דיווח על פריצה לעסק ברחוב הבונים 20 שבנתניה. השוטר והמתנדב שהוזעקו למקום, שוחחו עם המודיע שמסר כי במצלמות האבטחה תועדו שלושה חשודים יוצאים מהעסק עם ארגזים. לאחר שהאזור נסרק, מסר המודיע כי לכשידע מה הפריטים שנגנבו יגיע לתחנה להגשת תלונה.
4. לטענת הנתבעת, במהלך הטיפול באירוע, הבחין השוטר בחשוד שהסתובב בקרבת מקום, ששמו מר מראובן קרינסקי, שהוא גם תובע בתיק אחר שמספרו ת"ק 32451-06-19, (להלן: "מר קרינסקי"). לטענת הנתבעת, מר קריסנקי נעצר על ידי המשטרה ובזמן המעצר שבוצע, הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו צלצל מספר פעמים כשעל הצג הופיע השם "אשר וקנין" – התובע כאן.
5. לטענת הנתבעת, לאחר שמר קרינסקי הועלה לניידת המשטרה, החל השוטר לסרוק את הרחובות הסמוכים לאזור האירוע, על מנת לבדוק האם עסקים נוספים באזור נפרצו, וכן, על מנת לנסות לאתר את התובע שכאמור שמו הופיע על צג הנייד הנ"ל. לטענת הנתבעת, השוטר הבחין ברכב התובע ולכן הורה לו לעצור בצדי הדרך כאשר התובע לא נתן הסבר המניח את הדעת לעניין הימצאותו במקום אם כי טען שהוא טייל לבד וכי היה צריך לנסוע לקלנסווה.
6. הנתבעת טוענת כי עקב חשד שהתעורר, נערך חיפוש ברכב; בארנקו; ועל גופו של התובע בטפיחות וכי לא נמצא דבר חשוד ולא נתפס דבר. בנוסף, עקב חשד שעלה במהלך החיפוש כאשר התובע שלח ידיו מספר פעמים לכיוון איבר המין ולאחר שהשוטר הבחין שהאזור נפוח, התובע התבקש במקום מוסתר וצנוע לפתוח את מכנסיו, והחשד נשלל. לטענת הנתבעת, משנשאל התובע אודות מר קרינסקי וסיבת התקשרותו הטלפונית עמו, הסביר כי הינו דייג וכי הוא רוצה לדבר עמו על דגים. לטענת הנתבעת, משנשאל מר קרינסקי אותה השאלה, השיב כי לו ולתובע יש עסק של מחזור בקבוקים וכי הם הסתובבו יחד על מנת לחפש שקי בקבוקים מעסקים באזור. הנתבעת טוענת כי לאחר התייעצות החליט השוטר לשחרר את התובע לדרכו כאשר מר קרינסקי נבדק במסוף המשטרה ונמצא חב מעצר לתחנת חיפה, ועל כן נעצר.
7. מכל האמור, לטענת הנתבעת, החיפוש שנעשה במסגרת האירוע היה סביר בנסיבות העניין. השוטר והמתנדב פעלו ללא רבב לשם מילוי תפקידים לשמירת בטחון הציבור, ועל כן אין כל מקום להטיל אחריות על הנתבעת.
8. ביום 22/6/20 התקיים דיון במעמד הצדדים: התובע, עד מטעמו מר קרינסקי, עדי הנתבעת - השוטר והמתנדב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ושמעתי בטיעוניהם בדיון שהתקיים לפניי אני מחליט כדלקמן:
2. עסקינן באירוע שבמסגרתו נעשו חיפושים מבלי שהיה לשוטר צווי חיפוש. לשוטר לא היה צו לחיפוש על גופו של התובע וגם לא צו לחיפוש ברכבו. לכן, השאלה היא האם מדובר בחיפושים לא חוקיים שמצדיקים פסיקת פיצויים לתובע.
3. סמכות של שוטר לחיפוש מכוח צו וללא צו מפורטת בדברי חקיקה שונים. הפעלת סמכות זו, בין בצו ובין ללא צו, כרוכה מעצם טבעה בפגיעה בזכויות אדם דוגמת הזכות לחופש תנועה, פרטיות וכבוד. חובה על השוטר בעת הפעלת סמכותו כאמור לבטא את האיזון שבין האינטרס הציבורי בתפקוד יעיל ואפקטיבי של השוטר לבין הצורך בהגנה על זכויות האדם של האזרחים עימם בא השוטר במגע. ראו: רע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נגד מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים.
4. סקירה של הוראות שונות שנוגעות לסמכות לערוך חיפוש ללא צו שיפוטי מלמדת כי מדובר בסמכות שמותנית בקיומו של "יסוד סביר לחשוד" כאשר מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש. כל מקרה ומקרה נבחן לגופו על בסיס נסיבותיו הפרטניות, המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ללא צו, ניסיון השוטר, שיקול דעתו המקצועי וכיוצא בזה.
5. לכן, בענייננו, לצורך בחינת השאלה האם החיפושים היו חוקיים, נבחן תחילה, השאלה האם התגבש אצל השוטר ה"יסוד סביר לחשוד" הנדרש עפ"י דין לצורך חיפושים, ללא צווים.
6. בהתאם לסעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק") "היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור".
7. ועוד, בהתאם לסעיף 29 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש, תשכ"ט – 1969, נקבע כדלקמן: "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש אחריו – מותר לחפש על גופו, כאמור בסעיף 22 מיד; רשימת החפצים שנמצאו ונתפסו תיערך ותיחתם בידי עדים, כאמור בסעיף 27, והעתק הרשימה חתומה כאמור יימסר לאדם לפי דרישתו.".
8. חשוב לציין כבר כאן כי השאלה בדבר קיומו של "יסוד סביר לחשוד" נבחנת מראש ולא בדיעבד. דהיינו, העובדה שהתבררה בדיעבד לפיה בסופו של דבר הוכח שהתובע אינו קשור לאירוע הפריצה (נכון לכתיבת שורות אלו), אינה מהווה ראיה בבואנו לבחון אם בעת קבלת ההחלטה על החיפושים התקיים היסוד הנ"ל.
9. לעצם העניין, במקרה דנן הוכח כי בתאריך 29/12/18 סמוך לשעה 04:53 התקבלה קריאה על פריצה לעסק ברחוב הבונים 20 בנתניה (ראו דוח פעולה נספח 1 לכתב הגנה).
10. בעקבות הקריאה הנ"ל הגיעו למקום השוטר ומתנדב כאשר במסגרת פעולות סריקה שביצעו, נעצר מר קרינסקי ונאזק על ידי המשטרה, (להלן: "אירוע המעצר"). כאן המקום לציין כי בגין אירוע המעצר הגיש מר קרינסקי תביעה לפסיקת פיצויים לטובתו בין היתר בגין מעצר לא חוקי, במסגרת הליך ת"ק 32451-06-19, שעדין תלוי ועומד.
11. בענייננו, השוטר טען כי במהלך אירוע המעצר, הטלפון של קרינסקי שהיה ברשותו צלצל מספר פעמים כשעל הצג הופיע השם "אשר וקנין", התובע. גרסתו זו והגרסה לפיה הוא החל לסרוק את הרחובות הסמוכים לאזור האירוע, על מנת לבדוק האם עסקים נוספים באזור נפרצו, וכן על מנת לנסות לאתר את התובע, נמצאו אמינות והגיוניות.
12. בהקשר לאמור, השוטר העיד (שורות 30-33 עמוד 5) כדלקמן:

