נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד ברקו דיאמנט

הנאשמים בעצמם

גזר דין

כתב האישום

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4, 14 ו- 18 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") ופריט רישוי מספר 10.16א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013.

הנאשמים הינם בעלים ומנהלים של עסק מסוג "נגריה" – יצור רהיטי ומוצרי עץ, ברחוב הסנהדרין (דרך הים) 3 ביבנה. עסק זה טעון רישיון אולם החל מתאריך 01.01.17 או בסמוך לכך הנאשמים עוסקים בעסק, לא רישיון עסק כדין.

לנאשם 2 נשלחו הנחיות להגשת בקשה לרישיון עסק. כן הובאו לידיעת הנאשמים התנאים והדרישות, בהם נדרש העסק לעמוד לצורך קבלת רישיון עסק כדין ואף נשלחו להם התראות בגין עיסוק בעסק ללא רישיון, אך אלה לא שעו להנחיות או להתראות שנשלחו על-ידי המאשימה וכלל לא פנו בבקשה ראשונית לקבלת רישיון עסק והם מוסיפים לעסוק בעסק, ללא רישיון כדין.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה הפנתה לערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה מניהול נגריה ללא רישיון עסק וללא אישור כיבוי אש, במשך למעלה מ- 5 שנים ובכך סיכן את עובדיו, מבקריו והסביבה. הנאשמים אף פגעו בערך השוויון אל מול אחרים שטורחים לקבל רישיון עסק, והכל תוך השאת רווח כלכלי. מיום היווסדו של העסק ועד עתה לא אוחז העסק ברישיון וזאת חרף פוטנציאל הסיכון הגלום בו. לזכות הנאשמים ציינה, כי אלה הודו בהזדמנות הראשונה.

ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע מתחם קנס שנע בין 5,000 ₪ לבין 10,000 ₪ עבור כל אחד מהנאשמים ובתמיכה הפנתה לפסיקה רלוונטית. כן עתרה למקם את עונשם של הנאשמים ברף הבינוני כך שיושת על כל אחד מהם קנס בסכום שבין 6,000 ₪ ל- 8,000 ₪, לצד התחייבות וצו סגירה נדחה לצורך התארגנות.

1. הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") ציינה בדבריה, כי היא מבינה שאכן באותה תקופה לעסק לא היה רישיון, עם זאת הרישיון ניתן בשנת 2020 – 2021 לאחר שהשקיעו כספים רבים מכספי הפנסיה שלהם. הנאשמת סיפרה בבכי, כי מחמת ייאוש הם החליטו לסגור את העסק "אין לנו כוח ולא כסף". לשאלת בית המשפט השיבה הנאשמת, כי לא מסרו דיווח למחלקת רישוי עסקים על סגירת העסק כיוון שקודם עליהם למכור את תכולתו וביקשה להימנע מהשתת קנס.
2. הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") מסר, כי לאחר הדיון הקודם הם החלו לפעול לקבלת רישיון עסק ולצורך כך השקיעו כספים רבים על אף שלא הייתה להם הכנסה כל תקופת הקורונה. לדבריו, "עשיתי מאמץ וראיתי שאני לא יכול להמשיך הלאה והחלטתי לסגור את העסק".
3. עוד מסרו הנאשמים בעדותם בדיון, כי יש להם התחייבויות כספיות, וכי הם סובלים מבעיות רפואיות. אף שכבר בהחלטה מיום 25.5.21 הוריתי להם להתייצב לטיעונים לעונש כשבידיהם מסמכים אודות מצבם הכלכלי והבריאותי כדי שאלה יהיה בפניי טרם גזירת דינם מצאתי לאפשר להם שהות להגשת המסמכים. הנאשמים הגישו מסמכים אודות מצבם הכלכלי והרפואי.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

1. קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשה בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מהמעשה בו הורשעו הנאשמים, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. הערכים החברתיים המוגנים בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון הם מניעת הסיכונים הקונקרטיים שבהפעלתו של בית-עסק אשר טרם זכה לאישורן של הרשויות, שמירה על עקרון שלטון החוק, מניעת אפלייתם של אלה השומרים על סדרי הליך רישוי חוקי, שמירה על בטיחות ובריאות הציבור ומניעת רווחים מפרי העבירה.

הפעלת עסק ללא רישיון פוגעת בערך השוויון והתחרות החופשית שעה שבעלי עסקים אחרים, זהים, פועלים ברישיון ונדרשים לעמוד בתנאים של השקעה לא מועטה בזמן ובתקציב (רע"ס 38083-05-11 מדינת ישראל נ' סרסור (17.3.13)).

ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ ואח' ((3.3.14), סעיף 11) נקבע בין היתר:

"מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של 'עסק'. כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראות סעיף 1(א) שלחוק רישוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על 'עסקים' ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל 'עסק' ו'עסק' ינהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו".