"...הטלפון של העד קרינצקי צילצל והשם אשר וקנין הופיע על הצג של הטלפון של ראובן. ברגע שעצרתי את הרכב הבנתי שמדובר באשר וקנין וראיתי שמדובר באותו שם, קישרתי בין שני החשודים ועלה לי החשד שיש רכוש גנוב ברכב. על מנת לשלול חשד, בוצע הליך חיפוש.".

1. ועוד, השוטר העיד כי בעקבות פעולות הסריקה הוא הבחין ברכב התובע מסתובב סמוך למקום הפריצה. בהקשר זה, השוטר העיד כי "ראיתי אותך מסתובב באותם רחובות שבהם התבצעה ההתפרצות. ההתפרצות היתה ברח' הבונים ואתה הייתי ברח' סמוך" (שורות 4-5 עמוד 5) .
2. בנוסף לאמור, השוטר העיד כי התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לעניין הימצאותו במקום האירוע וטענתו הייתה כי הוא מטייל לבד וכי הוא צריך לנסוע לקלנסווה. עדותו של השוטר בענין זה הייתה עקבית ואמינה לעומת עדותו של התובע בעניין שלא היתה עקבית (שורות 14-16 עמוד 3 לפרוטוקול) והיא לא עשתה עליי רושם מהימן .
3. התובע בעדותו (שורות 8-10 עמוד 3 לפרוטוקול) טען כי יש לו עסק של בקבוקים וכי בין שישי לשבת אוספים בקבוקים אם כי במועד האירוע הוא לא ניגש לעסק. על אף תשובה זו, התובע לא ידע לתת הסבר להימצאותו סמוך לאירוע כדי לשלול את חשדו של השוטר.
4. הלכה למעשה, התובע קשר את עצמו למר קרינסקי שכאמור נעצר במהלך אירוע המעצר. בענין זה התובע העיד (שורות 12-16 עמוד 3 לפרוטוקול) כדלקמן:

"ש. מה הקשר שלך לראובן קרינסקי ?

ת. אנחנו חברים, בימי שישי היינו נפגשים ועושים איסוף הוא ברגל ואני ברכב ודייג מידי פעם.

ש. בעדות שנתת בתיק השני הסברת שהקשר שהיה ביניכם באותו האירוע הוא לעניין מחזור הבקבוקים, ובמועד האירוע ציינת שהקשר ביניכם הוא לעניין הדייג, איך אתה מסביר את הסתירה?

ת. יש לנו קשר גם באיסוף וגם בדייג."

1. לסיכום, מהמתואר לעיל עולה כי לפני החיפושים ללא צו, עמדו בפני השוטר הנתונים הבאים:

א. ביום 29/12/18 סמוך לשעה 04:53 התקבל במוקד המשטרה דיווח על פריצה לעסק ברחוב

הבונים 20 בנתניה.

ב. מודיע מסר למשטרה שבמצלמות האבטחה תועדו שלושה חשודים יוצאים מהעסק עם ארגזים.

ג. אירוע המעצר של מר קרינסקי.

ד. הטלפון של מר קרינסקי צלצל כל העת בעת אירוע המעצר.

ה. במהלך אירוע המעצר, שמו של התובע הופיע על צג הטלפון של מר קרינסקי.

ו. התובע נמצא מסתובב עם רכבו סמוך לאירוע המעצר של מר קרינסקי.

ז. התובע נמצא מסתובב עם רכבו סמוך לאירוע הפריצה בשעה מאוחרת .

ח. התובע מסר מספר גרסאות לגבי סיבת הימצאותו סמוך למקום האירוע.

1. מכל המתואר לעיל, ובמצטבר, לרבות מעיון בעדויות ובדוחות עולה כי די באמור כדי לקבוע שהתגבש אצל השוטר "יסוד סביר לחשוד" לצורך ביצוע החיפושים ללא צו הן בגופו של התובע והן ברכבו.
2. במיוחד הדבר נכון לנוכח העובדה כי מדובר ביסוד סביר לחשד לביצוע עבירה בת מעצר, התפרצות לעסק וגניבת רכוש, המזכה עפ"י דין, סעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), תשנ"ו – 1996, בחיפוש ללא צווים. ועוד, שוכנעתי כי מטרת החיפושים הייתה כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה הנ"ל.
3. בנוגע לטענת התובע לפיה הרכב לא היה רשום על שמו ולכן לא ניתן היה לזהותו לפי מספר הרכב, כפי טענת השוטר, די לציין כי אין בטענה זו כדי לשנות מהמסקנה לעיל. סמוך למקום האירוע שבו נמצא התובע אירעה התפרצות לעסק ולאחר בירור שם התובע (עם התובע עצמו) לפני החיפושים, נמצא כי שמו של התובע, התאים לכאורה לשם שהופיע על צג הטלפון של מר קרינסקי שצלצל כל הזמן בעת אירוע המעצר הנ"ל.
4. צירוף המקרים הנ"ל אינו מקרי או סתמי. חשדו של השוטר עת עיכב את התובע והצלבת שמו עם השם שראה על צג הטלפון בעת אירוע המעצר הנ"ל, גיבשו את היסוד סביר לחשד ולכן בדין בוצעו החיפושים.
5. בנוגע לטענת התובע לפיה השוטר הורה לו להוריד את מכנסיו באמצע הרחוב דין טענה זו להידחות משלא עלה בידי התובע להוכיח טענה זו. מעיון בכתב התביעה לא צוין כי השוטר ביקש מהתובע להוריד את המכנסיים באמצע הרחוב. גרסה זו עלתה לראשונה בדיון (שורה 32 בעמוד 2 לפרוטוקול) ללא כל הסבר. התרשמתי חיפוש זה נעשה תוך שמירת על פרטיות התובע. גם העד מטעם התובע, מר קריסנקי, לא חיזק גרסתו של התובע בענין. לפיכך, בהעדר הוכחה אני דוחה טענת התובע.
6. בנוגע לטענת התובע בדבר חיטוט במכשיר הטלפון שהיה ברשותו במהלך האירוע די לציין כי גרסה זו לא הוכחה. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענתו בענין חיטוט בטלפון. בהקשר זה, ראו גם דבריו של העד מטעם התובע (שורות 7-9 עמוד 4 לפרוטוקול).
7. בנוגע למתנדב, התובע לא הצליח להוכיח תביעתו בגין חלקו של המתנדב באירועים נשוא כתב התביעה.

סיכום

1. לסיכום כל האמור, לא מצאתי כי הוכחה רשלנות, הפרת חובה חקוקה, או כל עוולה אחרת שנטענה, ובנסיבות המקרה אף לא הוכח כי לא קמה עילה מספקת הן לעיכוב והן לחיפושים.
2. למעלה מן הנדרש יצוין כי יתכן שלתובע נגרמה אי נוחות מסוימת כתוצאה מהאירועים כפי שתוארו ואולם לא מצאתי כי בענייננו הופר האיזון שבין האינטרס הציבורי בתפקוד יעיל ואפקטיבי של המשטרה לבין הצורך בהגנה על זכויות האזרח עימו באה המשטרה במגע.
3. לפיכך, מכל האמור, אני מחליט לדחות את התביעה.
4. לפנים משורת הדין, משלא מצאתי כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, איני עושה צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז לוד תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.