1. בענייננו, עסקינן בעסק מסוג נגריה המנוהל במשך תקופה ארוכה ללא רישיון וללא אישור מרשות כיבוי אש. דרישות של כיבוי אש בעסק מסוג נגריה אינן נדרשות רק מבחינה פורמאלית. פוטנציאל הנזק הגלום בניהול נגריה שבה קיימים חומרים דליקים, הוא אינו מבוטל ויוצר סיכון הן לעובדי הנגריה והן לבאים בשערי בית העסק, לעוברי אורח והסביבה כולה, זאת במשך מספר שנים. זאת חרף התראות שניתנו לנאשמים להסדיר את הנושא.

עסקינן בעבירה שבוצעה לשם השאת רווח כלכלי לנאשמים. הנאשמים מסרו שהם אוחזים בהיתר ואף סגרו את העסק אך לא הוצגו בפניי ראיות לכך.

1. נוכח כל האמור לעיל, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא במידה בינונית.
2. מעיון בפסיקה עולה, כי מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים כוללת קנס ורכיבים נלווים, כאשר שיעור הקנס משתנה בהתאם למאמצי הנאשמים לקבלת רישיון והשלב בו הם מצויים בעת גזר הדין מבחינת הליכי הרישוי (ראו רע"ס 36762-04-16 עיריית יבנה נ' גבריאל עיצובים בע"מ ואח' (12.07.16), רע"ס 16242-06-15 עיריית יבנה נ' א.א. ייצור ארונות 2008 בע"מ ואח' (26.01.16), רע"ס 41426-04-16 עיריית יבנה נ' לימה תעשיות עץ בע"מ ואח' (12.07.16) ורע"ס 46940-12-10 מדינת ישראל נ' יורי זאורוב (23.02.11)).
3. נוכח מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשעו הנאשמים כולל קנס, התחייבות וצו סגירה.

מתחם הקנס

1. בהתאם לסעיף 40ח' לחוק העונשין "קבע בית משפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א) במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם הקנס ההולם".

משכך, בקביעת מתחם הקנס על בית המשפט להתחשב בחומרת העבירה ובמצבם הכלכלי של הנאשמים. בתוך כך, על בית המשפט לתת דעתו לכך שלנאשמים זכות לקיום אנושי בסיסי שיבטיח תנאי מחיה מינימאליים בכבוד (בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

1. הנאשמים צירפו את המסמכים הבאים אודות מצבם הכלכלי:
2. הודעה על פדיון על חשבון תגמולים בסך 65,000 ₪ ביום 19.4.21.
3. אישור מיום 20.9.21 אודות אישור הלוואה בסך 130,000 ₪.

אמנם אין לומר, כי לנאשמים התחייבויות מכבידות במיוחד, אך יש לתת את הדעת, כי מדובר בנאשמים שהם מכבר בגיל פנסיה. הנאשמים מסרו, כי לנוכח הקושי הכלכלי וההוצאות שהוציאו בינתיים לצורך קבלת הרישיון הם החליטו לסגור את העסק, אך המלאכה טרם הושלמה.

1. בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, בנסיבות ביצוע העבירה ובמצבם הכלכלי של הנאשמים אני קובעת, כי מתחם הקנס בעניינו של כל אחד מהנאשמים נע בין אלפי שקלים בודדים ועד 15,000 ₪.

גזירת העונש המתאים לנאשמים

1. בגזירת העונש המתאים לנאשמים, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה. הנאשמים נעדרי עבר פלילי.

הנאשמת סיפרה בבכי אודות הקושי הכלכלי והנפשי שבהליך קבלת הרישיון.

התרשמתי, כי הנאשמים עייפים מניהול העסק ויש לקוות, כי אכן יסגרו אותו, כפי שהצהירו, אלא אם יהיה בידיהם רישיון כדין.

הנאשמים צירפו מסמכים אודות מצבם הרפואי. מפאת צנעת הפרט לא אפרט, אך מצאתי לתת משקל לאמור בעניינה של הנאשמת.

עוד נתתי דעתי לכך שעסקינן בתא משפחתי אחד ביחס לרכיב הקנס ולכן לא מצאתי לעשות אבחנה בין שני הנאשמים.

1. בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אני סבורה שיש למקם את עונשם של הנאשמים בחלקו התחתון של מתחם הקנס ההולם.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על כל אחד הנאשמים את העונשים הבאים:
2. קנס בסך 4,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו . הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.2.22 ובכל 1 לחודש שלאחריו. לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
3. כל נאשם יחתום על התחייבות בסך 8,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מעבירה על חוק רישוי עסקים. ההתחייבות תיחתם עוד היום במזכירות בית המשפט. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר הנאשם/נאשמת שלא חתם למשך 5 ימים.
4. ניתן בזאת צו סגירה וצו איסור עיסוק בחצרים, אלא אם יהיה בידי הנאשמים היתר כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ב, 21 דצמבר 2021 במעמד הצדדים.